ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: דיון בנושא התאבדויות חיילים עולים בצה"ל

יום ראשון, ב' בחשון התשע"ד (06 באוקטובר 2013), שעה 11:00
סדר היום: התאבדויות חיילים עולים בצה"ל  
היו"ר יואל רזבוזוב: אנחנו פותחים כאן דיון על התאבדויות של חיילים עולים בצה"ל. החלטנו לקיים את הדיון הזה לאחר שהתפרסמו נתונים. אנחנו עוד מעט נשמע על הנתונים. הנתון הזה מצער, ואנחנו רואים את היחס של העולים באוכלוסייה ואת היחס של החיילים המתאבדים בצה"ל שהוא גבוה. הנתון הזה מדאיג. אנחנו צריכים לשבת, לראות ולשמוע מה נעשה עד עכשיו, מה מתכוונים לעשות בהמשך. 
שלי לוי (ראש צוות במרכז המחקר והמידע של הכנסת): על שולחן הוועדה מונח מסמך שכתבה אוריינה אלמאסי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שעסק בעצם באובדנות בצה"ל. המסמך נכתב לבקשת חבר הכנסת דב חנין שביקש שנבחן כמה סוגיות, ביניהן, להציג נתונים על היקף ההתאבדות בצה"ל וגם לבחון באופן כללי את נושא שקיפות המידע, את הגורם שאחראי על נושא התאבדויות בצבא. המסמך מתמקד בישראל בהשוואה לארצות-הברית – לא מתוך רצון להשוות, אלא מתוך רצון להראות איך ארצות-הברית מפרסמת את המידע, ואיך היא מתמודדת עם סוגיית השקיפות. המסמך מציג באופן כללי נתונים לגבי התאבדויות בצה"ל, ואנחנו מראים שמשנת 2007 עד 2012 התאבדו 123 חיילי צה"ל וחייל נוסף שהוא בשירות חובה במשטרה.  אפשר לראות ש-78 מהמתאבדים שזה 63% מהמתאבדים הם ילידי הארץ ו-37% הם ילידי חו"ל. מתוכם אנחנו יודעים שיש 25 מתאבדים שהם ילידי ברית-המועצות לשעבר, 10 מתאבדים ילידי אתיופיה ועוד 10 מתאבדים ממדינות שונות. זאת אומרת שאם מפלחים את מספר המתאבדים שלא נולדו בישראל אז 56% מתוכם הם מברית-המועצות לשעבר, 22% הם מאתיופיה ועוד 22% ממדינות אחרות. 
חשוב לציין דבר מרכזי לגבי הנתון הזה: הוא מתייחס אך ורק לחיילים שנולדו מחוץ לישראל. 

… 

שמעון סולומון: זה לא דיון רגיל. זה לא דיון על תקציב או על נושאים שבשגרה שניתן לסבול אותם. אנחנו מדברים על חיים, על חיילים שמתאבדים מכל מיני סיבות. עולים או לא עולים – כל טרגדיה היא טרגדיה, כל אבדה היא אבדה. לכן הדיון הזה צריך להיות גם מהלב וגם מהראש וגם להביע הזדהות ומצד שני לחפש פתרונות כי כל חייל – ובכלל כל בן אדם הוא בן אדם, וגם הדיון צריך להיות בהתאם. הדיון צריך להזמין פתרונות, לנתח, להגיד את הדברים באומץ ובעומק, ולהציע פתרונות. 
אני מכיר קצת את הנושא, לכן אני אדלג לדברים מסוימים. אני קצת מעודד כי אני יכול לראות במחקר שיש גם צמתים: למשל אפשר לראות שרוב המתאבדים הם לא לוחמים. אז צריך להבין למה ואיך זה קורה. יכול להיות שביחידות קרביות יש יותר תמיכה, יש יותר חיבוק, יש יותר משפחתיות – אינני יודע. אבל צריך להפיק מזה איך זה קרה. זאת אומרת יש כאן צומת שצריך לחשוב אולי ניתן ללמוד. 
דבר שני, יש כאן נתון מאוד ברור שאומר שרוב המתאבדים הם צעירים – כ-74% הם חיילים עד גיל 21. זאת אומרת יש פה צמתים שאם נשים את היד על כל אחד מהם ונפיק לקח לעומק אולי נבין מה קרה פה. בעניין חיילים עולים יש פה יחס לא פרופורציונלי. לצערי הרב, גם קרוב משפחה שלי התאבד – בן דוד – בהיותי קצין בצבא אני גם משתתף בהרבה דיונים בצבא. אנחנו יודעים שהרבה מתאבדים. הרבה מההתאבדויות הן בגלל אי הבנה של השוני התרבותי…. 
לגבי חיילים ממוצא אתיופי – יש פה אבסורד. אני גם זימנתי ישיבה בוועדת חוץ וביטחון בנושא חיילים ממוצא אתיופי בכלא וגם מתאבדים, אבל עם דגש על חיילים כלואים. יש מצב אבסורדי ש-87% מהחיילים מתגייסים, וכ-60%-50% נכנסים לכלא. בעוד אנחנו אומרים לצברים: "הצבא יישר אותך", "בצבא תהיה בסדר" – אצלנו נכנסים בסדר ושם מתקלקלים. יש כאן משהו בלתי הגיוני ולא מסתדר במוח שלנו שחיילים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד מתגייסים לצבא ומתקלקלים שם. הצבא יקר לי לא פחות מאשר ללובשי מדים. כמו שאמרתי גם אני רס"ן במילואים, והצבא מאוד יקר לי, ואני לא רוצה לפגוע בו. אבל יש כאן מצב שצריך לבדוק אותו לעומק, איך יכול להיות שבעוד אחרים מתיישרים שם יוצאי אתיופיה מתקלקלים שם. 87% מתגייסים שזה שיעור מאוד גבוה, וזה יכול להיות דוגמה לקהילות אחרות, ומצד שני שם מתקלקלים. 
אני אשמח לשמוע את כולם, ואחר כך צריך להפיק לקח שלאחר זמן מדוד אנחנו צריכים לראות תוצאות. 
… 
רינה פרנקל: חיים של כל בן אדם הם חשובים. הוא חשוב להורים וחשוב לחברה. פה אנחנו צריכים לבדוק מה קורה, ולהגיע לוועדה הזאת עם מסקנות. הבעיה היא גם מנטלית. אני דיברתי עם הבן שלי שהוא קצין עתודאי ששירת בצבא והיו לו חיילים, והוא טוען שידוע שחיילים ישראלים מדברים על הבעיות שלהם; ההורים מדברים ופונים למפקדים ולאנשים שהם מכירים, וההורים שלהם שירתו בצבא, ובוודאי שהם מכירים אנשים ששירתו איתם ויכולים להגיע לאנשים מסוימים. לעומת זאת עולים לא מדברים על בעיות בבית, לא מדברים על בעיות חברתיות. הם צריכים להשתלב בחברה גם בצבא, ולכן הם מתביישים לפעמים להציף את כל הבעיות שקיימות בבית בפני החברה, וככה נסגרים בתוך עצמם. 

… 
פנינה תמנו-שטה: לפני זמן מה הייתה לי שיחה עם שרת הבריאות. היא התקשרה אליי ואמרה לי, אני חייבת לשתף אותך בנתון מאוד עגום שנתקלתי בו. היא אמרה לי, זה לא ייתכן שבקרב יוצאי אתיופיה ועולי חבר העמים יש פי חמישה התאבדויות בקרב עולים. זה נתון חסר תקדים. לכן אני אומרת שאי אפשר לנתק את זה מהנתונים שמופיעים בצה"ל. חשוב מאוד להסתכל על זה. 

אל"מ ד"ר אייל פרוכטר (ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל.): שלום. אני מכיר פה לא מעט מהנוכחים. אני רוצה להבדיל בין כמה דברים ולעשות קצת סדר גם בנתונים שהוצגו פה בצורה מאוד מאורגנת וטובה על-ידי המ.מ.מ וגם בנתונים שאנחנו מעבירים ויכולים להעביר, ולתת כמה מילים על שני אזורים בעיקר. אחד, סוגית הנתונים – מה באמת קורה בצה"ל בעניין התאבדויות בכלל של חיילים – רובם כמובן גברים בגילאים 21-18 כי זה מה שיש בצה"ל, וכמובן להתמקד בנושא העולים שזה לִבה של הוועדה; ואחר כך לדבר בכמה מילים גם על נושא הפרסום של הנתונים – מה אנחנו עושים עם הנתונים, איפה הנתונים האלה. בהקשר הזה אני אנסה להבדיל בין "ניסו להתאבד" לבין "הצליחו", כי ציטטת את משפטה של ד"ר קרן גינת. יש לנו עבודות פנימיות שלנו אמיתיות בנות פרסום. אין שום בעיה להעביר את הנתונים האלה שמלמדים שמדובר בתת אוכלוסייה נפרדת. ה"מנסים" בצה"ל הם לא בהכרח המתאבדים בצה"ל. אם היית לוקחת את הציטוט המלא של ד"ר גינת אז הייתי רוצה להניח את דעתך, חבר-הכנסת מיכאלי, הנתונים שניתנו לך לא רק שהם מדויקים, הם מדויקים לגמרי.  …הנתונים הם במגמת ירידה דרמטית. אנחנו עכשיו בשנה השמינית לתכנית מניעת האובדנות בצה"ל בהובלה של אכ"א, מפקדים ומחלקת בריאות הנפש, ואנחנו בירידה של למעלה מ-40% באופן עקבי בממוצע הרב-שנתי המצטבר, וגם כשמסתכלים לאורך השנים זאת מגמה שתופסת תאוצה. למשל ב-2012 – וזה נתונים שפורסמו – התאבדו בצה"ל 14 חיילים – לא הייתה שנה כזאת גם ב-40 השנים האחרונות. הנתונים ב-2013 הם עוד טובים מ-2012….  בהקשר של הפרסום – אם אנחנו כבר ברובריקה הזאת חשוב לי להדגיש שאנחנו מאוד לא אוהבים שום פרסום בתקשורת של נתוני האובדנות. כשאין לנו ברירה אנחנו נותנים את הנתונים, והנתונים משחקים סופר לטובתנו. לכאורה היינו צריכים לרקוד ברחובות העיר. ממש לא כי כל מקרה הוא מקרה כואב שיש מאחוריו סיפור נוראי ומשפחה שסובלת. כמסר אנחנו יודעים לאורך ההיסטוריה שיש אלמנט של הדבקה וחיקוי לתופעה של התאבדויות.  ……אני רוצה להתמקד בנושא של העולים ולהחזיר אותנו לדוח שנכתב כי אני חושב שיש פה הטעיה וחשוב לי למקד אותה. בעמוד 6 בדוח כתוב שמתאבדים מקרב העדה האתיופית במדינת ישראל ביחס לשיעורם באוכלוסייה עונים על התאבדויות של 8%-3%. בצה"ל זה 6.6% – זה בתוך האחוז של המדינה, אנחנו לא שונים מהמדינה. זה בערך פי חמישה משיעורם היחסי באוכלוסייה, אולי אפילו פי שישה. זאת תופעה מאוד מצערת, אבל הצבא בהקשר הזה הוא ראי של מדינת ישראל. במדינת ישראל 6.6% מתוך המתאבדים. 

היו"ר יואל רזבוזוב: זה עדיין לא טוב. 
אייל פרוכטר: אני מסכים איתך, אבל בסוף זה אחוז מתוך המתאבדים. זה לא מספר מוחלט. במספרים מוחלטים אנחנו בירידה דרמטית. באחוזים אם המספר ירד עכשיו ל-14 אז זה אחוז מתוך 14, ואז עוד נכנס אלמנט חוק המספרים הקטנים שהוא עוד יותר גרוע. הדבר השני זה לגבי עולים מחבר העמים. לפי הדוח, 25%-20% מכלל המתאבדים הם עולים יוצאי ברית-המועצות וחבר העמים. אגב, זה משקף גם את חלקם באוכלוסייה, זה לא שונה מחלקם באוכלוסייה. בצה"ל – 19.1. כלומר בצה"ל השיעור נמוך יותר מאשר השיעור בכלל האוכלוסייה. כלומר אם קוראים בשורות הקטנות שכתובות בדוח – – 
פנינה תמנו-שטה: אני לא מסכימה איתך מהסיבה הפשוטה: אתה לא הכללת בדוח הזה את הדור השני. 
אייל פרוכטר: את טועה, חבל שאת קופצת. 
… 
דורון שוסטר (רע"ן ביקורת באכ"א): חברי הכנסת הנכבדים, קהל נכבד, כמו שהציג ידידי רמ"ח ברה"ן, בסך הכול יש לנו ירידה גם נומינלית וגם פרופורציונלית במספר המתאבדים. אפשר לראות משנת 2007 ירידה דרסטית. זה מצוין גם בדוח. דרך אגב, כל הנתונים שמופיעים בדוח הם נתונים שאנחנו העברנו בזמן מאוד קצר מבחינתי. על כל מקרה אובדני בצבא, על כל חייל, נפתחת חקירת מצ"ח. יש ועדת בקרה ואיכות מטכ"לית באגף כוח אדם שחוקרת את המקרה כדי להסיק מסקנות מערכתיות. במסגרת ועדת הבקרה והאיכות המטכ"לית קיבלנו למעלה מ-200 החלטות שבסוף הוכיחו את עצמן. לדוגמה, צמצום זמינות הנשק. היום חייל בהכשרה ראשונית יוצא הביתה בלי הנשק; צמצמנו את זמינות הנשק ביחידות עורפיות; יש תכניות לבחירה בחיים, יש תכניות לערבות הדדית. על כל מפקד במשרד החינוך שלו יש ערכת השתלבות חברתית שבה מסבירים לו מה השוני התרבותי בין יוצאי חבר העמים, אתיופים – – 
…כבוד היושב-ראש, בכל שרשרת ההדרכה – מקורס מ"כים עד בה"ד 1, קורס מ"פ, קורס מג"ב, פו"ם, הם עוברים את כל הנושא של השתלבות חברתית, את עניין ההבדל התרבותי – איך צריכים להתייחס לכל בן עדה. כמו כן יש ערכת "הבחירה בחיים" שכוללת בתוכה ערבות הדדית, איך מטפלים במקרי מצוקה. אתה יכול לשאול כל מ"כ מה זה ערבות הדדית – הוא יגיד לך. אתה יכול לשאול כל מפקד מה זה ערבות הדדית – אני מבקר את זה. הגוף שאני אמון עליו עובר בכל יחידות הצבא אחת לשנתיים. אני מראיין את המפקדים ואת החיילים, והנושא הזה מוטמע. כמו כן חיזקנו את שיתוף הפעולה עם ער"ן. לפני חצי שנה הייתה פגישה עם ער"ן. הגדרנו מהן אוכלוסיות ייחודיות שמפקדים מחויבים לראיין אותן ולבקר אותם בבית. לדוגמה, עולים חדשים ובני העדה האתיופית, כולל דור שני. אנחנו מתייחסים אל בני העדה האתיופית לא כאל עולים חדשים, אלא כאל בני העדה האתיופית. כל בן העדה האתיופית שמגיע ליחידה בצה"ל זוכה לביקור בית, אלא אם כן הוא מסרב, ואז קצינת הת"ש מאשרת שלא יעשו לו ביקור בית. 
פנינה תמנו-שטה: מי מעביר את ההדרכות שדיברת עליהן? 
דורון שוסטר: חלקן מועברות על-ידי אנשי מקצוע, קב"נים, באותם בסיסי הדרכה, וחלקם על-ידי מדריכים. 
…אנחנו הגדרנו מהן אוכלוסיות ייחודיות בצבא. זאת כותרת שלמה לאלה שהם מטופלי ת"ש, שבאים ממצוקה כלכלית, לבני העדה האתיופית, כולל דור שני. אנחנו רואים עולה חדש אולי לא כמו שאתם מסתכלים עליו. עולה חדש הוא כל מי שלא נולד בארץ. זאת אומרת הוא יכול להגיע בגיל יום לארץ או בגיל 18, והוא לא דובר את השפה, ומבחינת הצבא צריך לשים לב אליו, ואנחנו מכריחים את המפקדים לראיין אותם, לבקר אותם, לבדוק מה קורה איתם באינטרוול של אחת לחצי שנה. 
היו"ר יואל רזבוזוב: זה נשמע יפה, אבל בפועל גם אני הייתי עולה חדש, ולא כל-כך חווינו והרגשנו את זה. יכול להיות שזה מהיום? 
… 
היו"ר יואל רזבוזוב: דורון, אפשר לקבל דוגמה? אמרת שעל כל מקרה יש ועדת חקירה. אתם מגבשים מסקנות, וזה הולך באופן רוחבי לכל צה"ל? יש דוגמה שחייל עולה התאבד, ומה עשיתם ולאן לקחתם את זה? 
דורון שוסטר: היה לנו מקרה של חייל שגילינו שהוא התבייש לומר שיש לו בעיה כלכלית, והוא לא פתח חשבון בנק. בעקבות ועדת בקרה ואיכות הגענו למסקנה שצריכים לסרוק את כל החיילים שאין להם חשבון בנק עם הגיוס שלהם, ולראיין אותם ולבדוק שיהיה להם חשבון בנק ו"להזריק" להם כסף. כמו כן כל הנושא של הקלה בתשלומי משפחה לבני העדה האתיופית. הבנו שיש מחסום תרבותי – ישראלי תמיד דופק על השולחן וצועק; חייל אתיופי הוא מנומס, הוא שותק. הוא לא יוזם פנייה למפקד שלו, ולכן הקלנו באופן ניכר בכל הנושא של תשלומי משפחה וטיפול ת"ש לבני העדה האתיופית. כמו כן אנחנו ערים לכך ששיעורם בכלא הוא הרבה יותר גבוה – – 
פנינה תמנו-שטה: 20% יותר. הם 29% מכלל מי שנמצא בכלא. זה פשוט נתון לא ייאמן. 
… 
ישראל חסון: מה אחוז ההתאבדויות? 
אייל פרוכטר: כמות ההתאבדויות ירדה בלמעלה מ-40% מאז התחלת התכנית. 
… 

דורון שוסטר: אחד מאתיופיה, שניים מברית המועצות, אחד מניו-זילנד. יש ירידה דרסטית במספר מקרי האובדנות בצבא גם נומינלית וגם פרופורציונלית. הצבא מחמיר מאוד בהיבט של עולים חדשים. זה לא כמו שאתם מסתכלים על זה. הרבה אנשים בכלל מופתעים שאנחנו קוראים להם "עולה חדש". 
היו"ר יואל רזבוזוב: הוא בא מתרבות שונה. גם אם הוא נולד פה עדיין הוא חי באיזושהי שכונה שברובה יש עולים, והוא גדל במנהגים משלו, וזה כבר שונה. 
… 
היו"ר יואל רזבוזוב: אנחנו מדברים על העלייה הגדולה של שנת 91'. אנחנו מכירים את הרגישות הזאת שהילד גדל בשכונה שברובה מדברים באותה שפה, והוא בא מתרבות קצת שונה. 
ישראל חסון: אני לא מתווכח עכשיו על מה שאתם מדברים ועל מה הרגישות – אני שואל איפה שמים את הקו. 
פנינה תמנו-שטה: כשהקו יצטמצם בכל אורח החיים, ובכל תחומי החיים. 
ישראל חסון:י כי בגיל 23 הוא יכול להגיע למילואים ולתקוע לעצמו כדור – סליחה שאני מתבטא כך. לכן אני שואל מתי אני שם את הקו? איפה הוא מפסיק להיות עולה מבחינת ההתייחסות של המדינה, לא לדיון הסטטיסטי הזה? משום שבסוף הדיון הסטטיסטי אם אני לא יודע להגיד למישהו מה הוא צריך לעשות כדי לצמצם אז הדיון הזה הוא יפה. 
פנינה תמנו-שטה: זאת שאלה מצוינת, אבל אתה בדיוק יודע מה התשובה: כשהפערים יצטמצמו, כאשר לא נראה פערים כל כך גדולים בכל תחומי החיים: בתעסוקה, בחינוך, בשכונות שהן גטאות – אז אתה תוכל להפסיק לעשות סטטיסטיקה נפרדת. בעזרת השם זה יהיה עם הילדים שלי. אני מבטיחה לך שהילדים שלי לא ייכנסו לקטגוריה של עולים חדשים. אבל העלית קודם שאלה מאוד חשובה: האם יחס של 30% תואם את היחס לאוכלוסייה? זה לא נכון. לדעתי, ביחס לאוכלוסייה זה הרבה יותר – – 
… 
שמעון סולומון: יש הגדרות שונות ל"עולה". לכל הגדרה יש השפעה בתקציב והשפעות אחרות בענייני חינוך וקליטה. לכן לכל משרד יש ההגדרות שלו, ואנחנו קודם כול צריכים לדעת מהן ההגדרות לעולה במשרד הביטחון, של משרד החינוך ושל משרד הקליטה כדי שנוכל לשים את האצבע. 
… 
יעקב דנון (מנהל תחום צה"ל ותפקידים מיוחדים, המשרד לקליטת העלייה) : אדוני היושב-ראש, תודה רבה על רשות הדיבור וגם על הדיון עצמו. אני רוצה לשים כמה דברים על השולחן כי נאמרו פה הרבה דברים, וקצת סדר בעניין מאוד חשוב. הגורם שמולו אני עובד הוא קודם כול חיל החינוך וגורמי הת"ש בצה"ל. 
מה חיל החינוך עושה? כל הנושאים שהזכרתם: הכשרות מפקדים, הסברות לחיילים בתחילת השירות, במהלך השירות וגם השקעה לקראת סוף השירות. אנחנו מתקצבים את חיל החינוך בלמעלה מ-2.5 מיליון שקל רק לקיומם של הפעולות החשובות האלה. גם יששכר עצמו נהנה מאותו תקציב כדי לקיים תודעה לקליטה של החיילים בצבא . 
… 

ישראל אורון (פסיכולוג, אוניברסיטת חיפה): שלום לכולם. אני פסיכולוג מאוניברסיטת חיפה. בשבוע שעבר הרשיתי לעצמי לשלוח כמה נקודות הבהרה בקשר לדיון היום. לכן אני אצמצם כאן בדקות ספורות מספר דברים לעניין העובדות. מטרת הישיבה היא לברר האם עולים המשרתים בצה"ל נמצאים בסכנה לשים קץ לחייהם יותר מחבריהם באוכלוסייה האזרחית הכללית. לשם כך אני חייב להעיר שלוש הערות מקדימות כלליות לעניין התאבדויות חיילים בצה"ל: א', על צה"ל להקפיד לפרסם לא רק את שכיחות ההתאבדויות, כלומר את המספרים המוחלטים, אלא גם את השכיחות ביחס לגודל הצבא, כלומר ביחס להיקף החיילים הסדירים בשירות קבע ובשירות חובה גם יחד. בארץ ובעולם הרחב נהוג לפרסם את שיעורי ההתאבדות. דהיינו, מספר ההתאבדויות לכל 100,000 תושבים מעל גיל 15 ואילך בצבא. רק באמצעות הנתון הזה אפשר להשוות את רמת ההתאבדויות בצה"ל לעומת המגזר האזרחי, מה שלא ניתן, כאמור, במספרים מוחלטים. בדרך זאת מצאתי כי שיעור ההתאבדות בצבא גבוה פי 1.7 משיעור ההתאבדות באוכלוסייה האזרחית. 
… 

שירי דניאלס (מנהל תחום צה"ל ותפקידים מיוחדים, המשרד לקליטת העלייה): … הקו לחייל של ער"ן הוקם בשנת 2006, ויש לנו אכן שיתוף פעולה עם ברה"ן. חשוב להבין שאנחנו מקבלים מאז ועד היום אלפי פניות בשנה. בשנה האחרונה קיבלנו 3,000 פניות בשנה – –  – – בערך 250 פניות בחודש של חיילים חדשים – מאות מהם עולים. אנחנו אכן רואים עלייה בפניות של עולים בנושאים של מצוקות. 
… 
אבשלום אדרת (יושב-ראש עמותת "בשביל החיים"): הדיון הזה הוא מאוד חשוב אבל צריך לדעת שהפרספקטיבה היא הרבה יותר גדולה, והבעיה האמיתית שצצה כאן מכל הדוברים, בוודאי מהעדה האתיופית היא השיעור העצום של ההתאבדויות. אני שמעתי פעם את אחד הפרופסורים אצלנו בעמותה שאמר שמכל הקבוצות האתניות בעולם שיעור ההתאבדויות בקרב האתיופים הוא הגבוה במדינת ישראל. זה משהו לא נתפס בכלל. 
… 
נסים סלמה (נציג המרכז לחיילים בודדים): שלום לכולם. אני נציג המרכז לחיילים בודדים. לעומת כולם אני לא דוקטור אז אני אנסה לעשות את זה קצר ולעניין. אנחנו מדברים על זה מתוך רגש ולא סתם מתוך סטטיסטיקות. בלי סטטיסטיקות אנחנו רואים שרוב החיילים שמתאבדים הם חבר'ה שיש להם כבר בעיות בבית, והם מגיעים לצבא עם בעיות של הבית… 
…. 
אברהם מיכאלי: אין ספק שבדיון שקיימנו היום עשינו עבודה טובה להביא את הנושא לתודעה הציבורית. אין ספק שאי אפשר לקבל פה מסקנות והחלטות בפורום כמו שלנו. אבל יחד עם זאת אני רוצה להעיר דבר אחד, ואני רוצה לבקש ממך. העיר פה חבר הכנסת חסון שכאילו יש פה גוף חסוי ששם דנים בדברים. לא יכול להיות שמשרד הביטחון, גם אם לא ישתף אותנו כוועדה כללית, לפחות יגיעו לדיונים פה כמו לתכנית לאומית. משרד הביטחון מחוץ לתמונה. הצבא רוצה לשתף פעולה, הצבא רוצה לעזור, אבל בסוף כשמגיעים לשיתוף פעולה יש שישה משרדי ממשלה, ומשרד הביטחון מחוץ לתמונה. אנחנו צריכים לגרום לכך שמשרד הביטחון יצטרף לתכנית הלאומית כי אין ספק שחיילי צה"ל הם חלק מאזרחי ישראל, אלה הילדים שלנו. לכן אני מבקש שמסקנת הוועדה שלנו תהיה שלא יכול להיות שמשרד הביטחון לא יהיה שותף בתכנית הלאומית. 
… 
היו"ר יואל רזבוזוב: אנחנו בשלב הסיום והסקת המסקנות. כמו שאמרנו, קשה להסיק מסקנות, אבל לפחות ממה ששמענו כאן קודם כול, כמו שאמרתי – אין לי בעיה לפרגן. הצלחתם להגיע למספר מאוד נמוך, והמספרים ממש ריאליים-נומינליים. הגעתם למספר של 14 מתאבדים שזה יפה במיוחד כשאמרתם שזה חוק המספרים הקטנים שכל התאבדות יכולה לעלות בעשרות אחוזים אז קשה למדוד. אבל אני יכול להגיד מצד אחד שהצבא עושה דבר טוב ומתקדמים, ומצד שני בגלל הפניות שפנינה ואני קיבלנו במהלך המושב הצבא עדיין לא מספיק רגיש לבעיות העולים. אמרתם שיש ערכה של הדרכה, והייתי רוצה לראות שמשולבים גם עמותות ונציגים בתוכן של הערכה הזאת. הם באים מהשטח ויודעים. תמיד זה נשמע טוב ויפה, אבל אני בטוח שגם אתם יודעים כקצינים בדרגה מאוד גבוהה, שמלמטה לא כל הדברים מגיעים אליכם. תיארתם לנו שהכול ורוד, אבל אנחנו שמענו שלא הכול ורוד כי אתם לא משתמשים בקצינים יוצאי אתיופיה. יש הרבה עם נכונות לעשייה וציונות לבוא ולעזור. אז חבל – תשתמשו בהם. בתור ועדה אנחנו היינו רוצים לקבל דיווח על שיתוף פעולה ביניכם לבין הגופים. אני לא חושב שאני מבקש פה דברים שהם מעבר ליכולת. אנחנו מדברים על רצון טוב לקדם ולעזור, אז אני לא חושב שצריך להקים ועדות. גוף הביקורת יכול לקרוא לאותם גופים, לשלב אותם. אתם עושים ועדות חקירה אחרי כל מקרה מצער, אז היינו רוצים לעקוב אחרי זה – מה ההמלצות שקיבלתם, ומה יישמתם. כמו חשבון הבנק שאני מזכיר שזה דבר טוב. אבל אולי יש עוד דברים, ואולי יששכר יוכל להביא מקרה שלא חשבתם עליו לפני כן; דווקא לא אחרי מקרה ההתאבדות, אלא אחרי כן, ואתם תגידו שהוא צודק. יכול להיות שאם נעשה עכשיו החלטת רוחב כזאת זה יציל כמה מקרים. את זה היינו רוצים לדעת על בסיס של פעם-פעמיים בשנה מה עשיתם. 
לגבי משרד הביטחון – זאת בעיה שלנו, ואנחנו נצטרך לפתור אותה. לכם יש נכונות, ומשרד הביטחון, לפי מה שהבנו, לא יודע מאיזו סיבה. אין פה עניין של ביטחון לאומי. יכול להיות שגם ניזום דיון על זה. זה נושא מאוד חשוב. 
שמענו שההגדרה לעולה מהקהילה האתיופית זה מדור שני ומעלה אז אולי מהעלייה האחרונה מברית המועצות מ-91' שהילדים שלהם שנולדו כאן יכולים לבוא לצה"ל – אולי גם אותם אפשר להכניס לקבוצה הזאת. זה יכול לעזור כי אני מכיר הרבה מקרים מהפריפריה שהילדים גדלים בתוך גטו – לא נעים להגיד – של דוברי רוסית, והם ניזונים מהתרבות שלהם, ויש שוני תרבותי. אז הייתי מכניס גם את הנקודה הזאת. 

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.