חשוב לקרוא
כך כתבה ח"כ גלאון:
"לקט מהימים האחרונים:
אבות בפתח תקווה התבקשו לא להגיע למופע התעמלות קרקע של הילדות שלהם. מטעמי 'צניעות'.
ילדות לא הורשו ללבוש בגד ים בפארק "חוות אתגרים" בכפר הירוק. מטעמי 'צניעות'. אוניברסיטת בר אילן הודיעה לסטודנטיות שהן יכולות לנגן ולהקריא קטעים בטקס יום השואה, אבל לא לשיר. מטעמי 'צניעות'.
מטעמי 'צניעות' כמובן, במתנ"ס שדרות החליטו שרק גברים ישתתפו בטקסים הלאומיים בשבוע הבא – החלטה שבוטלה לבסוף בגלל לחץ ציבורי שאין מוצדק ממנו.
הדבר היחיד שמקומם אפילו יותר משורת המקרים הדוחים האלה, זאת הטרמינולוגיה של 'צניעות' ו'התחשבות ברגשות הציבור הדתי' שמנסה להצדיק אותם. יסלח לי הציבור שנפגע מגוף של ילדות קטנות, אבל כשמבקשים מהילדות האלה להסתיר את עצמן, אוסרים על נשים צעירות להופיע ולא נותנים לאבא לראות את הבת שלו בהופעה שהתאמנה לקראתה חודשים – הרגשות שלהן מעניינים אותי הרבה יותר.
שום 'צניעות' – מילה שגויסה לטובת דיכוי מיזוגני של נשים והעלמתן מהמרחב הציבורי, לא יכולה להצדיק את השיעור הנוראי שנלמד את הילדות שלנו אם לא נילחם בכל הכוח בתופעות האלה. שיעור לפיו הן צריכות להתבייש, לפיו זאת האחריות שלהן לדאוג שגברים לא "יתפתו" להסתכל עליהן בזימה, להעיר ולגעת.
על רקע הטקסים הלאומיים הקרבים (שמחלקם נשים מודרות מלהשתתף), ורגע לפני שאנחנו חוגגים את יום העצמאות, אנחנו חייבות וחייבים להצהיר בקול גדול שלא נסכים לפגיעה חמורה כל כך בעצמאות של חצי מהציבור בישראל. אני מבטיחה להילחם בתופעות האלה בכל הכלים הפרלמנטריים והציבוריים שעומדים לרשותי, ומבקשת גם מכם – תפקחו עיניים למה שקורה בערים שלכם, בבתי הספר ובמוסדות הקהילתיים. תילחמו בכל ניסיון לפגוע ככה בילדות שלנו, ברגשות *שלהן*, בדימוי הגוף שלהן, בזכותן לחופש. תפרסמו את המקרים שאתם נתקלים בהם, תשתפו, אל תוותרו. זאת לא המדינה שעליה חלמו הגברים והנשים הרבות שהקימו אותה, זה לא החלום שלנו. בואו נילחם עליו."
