להלן עיקרי הדברים:
זה סיפורו של ולד זיידמן, ישראלי, שמדינת ישראל מונעת ממנו להתחתן בארצו: אבי היה ציוני ובעקבותיו עקרנו את חיינו ואת כל שהיה לנו מוכר כדי לעלות ארצה. הייתי אז בן שלוש, מייד שלחו אותי לגן דתי, ואחר כך לבית ספר יסודי דתי ולתיכון דתי. הוריי היו נאמנים למסורת. אומנם בבית ניהלנו אורח חיים חילוני, אך לא שכחנו לחגוג את חגי ישראל ולחיות בהוויה היהודית והישראלית. כמו כולם וכולן, התגייסתי לצה"ל, שירתי ביחידה מיוחדת של חיל התותחנים בשם רוכב שמיים. בצבא גם גיליתי בפעם הראשונה שאני לא יהודי, עובדה שעד אז לא עלה בדעתי לברר כי בלב הייתי תמיד יהודי. מעולם לא הרגשתי שונה, כי לא ידעתי שאני לא יהודי, עד שהכרתי בחורה מדהימה, יהודייה מסורתית. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי אאוטסיידר, מישהו מהשוליים, מישהו שהוא לא מספיק טוב כדי לצאת עם בחורה יהודייה.
עברתי שני תהליכי גיור על מנת שנוכל לחיות יחד – אחד במהלך השירות הצבאי ואחד אחרי השחרור. שני תהליכי הגיור לא הושלמו כי לא הייתי מוכן להסכים לנהל אורח חיים דתי. העדפתי שלא לשקר להם רק כדי להשלים את הגיור. אני רואה עצמי יהודי חילוני שמכבד את המסורת אבל לא שומר את כל תרי"ג המצוות, למרות שהוא מקפיד מאוד, מאוד בחומרה, על המצוות שבין אדם וחברו. אני רק מקווה שיימצא פתרון לבעיה הזו שעומדת לפנינו כחברה, וברמה האישית – שנוגעת לי ולדוברי רוסית אחרים. אנחנו אוהבים את המדינה, רוצים לגדל בה דור המשך, אבל לא שווים בה ולא יכולים להתחתן בה כמו שאר הישראלים. זה לא צודק וזה גם פוגע.
