ועדת העלייה הקליטה והתפוצות: קליטה, עולים והדרדרות לזנות. ח"כ יואל רזבוזוב:" לא לכולם הקליטה היא קלה, יש כאלה שזה לוקח אותם למטה".

עלייה לארץ ישראל, הוא מונח מרכזי בתרבות היהודית, המציין את הגעתם של יהודים לארץ ישראל. קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל מיום הקמתה והיא ניצבת בראש סולם העדיפויות של ממשלת ישראל. בדיון שהתקיים היום (7.1.14) דנו בנושא קליטת העולים בישראל וההדרדרות לזנות.  במסגרת הדיון נבחן כיצד משבר הקליטה עלול להוביל למצבי סיכון קיצוניים עד כדי התדרדרות לזנות.
ממצאים שעלו בדיון הראו כי 49% מהנשים שמטופלות בניידות לנזקי הזנות הינן נשים מחבר העמים. ו70% מקרב הקטינים שאובחנו כעוסקים בזנות הינם עולים.

יום שלישי, ו' בשבט התשע"ד (07 בינואר 2014), שעה 12:00
 
סדר היום:
1. בחינת הקשר בין קשיים בתהליכי הקליטה בקרב עולות ומהגרות לבין הידרדרותן לזנות
2. נשים מבוגרות במעגל הזנות – סיבת ההידרדרות, מאפייני הזנות וקשיי השיקום
3. בחינת מעורבותם של צעירים וצעירות עולים במעגל הזנות
 
היו"ר יואל רזבוזוב: שלום לכל המשתתפים בישיבה המשותפת של ועדת הקליטה והעלייה יחד עם ועדת המשנה לסחר בנשים ובזנות בראשות חברי, חבר הכנסת דוד צור, הוא זה שיזם את הדיון הזה. אחרי הפתיחה אנחנו ניתן לו לנהל את הדיון, זה באמת דיון מאוד חשוב. ראשית אני מבקש להדגיש כי במסגרת הדיון נבחן כיצד משבר הקליטה עלול להוביל למצבי סיכון קיצוניים עד כדי התדרדרות לזנות. לתחושתי ניתן היה למנוע את ההתדרדרות הזאת אילו היתה ניתנת יותר תמיכה בתהליך קליטה ואילו היו מובהרות כל הזכויות הסוציאליות ואפשרויות השילוב בתעסוקה, הלימודים והסיוע הכלכלי.
 
מעבר לכך, משתתפי התוכניות לצעירים המגיעים לפני הוריהם ומוצאים את עצמם בודדים בתום התוכניות, או כאשר נואשים מהם, כאן חשוב לתת להם משנה תשומת לב כדי למנוע היקלעות למצב כלכלי וחברתי קשה העלול להוביל למצבי סיכון. נדון היום גם הדרדרות של נשים עולות יותר מבוגרות, לרוב מעל גיל 40, במקרים רבים חד-הוריות, שנתקלו בקשיים לפרנס את ילדיהן עם עלייתן ומחוסר ברירה נקלעו לזנות.
 
לעניין הסעיף האחרון לדיון, לצערי גם יש מקרים של עולים קטינים וצעירים מתפוצות שונות שאותרו כקורבנות ניצול מיני מסחרי. בחלק מן המקרים מדובר בזנות לא כאמצעי הישרדות אלא כעבודה מזדמנת, זו גם תופעה ידועה. באמת כשחברי, חבר הכנסת צור, פנה לעשות את הדיון הזה אנחנו מאוד נזהרנו, לא רוצים שהדיון יהיה כסטיגמה, אבל ישנה תופעה ואנחנו כאן בשביל לעזור, לסייע ולפתור. עכשיו אעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת צור, יושב-ראש ועדת המשנה.
 
….
 
נוגה שלוח (משרד הבריאות): אני מנהלת הניידת למזעור נזקי הזנות. 49% מהנשים שמטופלות על ידי הניידת הן עולות מחבר העמים. שוב, כמו נעמה, בהגדרה מאוד רחבה, זה יכול להיות מגיל 16 ועד גיל יותר מבוגר. התחושה שלנו, ואולי נטשה תגיד מילה, שהיא המדריכה בניידת, היא דווקא לא כל כך המשבר במרכז קליטה אלא חובות שנוצרים אחרי זה.
 

 
נוגה שלוח (משרד הבריאות):  אני רק אגיד עוד מילה אחת כי נדחפתי, אבל התחושה שלנו שהנשים העולות לא מצליחות בפרק הזמן, ב-10 שנים, ואולי בזמן הקליטה עצמו, לנצל את השירותים בגלל המצוקה שהן נמצאות, וכשהן כבר נמצאות באיזה תהליך שיקום כבר מאוחר מדי.
 
….
 
מירה קידר (הסוכנות היהודית): קודם כל לצערנו סגרנו עוד מרכזי קליטה ומסיבות כספיות, לא מסיבות טיפוליות. התוכנית באמת הצטמצמה והיום אנחנו מפעילים אותה בכרמיאל, יש לנו עכשיו 160 תלמידים ותלמידות בתוכנית "סלע", ובניצנה יש לנו כ-50. זאת אומרת, זה לא קשור למקום נקודתי כזה או אחר, מה היה. חשוב לי להגיד, אם אנחנו הולכים אחורנית 6 שנים, 7 שנים, 8 שנים, אנחנו מצאנו צעירים וצעירות – אני גם כתבתי על זה בזמנו איזשהו מאמר – היה מדובר על אחוז של נושרים שחלקם, עם משברי החיים, חוו חוויות מאוד מאוד קשות.
 
אנחנו הקמנו את "מישהו לרוץ אתו" של "עלם". "מישהו לרוץ אתו" זו תוכנית מיסודה של הסוכנות היהודית, אנחנו גייסנו תרומות והתוכנית היתה, הבית הזה, היה מיועד לצעירים וצעירות עולים בודדים שהתנתקו מהמשפחות, התנתקו ממסגרת החיים הנורמטיבית והתגלגלו בתל אביב. המסגרת נתנה מענה אם אינני טועה לכ-300 צעירים וצעירות. יש ירידה במספרים – אנחנו בשנתיים האחרונות לא תומכים בתוכנית הזאת – יש ירידה בנוכחות של עולים ועולות ויש שם שיעור גדול יותר של ותיקים.
 

 
פבל שוסטר (מגשר, ועד הורים ארצי): תודה רבה, גברתי. זו תוכנית של הסוכנות היהודית שמביאים לפה אנשים ל-10 חודשים ללמוד עברית, נותנים להם 1,300 שקל בחודש, איסור לעבוד, לא יכולים לצאת ממרכז הקליטה ובואו נחשוב, בנים בנות, איך הם יכולים להסתדר בכסף הזה.
בני 18-21. בנות, כמובן, יש פה נשים, צריכות לפחות פדים, לפחות איזושהי קוסמטיקה, לפחות כדורי "אופטלגין", שגם לא מקבלים שם, צריכים הכול לקנות בכסף שלהם. יום אחד – יש לנו מטופלים – יום אחד היתה בחופש מחלה, לא הגיעה לאולפן, מורידים 100 שקל מהקצבה שלה, ממה שהיא מקבלת. בסוף החודש הם מקבלים 900 שקל – תסתדרו לבד איך שאתם רוצים. על איזו זנות פה מדובר? אנשים פשוט מחפשים אוכל, סליחה, אדוני, אנחנו מביאים להם אוכל לשם, למרכז הקליטה. יש להם מדריכים, בסדר גמור, יש להם שער עם מנעול וילדים פשוט רוצים לאכול.


 
היו"ר דוד צור: ואחרי שהסתכלנו על התמונה הרחבה ונזהרנו בדברנו והלכנו על גחלים, עדיין צריך להיות ערים לזה שהאחוז שאנחנו מדברים עליו הוא יותר גבוה. יש לי נתון פה של הממ"מ באדיבותו ובעבודה הטובה שהוא עושה עבורנו: בדרום בעיקר, באילת, 70%, 70% מהקטינים שאובחנו כעוסקים בזנות הם מקרב העולים.
 

 
יצחק מימון (מגשר ומטפל, יו"ר ועד הורים ארצי): שניים, אנחנו פה דיברנו על מרכז קליטה, הבעיה היא לא רק מרכזי קליטה, חברים. שירותי הרווחה לא יכולים להגיד: תשמע, זה "תוכנית של". הבעיה היא לא רק במרכזי קליטה, הבעיה היא בכלל בקרב בני הנוער עולים ולא עולים. אנחנו מכירים אימא ובת שעוסקות בזה ביחד, אימא ובת שעוסקות באותו צומת כל אחת בפינה אחרת ולא קורה כלום, ואנחנו יודעים למה זה קורה, שירותי הרווחה לא מגיעים. אנחנו מביאים את הנערות האלה עד לפתח משרדי הרווחה ברשויות, כשאנחנו עוזבים שם הנערות האלה משוחררות אחרינו.
 

 
תמרה חוטורניוק (עולה): שלום לכם, אני עובדת בבית חולים "סורוקה", אני רופאה ברפואה פנימית, אני מתמחה. אני הגעתי בגיל 21 ארצה – כעת אני בת 30 – יחד עם בעלי, גם הוא רופא, גם הוא עובד בבית חולים "סורוקה", יחד עם הבן שלי שהיה בן שנה בעצם. מי שעזר לנו באוקראינה להגיע לארץ זו לא הסוכנות לצערנו, אלא עזרה גדולה קיבלנו מארגון "אבן עזרא", של נוצרים שעוזרים שליהודים להגיע לארץ ישראל.
הבטיחו לנו בסוכנות עזרה משמעותית במסגרת מרכז הקליטה וגם שיהיה לנו איזשהו מעון ואיזשהו מינימום שנוכל להיות שם וללמוד עברית במסגרת האולפן וכו', עזרה בבנק, עזרה מינימלית התחלתית. כשהגענו בלילה למרכז הקליטה לא היה להם שום דבר, לא שמיכות, לא מיטה, לא כלום. נכנסנו לחדר ריק פשוט, בלי חשמל.
 

 
ריטה חייקין (מרכז פמיניסטי חיפה): ב-2009 עשינו מחקר, כשראינו את המחקר של ענת גור שהתבסס בעיקר על נשים ילידות הארץ, נשים בזנות. הטענה העיקרית היתה שנשים שהתדרדרו לזנות, אלה שנמצאות בזנות, הן נפגעו מתקיפה מינית. אמרתי: לא יכול להיות, נשים עולות חדשות – אגב, המונח האקדמי הוא מהגרות, רק בארץ אנחנו משתמשים במילה עולות אבל המונח הוא מהגרות – לא יכול להיות. וכשעשינו מחקר והתחלנו להתבסס על מקרים שלנו – – –
 
היו"ר דוד צור: כי אנחנו מדינה שאליה עולים, לא מהגרים, יש הבדל.
 
ריטה חייקין (מרכז פמיניסטי חיפה): אני אשתמש לצורך העניין כאן כנשים עולות כדי שיהיה לנו מכנה משותף. התחלנו לעשות ראיונות אחת אחת, כאשר הנשים התחילו לספר פתאום על האונס, על האונס הקבוצתי, כמו שאומרת נעמה, זה מה שהן עברו בעבר. זאת אומרת, כששאלתי: למה לא סיפרת? הרי היית כבר וטופלת וכבר קיבלת את השיקום, היא אמרה: אף אחד לא שאל. השוני הוא שוני תרבותי וקריאת קודים תרבותיים, אני לא כל כך רואה שהמדינה מצליחה בזה, שהממשלה מצליחה בכך. לפעמים היה ברור שהמטרה העיקרית היא להעלות את האנשים למדינת ישראל, ומה יהיה אתם כאן זה כבר לא כל כך חשוב. אולי הרווחה תטפל? אולי עוד מישהו יטפל? אולי יהיו עוד ארגונים וולונטריים? אבל, תכלס, מה היו אותם הסימנים והנקודות? האם ניתן עוד לזהות לפני גיוסם למדינת ישראל, לפני שהם מגיעים אותן הרשויות בודקות שם, מאיפה שהם באים, מאותם הכפרים, מאותם המדינות הנידחות?
 

 
ורד לי (כתבת 'הארץ'): אני כתבת "הארץ", הוזמנתי כדי להציג את הכתבה בהקשר של נשים מבוגרות בזנות, תופעה שחשפנו בעיתון "הארץ". אני כן רוצה אחרי זה גם לדבר בהקשר של משרד הרווחה בבקשה, ואני חייבת לציין משהו לגבי עניין הזהות. אני חושבת שזה חשוב לציין זהות, אנחנו לא באים להכתים אוכלוסיות, אני חושבת שזה ברור, אנחנו לא באים לשים סטיגמה על אוכלוסיות אבל זה חשוב לא להיות עיוורים לצבע. יש בעיה מסוימת ואנחנו רואים אותה בשטח, ואם אני רואה כבר לאורך שנים נערות אתיופיות, ויש סירוב של עמותה מסוימת לשתף אתי פעולה בכתבה מפחד שתהיה סטיגמה, התוצאה היא שזה לא מדובר והתוצאה היא שבסוף אתם לא יודעים על זה ואתם לא מטפלים בזה, אז זו בעיה. ואם הפחד הוא לא לדבר כי אנחנו נעליב אז זו צביעות מאוד גדולה כי אנחנו רואים אותן בשטח והתופעה רק מתרחבת. אז לשבת ולהגיד שלא רוצים שתדבק סטיגמה זה טיפול לא נכון. הטיפול צריך להיות תואם תרבות, אתם צריכים לדעת את הנתונים, אתם צריכים לדעת מה קורה בשטח ואתם צריכים לדעת אם יש נערות אתיופיות ואם יש נערות שהן עולות מחבר המדינות ומה דוחף אותן לשם.
 
התופעה שאנחנו חשפנו היא בהקשר של נשים מבוגרות. אני אגיד משהו כולל לגבי השיקום, שעוד נדבר עליו, אבל אני חושבת שהשיקום הכי טוב הוא החקיקה, החקיקה נגד – חוק לקוחות – שעשויה לצמצם את הזנות, כי עד שלא תהיה פה חקיקה אנחנו נראה כל פעם עוד קבוצה ועוד קבוצה שנסחפת לזנות. זה באופן כללי בלי להיכנס לאג'נדות יותר מדי. אבל הקבוצה הזאת היא קבוצה שאני חושבת שבעיתונות נחשפה לראשונה ב-2009, כשבעצם נרצחה אישה בת 67 באזור תחנה מרכזית. לצערי זה יצא אז בעיתונות בצורה נורא מגחיכה כי התגלה שאישה מבוגרת, בת 67, עוסקת בזנות, אז מאוד השתמשו בזה, לעגו, הכתבות היו מאוד צהובות ומאוד צורמות בכתיבה על התופעה. אבל כבר שם היה אפשר לראות חלק מהפרופיל: אישה שהגיעה מדרום הארץ, שמרה על חיים כפולים, הסתירה את זה, וזה פלח שזה הפרופיל שלו פחות או יותר.
 
הרבה מהנשים האלה הן נשים שנקלעות לעולם הזנות בגילאי 35-40, גילאים מאוחרים. הן לא בהכרח מכורות, הן יותר נוטות לטיפה המרה. הן לא מכורות לסמים כמו הקטינות, שמתחילות עם הסמים ונכנסות לעולם הזנות. התופעה הזאת מתרחבת, אם ב-2007 היה אפשר לראות נשים בודדות בגילאים האלה, היום זו תופעה שהולכת ומתרחבת, יש ממש מכוני ליווי שהם על טהרת הנשים המבוגרות. יש מכוני ליווי שיש בהם ייצוג – – –
 

 
מרים גל (עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה): אני מנהלת את פרויקט "עלמה" בפתח תקווה, זה פרויקט חדש שקיים 9 חודשים והוא בשיתוף פעולה של משרד הרווחה, משרד הקליטה והמוסד לביטוח לאומי. "עלמה" זה פרויקט שעובד ב-3 מישורים עיקריים: יש לנו את המרחב, דירה שממוקמת באזור מרכזי, שזה למעשה מרחב למזעור נזקים. נערות שמגיעות – המרחב נראה כמו בית מקבל, מאפשר מקלחת, הרבה פעמים נערות שנמצאות בבריחה, הן יכולות גם לכבס בגדים, יש אם בית שמקבלת אותן, צוות מתנדבות. יש לנו ברמה של איתור משמרות רחוב, אנחנו יוצאים אחת לשבוע, אחרי שעשינו איזשהו מיפוי בעיר וחיפשנו אזור מרכזי לאתר נערות שנמצאות על רצף הזנות. כשאנחנו מדברים על רצף הזנות זה מהתנהגות מינית מסכנת לא מותאמת גיל, מערכות יחסים תמורת שווה ערך ועד קצה הרצף שזה ניצול
 
….
 
אורית סוליציאנו (איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית): רציתי להגיד משפט אחד בהתייחס לדברים שנאמרו על-ידי הסוכנות. אני מייצגת את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. כל השיח לגבי העולים החדשים הצעירים שמגיעים לארץ ונחשפים למשבר ואז לסכנה של ירידה לזנות, והשיח כאן שעלה: בואו נבקש שלפני שהם מגיעים לארץ שיעברו איזשהן סדנאות בחו"ל, אז מה שאני רוצה לומר הוא שאנחנו מרכזי הסיוע, 9 מרכזים בכל רחבי הארץ, ואני קוראת למשרד הקליטה לשתף אתנו פעולה. אנחנו יכולים לבוא למרכזי הקליטה – – –
 

 
היו"ר יואל רזבוזוב: חברים, לסיכום בשמי, אני חושב שהדיון הוא לא נושא נעים אבל חשוב. כמו שאמרנו, הקליטה לא כולם כאן היא קלה, יש כאלה שזה לוקח אותם למטה ויש כאלה שזה לוקח אותם למעלה, ואת אלה שזה לוקח למטה, המטרה שלנו היא להוציא אותם משם. ממה שאני שמעתי כאן וממה שכפוף לוועדה שלי, ועדת העלייה והקליטה, זה כמובן לבדוק את תוכנית "מסע", כמו שאמרתם, לבדוק את מרכזי הקליטה אחד אחד, כמה יש ומה קורה שם מבחינת העובדים הסוציאליים ומכל הבחינות, וכמובן כל התוכנית של משרד הרווחה. כמו שאמרנו, יש הבדלים בין-תרבותיים, חשוב שיהיו דוברי השפה מארץ המוצא, גם את זה חשוב לבדוק. כמו שאמרתי, כמה שזה לא נעים אנחנו צריכים לעשות יותר דיונים כאלה, לשפר את המצב, פחות תוכניות, יותר לרדת לשטח. אני יודע שאתם כן עושים סיורי שטח, גם אנחנו עושים סיורי שטח. לגבי המקרים הפרטניים, אז גם יש לכם את הפלטפורמה של הוועדה, כל מקרה פרטני שתשלחו ייבדק, לנו יש קצת יותר יכולת וכוח לבדוק ולעזור, אנחנו עושים את זה על בסיס יומי אז גם כאן תדעו שיש לכם את זה. תודה.
 
 היו"ר דוד צור: ….  לגבי כל הפעולות שדיברנו עליהן של משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, כולנו מעריכים מאוד את העלייה, באמת בסוף אנחנו חיים רק בזכות זה שאנחנו יכולים להביא לפה מכול העולם את כל היהודים שאנחנו יכולים. בתוכניות האלה, שהן תוכניות חשובות מאוד, שהן קטליזטור טוב מאוד לעלייה אחרי זה של המשפחות, אז בנקודות האבחון האלה הציפייה היא באמת שתעשו שם אולי בירור יותר מעמיק וליווי יותר מעמיק, מרגע המיון בארצות המקור ועד להגעתם לכאן והקליטה אחרי זה, אם זה במתקנים שאתם אחראיים עליהם. בסך הכול, אנחנו אומרים שוב, הוועדה מאירה זרקור על נושא ספציפי מאוד רגיש, בעייתי. כמובן שאין לנו ביקורת על מה שאתם עושים ואתם עושים עבודה חשובה, אז אני אומר עוד פעם, בפרספקטיבה של מה שאנחנו דנים כאן זו האמירה.
 
לגבי משך הליווי, מה שנאמר כאן גם על ידי נעמה וגם על ידי עידית הראל, הקריטי בעניין הזה זה הליווי, גם אמרה את זה ורד בעניין של המבוגרות. הנקודה החשובה מאוד היא שאתם יכולים לא רק שיבואו אליכם לפניות בנושא הזה אלא ללוות אותן ולראות איך הנושא מטופל. כל הנושא של נשים מבוגרות בזנות ואימהות לילדים, שזו גם סוגיה – – –
 

 
 
הישיבה ננעלה בשעה 14:01.
 

שינוי גודל גופנים