ח"כ אמיר אוחנה נעדר היום מהצבעות על הצעות חוק למען הקהילה הגאה. אוחנה: "אני עומד מאחורי מעשי. כן, אני אפילו גאה בהם. היה מצופה ממני להצביע נגד החוקים הללו, ולא עשיתי זאת."

על אף שהיה במשכן נעדר היום (24.2) ח"כ אמיר אוחנה מההצבעות על הצעות החוק להכרה במשפחות שכולות מאותו המין, איסור על שליחת ילדים להט"בים לטיפולי המרה והכשרת אנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושאי מגדר ונטייה מינית. אוחנה ספג ביקורת קשה ברשתות החברתיות מפעילים של קהילת הלהט"ב ומהחוג הגאה של מפלגת העבודה שפרסמו כי "זו פחדנות עלובה שמוכיחה בדיוק מי פועל למען הקהילה ומי רק משתמש בה לטובת צרכים פוליטיים קטנים."

יום לאחר היום לזכויות הקהילה הגאה הראשון בכנסת עלו שתי הצעות חוק למען הקהילה להצבעה בכנסת. ההצעות לא עברו כאשר העדרותו של ח"כ אמיר אוחנה בלטה במיוחד אחרי שרק אתמול דיבר בכל וועדה למען קידום זכויות הקהילה הגאה בישראל. הביקורות לא איחרו לבוא, אבל גם חיזוק הגיע לאוחנה ממקור לא צפוי, ח"כ בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' שידוע כאחד מחברי הכנסת הבולטים כנגד זכויות של הקהילה הגאה כתב בטוויטר כי "הנסיון להביך את אמיר הוא לא ראוי". לאחר כמה שעות פרסם אוחנה פוסט שמסביר את החלטתו. בפוסט הוא מסביר כי הוא נתון למשמעת קואליציונית וכי ההחלטה לא להגיע היא גם החלטה שהוא עלול לשלם עליה מחיר כבד. בנוסף הוסיף אוחנה טיעון חדש שאומר כי הנסיונות של האופוזיציה להעביר הצעות חוק למען הקהילה כאשר ידוע מראש שלא יעברו רק פוגעים בקהילה הגאה, זאת בגלל שלאחר שחוק נפל לשופט בבית המשפט לא תהיה האופציה לפרש את החוק בצורה שתטיב עם קהילת הלהט"ב.
 
בנאום הפתיחה שלו בכנסת אמר אוחנה כי זכויות הקהילה הגאה הן כבר לא נחלתה הבלעדית של "מפלגה אופוזוציונית, קטנה ולא משפיעה" (מרצ) ואילו השיח של זכויות הלהט"ב מתרחב גם למפלגות הקואליציה. אין ספק שאתמול חברי קואליציה התבטאו בעד זכויות לקהילה הגאה וייתכן כי השיח אכן התרחב, אך היכולת גם לגבות את הדיבור במעשים נשארה היום נחלתה של האופוזיציה. 
 
להלן תגובות חברי וחברות הכנסת והחוג הגאה לסוגיה:
 
החוג הגאה של מפלגת העבודה : (בצירוף תמונה של ח"כ אוחנה יוצא מהאולם) "מזהות את הדמות בתמונה?
כן כן, הדמות המחולפת שמפנה אלינו את גבה בצאתה מהמליאה היא ח"כ אמיר אוחנה, שברח שניות ספורות לפני ההצבעה על הגדרת זוגות חד מינים כאלמנים ואלמנות והורים במשפחות חד מיניות כהורים שכולים של רויטל סוויד.
אז אחרי כל ההצהרות החגיגיות, הנאומים, הכתבות על הליכודניק ההומו המוצהר הראשון, וההבטחות, אפשר לסכם את חגיגת הגאווה בליכוד כמאחז עיניים וכניסיון להכשיר את המפלגה החשוכה והשמרנית הזו. הגיע הזמן שנפנים כקהילה – ממשלת הליכוד מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית, מאיימת על שלטון החוק ומשמרת את אפליית הלהט"ב."
 
ח"כ תמר זנדברג: "אחת אחרי השניה עולות היום הצעות חוק להשוואת זכויות להט״ב. באופוזיציה מחפשים מי קיזז את ח״כ אמיר אוחנה כדי למנוע ממנו מבוכה."
 
ח"כ בצלאל סמוטריץ': "הניסיון להביך את אמיר הוא לא ראוי. אי אפשר לחשוד בו שזכויות הקהילה לא חשובות לו. את יודעת היטב שיש משמעת קואליציונית מחייבת." (בתגובה בטוויטר לדפנה ליאל, כתבת ערוץ 2 אשר פרסמה לראשונה היום על העדרותו של ח"כ אוחנה)
 
ח"כ אמיר אוחנה: " אז למה לא הצבעתי בעד.
אתמול הודעתי לידידי יו"ר הקואליציה כי לא אוכל להצביע עם הקואליציה נגד הצעות החקיקה הפרו-להט"ביות שהועלו היום למליאת הכנסת (לאחר שלא עברו את הסכמת ועדת השרים לענייני חקיקה, מה שמחייב את כל חברי הקואליציה להצביע נגדן).
זה לא היה קל.
חברי קואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית. הם אינם אדונים לעצמם. אין בישראל כמעט חופש הצבעה, ואין חופש היעדרות. רק אתמול התחלתי לכהן כחבר בועדת החוץ והביטחון ובועדת הכנסת, לאחר שחבר אחר בקואליציה הוצא מהן כי נעדר מהצבעות במליאה.
אבל, ובניגוד למה שאמרתי מתחילת הדרך (כי אצביע עם הקואליציה אם דעתי לא תתקבל) הרגשתי שאינני יכול להצביע נגד הקהילה, נגד עצמי.
עם כניסתי לכנסת, הצעת החוק הראשונה שהגשתי, עסקה בתיקון לחוק העונשין, שיביא להחמרת הענישה על תקיפת טראנסג'נדרים/יות. על הצעת החוק הזו חשבתי עוד לפני כניסתי, והגשתי אותה באמצעות ידידי חה"כ יואב קיש כבר לפני מספר חודשים.
מאז ועד היום אני וחברי מקיזים דם בניסיונות לאפשר להצעה הזו לעבור את ועדת השרים, המקום האמיתי בו מוכרע גורלן של הצעות חוק. ההתנגדות מגיעה לא מכיוון הליכוד ולא מכיוון כולנו. אמרתי מספיק. ומאז אנו מפעילים את כל היכולות הפוליטיות במטרה להצליח בכך. בשקט יחסי, כי זה לטובת העניין.
להציע הצעות חוק זה קל.
להעביר הצעות חוק – נו, זה עסק קצת פחות פשוט. קל וחומר כאשר מדובר בהצעות חקיקה פרו-להט"ביות בקואליציה כזו.
ודווקא יכולתי לברוח – ולא עשיתי זאת. בניגוד לחלק מהטענות ששמעתי, במהלך רוב הדיונים בנושא הצעות החוק הללו נכחתי במליאה, כיבדתי את הדוברות והדוברים, האזנתי רוב קשב. יעידו על כך חברות וחברי הכנסת.
לא הייתי צריך להשתכנע, באתי משוכנע מהבית.
אף אחד ואחת לא ילמדו אותי על האפליה נגד להט"ב, עם כל הכבוד. חוויתי ועודני חווה זאת על בשרי. נאבקתי בדעות הקדומות ובלהט"בפוביה כל חיי, אני עושה זאת בהווה – ואעשה זאת בעתיד.
הצעות החוק הללו (מבלי להיכנס לניואנסים, ודווקא יש כאלה) הן ברובן טובות, צודקות, נכונות.
"אז למה לא הצבעת בעדן?"
ובכן, ראשית, כי התוצאה לא הייתה משתנה. אף הצעת חוק לא נפלה על חודו של קול. אפילו את עצמה לא הצליחה האופוזיציה לגייס לטובת העניין.
שנית, כי הייתי צפוי – ובצדק – לסנקציות, כולל למשל – אפשרות של הוצאה מהועדות שאך אתמול התחלתי לכהן בהן, או הגבלות שונות על פעילותי הסיעתית.
שלישית, כי אני חושב שהעלאת הצעות החוק הללו למליאה מתוך ידיעה מוחלטת שלא יעברו – ***פוגעת במקרים רבים בקהילה ולא מסייעת לה***. אדגים באמצעות חוק הפרשנות, שדווקא לא עלה הפעם לדיון – אך עלה ונפל באותו האופן לפני מספר חודשים.
ההצעה לתיקון חוק הפרשנות אומרת שבכל מקום בו אסורה אפליה ע"ב דת, גזע, מין וכו' – גם נטיה מינית וזהות מגדרית תהיינה כלולות.
הצעה טובה שהציע לראשונה ח"כ ניצן הורוביץ ובהמשך ח"כ עופר שלח, ובהמשך ח"כ יואב קיש.
כיום – במקרה של אפליה כזו, ניתן לטעון בפני בתיהמ"ש – אשר צפויים לקבל את הטענה כי אפליה כזו אסורה הגם שהדבר אינו כתוב מפורשות בחוק, וזאת בהתבסס על פסיקות קודמות.
אך כאשר הצעה כזו עולה למליאה ונופלת, יכול לטעון המפלה המעוול – כי אין לקבל פרשנות כזו, הרי "המחוקק אמר את דברו נגד הפרשנות".
וכך – רצה מי שרצה לברך (או להביך את הקואליציה) אך יצא מקלל. בא לעזור – ויצא מזיק.
כן, אני עומד מאחורי מעשי.
כן, אני אפילו גאה בהם. היה מצופה ממני להצביע נגד החוקים הללו, ולא עשיתי זאת.
הגם אתה ברוטוס? בוגד. בושה בליכוד. נאלח. אופורטוניסט. אפס. עלוב (חסכתי לכם כמה).
שלל ברכות שקיבלתי בהודעות פרטיות, תגובות, ממים ועוד.
רוצים – מה רוצים? דורשים! – את הכל כאן מיד ועכשיו!
אבל תהליכים חברתיים לוקחים זמן. ולא, לא הכל חקיקה. נבחר ציבור יכול להביא את האמת שלו לידי ביטוי גם בדרכים נוספות.
אבל אני לא מתרגש, ומבקש מכל מי שאוהבים אותי לא להתרגש עבורי.
אתמול צויין יום זכויות הלהט"ב בכנסת. השתדלתי להגיע לכל הועדות ולמליאה, שם העברתי את המסר הבא.
יהיו עוד קשיים. יהיו מכשולים. אבל השיוויון – בוא יבוא.
כשאתם מביטים על המאבק של הקהילה הלהט"בית בפרספקטיבה של זמן, ובהשוואה למאבקים דומים אחרים – מאבקם של האפרו-אמריקאים לשיוויון ולחירות, מאבקן של הנשים לשיוויון ולחירות, אין לי ספק בכלל – שזו לא שאלה של "אם" אלא רק שאלה של "מתי".
ובמעשי – כולם – כולל אלה של היום – אמשיך לקרב את ה"מתי" המיוחל הזה, לא משנה כמה מקלות בגלגלים ינסו להכניס מימין ומשמאל, מהקהילה או מחוצה לה."

שינוי גודל גופנים