ועדת הפנים והגנת הסביבה: דיון בנושא דרישת משרד האוצר לקצץ כ-40 מיליון ש"ח מתקציב המדינה למועצות הדתיות בהתיישבות

משרד האוצר ביקש לקצץ כ-40 מיליון ש"ח מהתקציב שהמדינה מעבירה למועצות הדתיות במועצות המקומיות בהתיישבות. 
דיון זה עוסק בנכונות המהלך ובאלטרנטיבות אפשריות,שכן עולות טענות רבות שהוא אינו הכרחי ויוביל לפיטורים רבים ואף קריסה של מערכת שירותי הדת.
בסוף הדיון הייתה אמורה להיות הצבעה בנושא אולם זאת נדחתה לאחר ששר האוצר, יאיר לפיד, ביקש זמן לחשוב על חיוניות המהלך. 

סדר היום:
1. פרק ט', סעיף 72 – שירותי הדת היהודיים – מתוך הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013
2. בחירת חבר חדש לוועדת המשנה לביטחון פנים

פרוטוקול:

היו"ר מירי רגב: חברים, בוקר טוב לכולם. אני רוצה לפתוח את דיון ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בדיון בסוגיית חוק ההסדרים. פרק ט', סעיף 72 – שירותי הדת היהודיים – מתוך הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014). זה הנוסח המעודכן שעליו אנחנו דנים.
אתמול ערכנו איזשהו דיון הכנה, גם סגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, כדי ללמוד על התיקון הזה. ואני חייבת להגיד למשרד האוצר, למר ראובן קוגן, ידידי, שהחוק הזה הוא חוק קשה. ואני יודעת שאנחנו צריכים להתכנס לתקציב, ואני מבינה את החשיבות להיכנס לתקציב. וכפי שאתה מבין, גם בתקציב הנוכחי יש הרבה מאוד צפרדעים שכולנו בולעים, מתוך ראייה כיצד אנחנו בעצם מביאים לצמצום הגירעון.
אבל מצד שני, יש נושאים מסוימים שאנחנו לא יכולים לאפשר: חלקם הם בתחומים החברתיים, וחלקם הם גם בתחומים היהודיים. משמעות התיקון הזה של החוק זה בעצם לבטל את שירותי הדת בהתיישבות. זו בעצם המשמעות של החוק. משום שראש מועצה, שהיום צריך לממן 60% משירותי הדת, אומר לעצמו: סליחה, אני לא יכול לקחת את זה על עצמי. גם אם אני רוצה, מאוד רוצה, אני לא יכול לקחת את זה על עצמי כראש מועצה. וזה אומר, היום, להתחיל לפטר רבנים, שזה ניחא: אתה מפטר רבנים, אתה מפטר גם, לצערי, עוד הרבה מאוד עובדים ברפורמות שאתם מובילים.
אבל עזוב את זה שאתה מפטר רבנים, אתה בעצם יוצר מצב שאזרח, תושב, שגר ביישוב מסוים במסגרת ההתיישבות, לא יקבל את שירותי הדת שהמדינה צריכה לספק לו כמדינה יהודית. נקודה. ולא יכול להיות מצב שאדם שרוצה לקבל איזשהו שירות, כזה ואחר, לא יקבל את השירות רק משום בעיה של תקציבים או מצב כזה, שאתה בבת אחת אומר: אני, כרגע, חותך את כל מה שקשור למתן שירותי דת בהתיישבות.

ראובן קוגן (סגן ראש אגף התקציבים, אגף התקציבים, משרד האוצר): בוקר טוב. תראו, אני אתחיל ברציונל ואחרי זה נגיע גם למספרים. בסופו של דבר, אנחנו, במסגרת הניסיון לפתור את הבעיה התקציבית – קודם כל, למה החוק הזה נמצא במסגרת חוק ההסדרים? זה מבחינת העלות התקציבית שלו. כי אם אנחנו מצפים לחסוך פה 43 מיליון שקלים בשנה, משנת 2014 ואילך, כתוצאה מהמהלך, ועכשיו אני אסביר את המהלך עצמו: נכון להיום יש שוני בתקצוב המדינה את המועצות הדתיות אל מול המשרתים בקודש בהתיישבות, כאשר המועצות הדתיות ממומנות: 40% מתקציב המדינה ו-60% מתקציב הרשויות המקומיות, והמשרתים בקודש ממומנים במאה אחוז מתקציב המדינה. כל מה שאנחנו מנסים לעשות כאן זה בעצם להשוות את – – –

עכשיו, לגבי העניין הזה, כמו שאמרתי: אנחנו ערכנו איזושהי סימולציה, לראות מהן ההוצאות שייפלו על כל מועצה אזורית בעניין הזה. ואנחנו רואים שגם אחרי המהלך הזה, כלומר גם אחרי שהמועצות האזוריות יממנו את אותן 60% – – –

משה גפני: מר ראובן קוגן מגיע לוועדת החינוך, התרבות והספורט, והוא אומר שהוא דואג לשלטון המקומי, ולכן צריך לבטל שם איזה חוק אחר. עכשיו הוא בא לפה והוא אומר, שמה? שצריך לפגוע בשלטון המקומי? איך אתה מסביר את זה?

ראובן קוגן: לא באתי לוועדת החינוך, התרבות והספורט.

משה גפני: למה אבל אתם לא קוראים לחוק – – – הפרדת הדת מהמדינה? תקראו לחוק הזה: הפרדת הדת מהמדינה – לא צריך רבנים, לא בלניות, לא כלום.

ראובן קוגן: אז כמו שאמרתי, הרבנים והבלניות אלה האנשים המשרתים בקודש. אנחנו אומרים שגם אחרי ההשתתפות של המועצות האזוריות ב-60% מהתקציב האמור, עדיין ההוצאה של המועצות האזוריות ביחס להוצאה של הרשויות המקומיות, היום, באותן מועצות דתיות, יותר נמוכה. אנחנו מדברים על משהו כמו 0.6% השתתפות ממוצעת, פחות או יותר, של הרשויות המקומיות במועצות הדתיות מתקציבן. ואחרי השינוי במועצות האזוריות אנחנו נראה ששם, שיעור ההשתתפות שלהן ינוע סביב 0.6%. כלומר, קצת פחות מהרשויות המקומיות. כלומר, גם בעניין הזה אנחנו שומרים על יחסיות וסבירות, בעיניי, בין ההוצאה של הרשות המקומית על שירותי הדת, לבין היקף שירותי הדת באותה רשות מקומית.
עכשיו, לעניין מה שאת אמרת, כבוד היושבת ראש: אין בחוק הזה שום התנערות של המדינה ממתן שירותי הדת על ידי הרשויות המקומיות. מדובר פה רק בשינוי של שיטת המימון. נכון, תמיד אפשר לבוא ולהגיד ששיטת המימון – – –

היו"ר מירי רגב:
… אתה יודע, אני הייתי הולכת לשינוי אחר. באמת, יש מועצות דתיות שלא צריכים שיהיו שם כמה רבנים, אתה צודק. בוא נעשה משהו אחר: בכל ישוב נתקנן רב. בכל ישוב יהיה רב, ויהיה במועצה אזורית רב אחד – ראש המועצה הדתית. מה אתה אומר על זה?

ראובן קוגן: אני אומר שזה בטח לא נושא לחוק ההסדרים. זה נושא יותר מעמיק.

היו"ר מירי רגב: למה לא? אז בוא נבטל, בוא – – – מחוק ההסדרים ונביא את זה לדיון. אתה רוצה לראות כמה ישובים שאין להם רבנים, וכמה ישובים מקבלים מהמועצה האזורית שירותי דת מרב אחד שמתרוצץ בין כמה ישובים? אתה רוצה לעשות סדר, ולהשוות את זה לרבני שכונות מול ערים? בבקשה, בוא נעשה סדר. קח את כל המועצות האזוריות, תיקח את כל היישובים של מועצה אזורית, בכל ישוב כזה תמנה רב. במועצה דתית יהיה אחד – ראש המועצה הדתית. ובזה נביא לסדר אמיתי, ואז – – – מה שאתה רוצה.

היו"ר מירי רגב: כסף לא מנותק ממהות ומעיקרון. אם המשרד לשירותי דת, יושב פה כבוד הרב אלי בן דהן, הולך לעשות שינוי, שגם צריך לבוא ועדת הפנים והגנת הסביבה, במועצות הדתיות, בערים, בהרכבים של המועצות הדתיות, ובתפקיד של המועצות הדתיות – אז בוא נעשה רפורמה כוללת. וכל מה שקשור גם להתיישבות, נבחן את זה, נתיישב מול תקנים מסוימים, נראה איפה מורידים, איפה מוסיפים. ובוא נפצל את החוק הזה מחוק ההסדרים, נעשה דיון עקרוני, אמיתי, בסוגיית מתן שירותי דת. דרך אגב, לא לאנשים הדתיים, כי האנשים הדתיים בוודאי לא צריכים אותנו.

יצחק וקנין: לא צריכים את זה.

היו"ר מירי רגב: דווקא ליהודים החילונים שרוצים ללכת למקווה, שרוצות ללכת, ושרוצים להתחתן כהלכה. אני אומרת לך שאני רואה בלניות, אני מתביישת בשכר שהן מקבלות.

יצחק וקנין: שליש משרה.

היו"ר מירי רגב: 2,000 שקל, רובן נשים מבוגרות.

קריאה: 1,400 שקל.

דב חנין: פחות מ-2,000 שקל.

קריאה: 1,200 שקל.

יצחק וקנין: 1,300 שקל.

ראובן קוגן: לגבי מועצות דתיות ישנן אמצעי אכיפה אצל משרד הפנים והמשרד לשירותי דת. כאשר רשות מקומית לא מעבירה את חלקה לתקציב של המועצה הדתית, יש סמכות לשר הפנים לקזז לה את הסכומים האלה מכל השתתפות אחרת או להסמיך את ממונה המחוז ללכת לחשבון הבנק של הרשות ולקחת את זה. עוד פעם, כי מדובר בחקיקה – – –

דוד אזולאי: אני רוצה לשאול את נציג משרד האוצר: ממכתב שקיבלנו מנציגי המועצות האזוריות, הודיעו חד משמעית: אם לא יתוקצבו יפטרו את כל העובדים האלה. זה ההשלכות של זה.

ישראל אייכלר: 500.

משה גפני: 500 עובדים.

דוד אזולאי: זה עולה כסף. לפטר אנשים זה עולה כסף – פיצויים. לקחתם את זה בחשבון? מי יממן את זה? מאיפה? אתה יכול להגיד לי כמה זה יעלה?

היו"ר מירי רגב: לא נורא, ה-40% של הממשלה יממנו את הפיטורים. זה במשרד האוצר.

דוד אזולאי: ואחר כך ילכו לתכניות הבראה.

ראובן קוגן: ה-40% לא יעברו אם לא יעברו ה-60%.
לכן, זו התשובה גם. מכיוון שההוצאות של פיטורים הן הוצאות לא מבוטלות, והן יפלו על המועצות האזוריות, הן יחשבו פעמיים האם להגיע להסדר או בכל זאת לפטר ולשלם את כל הסכום הזה מתקציבן.

סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן: בוקר טוב. קודם כל, אני אתחיל בנתונים: יש 56 מועצות אזוריות, מתוכן 35 מועצות אזוריות ללא מועצה דתית, ו-21 מועצות אזוריות שיש להן מועצה דתית.
מספרים: כרגע יש 272 רבנים בהתיישבות, ו-302 בלניות. מדובר ב-574 עובדים בסך הכול, שצריך יהיה לטפל בהם.

סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן: עכשיו, אני רוצה להגיד איפה ההצעה הזאת יוצרת בעיות: ראשית, יש רבנים ובלניות שכבר יצאו לפנסיה. הצעת החוק הזאת איננה עוסקת בהם. היום הפנסיה שלהם משולמת על ידי המשרד. המשרד לשירותי דת מעביר את הכסף למועצות האזוריות, והן משלמות את הפנסיה לעובדים שפרשו. אין בהצעת החוק הזאת שום התייחסות לנושא של הפנסיה שלהם, יש רק לגבי שכר. זו בעיה ראשונה.
בעיה שנייה: אין לנו שום הגנה לגבי 574 העובדים שקיימים היום. מחר בבוקר יבוא ראש מועצה ויגיד: אני רוצה מאוד בלנית, אבל אין לי כסף. אני לא יכול לממן. "אקרשטיין" ברחוב יותר חשוב לי מאשר לממן רב או בלנית.

סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן: דבר שלישי: רב שפורש לפנסיה, אין לנו שום הבטחה שהמועצה האזורית תסכים שיבוא במקומו רב אחר. יגידו: אוקיי, הרב פרש, גמרנו. אנחנו צריכים לשאת בעלויות הפרישה שלו, לשאת בעלויות הפנסיה שלו. כי צריך לזכור: רוב הרבנים היום, עדיין, נמצאים בהסדר הישן. דהיינו, שהמדינה נושאת בתשלומי הפנסיה שלהם. רק החדשים עוברים לצוברת. החדשים הם מעטים מאוד, כי בעשר השנים האחרונות, – –

יצחק וקנין: 13.

סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן: – – לא מונו בכלל רבנים בהתיישבות. בלניות מונו, אבל גם לא הרבה. הרוב עדיין יושב על ההסדר הישן. לא היה לנו לגביהם שום פיתרון. רב שפורש או בלנית שפורשת, איך נכנסים החדשים.
עכשיו, יש גם תקנים חדשים. אין לנו היום שום הסדר בחוק. נניח, היום שלמועצה אזורית יש 30 ישובים, ויש רק ב-15 מהם רבנים. יבואו 15 היישובים האחרים ויגידו: אנחנו רוצים רבנים. מה יגיד ראש המועצה האזורית? עם כל הכבוד, אני לא מסוגל לממן את זה. אפילו אחד אני לא מוכן לממן יותר ממה שיש היום, גם אם יסכימו.
כל הדברים הללו אין להם הסדר. אני אומר, כמי שאמונים לתת שירותי דת, לא יכולים לעמוד בזה. כבר היום יש – – –

נסים זאב: אבל זה עבד. בפועל, זה עבד.

סגן השר לשירותי דת אלי בן דהן: זה עבד כי אנחנו שילמנו.

יצחק וקנין: רבותיי, אני רוצה לעשות סדר יותר גדול בעניין: תראו, רבותיי, מתוך 976 ישובים שמאוגדים בתוך 56 מועצות אזוריות, על פי הטבלה שהציגו בפניכם כרגע, כמעט בפחות מ-30% יש משרתי קודש. זה הנתון הראשון.
הנתון השני, רבותיי, ואת זה מר ראובן קוגן צריך לשמוע ממני בצורה ישירה. כמי שבא ממועצה אזורית גדולה, במחצית מהיישובים אין בכלל משרתי קודש, יש בעיה של תקנים לבלניות. השכר של הרבנים הוא שכר נמוך מאוד, שכר מינימום – 4,500 שקל – והשכר של הבלניות הוא בשליש משרה.
עכשיו, אני רוצה להגיד לכם: את הצעקה היו צריכים לעשות המועצות האזוריות, לא היום. מר ראובן קוגן, אתה יודע מתי? מקום המדינה. אתם ניצלתם מצב במשך 60 שנה, שבמקום שאין מועצה דתית מעולם לא נתתם את ה-40%. לא נתתם 40%. גם את ה-40% לא נתתם להם. הם מימנו מאה אחוז בשירותי דת, אתה יודע את זה?

יצחק וקנין: …עכשיו, רבותיי, היא לא עשתה טובה גדולה. למה? היא חסכה את הכסף הזה במשך 60 שנה בזה שבכלל לא השתתפה ב-40%, באותם מקומות שאין מועצות דתיות. מתי קמו מרבית המועצות הדתיות במועצות האזוריות? זה בין השנים 1980 לשנת 2013. זאת אומרת, רוב המועצות הדתיות הבינו שיש לקונה. כל שירותי הדת הם מתחת לכל ביקורת. זה לא מה שמקבלת עיר ואפילו עיירה קטנה. שכר של רב עיר, רבותיי, כולכם יודעים מהו. שכר של רב שמשמש לפעמים על ארבעה וחמישה ישובים, וטס ממקום למקום. אין מי שיקבור, אין מי שיגיד דברי הספד על מתים, רבותיי, וזה שייך לקיבוצים ולמושבים, וזה לא פוליטי, וזה לא של ש"ס, ולא של המפד"ל, ולא של אף אחד. ואני אומר את זה: מעולם לא נכנס נושא פוליטי במועצות אזוריות – יכול להעיד על זה מר שמואל ריפמן. ברוב המקרים הדברים היו מתקבלים בהבנה הדדית של כל הצדדים. ואני שואל: אתה בא היום, ואתה גוזר גזירה שאף אחד לא יכול לעמוד בה, ואני אומר לך: לא יוכלו לעמוד בה.
ועוד יותר גרוע מזה, רבותיי, במשך 13 שנים משרד האוצר חוגג. למה הוא חוגג? תקן אחד לא התקבל משנת 2002 במועצות האזוריות או אפילו משנת 2000. אין תקנים בכלל. לא מקבלים תקנים לרבנים – ישובים שלמים, גדולים. אתמול נתנו דוגמה של ישוב של 2,500 תושבים – אין משרת בקודש, רבותיי. אין אדם שיקבל 4,500 שקל. לעובד נוער וקהילה – אני בא ממועצה אזורית – נותנים עובד נוער, ומד"צים והכול, נותנים את זה בגדול. כשמגיעים לשירותי הדת, זו בעיה מאוד קשה. אני חייתי את זה, רבותיי, אני יודע מה זה. בתקציב המתנ"ס של מעלה יוסף, אני אומר לכם: 6,000 שקל לתרבות יהודית. כל השאר הולך לתקציבים אחרים שהציבור הדתי כמעט ולא נהנה מזה.
ואני אומר לכם: זה לא בשביל הציבור הדתי. אם צריך לקבור מתים, רבותיי, זה לא משנה את מי אתה קובר, סליחה. ואם צריך לתת שירותי דת מינימליים, רבותיי: לבוא לבית העלמין, שמישהו יגיד איזו מילה על הנפטר. אין מי שיגיד את זה.

היו"ר מירי רגב: מה אתה מציע, חבר הכנסת יצחק וקנין?

יצחק וקנין: אני מציע למחוק את זה בכלל מספר התקציב. זה לא צריך לבוא לפה, רבותיי. זה דיון יותר מעמיק. אתה יודע מה? בוא, תן לי שירותי דת כמו שצריך. מגיע לי שירותי דת במדינת ישראל, לכל אזרח. תן לכל ישוב רב.

יצחק וקנין: למה אתה לא עושה את זה? יש לי לכל ישוב רב? במשך שנים אתה גם לא נותן, לא נותן להם את אותו תקצוב שאתה נותן בכל הארץ. אז אל תתפארו כאילו שאתם פה עושים איזה מעשה שיש בו הרבה, אבל אין בו שום הבנה, אין בו שום דבר. אתם רוצים לקצץ, תפסתם איזה סעיף ונגמר הסיפור. ככה זה מתחיל וככה זה מסתיים, רבותיי. מספיק עם השיטה הזאת. כל דבר שיש בו ריח של יהדות אתם רוצים למחוק אותו, אני אומר לכם את זה. אני אומר לכם, חבר'ה.

שלמה שטרן (ראש חטיבת חינוך ודת, הסתדרות המעו"ף): …ככל שיובטח בחוק וייחקק בסלע העברת התקציבים על ידי המועצות הדתיות, כפי שקובע החוק הזה, וככל שהדבר ייאכף ויהיה לזה שיניים, אז אני מבקש שהחוק יבטיח גם שהשינוי בשיטת התקצוב לא יביא בשום פנים ובשום נסיבות להפסקת כהונתו של רב קיים או של בלנית קיימת היום.
הדבר השני, לא, בשום מקרה ובשום נסיבות לא תיפגע סמכותו התורנית-הלכתית של שום רב.

היו"ר מירי רגב: זה לא קשור לנושא.

שלמה שטרן: זה בהחלט קשור לנושא, כי יכולה להיות אפשרות שראש מועצה, כמו שמשגיחים נמצאים במקומות מסוימים, ומי שנותן להם את ההנחיות זה לא הרבנות אלא פעמים גם המעסיק שלהם: בעל בית המלון – עלולה להיות גלישה לנושא, לצורה הזאת.

ישראל אייכלר: לא תהיה בעיה כי יפטרו אותם מיד.

היו"ר מירי רגב: מה, אתה אומר שבגלל שהרב תלוי במשכורת של ראש המועצה, אז הוא יצטרך גם לשנות כל מיני הלכות שהוא מאמין בהן כדי שבעצם לא יפטרו אותו.

שלמה שטרן: אכן, אכן, נכון.
תופשר ההקפאה הקיימת על מינוי רבנים, ויובטח תִקְנון הולם שיוקפד עליו. יובטחו תשלומי הזכויות והגמלאות לרבנים ולבלניות הפורשים, ויובטח שראשי המועצות האזוריות לא יאכפו על הרבנים נהלים שיהפכו אותם לפקידים, כמו שיש היום כוונה.

זבולון קלפה: טוב, תודה רבה, יושבת הראש. לא יודע, מר ראובן קוגן, משהו פה משונה בעיניי, אני אגיד לך את האמת. דיברנו על זה אתמול והיום קצת. לא יודע, יש פה, אני חושב, שותף משמעותי שמוכן לעבוד ביחד כדי לעשות רפורמה משמעותית. הצעד הזה שמוצע פה על ידכם, להבנתי הוא מסיג אותנו לאחור בצורה משמעותית מאוד. שמענו את הדברים שיוצאים מלב שותת של חבר הכנסת יצחק וקנין, בתור אחד שחי את המציאות ומכיר. לא יעזור שום דבר – פריפריה, ישובים קטנים – המציאות צריכה להיות אחרת ושונה. זה דברים פשוטים וברורים. כך זה היה וכך זה יהיה גם. הראיה שגם הגעתם לתובנה הזאת לפני למעלה מ-20 שנה, ומאז בעצם פעלתם במתווה מסוים.
דרך אגב, רק לגבי השכר, כמו שהוצג פה: אני, להבנתי, אני חושב עוד פעם, נראה לי ששגגה יצאה מאת השליט – קורים כאלה דברים לפעמים. גם לא מדובר פה בכסף גדול מבחינתכם, כי אתה מדבר פה על המצב הפיסקאלי והכול – בסדר. 45 מיליון שקל, לא שאני מזלזל בזה, אבל עדיין זה לא כזה סכום שישנה פה את העסק מקצה לקצה. ואני חושב שזה מכניס את כולנו לסיטואציה מאוד-מאוד לא פשוטה. ובתור אחד שחי במרחב הכפרי, ואני רואה את התהפוכות ואת השינויים שהיישובים שם עוברים, והצרכים לשירותי הדת רק הולכים וגוברים. גם באזורים, מה שנקרא: פרופר חילונים – בתור המועצה האזורית שלי, שהיא "השומר הצעיר" והכול, הביקוש לדבר הזה רק הולך וגובר כל הזמן. במציאות של מה שאתה נותן פה כרגע, בעצם, תימצא שם אוכלוסייה שרוצה את השירות הזה, היא לא תוכל לקבל את השירות הזה, מכיוון שמדובר ביישובים מבודדים שהמרחקים ביניהם הם קילומטרים. זה לא כמו בעיר, שאפשר ללכת ממקום למקום ברגל ולקבל את השירות בצורה כזו או אחרת.
להבנתי, הייתה פה איזושהי טעות, דאבל, מבחינתכם, וטוב, מה שנקרא, למשוך את העניין ובזה להחזיר את הסדר הטבעי שהיה על כנו, ולא לשנות שום דבר ולא לפגוע בשום דבר. ובא לציון גואל, כמו שאמר מקודם חבר הכנסת נחמן שי.

נחמן שי: בוקר טוב. אני חושב שיש פה קואליציה רחבה – מר ראובן קוגן, אני אומר את זה לך – שחושבת ששירותי דת זה לא לוקסוס, זה צורך חיוני של אנשים רבים שמתייחסים לדת. לא כל אחד רואה את הדת כעולם מלא, אבל הם רואים את הדת כחלק מחייהם, והמדינה חייבת לסייע להם לקבל אותה. אלא אם נעשה הפרדה בין דת למדינה ואז נגיע למקומות אחרים. כל עוד אנחנו לא עושים את זה אני חושב שזה שירות חשוב, ונופל במשפחה של שירותים אחרים שהמדינה דואגת שיקבלו אזרחים באשר הם. זאת נקודה ראשונה. ולכן אני חושב שאתם צריכים למשוך את ההצעה הזאת שלכם.
הדבר השני נוגע לפריפריה, וזה מתחבר עם הדברים של מר שמואל ריפמן. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו רוצים שיגורו אנשים בכל הארץ או רק במרכזה. וזה מסוג הדברים שישראל מדברת אבל לא עושה. העובדה שייענשו רק מי שגרים במקומות, בדרך כלל, מרוחקים, שבלאו הכי נפגעים גם משירותים אחרים, היא מעליבה ופוגעת. אני לא מדבר כרגע על המשכורות שהן נמוכות מטבע הדברים. זה מתאים גם את המודל של אנשים שגרים בפריפריה, שתמיד ישתכרו פחות מאשר אנשים שגרים במרכז. גם מבחינה זאת זאת הצעה רעה ופוגעת, ואני מציע שתמשכו אותה.
הדבר השלישי הוא שאני גם הייתי מצפה מחבריי פה, אלה שדיברו איתי בעת האחרונה ושאני מכבד אותם מאוד, שיישמעו את קולם על כל מה שנעשה כרגע במגזר החרדי בנושא השירות הצבאי, במיוחד הפגיעות הפיזיות בחיילים, גם בהזדמנות הזאת וגם בהזדמנות אחרת.

דוד אזולאי: חבר הכנסת נחמן שי, – – – נשאיר את זה למליאה. כולנו מגנים את זה אבל עזוב, חבל לערב שמחה בשמחה.

נחמן שי: אני אומר את זה דווקא בהקשר לדיון הזה. אני מכבד מאוד את הדת ואת היהדות, אתם יודעים את זה, ורוצה שכל יהודי, ואגב לא רק יהודים במדינת ישראל יקבלו שירותי דת. תודה.

דוד אזולאי: …אני מציע לך, לא בושה, לא קרה שום דבר. טעינו, קורה. זה אחד הסעיפים שטעיתם בהם ובגדול. ואני מציע לך, ופה אני אומר לך, קח לתשומת לבך. יושבים כאן קואליציה ואופוזיציה – לא ייתנו את ידם לנושא הזה.
ואני מציע לך, גברתי היושבת בראש: בסופו של יום, אנחנו נצטרך לקבל כאן החלטה. אני מציע לך: תקבלי. אני מבין את הדילמה, אני יודע. הייתי פעם במקום הזה, ואני מכיר את זה. לא פשוט, מצד אחד המשמעת הסיעתית, ומצד שני, המצפון שלי. וכאן, זה מה שעומד לנגד עינינו: המשמעת הסיעתית או המצפון שלנו. חלק גדול מהיישובים בפריפריה יישארו ללא שירותי דת. יושב כאן ידידי, מר שמואל ריפמן, תשאלו אותו, כשהוא יצטרך לבחור בין רב המושב לבין הקמת מתנ"ס לבין עובד קהילתי או עובד סוציאלי, לי אין ספק במה הוא יחליט. לא מפני שהוא לא אוהב את הדת – אין לו ברירה אחרת. יש מעט ציבור – – –
עכשיו, אני רוצה לסכם את הדברים שלי ולהגיד לך: בסך הכול מדובר פה על 728 ישובים, שמתוכם 391 הם מועצות דתיות, ומתוכם 337 ללא מועצות דתיות. ואתם יודעים כמה ישובים יש לכם בסך הכול? 272 רבנים, ו-302 בלניות. זו הנוסחה.

אבי רואה (ראש המועצה האזורית בנימין): …הצעת החוק שמובאת פה היא נעשית כהצעה מתוך משרד של כזה ואחר, מבלי לבדוק לעומק באמת את הצרכים ואת הפגיעה. אז מדברים פה על 0.6% וכולי. כמו שאמר מר שמואל ריפמן, אם נזיז את הנקודה לפה ולשם זה לא משנה.
אני יודע שלנו, כמועצה אזורית, המשמעות היא תוספת על תקציב המועצה בלפחות שלושה וחצי מיליון שקל בשנה, בסדר?

אבי רואה: מספרים – המועצה האזורית מטה בנימין זה יותר משלושה מיליון שקלים, שזה התווסף. ואז מה זה יכולים לספוג את זה? אני מסיים כמעט בכל שנה את התקציב בצורה גרעונית, כזו ואחרת. בשנה שעברה עם גרעון של שישה מיליון שקל, לא בגלל שנסענו לחוץ לארץ או משהו מעין זה, כי אני לא יוצא לחוץ לארץ, בלי נדר. אבל יש הוצאות נלוות, שזה גם מר ראובן קוגן יודע, של מבנים לחינוך, שבבנימין יש גידול של 12%, ברוך השם – צרות של עשירים – בכיתות גן ובכיתות בית ספר, 12% כל שנה. זאת תוספת של לא מעט כיתות יבילות. משרד החינוך מסבסד, נותן 30% מהעלות של כיתה, גם גן, והמועצה צריכה להשלים עוד שני שליש.
אז לכן, אם רוצים להחליט לבצע רפורמה ובדיקה, אז צריך לעשות בדיקה על כל המכלול. אי אפשר לקחת נושא אחד, להגיד בואו נשווה לרשויות מקומיות.
נקודה נוספת שלא עלתה פה: בדרך כלל, בערים גדולות, אז ישנם בעלי עסקים כאלה ואחרים, למועצה הדתית אולי יש הכנסה נוספת. במועצות האזוריות אין חיה כזאת, בסדר? אין הכנסות. רק הוצאות והוצאות לשיעורי תורה פה ושיעורי תורה כאן. מכיוון שאי אפשר לנייד את האנשים מיישוב ליישוב, ההסעות הרבה יותר יקרות.
ולכן נכון וראוי, אני אומר קודם ודאי להסיר את ההצעה הזאת מסדר היום. ואני טוען על מה שפתחתי ואמרתי שכדאי שהוועדה כאן תקים צוות כדי לבדוק את האפשרות, את הצורך להעלות את התקציב ולא להקטין אותו, כי מדובר פה בערכים יהודיים, שאם לא מקיימים אותם היום ועכשיו למשפחות, אחר כך מתמודדים עם "תג מחיר", ששם הקימו יחידה של 80 שוטרים וכולי וכולי. כמה עולה היחידה הזאת? אולי מישהו ימסור לנו. כן, הרי את כל הדברים האלה אפשר לחסוך אם פועלים בפעולות של מניעה, ולא רק בפעולות של טיפול והענשה.

רונן הופמן: אבל יש דבר אחד שאני רוצה לשים אותו על השולחן, ובאמת, בואו נחשוב עליו: תראו, אני רק כמה חודשים בכנסת, אבל בכנסת יש יותר מדי דיונים שהם מושתתים על הנחות מוצא שהם כאילו מין אקסיומות כאלה שאי אפשר לחלוק עליהן – הכול או לא כלום. זאת אומרת, קריסת שירותי הדת, כל המועצות האזוריות, כולן כאחת, לא תוכלנה לשאת בעול הזה.
עכשיו, אני ער לקשיים, ואני ער, ואני מבין את המציאות וכן הלאה. אבל ההנחה הזאת של מאה-אפס, הכול או לא כלום, שחור או לבן, הדיונים האלה שאין כאילו אמצע, אין שום דבר שאפשר להסתכל עליו – אני מצטער אבל אלה לא החיים. האם באמת המאפיינים של המועצות האזוריות, כולן כאחת, אותו הדבר? האם אין מועצות אזוריות חזקות יותר? והאם לראש מועצה אזורית אין איזשהו מרחב תמרון להחליט מהם סדרי העדיפויות? האם באמת מדובר בהכרח על קריסת כל שירותי הדת? האם כל קיצוץ בתקציב החינוך זה קריסת מערכת החינוך? וכל קיצוץ בתקציב הרווחה זה קריסת מערכת הרווחה? זה לא ככה, זה לא עובד ככה.

ישראל אייכלר: אני לא רוצה לחזור על הדברים כי יושבת הראש, אני חושב, ייצגה את הבעיה האמיתית פה, כי לא מדובר פה בתקציב. אולי, אדוני, פקיד משרד האוצר, תודיע לשר שלא מדובר פה בתקציב לחרדים והוא מיד יאשר את זה. כי זה לא לחרדים. רוב הציבור במועצות האזוריות זה לא חרדים. וכמו שאמרה יושבת הראש: זה לאנשים שרוצים יהדות, שאינם חרדים. לכן, אין לכם שום סיבה להוריד את זה, קודם כל.
דבר שני, מדובר בתקציב של 450 מיליארד שקל ואולי יותר, ויש לי תחושה שיש איזה משחק של הפקידים במשרד האוצר, שאומרים: בואו ניתן לחברי הכנסת פרומיל מהתקציב הזה, שיתעסקו שעות, שיישבו שעתיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה על 45 מיליון שקל, בינתיים נגניב את כל הסוסים ב-450 מיליארד שקל, שלא ידברו על התקציבים הגדולים. עצם העובדה שמדברים על פרומיל של התקציב, שבשביל משרד האוצר זה ממש צחוק, ובשביל האנשים שיפוטרו, 500 רבנים ובלניות שמקבלות 1,500 שקל, זה כל החיים שלהם. אני רואה בזה עלבון לחברי הכנסת. תראו כמה חברי כנסת באים לפה על פרומיל של התקציב.

היו"ר מירי רגב: האמת היא, באמת הפתיע אותי שבאו כל כך הרבה חברי כנסת.

ישראל אייכלר: זה מראה כמה הם רוצים יהדות. לא באו לפה החרדים בלבד, כי החרדים יש להם, ברוך השם, בערים. וברוב המועצות האזוריות אין הרבה חרדים, זאת אחת הבעיות שאין לנו נציגות שם. אני מתפעל, אני רוצה להגיד לכם שאני מתפעל מהרוח, פה, בוועדה, בהבנה לצורך בדברים האלה מחברי כנסת, חוץ מהמפלגה האנטי דתית יש עתיד, שמלכתחילה נועדה להילחם, ליצור מלחמה, והם כבר מצליחים לסכסך בין דתיים לחילונים, של הרב אלי בן דהן ושלנו, ובין חרדים לחרדים כבר הצליחו להתחיל לסכסך. ולכן איתם אני לא מדבר בכלל בעניין.
ואני רוצה לשאול שאלה אחרת: יש פה משחקי מספרים נוראיים. הוא אמר: 0.6%. אני מניח שהוא מדייק. למה? כי הוא לקח איזשהו מכלול. השקר הגדול ביותר, הדבר הכי לא קבוע זה מתימטיקה ומספרים. אחת ועוד אחת יכולים להיות ארבע, ושש ותשע – כמה שאתם רוצים אם אתם משחקים. כי לא יכול להיות שלהגיד 0.6%, ולמעשה מדובר פה במועצות אזוריות שונות, בחלק גדול מהתקציב שלהן.
אבל אני רוצה לשאול עוד שאלה: האם יעלה על הדעת לפטר עובדות סוציאליות באיזושהי מועצה? הרבנים והבלניות הם חצי עובדים סוציאליים. הם לא רק – – –

היו"ר מירי רגב: עזוב, זה לא קשור לעניין. אנחנו לא רוצים עכשיו לדבר על עובדים סוציאליים. אנחנו רוצים לדבר על מהות התפקיד של רב ושל בלנית – – – וזה הכול. שלא יפגעו בשום – – –

ישראל אייכלר: על המהות את דיברת הכי טוב, ואני לא צריך להוסיף שום דבר. ואני חושב שעצם העובדה שמעסיקים את ועדת הפנים והגנת הסביבה בכזה סכום נובע מסיבה אחת: כי התקציב הנוכחי בכלל, יש בו – – –

היו"ר מירי רגב: אנחנו נעביר את זה לוועדת הכספים, נראה איך יש עתיד, נראה איך הבית היהודי תתנהג עם זה.

ישראל אייכלר: שאל את זה חבר הכנסת, הרב אורי מקלב, ונכון.
אבל אני שואל את יושבת הראש שלנו: למה שנוותר על מיצוי כושר ההשתכרות, לגבי הנחות בארנונה למה ויתרנו שזה יהיה נידון פה?

היו"ר מירי רגב: לא ויתרנו, תאמין לי.

ישראל אייכלר: רק משפט סיכום, אני רוצה לומר: כל הגישה לתקציב השנה זה לא עניין כלכלי. יש פה מלחמה, מלחמת תרבות, שקרא לזה שר האוצר יאיר לפיד. איפה שהם ראו סעיף שכתוב בו: המשרתים בקודש, עניין של קודש ודת, הם נלחמים נגד זה. ולכן הוועדה צריכה לבטל את זה, לדחות את זה.

תמר זנדברג: אני רוצה שתי אמירות עקרוניות, אחת מקדמית ואחת לנושא הספציפי. המקדמית היא: זה לא סוד שאני באה מתנועה, שבאמת שאלו כאן הרבה חברים: מה אני עושה כאן? אנחנו מתנגדים לקיומן של המועצות הדתיות באופן כללי, לא מסיבה שאנחנו חושבות וחושבים שלא צריכים להינתן שירותי דת, להיפך, אלא מהסיבה שהמועצות האלה מעניקות שירותי דת לזרם אחד בלבד והוא הזרם האורתודוקסי, ואנחנו בעד יהדות פלורליסטית. זאת הייתה האמירה הראשונה.
האמירה השנייה, בהינתן זה ובהינתן המצב שאנחנו עומדים בפניו כרגע, ואני באה בתור חברת מועצה לשעבר, מהשלטון המקומי, אני אומרת לכם שהנטייה של הממשלה – הפעם זה המשרד לשירותי דת, אבל זה קורה בהרבה מאוד משרדים אחרים – להעביר שירותים שניתנו על ידי המדינה, באמצעות משרדי הממשלה, לאחריות הרשויות המקומיות – במקרה הזה זה רשויות אזוריות, אבל זה יכול להיות כל רשות שהיא – זו מגמה פסולה ומסוכנת, מפני שהמועצות האלה, תקציבן קיים, הוא סגור, הוא מוכתב, כל רשות מה שהיא יכולה לגבות, לא חשוב כרגע מאיזה מקורות אבל זה מקורות סגורים. ויותר ויותר ויותר יש מגמה להטיל על הרשויות האלה, מתקציבן הקטן גם ככה, עוד ועוד משימות, שעד לפני רגע המדינה נשאה בהן. זה קרה בטיפות החלב, זה קרה במשימות פיקוח שונות, וזה קורה גם במקרה הזה. ואני חושבת שאחר כך לבוא ולהגיד שהן צריכות לנהל את תקציבן לפי ראות עיניהן ולפי סדר העדיפויות שלהן, זה דבר שהוא היתממות במקרה הטוב, ועוול, נקרא לזה, וזה בשפה עדינה, במקרה הרע.
אני חושבת שזה שירות שצריך להינתן על ידי המשרד לשירותי דת, כמו שהיה עד עכשיו. אני מבינה שהבעיה היא תקציבית, ושהמשרד היה רוצה להמשיך לתת. זה שמשרדי הממשלה הפכו להיות צינור וקבלני ביצוע של משרד האוצר, זה גם כן בעיה שגם כן משותפת להרבה משרדי ממשלה ולא רק למשרד לשירותי דת.
בשורה התחתונה, אני מתנגדת לסעיף. אני חושבת שאנחנו צריכים או לדחות אותו כאן או להעביר אותו לדיון נפרד בפיצול.

משה זלמן פייגלין: טוב, אז אני אתחיל מהסוף: ככל שהדבר תלוי בי, החוק, כפי שהוא מובא עכשיו, אסור שהוא יעבור. אם זה מה שיובא כרגע אני אצביע נגד – אני מבקש דבר ראשון להבהיר. לכן שאלתי על מה בדיוק מצביעים כרגע. כי אני מצטער שלא הייתי כאן, היו לי מטלות אחרות קודם לכן.
אבל אני רוצה לומר שני דברים, אחד טכני ואחד מהותי: מבחינה טכנית, קורה כאן דבר מאוד מוזר. אני אתמול עברתי על תקציב אחר, תקציב הביטחון, אם יש לי השגות וכולי. התברר לי שנושא השוויון בנטל, הסכום שהוא עולה היום, השוויון בנטל במצבו הנוכחי, כפי שהוא היום – הרעיון של השוויון במצבו הנוכחי, בצבא, כפי שהוא עולה היום – אני הערכתי מעל בימת הכנסת, בנאום שנתתי, את הדבר הזה בעשרה מיליארד שקל. שוויון בנטל שאין לו שום קשר לביטחון, רק על העיקרון, בואו נאמר במירכאות: הדתי הזה, של שוויון בנטל, אנחנו משלמים היום, דרך הנושא של גיוס חובה שלא לצורך, רק שלא לצורך, משלמים 15 מיליארד שקל בשנה. ותקציב הביטחון משאיר – איפה הנציג של משרד האוצר? אני מניח שאתם יודעים את זה או תשימו לב לזה. אני הולך לדבר על זה – בתקציב הביטחון יש היום בור פתוח לנושא התוספת של שוויון בנטל, שלא מופיע שם בכלל סכום. יש בתוך ספר התקציב הישראלי נושא, בואו נקרא לו: אידיאולוגי, לא ביטחוני, אידיאולוגי, שכבר היום אנחנו משלמים עליו 15 מיליארד שקל בשנה, שמשרד האוצר השאיר פתוח, איך אומרים? צ'ק פתוח בתוך תקציב הביטחון. שימו לב לאיזה סכומים אנחנו מגיעים פה על נושאים אידיאולוגיים. שמי שמחזיק בהגאי משרד האוצר משאיר אותם פתוחים בתקציב, ובאיזה היקפים.
ובמה מדובר כאן? את זה כן. הדוגמה של התפילין שאותם זורקים ראשונים מהספינה כדי שלא תטבע, היא דוגמה סופר נכונה. הנה, אני מראה לכם, רבותיי, אנשי משרד האוצר, איפה נמצא הכסף הגדול באמת. ובגלל עניינים אידיאולוגיים, לא בגלל עניינים ביטחוניים. אני מדבר אתכם אידיאולוגיה בלבד לא ביטחון, אידיאולוגיה בלבד. על הרעיון המקודש של שוויון בנטל, השאיר משרד האוצר צ'ק פתוח, לא מוגדר בסכום, בתוך ספר התקציב. אני מפנה מכאן את תשומת הלב של כל חברי הכנסת לשים לב לעניין הזה, אני אסביר את זה במפורט בהמשך מעל הבמה הנכונה. אז תעשו את ההשוואה. אז זה, קודם כל, בעניין הטכני, שנבין את סדרי הגודל ואת מה שכאן קורה.
עכשיו תראו, לא מדובר כאן בשירות לאנשים דתיים. אני גר, למשל, בשכונה מבוססת של אנשים דתיים, שלא הגיע לה רב, אבל רצתה שיהיה לה רב של השכונה – שכונת נווה עליזה בגינות שומרון, קרני שומרון, למי שמכיר. החלטנו שזה חשוב לנו. כל אחד יוציא מהכיס, שם סכום ויש לנו רב. חשוב לנו. לכן, לציבור הדתי, נקרא לזה, אני לא דואג. למי אני דואג? תבינו שלא מדובר כאן בשירות לדתיים, מדובר כאן בשירות לאנשים מסורתיים, לאיזה ישוב כזה מעורב, שיש בו אישה מסורתית שרוצה ללכת למקווה. ומה לעשות, אחוזים גבוהים מאוד של נשים שאינן דתיות רוצות ללכת למקווה, ויש גם לא מעט גברים יהודים שהיו רוצים שיהיה איזשהו רב שנותן איזשהו אידישקייט, כן.

משה זלמן פייגלין: מצד שני, אני חייב להוסיף פה איפכא מסתברא מסוים, שאני רוצה שיהיה פה על השולחן או על החור הגדול באמצע, גם כן. לדעתי, באופן עקרוני, נקרא לזה אוטופי, לצורך העניין, המדינה לא צריכה לספק בכלל שירותי דת. עצם המושג שירותי דת בעיניי הוא מושג סטליניסטי, הוא מושג מגעיל. מה זה שירותי דת? סטלין אמר: הדת היא אופיום להמונים. אז אני נותן אופיום. המדינה נותנת שירותי דת.

תמר זנדברג: מרקס אמר את זה – – –

משה זלמן פייגלין: מרקס, תודה. נכון, נכון, תודה. בעיניי זו לא הדרך לעשות את זה. הנושא הזה צריך להיות קהילתי. מדינה גם, בעיניי, לא צריכה לחתן, ולא לשלם לרבנים, ולא לשום דבר. ולכך באופן עקרוני אנחנו צריכים לשאוף.
אבל זהו המצב האוטופי. המצב עכשיו, שאם אנחנו, עכשיו, על בסיס הרעיון האוטופי הזה הולכים וחותכים את הנושא הזה, אנחנו באמת מפקירים ציבור, שכבר כמה וכמה דורות התרגל לצורה מסוימת שבה הדברים מתנהלים, והדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
אם אפשר שורה תחתונה – אני לא יודע מה הוחלט פה, ואני שוב מתנצל שהגעתי בסוף החגיגה – אני מציע שהנושא הזה יובא שוב לדיון, באחוזים יותר סבירים, יותר הגיוניים, עם הבנת התפקיד – – –

היו"ר מירי רגב: שום אחוזים. הוא יבוא לדיון, תיכף אני אגיד לך איך. שום אחוזים הוא לא יבוא.

רינה פרנקל: אני אדבר מאוד קצר. אני רוצה לומר כאן שכאן השאלה זה לא איזו מפלגה ולאיזו מפלגה שייכים האנשים כאן. ומאשימים אותנו, כמפלגת יש עתיד, שאנחנו אנטי דתיים. לדעתי זה ממש לא נכון, אנחנו לא אנטי דת, אנחנו בעד דת, ואין פה בכלל שאלה. אנחנו יהודים, וצריך לתת שירותי דת לכל יהודי במדינה שלנו.
השאלה: באיזו דרך? אז זו שאלה כבר אחרת. ואני חושבת שגם המועצות האזוריות והמועצות המקומיות יכולות למצוא גם כן דרך לממן את זה, במיוחד שמדובר פה לא בהמון כספים.
ובנוסף, אני רוצה לומר שמועצות אזוריות ומועצות מקומיות, לאחרונה, כל הזמן בוכות שאין להן כסף ואין להן כסף. אז בכל זאת הם מתוקצבים. ולדעתי פה אפשר למצוא גם כן לשירותים דתיים, גם מהמקור הזה. זה – – –

היו"ר מירי רגב: אז מה את אומרת? שאת מציעה לנו להצביע בעד ההצעה.

רינה פרנקל: כן.

היו"ר מירי רגב: אני רוצה להגיד לך: תראה, אתה רואה שיש כאן, באמת, תמימות דעים בין הקואליציה והאופוזיציה בעניין של התיקון הזה. התיקון הזה בעצם אומר קריסה של כל שירותי הדת – לא הדת, היהדות – בהתיישבות. אנחנו מתנגדים לזה. אנחנו מתנגדים לזה כי אנחנו חושבים שזה לא נכון, זה לא ראוי, זה לא מכבד את הבית הזה. לבוא לבלנית, שמשלמים לה 1,200 שקלים; ולרב, שבקושי מקבל 4,000 שקל, ומתרוצץ ממקום למקום, להגיד לו: עכשיו אנחנו מפטרים אותך. ואני אומרת לך שראשי המועצות יפטרו אותו, משום שהם לא יכולים לקחת על עצמם שלושה מיליוני שקלים או שני מיליוני שקלים נוסף גם כך על התקציב שיש להם כדי לשמור על שירותי יהדות ודת לטובת התושבים שגרים בהתיישבות.
ולכן יש שתי אופציות: או להגיד: אנחנו מפצלים את החוק הזה מחוק ההסדרים. באים כחלק מהרפורמה, שמציע סגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, ומדברים על זה שניתן רב לכל ישוב בהתיישבות. לא נקצץ – ניתן רב לכל ישוב בהתיישבות.

תמר זנדברג: במיוחד לקיבוצים של – – –

היו"ר מירי רגב: במיוחד בקיבוצים של השומר הצעיר. בכלל בקיבוצים של השומר הצעיר. ונשמור על הגליל והנגב, שגם לשם מגיע שיהיו שירותי דת. ונגיד: זה יהיה חלק מהרפורמה. זו אופציה אחת.
האופציה השנייה היא לבוא היום, אם אתה מסתכל על זה רק מהחור של הגרוש, ואתה לא מוכן להתעסק עם זה גם ברמה המהותית, הערכית והאידיאולוגית – אז אנחנו נצביע נגד.

היו"ר מירי רגב: ההחלטה היא כזאת: אני אמרתי לכם, אני הייתי אמורה להביא את זה היום להצבעה על שני דברים: או פיצול או נגד או שיעבירו את זה לוועדת הכספים. פה התיקון הזה כמו שהוא לא עובר. בעקבות הדיון ביקש שר האוצר בעצמו, וזו ההודעה שאני אומרת, להגיד שהוא מבקש לחשוב על הסעיף הזה ולראות אם הוא הכרחי. מבחינתי, אני מכבדת את בקשתו. ולכן, בשלב זה, אני לא מביאה את זה להצבעה עד שנקבל החלטה אחרת. אז זה מבחינתי סוף הדיון בשלב זה.

שינוי גודל גופנים