ועדת העלייה הקליטה והתפוצות: חוגגת 20 שנה לנעל"ה. שר החינוך שי פירון: "תכנית נעל"ה היא סוג של הגשמת הציונות ב-2013".

ועדת הקליטה העלייה והתפוצות ציינו בישיבה חגיגית 20 שנות פעילות לאחד המיזמים המצליחים ביותר לקליטת עליה בארץ, תכנית נעל"ה, המתחילה את העשור השלישי לקיומה. עד היום התחנכו בנעל"ה כ-16 אלף בני נוער. ראש הממשלה לשעבר, מר יצחק רבין, ז"ל אמר –"אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". ח"כ שולי מועלם: "בתכנית יוצרת קשר הדוק ובלתי נגמר בין מדינת ישראל ובין יהודים בכל העולם כולו, המחויבות שלנו ושל יהודי העולם כולו אחד כלפי השני ובעיקר הנושא של הזהות היהודית שלנו שהולך ועולה".

יום רביעי, י"ב בחשון התשע"ד (16 באוקטובר 2013), שעה 9:30

סדר היום: ישיבה חגיגית לציון 20 שנה לנעל"ה – במעמד יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין ובהשתתפות שר החינוך הרב שי פירון ויו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי

היו"ר יואל רזבוזוב: שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה חגיגית זו. אנו מתכבדים לארח היום את יושב ראש הכנסת, מר יולי אדלשטיין, חברי כנסת, ראש נתיב נעמי בן עמי, מנכ"ל הכנסת רונן פלוט, מייסדי נעל"ה, אורחים חשובים. אחרון חביב – ראש מנהלת נעל"ה, מר ישעיהו יחיאלי, שכבר נהיה חבר ועדה קבוע.

בישיבה חגיגית זו אנו מציינים 20 שנות פעילות לאחד המיזמים המצליחים ביותר לקליטת עליה בארץ, תכנית נעל"ה, המתחילה את העשור השלישי לקיומה. ראש הממשלה לשעבר, מר יצחק רבין, ז"ל, שהיום אנחנו גם מציינים 18 שנה להירצחו, אמר –"אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". אני חושב שמילים אלה נכונות ומתאימות גם היום. כתלמיד תיכון למדו אתי בשכבה תלמידי נעל"ה, ותמיד התפלאתי איך החברה' האלה, שעלו לארץ בגיל 16, הגיעו ללמוד בתכנית נעל"ה, לפני העליה, איך הם לומדים, איך הם מתפקדים, איך הם מצליחים לעבור את הבגרויות בשפה שזרה להם, איך הם נמצאים רחוק מהבית ובאמת שהחברה' המוכשרים האלה, אלה שמצליחים, אלה שסיימו את המסלול הזה – ראינו אותם אחרי כן במסגרות הכי נכונות והכי טובות שיש. החברה' האלה ברובם נהיו אקדמאים, וגם בצבא – קצינים, אני חושב שקצת נתונים צריך להציג: בכלל, התחנכו עד היום בנעל"ה כ-16 אלף בני נוער. נעל"ה החלה לפעול גם בארצות המערב, שנת 2000. בסך הכל הגיעו עד היום כ-2,000 תלמידים מהמערב. מה שחשוב בשבילי, הנתונים החשובים ביותר הם שכ-90% ממסיימי תכנית נעל"ה קיבלו מעמד של עולה. לפי הערכות הארגון גם כ-60% מהורי אותם תלמידים ובוגרים עלו ארצה בעקבות ילדיהם. היום, בצה"ל משרתים כ-600 בוגרי נעל"ה, מתוכם כ- 150 קצינים וקצינות. תחשבו איזה נתון זה.

אז באמת, התכנית הזו הוכיחה את עצמה. היא פשוט מדהימה. ברצוני לברך גם את כל המעורבים בפרויקט נעל"ה, בארץ ובחו"ל, בממשלה, במוסדות הלאומיים, במערכת החינוך, במוסדות החינוך הקולטים את תלמידי נעל"ה, ולשבחם עם עבודתם לקיום התכנית ולקידומה.

כעת אעביר את רשות הדיבור ליושב ראש הכנסת, מר יולי יואל אדלשטיין. בבקשה.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין: תודה לך. מכובדים, ראש מנהלת נעל"ה, ראש נתיב, מנכ"ל הכנסת, חברי הכנסת, אורחים מן המשרדים השונים, ובוודאי – אנשי ובוגרי נעל"ה. קודם כל אני רוצה לומר לך, אדוני, יושב ראש הוועדה, שבגלל הדיון הזה, או בעקבות ההזמנה שלך, שאלו אותי בלשכה שלי אם צריך לכתוב לי נאום על נעל"ה. מאד נעלבתי ואמרתי שכנראה שלא צריך. אני אתחיל בזה שאת חטאי אני מזכיר היום, לא רק את חטאי – אני אוהב להזכיר שלפעמים כל אחד מאתנו בטוח שהוא הכי צודק, ולפעמים כל אחד מאתנו גם טועה. כשבאו אלי בזמנו, ישעיהו, שיושב כאן מימיני. ואריק רום, ז"ל, ואמרו לי שיש להם רעיון גאוני, זה היה בשנת 90-89, דיברנו עוד לפני זה, אך התכנית יצאה לפועל בערך ב- 91-90. אז אמרו לי שיש להם רעיון גאוני, שהם יארגנו קבוצות צעירים מברית המועצות, דאז, והם יבואו לארץ לפני ההורים, ילמדו כאן, וההורים יבואו בעקבותיהם. אני חייכתי חיוך של Mr. know all, כמו שאומרים, אחד שמבין, ואמרתי: אתם לא יודעים על מה אתם מדברים. אין הורה אחד בברית המועצות שכך ייתן לילד לעלות, קל וחומר שלא לנסוע. אמרתי להם שהם מדברים שטויות ושישכחו מזה, ויחשבו על רעיונות אחרים. אז כמה אמרת עכשיו, 16 אלף? אז לפעמים גם אלה שיודעים את הכל טועים. אריה, ז"ל וישעיהו, ורבים שיושבים כאן הוכיחו שכנראה הרעיון היה רעיון נכון. באמת, אם פעם זה עוד היה נראה ככה שאם אתה מדבר עם מישהו או מישהי והם אומרים שהיו בנעל"ה, זה היה מעורר פליאה, הרי שהיום זה כבר כמעט בשגרה. זה דבר שהוא פחות נדיר – זה יכול להיות מישהו בלשכת שר או בכל ועדה כאן בכנסת, המאבטח שלידך או בכל מקום במדינה – אתה יכול בקלות לגלות שנמצא שם מישהו מהבוגרים. אני חושב שבאמת, הצלחת התכנית הזו היא אחת המפעלים המדהימים ביותר שהיו בעשורים האחרונים בנושא קליטת העליה.

ביום כזה, של 20 שנה כדאי גם להזכיר שלא הכל היה חלק, היו עליות וירידות והיו מכות שהתכנית ספגה. אבל כפי שאמרתי, כנראה גם הרעיון היה נכון וגם האנשים שהחליטו שהם יבצעו את הרעיון, ידעו להתגבר, ולמרות כל מיני טלטלות וקשיים אנחנו היום באווירה מאד מאד חגיגית, לא רק בגלל התאריך העגול אלא בגלל כל ההצלחות. אני חושב שיחד עם זה יש עוד אתגרים – הן לגבי המשך התכנית במה שנוגע לשטחי ברית המועצות לשעבר, וגם ודאי לגבי פיתוח ושיפור של הקבוצות שמגיעות מרחבי העולם. יושב ראש הוועדה ציין שזה כבר משנת 2000 הרעיון הזה. אני חושב שעוד לא הצלחנו לגרד פרומיל של הפוטנציאל של התכנית הזו במדינות השונות, מסיבות אלה ואחרות. אני חושב שזה גם זמן נכון להתחיל ולחשוב איך ביום הולדת 30 נראה שלל שפות ונוער מכל רחבי העולם שיגידו בגאווה שגם הם עכשיו בוגרי נעל"ה. אז עוד פעם "יישר כוח" לכל אלה שעסקו ועוסקים במלאכה, בוודאי לכל המשתתפים והבוגרים, ולוועדת העליה, הקליטה והתפוצות, שכרגיל – לוקחת נושאים מאד חשובים ומעלה אותם לסדר היום. אז יישר כוח גם לכם.

היו"ר יואל רזבוזוב: תודה רבה, כבוד היושב ראש, אני רואה שאתה בקיא בפרטים יותר מכולם, כאן. זו באמת תכנית ברוכה. עכשיו אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת דב ליפמן. בבקשה.

ח"כ שולי מועלם-רפאלי: בוקר טוב לכולם. חשבתי שאני אדבר אחרי ישעיהו, נראה לי שיש הרבה מאד מה ללמוד. עיקר ברכות קודם כל, ברשות יושב ראש הכנסת, חברי הכנסת ויושב ראש הוועדה – ברכות לחברה' הצעירים של נעל"ה שאני יודעת שיושבים פה, מסביב, שהם וההורים שלהם עשו את הבחירה בתכנית המופלאה הזו, שהיא באמת מיצוי שכל מה שאנחנו מאמינים בו ורוצים לקדם אותו: גם עליה לארץ, גם קשר הדוק ובלתי נגמר בין מדינת ישראל ובין יהודים בכל העולם כולו, המחויבות שלנו ושל יהודי העולם כולו אחד כלפי השני ובעיקר הנושא של הזהות היהודית שלנו שהולך ועולה. …

נעמי בן-עמי (ראש נתיב): כבוד יושב ראש הכנסת, כבוד יושב ראש הוועדה, מכובדי. ישעיהו, לנתיב אכן יש קשר מאד הדוק לפרויקט הנפלא הזה מתחילתו. …אני חייבת לציין שהקשר האישי שלי לפרויקט הוא אכן 20 שנה כבר אחורה, ואני מזדהה לחלוטין עם יושב ראש הכנסת בהיותי בשליחות מטעם משרד החוץ בריגה ב-93 שלחנו את הקבוצה הראשונה. הייתי די סקפטית, בדיוק מאותן הסיבות. אמרתי שאין מצב שההורים בברית המועצות לשעבר ישלחו את הילדים שלהם. הייתי גאה מאד לפגוש אחר כך את הילדים האלה שכולם נשארו במדינת ישראל והתקדמו, שרתו בצבא ולאחר מכן למדו – אני מקווה גם לראות אותם בהמשך אולי גם בכנסת ישראל. אני מאחלת לישעיהו להגדיל את הפרויקט.

היו"ר יואל רזבוזוב: …אני חושב שזה באמת אחד ההישגים שאנחנו יכולים להתפאר בו – 20 שנה לנעל"ה זה באמת הישג. אני בן אדם של תוצאות ונתונים. יש לנו פה תוצאות ונתונים אז חשוב לי להוסיף שבאמת, אותם העולים שעלו דרך התכנית תרמו המון למדינה, ואנחנו בהמשך נשמע מהם.

יוסי אשכנזי (יושב ראש האגודה לקידום החינוך): יושב ראש הכנסת, יושב ראש הוועדה, מכובדי. אני יושב ראש האגודה לקידום החינוך. אני גאה על כך, בין היתר – אני בוגר המחזור הראשון של המפעל הזה. ..האגודה פועלת מעל ליובל שנים, והיא מקדמת אוכלוסיות של תלמידים מהפריפריה ומנסה להצעיד אותם קדימה אל השדרות המרכזיות של החברה הישראלית, והיא עושה זאת בהצלחה רבה. מפעל נעל"ה הוא אחד מהם. הוועד המנהל של האגודה הוא מורכב היום – לפני כשמונה שנים היו חילופי דורות בוועד המנהל, והיום הוא מורכב בעיקרו מבוגרי המחזורים השונים של המפעל הזה. אין לי רצון להעכיר את אווירת החגיגיות של האירוע הזה, אבל אני חייב לומר כמה מילים על כך שהפעלת הפרויקט משנה לשנה נהית יותר ויותר קשה. העובדה שאנחנו נכנסים לצפון אמריקה מחייבת אותנו בהוצאות גדולות, שחלקן, לצערי, לא ממומן היום על ידי שום גורם והאגודה נאלצת לממן את ההוצאות הללו מכיסה. אני אומר רק משפט אחד, ואסיים בכך: אני חושב שראוי שמפעל כל כך יקר וחשוב יהיו לו משתתפים ומממנים רבים, בנוסף למה שקיים היום.

ח"כ אברהם מיכאלי: אדוני, יושב ראש הוועדה, אדוני, יושב ראש הכנסת, אורחים מכובדים שהגיעו ליום החגיגי הזה. אין ספק שנעל"ה, במשך 20 שנה שהם כבר פעילים, הביאו לכך שהרבה מאד בנים ובנות שהגיעו לארץ והתחנכו בארץ, בזכות העליה בגיל הצעיר שלהם – לא רק שהם נשארו בארץ וברוך השם גם התחנכו בארץ, הם גם הביאו את ההורים שלהם יחד אתם, בהמשך, והתוצאות שאנחנו רואים בסיורים השונים שאנחנו עושים בבתי הספר, שהילדים לומדים שם – זה מרנין את הלב, כשאתה שומע את הילדים עצמם, איך הם מדברים כמעט כישראלים אחרי שנה-שנתיים. מי שנשאר בארץ ומי שהמשיך את המסלול שלו בארץ, לא אני אשתבח בבוגרים ובוגרות של נעל"ה. לפני כמה זמן סיפרתי את זה לרב יחיאלי, שאני מגיע לאחת מהשגרירויות שלנו ומגלה שהקונסול שיושב שם הוא בוגר נעל"ה. זה באמת, במובן של התקדמות, של נער או נערה שעולים לארץ ומגיעים לתפקידים כאלה – זה מראה על מסלול שכל אחד מייעד לעצמו להיקלט כישראלי ולהישאר ישראלי.

אין ספק שזה לא מספיק, לבוא ולהגיד שהכל בסדר, כפי שהדובר לפני אמר, שבחגיגיות גם צריך לעלות על הקשיים שהארגון הזה או הפעילות הזו נעשית היום – ואנחנו יודעים על קשיים. קשיים זה ברמה של שיתופי פעולה בין גורמים שונים שתלויים בהעלאת הילדים האלה, והתפעול של הארגון הזה דרך המשרדים הממשלתיים בארץ. ….אחרי הכל צריכים לחשוב איך מביאים עוד נערים, עוד נערות. אני אומר לכם, אחד הדברים שהסוכנות היהודית החליטה להתמקד בהם בשנים האחרונות זה הנושא של זהות יהודית. הפתרון הזה של להביא את הילדים האלה לארץ זה פתרון של לקדם את הנושא, לקדם את הסוגיות של זהות יהודית, כי בסוף, אותם נערים ונערות שנשארים בחוץ לארץ, הסכנה שלהם להתבולל שם, להישאר שם ולא להיות יותר יהודים, היא סכנה מוחשית ואמיתית. …

היו"ר יואל רזבוזוב: תודה רבה. אני שמח שנוספו אלינו לשולחן קציני צה"ל, בוגרי נעל"ה. אנחנו שמחים ומרגישים ביטחון כאן. ניתן להם לדבר בהמשך. נשמע את דני קבזון, מהמחזור הראשון של נעל"ה.

אבי גנון (מנכ"ל אורט העולמי): שלום, בוקר טוב. אני מנכ"ל אורט ישראל, הסניף של ארגון אורט העולמי. אנחנו רואים בנעל"ה פלטפורמה לנושא של עליה ועזרה למשק הישראלי. אנחנו השקנו השנה תכנית יחד עם נעל"ה להבאת 600 מהנדסים צעירים מהתפוצות במשך 10 השנים הקרובות, בעזרת תרומה מאד גדולה של תורם נדיב, כאשר זה יהיה שילוב מעניין של – – –

אלכסי זנדל (רס"ן ורופא בצה"ל): צהריים טובים לכולם, תודה רבה על ההזדמנות להיות פה וגם להתבטא. הנאום לא מוכן, אך קצת בקצרה על המסלול שעברתי: הגעתי במסגרת נעל"ה ב', בשנת 93. תיכון על"ה, תיכון למדעים בהרצליה היה ברובו מלא במחזורים של אנשי נעל"ה. בסיום התיכון התגייסתי במסגרת העתודה. התחלתי ללמוד רפואה בבאר שבע. בשנת 2004 סיימתי את הלימודים וחזרתי לשירות. שירתי כרופא בגדוד גבעתי ולאחר מספר שנים ביחידה מיוחדת בהנדסה. לפני שלוש שנים, למעשה, התחלתי התמחות בכירורגיה בבית החולים "תל השומר".
כשאני מסתכל אחורה על התכנית ומנסה לראות מה מייחד אותה, את ההגעה שלנו והעליה שלנו, אני חושב שכי מעניין כרגע לדבר על אלמנט החוויה, כי באמת, אם אני משווה את זה לעליה רגילה שעושות משפחות, אפשר אפילו איך שהוא לדבר על האלמנט הזה שאתה עולה חופשי, נקי, בלי הנטל של הבעיות שיש למשפחות כשכל המשפחה עולה בייחד. מגיעים חברה', עם שאיפות דומות, עם בעיות דומות, וכולם עוברים את המסלול ביחד, יוצרים קשרים מצוינים. יש הרבה חברים שנשארו בקשרים לאורך הרבה שנים, כנראה בזכות אותו תהליך שעוברים יחד. אני שמח במסלול שעשיתי, כשאני מסתכל לאחור. עוד משהו קטן – חוויתי הקטן את הסיפור הזה של עליית נוער, או עליה, של להשתתף בסיפור הזה של להביא אנשים מהצד השני, כשנסעתי במסגרת נתיב, דווקא, לשליחות קצרה. זו היתה סגירת מעגל, פתאום אתה רואה את הדברים מהצד השני. ההורים גם הצטרפו, למעשה, בסוף התיכון. אימי יושבת פה ואולי היא תרצה להוסיף כמה מילים.

פאינה זנדל (בוגרת נעל"ה): אני כאן 20 שנה. אני ובעלי לא תכננו לעלות בארץ. היינו מרוצים מחיינו, התקדמנו בעבודה, המצב הכלכלי היה טוב. היו המון חברים ושכנים טובים, ולמרות שתמיד דאגנו ולקחנו ללב מה שקרה פה, בארץ, לא היינו מוכנים לשינויים גלובאליים. אבל יום אחד נציגי הסוכנות, אנשים מאד מקצועיים הגיעו, הסבירו, שכנעו, וכתוצאה מכך בעלי ואני לא דאגנו כשאלכס קיבל החלטה להשתתף בתכנית נעל"ה. הוא היה בן נוער בגיל 15. בשבילו נסיעה לישראל היתה סוג של הרפתקה והזדמנות לבחון את עצמו. אנחנו סמכנו על אלכס אבל דאגנו לו מאד מאד. למזלנו התכנית היתה מאורגנת ואנשים שהם גייסו כדי לבצע את התכנית היו מאד מקצועיים. אנחנו הרגשנו את זה אחרי שנה שלו בארץ, כשהוא חזר הביתה ומאד מאד התבגר. הוא היה מסוגל לקבל החלטות רציניות. ההחלטה שלו היתה להישאר בארץ לתמיד. אנחנו כמו שהיינו אמורים לעשות, התחלנו לארוז מזוודות. אבל התהליך הזה היה מאד ארוך. רק אחרי שנתיים הגענו לארץ. הגענו לפה עם תקוות, עם חלומות. יש חלומות שכן הגשמנו, יש נסיבות שהשתנו, אבל אנחנו מאד שמחים שאנחנו פה. הגענו כדי לתת לו ועושים הכל שניתן. למרות כל הקשיים אנחנו מאד שמחים.

ישעיהו יחיאלי (ראש מנהלת נעל"ה): תודה רבה ליושב ראש החינוך. אדוני שר החינוך, חברי הכנסת הנמצאים ואלה שהיו. אם הייתי רוצה לכנות את הקהל שיושב סביב לשולחן וכאן בחדר, הייתי אומר שזה מדגם של מושג שאנחנו קוראים לו "משפחת נעל"ה". זו משפחה גדולה שבה לא כולם מכירים את כולם, אבל יש את ילדי נעל"ה, והורי נעל"ה ובוגרי נעל"ה, משהו מכל זה הבאנו לפה במגבלות החדר, כי אם רוצים לציין באמת את 20 שנות נעל"ה, גם את איצטדיון טדי לא יספיק. אם ניקח את התלמידים שנשארו, הוריהם שעלו, המשפחות שהם הקימו בארץ, המחנכים, המדריכים וכל מי שטיפל בהם במשך השנים, אני אומר בצנעה – גם איצטדיון טדי יהיה כאן. להערכתנו, סביב נעל"ה חיים בישראל כ-40 אלף איש.

אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה. כפי שהוא הזכיר, הוא בחר לנהל את הוועדה הזו על איזון חשוב בין הבעיות לבין ההישגים. כשהוא שמע בפגישת ההיכרות שלנו שנעל"ה הגיעה לגיל 20 הוא אמר – אני רוצה לקיים ישיבה על זה. אמרתי לו: אדוני היושב ראש, תפנה לשר החינוך, הוא צריך לאשר ישיבה כזו, זה לא תלוי בי, אני אשמח לבוא. שר החינוך נאות בברכה.

ישעיהו יחיאלי: ….לא רק יולי אדלשטיין היה סקפטי. כל קבוצת שליחים שהצגנו לפניהם את הרעיון להביא לארץ ילדים לשלוש שנים, אמרו לנו – תחזרו עם המטוס שבאתם אתו, אין לזה שום סיכוי. המשפחות בברית המועצות הן משפחות קטנות עם מעט ילדים, לפעמים אפילו רק עם אחד. הרבה משפחות הן חד הוריות. ברוך השם ראינו פה שתי משפחות שלמות. מי ייתן לילד לנסוע לכל כך הרבה? אמרו לנו – תתחילו עם שנה, ומי שירצה יישאר. אמרנו: לא. מי שיבוא לשנה לא יוכל ללמוד תכנית לימודים ישראלית. הוא יצטרך ללמוד תכנית לימודים רוסית. בשביל למה להביא אותו לפה בשביל ללמוד את רוסיה? ופרק הזמן המינימלי שילד יכול לרכוש שפה מאפס, כולל השפה האנגלית, כי רבים מהם הגיעו בלי אנגלית – עברית ואנגלית זה שלוש שנים, ולכן עמדנו על כך שזה שלוש שנים.

20 שנה, היום לפני 20 שנה לפי התאריך העברי זו הגעת 750 ילדי נעל"ה ב'. נעל"ה א' זה כבר לפני 21 שנים. היום לפני 20 שנה הגיעו 3 מטוסים ובהם 750 ילדים שהתקבלו לנעל"ה מתוך כ-1,500 שבחנו באותה שנה. אתם רואים על כבש המטוס את ילדי נעל"ה עם חולצות סגולות או צבעוניות, ואת מקבלי פניהם הישראלים, ביחד, כבר בכבש המטוס, עם חולצות לבנות. הנה משהו מהקהל שעומד מול הבמה. זכינו שבאותו מעמד כיבד את בנוכחותו ראש הממשלה המנוח שהיום מציינים את יום הירצחו- יצחק רבין, ז"ל. היום לפני 20 שנה עמד יצחק רבין על במה בשדה התעופה ואמר דברים. בין היתר הוא אמר את המשפט האגדי: "אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". על ידו – שר החינוך באותה עת, אמנון רובינשטיין. הוא מאד רצה לבוא לכאן אך הוא מלמד היום בבין תחומי, ושלח ברכה קצרה. מקוצר הזמן לא נצטט. אתם רואים אותו יוצא במחולות עם ילדי נעל"ה בסיום הטקס.
…. מה היה החזון שחשבנו עליו, מההתחלה? תכנית נעל"ה תפעיל במדינת ישראל לימודי תכנית לבגרות לבני נוער יהודי מכל רחבי העולם המתאימים לאתגר. זו ההזדמנות להציג את השותפים לתכנית. הבעלות, הניהול, הפיקוח – משרד החינוך, המנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, נתיב, ששם נולדה התכנית, האגודה לקידום החינוך שקלטה את התכנית, והסוכנות היהודית שאחראית על פעילות נעל"ה בחו"ל, מאז ועד היום, ומנהלת נעל"ה שיש לי את הזכות לנהל אותם מאז ועד היום, שעושה את הדברים האלה בשמחה, בהתלהבות, ומתוך תחושה גדולה של זכות להשפיע על ילד אחד שישנה את מסלול חייו, כמו ששמענו פה עכשיו דוגמאות. כל אחד מהיושבים פה שהם בוגרי נעל"ה יש לו סיפור משלו איך חייו השתנו בהחלטה – איך אמרה גב' זנדל? אנחנו לא התנגדנו. זה הורה מאד פוזיטיבי, בימים ההם. זה היה החזון.

    חשוב לציין את 2012 כשהיינו כאן בפעם לפני הקודמת וציינו עשור לנעל"ה סביב החלטת הממשלה להעביר את נעל"ה לתכנית לכל העולם היהודי, והנה מה שעשינו. חלק מהדברים כבר הזכיר היושב ראש. אני אתייחס לדברים שלמטה. דבר ראשון: 100 בתי ספר השתתפו בנעל"ה. היום – 25, אבל בסך הכל במשך השנים – 100 בתי ספר שעומדים בתור לקבל ילדי נעל"ה, מתחרים על הדבר הזה ואם תהיה הזדמנות תוכלו לשמוע פה דברים ממחנכים שיסבירו למה זה כל כך חשוב להם. תוצאות – 85% זכאות לבגרות, שזה בערך פי 2 מהמקובל בארץ. למעלה מ-90% התאזרחות. אלה כמות הבוגרים וזו כמות המשפחות שעלו בעקבות ילדיהם. בוגרי נעל"ה יצרו הרבה משפחות, אנחנו לא יודעים להגיד בדיוק כמה. בפעם הקומת שהיינו כאן, כשציינו ח"י לנעל"ה, הופיע בוועדה ראש אכ"א ואמר כמה נ תונים מאד חשובים על נעל"ה בצבא. לא שנעל"ה מחנך לצבא. נעל"ה מחנך לחברה הישראלית, והמעבר מנעל"ה, מהבועה, אל החברה הישראלית, עובר בצבא. אז אלה הנתונים, אני חושב שהם מדברים בעד עצמם. אני מאחל לכל מערכת חינוך שכאלה יהיו הנתונים שלה. 95% מהבוגרים התגייסו לצה"ל, בהשוואה ל-75% ו-65% מהגברים והנשים בהתאמה בציבור הכללי.

….

ח"כ שי פירון: שלום לכולם, ובוקר טוב. לאחר הדברים שנאמרו אין צורך להרחיב בדיבורים, הדברים הם די פשוטים. כולנו צריכים להתגייס כדי שהמפעל החשוב הזה יוכל להתקיים. אני נפגשתי עם ישעיהו בשבוע הראשון לכהונתי, הוא ביקש ממני לבוא הביתה בדחיפות ביום שישי בצהריים כדי לטפל בסוגיית המכרז, שהיא סוגיה לא פשוטה. אנחנו נטפל בכל הדברים.

אני רוצה להסתפק במשפט אחד שאומר: אני מאד מתרגש מההצלחות, מתרגש מהתוצאות, אבל זה לא משנה. למדינת ישראל יש ייעוד היסטורי. הציונות צריכה להיות בית לעם היהודי. היא צריכה ליצור מצב שכל ילד בכל מדינה, בכל מצב, ללא קשר להצלחותיו, ללא קשר לאחוז הגיוס, וללא קשר להצלחה שלו בלימודים, יראה במדינת ישראל את הבית שלו. לכן, על אף הנתונים הנפלאים – זה לא במקום, זה לא כדי למעט, חלילה וחס, מהדברים הנהדרים שנאמרו כאן – תכנית נעל"ה היא סוג של הגשמת הציונות ב-2013. אנחנו הרבה פעמים מחפשים נתיבים, איך באותה תקופה הקמנו יישובים, קיבוצים וכו'. אנחנו מחפשים את המקום לחדש את היכולת של מדינת ישראל כבית לעם היהודי בארץ ובתפוצות. אני חושב שזה אחד הנתיבים המשמעותיים ביותר שבהם מדינת ישראל יכולה להגשים את הייעוד ההיסטורי שלה. אני שמח מאד שלמשרד החינוך יש את הזכות להיות חלק מהדבר הזה. אני מציע לברך את יושב ראש הוועדה, את חברי, חבר הכנסת יואל רזבוזוב על הובלת הדיון החשוב הזה. יש פה הרבה חברי כנסת, ולא כדאי שאמשיך, שהם בקיאים ממני בסוגיה, מכירים אותה היטב, לעומק. אני רואה כאן הרבה מאד אנשים שהיו פעילים חשובים כדי שהדבר הזה יצליח. לכן, בעקבות האתגרים שציינת, חבל על הדיבורים, בוא נחבור יחד למעשים ונדאג שהתכנית הזו גם תצליח הלאה, לפחות כמו עכשיו, אם לא יותר. תודה רבה.

….

ח"כ אלעזר שטרן: אני מודה שאני מתרגש כמעט 20 שנה מהמפעל הזה. אני מכיר אותו, מוקיר אותו. שר החינוך יצא, אבל אני חושב שהוא מאתגר מאד את רמת החינוך במדינת ישראל, כשאנחנו רואים מה ההישגים של הנוער שמגיע משם. הוא גם מציב בפנינו, אני חושב, שאלות אמיתיות. אבל אני רוצה לקחת, ברשותכם, בקצר, בשביל אתגר אחר שהוא יותר מורכב. שאלתי פה גם את ישעיהו ואני יודע שזכאי נעל"ה זה זכאי חוק השבות. אני חושב שאנחנו צריכים ללכת יותר רחוק. אני חושב שפעם שאנחנו קצת מתבגרים, והיום יש לנו גם מערכות שיודעות לבדוק תיעוד של הורים של דור שלישי, אני חושב שצריך ללכת גם לדור רביעי. זאת אומרת, אני חושב שמי שאנחנו יכולים לבדוק היום ויכולים לדעת שהסבא רבא שלו, והשנים מתארכות, היה יהודי, או הסבתא רבא, ונכון שהוא צריך תהליך גיור, ואני לא רוצה לפסוח על זה ולעשות דברים נגד ההלכה, אבל גם ליצור את תהליך הגיור הנכון. אני חושב שהפוטנציאל כמו שראינו אותו, יקר הערך לא רק מהבחינה הכמותית אלא גם מהבחינה האיכותית, שטמון בו למדינת ישראל, לצבא ההגנה לישראל, ובהסתכלות על תהליך ההתבוללות שאנחנו מאבדים בו את העם היהודי, ומה לעשות? זה לא ביג דיל היום, אין לנו מיליונים מוכשרים שצובאים על הגדרות ועל שערי העליה ורוצים לבוא לבית הלאומי של העם היהודי. אני חושב שהאתגר הזה, שאותו צריך להניח עכשיו, אולי בפנינו, כמחוקקים, אבל בוודאי בפני מנהלת נעל"ה הוא ללכת, ולאותם מקומות שאנחנו יודעים שהנוער הזה הוא דור רביעי – ללכת אליו ולעשות פתרון כולל, זאת אומרת, איך אתה תעלה אל הארץ, תלמד בארץ ותתגייר. אני חושב שהדבר הזה הוא לא רק יאתגר את כולנו אלא יותר מהכל – יעשיר את כולנו. אני מצטרף לכל המודים על העושים במלאכה הזו כל כך הרבה זמן, במסירות וביעילות רבה כל כך. תודה.

היו"ר יואל רזבוזוב: תודה לחבר הכנסת שטרן. להגנה שלך יש השלכות רוחב. אני אתך בכיוון הזה, אני חושב שזה שווה דיון בוועדה, דיון בנושא ההתבוללות. אנחנו נבחן את הסוגיה.

רציתי לציין עוד לפני המצגת של ישעיהו – אני חושב שהפרויקט הזה קיים הרבה מאד בזכותו. אני, לפחות, משמש כמה חודשים כחבר כנסת יושב ראש הוועדה, וראיתי איזה מאמצים הוא עושה, איך הוא נלחם ואיך הוא רואה קדימה את הסוגיות שיכולות לפגוע בפרויקט. היינו בתקופה לא קלה מבחינת המדינה, מבחינת התקציב, וראיתי אותו נלחם, ובאמת, מגיע לו כל הכבוד על זה.

ויקה מרקו (המדענית הראשונה מנעל"ה שסיימה תואר שלישי): שלום לכולם. אני לא התכוננתי לדבר. חווית נעל"ה בשבילי היתה חוויה שכמובן שינתה את חיי. עליתי לארץ, אמא שלי לא היתה יכולה לצאת מרוסיה באותם הזמנים. זו בעצם היתה הדרך היחידה שלי לעלות לארץ, אז, עם פרויקט נעל"ה. אני בוגרת מכון ויצמן, ואני מנהלת עכשיו שתי מעבדות מחקר בתל השומר. אני עדיין בקשר עם חברים שלי מנעל"ה, וגם עם מנהלת נעל"ה, ואני יכולה להגיד רק תודה למפעל נעל"ה, לכל מי שעמל בו ולכל מי שעזר לי להשתלב בארץ.

….

אנה קוגן (בוגרת נעל"ה/ קצינה): אני משרתת באכ"א, בחקר מקצועות. אני מאד שמחה להיות כאן היום, גאה לראות את כל האנשים. עליתי ב-2002, בגיל 15. גרתי בקיבוץ ברעם והתקבלתי לעתודה האקדמית. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וכלכלה, ואני היום בתהליכי סיום של תואר שני באוניברסיטת תל אביב. שירתי כקצינת מחקר בחיל הים והיום אני באכ"א. קצת על המשפחה – גם שני בני דודים שלי עלו תכנית וגם בן הדוד היותר צעיר הוא היום קצין בצה"ל, עתודאי, וגם האח הקטן שלי היום הוא בי"ב, בנעל"ה.

רציתי להגיד שנאמר כאן שדווקא משפחות מאד חזקות בקושי משחררות את הילדים, אז ברגע שכבר עולים נהיה קשר הפוך. אני חושבת שזו תכנית גם, כמו שנאמר כאן – שנותנת חופש. נותנת אפשרות להתחיל מדף חלק, ומצד שני, המסגרת, בתוך התכנית, והודות למייסדי התכנית ולמחנכים שעובדים בתכנית, גורמת לילדים שעולים לקחת את החופש הזה לכיוון הנכון.

אליעזר שמואלי ( בעבר מנכ"ל משרד החינוך): אין לי לשכה ולא הכינו לי נאום, אשתדל, במידת יכולתי, לומר כמה מילים. היו, בתולדות הציונות שתי מערכות חינוך שהביאו ילדים מחוץ לארץ וטיפחו אותם פה: עליית הנוער, המפורסמת, שלא נזכרה כאן, היתה מפעל אדיר שנתן בית, משפחה וחינוך לילדים שהגיעו אחרי השואה. המפעל השני הוא מפעל נעל"ה. עם כל מה שנאמר כאן, ונאמרו כאן דברים מרגשים, דברים חשובים לענייננו – זה מפעל שהיה יכול להיות מופת למערכות חינוך בעולם. בהיותי במוסקבה פגשתי את סגן שר החינוך. בין היתר הוא אמר לי שהוא מבקש שאדאג שהבן שלו יצטרף לנושא ששמו נעל"ה. אבל נעל"ה, במובן מסוים, היה בריחת מוחות יהודיים מברית המועצות ארצה. אין לי ספק בכך שמה שאנחנו שומעים כאן, אפילו על קצה המזלג, הם ביטוי למה שנעל"ה עשתה.

מעבר למה שנאמר כאן, המפגש של ילדים יהודים-ישראלים עם הנוער הזה, בין בבית הספר שלך, בעל"ה בהרצליה, ובין בשאר בתי הספר, היה מבחן חשוב מאד שהנוער שנולד בארץ ראה נוער אחר, ובמובן מסוים, למרות הימים הראשונים שהיו ימים של עימותים, ימים של ניכור, במרוצת הזמן נפתחו הלבבות והילדים הבינו שאלה הם אחיהם, בני משפחה, ששרדו אחרי תקופה של חורבן התרבות היהודית בברית המועצות. …

ישעיהו יחיאלי: … אם רוצים להתכנס לציין 30 שנה לנעל"ה זה תלוי בשני דברים: 1. שיהיה נוער יהודי שירצה לבוא לכאן 2. שתהיה מערכת שרוצה לקבל אותם. לגבי הדבר השני, שתהיה מערכת שרוצה לקבל אותם – אין שאלה. לגבי השאלה האם נוכל להגיע לכל הנוער היהודי הפוטנציאלי לנעל"ה בעולם יש שאלה, ואני מציע שהשאלה הזו תידון בישיבה אחרת, שלא תהיה חגיגית, אלא ישיבת עבודה. אז באמת, תודה רבה לכולכם.

….

היו"ר יואל רזבוזוב: אנחנו שמענו פה על ההישגים, חגגנו 20 שנה לנעל"ה. אני חושב, באמת, שהשר הלך למהלך נכו, והוא נכון רק לשנה ואנחנו צריכים לעשות שזה יהיה במסגרת הקבע, שזה הבית היחיד שיש לנעל"ה, וכך זה יהיה. אני חושב שאליעזר שמואלי אמר פה דברים נכונים, נצטרך לקיים פה ישיבה נוספת, לא חגיגית, לקשור זנבות של חתולים. אני מסכי לביטוי הזה, הוא ביטוי חזק, חריף וטוב. חשוב מאד שקיימנו את הישיבה הזו, חברי כנסת שהיו כאן ראו את זה, יושב ראש הכנסת, השר – כולם ראו את התוצאות וההישגים של החברה' האלה. המשפט הזה שרפאל אוזן אמר, שאם הוא ימכור את החברה שלו – התמלוגים שהמדינה תקבל יוכלו לכסות את נעל"ה לעוד 50 שנה. את הנתונים האלה גם שר האוצר יאהב, הוא אוהב שבאים אליו עם נתונים. אז אני אבוא אליו עם נתונים. יש פה בקשה לעשות תמונה קבוצתית של בוגרי נעל"ה. חברים, תודה רבה, הישיבה הסתיימה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.

שינוי גודל גופנים