להלן עיקרי הדברים:
זוהי סיפורה של אנה ז'רבה, ישראלית, שמדינת ישראל מנעה ממנה להינשא בארצה: נולדתי באוקראינה. בשנת 2000 קיבלתי החלטה גורלית, עזבתי את לימודיי האקדמיים בתחום החינוך ועליתי ארצה. יותר מעשור עבדתי בסוכנות היהודית, ובה תרמתי רבות לקשר של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל ועם ישראל בארצו.
בגיל 16 סבתי היהודייה, אימא של אימא שלי, נשלחה למחנה ריכוז בסיביר – ומי כמוך, אדוני, יודע מה המשפט הזה אומר – כי ביקרה בחריפות את השלטון הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה. היא עברה שם זוועות איומות, ומשכך נאלצה להחליף את מסמכיה והתחתנה, החליפה את השם וחזרה לאוקראינה שבורה לאחר כמעט 17 שנה. לא נשארו מסמכים המעידים על יהדותה.
שני הילדים שלי נולדו בישראל. בכל יום שישי אנחנו יושבים סביב שולחן השבת, האם אנחנו דתיים? לא. בזמן האחרון ילדיי חוקרים את זהותם: האם אני שייך לעם היהודי? מה זה אומר להיות יהודי? ואני מחפשת את התשובות הנכונות, כי אני לא רוצה לשקר ולמצוא הסברים יפים. לכן, כשאביהם ואני נאלצנו להתחתן במדינה אחרת, איך אני מסבירה להם זאת? איך אני מסבירה להם שהם ישראלים לכל דבר?
