ועדת המשנה לקשרי הישראל והקהילות היהודיות בעולם: דיון על המצב והמגמות בקהילות היהודיות בעולם ובישראל

סדר היום:
הערכה שנתית של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי 2011-2012 – המצב והמגמות בקהילות היהודיות בעולם ובישראל

פרוטוקול:

היו"ר עינת וילף: צהריים טובים. אני פותחת ישיבה של ועדת המשנה לקשרי ישראל והעם היהודי. אנחנו נמצאים כאן להצגת ההערכה השנתית 2011-2012 של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. כמו שאתם ודאי יודעים, ההערכה השנתית, מעבר לכך שהיא פרסום הדגל של המכון, הוצגה בשנים עברו בפני הממשלה וכך היה גם השנה ותקן אותי אם אני טועה, נדמה לי שזו פעם ראשונה שאתם מציגים בכנסת.

אבינועם בר יוסף (נשיא ומנכ"ל מייסד, המכון למדיניות העם היהודי): כבר הצגנו בכנסת.

היו"ר עינת וילף: לא הלך לי, רציתי אבל בסדר. אז אנחנו חידשנו את המסורת של ההצגה בכנסת ואני מקווה שהפעם היא בהחלט תימשך. בבקשה, אבינועם בר יוסף, נשיא ומנכ"ל מייסד.

אבינועם בר יוסף: תודה. קודם כל אנחנו שמחים להיות פה. ההערכה השנתית היא, כמו שעינת ציינה, למעשה, פרויקט הדגל של המכון. היא הופקה בפעם הראשונה ב-2004 מאז עברה שלוש ממשלות והיא מוצגת בכל שנה בממשלה. היא הוצגה גם בפני הנהלת הסוכנות ואנחנו משתדלים באמת להוציא את זה לקראת העצרת השנתית של הסוכנות, כי יש לנו בסך הכול מפגש של ראשי הארגונים הגדולים, היא מוצגת באיפא"ק, היא מוצגת בוועידת הנשיאים וכו'.
השנה חידשנו חידוש אחד, ניסינו לבנות מערכת של מדדים שמשווה בין השנה שעברה לשנה הנוכחית, כיוון שזו הפעם הראשונה שהלכנו אחורנית ורצינו לעשות בדיקה השוואתית מה הכיוונים בעם היהודי אבל בכל מקרה בכל שנה נוכל להציג כיווני התפתחות של העם היהודי באופן כללי. אני רוצה רק לפתוח בכמה מלים ושמוליק רוזנר יציג את לוח המחוונים שבנינו. אני רוצה להעיר דבר אחד, פרט לנושא הגיאופוליטי וההשלכות שלו על העם היהודי, ששם אנחנו נמצאים במצב בעייתי מאוד וזה ברור לכולם, ביתר התחומים שאנחנו התייחסנו אליהם, דמוגרפיה, עיצוב וביטוי הזהות, קשרים חוץ ופנים קהילתיים ומשאבים חומריים, מצבנו באופן כללי בשיפור קל לעומת השנה שעברה, לעומת השנתיים שעברו, וזה נובע בעיקר מההתחזקות של מדינת ישראל בכל הפרמטרים האחרים להוציא הפרמטר הגיאופוליטי.

שמואל רוזנר (עמית מחקר, המכון למדיניות העם היהודי): שלום. כאמור, חילקנו את הבדיקה שלנו על מצבו של העם היהודי לחמישה ממדים, שאתם רואים אותם מולכם: גיאופוליטיקה, דמוגרפיה, עיצוב וביטוי זהות יהודית, קשרים חוץ ופנים קהילתיים, הכוונה היא הקשרים בין קהילות, כולל הקשר בין ישראל לבין התפוצות, אבל גם לקשרים בין קהילות בתפוצות עצמן, ומשאבים חומריים שזה במילים פשוטות כמה כסף יש לנו כדי לממן בו את השטויות שהיינו רוצים לעשות לטובת העם היהודי.

שמואל רוזנר: … נדמה לנו, ומי שרוצה להבין למה יצטרך לקרוא, גם להקשיב לשלמה אבל לקרוא יותר לעומק את ההערכה השנתית, נדמה לנו שמצב הזהות היהודית בעם היהודי משתפר, גם בישראל וגם בחלק גדול מהקהילות בתפוצות יש מאמץ מאוד גדול לייסד אופנים חדשים של תקשורת יהודית ושל התעמקות בתרבות היהודית, שמביאים לשיפור מסוים במצב הזהות היהודית. המצב הדמוגרפי בתוך ההערכה השנתית, המקום היחיד שבו עשינו שני שעונים נפרדים, לישראל ולתפוצות, זה המקום של השעון הדמוגרפי. השעון הכללי הדמוגרפי מצביע אמנם בכיוון טיפה חיובי, אבל כאשר מסתכלים על שני השעונים בנפרד ברור לגמרי שהכיוון הדמוגרפי החיובי בעם היהודי נובע אך ורק מהעלייה בכמות האוכלוסייה היהודית בישראל, לעומת זאת בתפוצות אנחנו לא נמצאים במצב של דמוגרפיה חיובית.

שלמה פישר: … אני אזכיר עוד פרק אחד בקיצור נמרץ. זה במסגרת של התפתחויות למעקב וזה שיש יוזמה שיש בה משום שינוי פרדיגמה לגבי המימון של החינוך היהודי בחוץ לארץ, במיוחד בארצות הברית, ששם עד כה היה עיקרון של הפרדה בין דת ומדינה, ולכן המימון של החינוך היהודי בעצם בא מהסקטור הפרטי, היהודים עצמם. כאן יש ניסיון, שמובילים אותו מנהיגים בולטים בקהילה היהודית, להעביר חקיקה מצורות שונות על מנת שיביאו למימון ציבורי לבתי ספר דתיים, זאת אומרת לבתי ספר פרטיים ודתיים, כולל החינוך היהודי. החשיבות של הדבר הזה, אבל לא רק, בהקלה המאוד משמעותית, במיוחד בזמן של משבר, משבר כלכלי, כאשר למשל אם יש לך שניים-שלושה ילדים בארצות הברית אז העלות של לקיים קשר וחינוך יהודי הוא ההכנסה החציונית של משפחה בארצות הברית. זאת אומרת אתה צריך הכנסה חציונית רק על מנת לקיים חינוך יהודי. זה לא רק זה, אלא שאם תרד העלות של בתי ספר יהודיים, הם יכולים להתחרות בבתי ספר כלליים ופרטיים אחרים, זאת אומרת יהיה אפשרי להפוך את החינוך היהודי למשהו אחר לחלוטין, שיהיה מושך ואטרקטיבי עבור בעיקר משפחות ותלמידים לא אורתודוקסים שהם, עדיין, למרות כל המאמצים וכל ההשקעה, לא פוקדים במספרים משביעי רצון את החינוך היהודי בארצות הברית.

היו"ר עינת וילף: אם תוכל לחזור אחורה, אני רוצה גם להדגיש כאן, הרי הקדשנו דיון אחד להחלפת המנהיגות. זה השקף שהיה לך?

אבינועם בר יוסף: זו החלפת המנהיגות, 'דור המנהיגות הבא – אתגרים'.

היו"ר עינת וילף: חשוב, אני לא יודעת אם ציינתם את זה, גם קיימנו דיון שלם על נושא הנשים בארגונים היהודיים, כלומר כל דור המנהיגים בארגונים היהודיים הם גברים ומאוד חשוב שגם כשאתם מציגים את זה וגם כשאתם נפגשים, ואנחנו ודאי קיימנו על זה דיונים, שחלק מהתחלופה תבטא גם שינוי באיזון הזה שבין נשים לגברים בהנהגה.

אבינועם בר יוסף: … בתחום הדמוגרפיה אנחנו פרסמנו בשנה שעברה את הספר של דלה פרגולה על מדיניות דמוגרפית. אנחנו ממליצים לצמצם את המכשולים שעומדים בפני נישואים יהודיים, הגדלת התמיכה בילד השלישי והרביעי בישראל על חשבון התמיכה בשמיני ובתשיעי, רשות וירטואלית של החברה היהודית הצעירה, זה פרויקט שאנחנו גם נכנסים אליו לעומק עכשיו, מיקוד תשומת הלב באוכלוסיית הרווקים וקירוב בני זוג לא יהודיים לעם היהודי ופעולה נמרצת לגישה ידידותית לגיור. זה כולל גם מעורבות אמיתית של הארגונים בחוץ לארץ ולחץ על ממשלת ישראל.

שלמה פישר: בוודאי בשיח קיים new diasporas וזה קיים בשיח, אנחנו לא יודעים כמה זה- – – בוא נגיד, בהנהגה ואנשים הכי מודעים, הרעיון של התפוצה או הגלות כאידיאל כבר קיים, זה נוכח, זה הרבה יותר לגיטימי לדבר על זה היום משזה היה לפני 20 שנה. כמה שזה חזק אצל השכבות הרחבות? מאוד קשה לדעת, אני לא חושב שזה חזק אבל בהנהגה זה חזק. זאת אומרת באנשים שהכי מעורבים, הכי חושבים על יהדות, הכי חושבים על ישראל וכו' זה מופיע כאלטרנטיבה מסוימת.

היו"ר עינת וילף: הרעיון של הגלות כאידיאל, זה לצורך העניין תפיסת אברום בורג? כלומר הסוברניות היא- – –

שמואל רוזנר: מצב היהודי. זה המצב היהודי האמיתי.

שלמה פישר: זה המצב היהודי וזו התרומה הייחודית היהודית ל-spirit of mankind, זאת אומרת יש כאן מי שאתית, מוסרית, דווקא בא- – –

היו"ר עינת וילף: להיות מפוזרים.

שלמה פישר: כן, להיות מפוזרים, אם תלך לביטויים מאוד קיצוניים של הדבר הזה, שלפעמים אתה שומע אותם, במיוחד מהאינטלקטואלים, שאולי זה נושק לדה לגיטימציה באיזה שהוא מקום, הדברים האלה, אבל זה קיים גם אצל אנשים שהם לא- – –

היו"ר עינת וילף: כשאתה אומר שזה נושק, באיזה מידה זה המשך למסורת יהודית ותיקה שאומרת 'זה הייעוד שלנו', ובאיזה מידה אתה רואה את זה כתגובה שאומרת שהציונות לא עשתה טוב ליהדות, להיות ריבוניים לא עושה לנו טוב ולכן אנחנו מצליחים להיות אנשים יותר מוסריים ואתיים כשאנחנו לא צריכים גם לנהל מלחמות, תקציבים ועוד כמה דברים כאלה.

שינוי גודל גופנים