ועדת הכלכלה: הוצאת היישובים החרדים ממפת העדיפות הלאומית שאושרה בממשלה. דב חנין: "מכיוון שסדר העדיפויות של הממשלה השתנה, דברים אחרים נופלים קורבן".

מפת העדיפות הלאומית מזכה את הערים בהטבות ממשלתיות בתחומי הדיור, התשתיות, החינוך, התרבות והבטחון. לרשימה החדשה שאושרה בכנסת נוספו 20 יישובים חדשים. כמחצית מהיישובים מזוהים ומצביעי הבית היהודי ואילו היישובים שייצאו מן הרשימה מזוהים עם המפלגות החרדיות. על אף שבעת ההחלטה נאמר כי מדובר בשיקולים לאומיים ולא פוליטיים מפלגתיים. החכ"ים וביניהן יעקב ליצמן, דב חנין, אריאל אטיאס, ישראל חסון העלו הצעה לסדר יום בנושא תוך התייחסות לסוגיות אלו. 

יום שני, י' בחשון התשע"ד (14 באוקטובר 2013), שעה 10:00

1. הצעה לסדר-היום בנושא: "הוצאת היישובים החרדים: ביתר-עילית, חריש וקריית-גת מרשימת היישובים הכלולים במפת העדיפות הלאומית שאושרה בממשלה", של חה"כ יעקב ליצמן
2. הצעה לסדר-היום בנושא: "הוצאת היישובים החרדים: ביתר-עילית, חריש וקריית-גת מרשימת היישובים הכלולים במפת העדיפות הלאומית שאושרה בממשלה", של חה"כ אריאל אטיאס
3. הצעה לסדר-היום בנושא: "רשימת היישובים בעדיפות לאומית שאושרה בישיבת הממשלה – מספר שיא של התנחלויות (ביניהן מבודדות) נכנס לרשימה בעוד שערים כמו קריית-גת וקריית-מלאכי נותרו מחוץ למפת העדיפות הלאומית", של חה"כ דב חנין
4. הצעה לסדר-היום בנושא: "רשימת היישובים בעדיפות לאומית שאושרה בישיבת הממשלה – מספר שיא של התנחלויות (ביניהן מבודדות) נכנס לרשימה בעוד שערים כמו קריית-גת וקריית-מלאכי נותרו מחוץ למפת העדיפות הלאומית", של חה"כ ישראל חסון
 
 
היו"ר אבישי ברוורמן: הדיון היום הוא הצעה לסדר-היום בנושא – יש לנו פה מספר הצעות של מספר חברי כנסת: "הוצאת היישובים החרדים: ביתר-עילית, חריש וקריית-גת מרשימת היישובים הכלולים במפת העדיפות הלאומית שאושרה בממשלה" – ההצעה שעל סדר-היום של עמיתי, חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעה לסדר-היום בנושא: "הוצאת היישובים החרדים: ביתר-עילית, חריש וקריית-גת – לא ידעתי שקריית-גת הוא יישוב חרדי – "מרשימת היישובים הכלולים במפת העדיפות הלאומית שאושרה בממשלה" – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אריאל אטיאס. הוא לא נוכח כאן.
 
….
 
הלאה: הצעה לסדר-היום בנושא: "רשימת היישובים בעדיפות לאומית שאושרה בישיבת הממשלה – מספר שיא של התנחלויות (ביניהן מבודדות)" – שכמובן אם יש שתי מדינות לשני עמים, אם ראש הממשלה מתכוון לזה, אז ההתנחלויות האלה כנראה יש להן בעיית קיום – זה "נכנס לרשימה בעוד שערים כמו קריית-גת וקריית-מלאכי נותרו מחוץ למפת העדיפות הלאומית" – הצעה לסדר-היום של חברנו דב חנין, שאני מעריך אותו יותר כמעט מרוב חברי הכנסת, אבל הוא הבטיח לי שהוא יוריד את מספר הצעות החוק שהוא מגיש מ-1,000 ל-400.
 
ח"כ דב חנין: לא, לא, הסכמנו מ-1,000 ל-950.
 
….
 
דן להב (סגן ראש אגף פנים, תכנון ופיתוח): האגף שלנו מטפל בין השאר בנושא עדיפות לאומית, וגם ריכז את עבודת המטה על ההחלטה הנוכחית. אני רוצה לפתוח בהסבר קצר על מה בעצם ההחלטה הזאת שאנחנו דנים בה, מה המשמעות שלה. סביב ההחלטה הזאת יש הרבה אמוציות מכיוון שיש איזו תפיסה – גם בכותרות האלה שהקראת כרגע – שמי שנכלל בפנים נהנה מהטבות ומצבו טוב יותר מאנשים שבחוץ.
 

 
דן להב: נקודת המוצא שלנו בעצם לכל הסיפור על עדיפות לאומית היא, שככלל הממשלה מקצה משאבים באופן שוויוני, זאת נקודת המוצא. יחד עם זאת, כשאני אומר שוויוני, אני לא אומר "זהה", אני אומר שוויוני תוך הבחנה בין הצרכים השונים ובין השונויות האינהרנטיות של אזורים שונים, של אנשים שונים. 
 

דן להב: על כל פנים, נקודת הבסיס, כמו שאמרתי, היא שהדברים כן צריכים להיות שוויוניים. יחד עם זאת, יש שונויות אינהרנטיות בין מקומות ואזורים, ויש גם עניין של סדרי עדיפויות מבחינת מתן – גם אם אני רוצה לתת משהו לכולם, אני לא יכול לתת לכולם את העניין הזה בו-זמנית. ולכן התפתח נוהל נושא של עדיפות לאומית שקיים כבר עשרות שנים. באופן היסטורי עד 2009 למעשה הדרך שבה הדברים עבדו זה שאו רשויות מסוימות פנו, או שהממשלה מעת לעת הייתה מטפלת בנושא מסוים, ואז הייתה בודקת אותו, הייתה מקבלת החלטה ומגדירה יישובים מסוימים כיישובים בעדיפות לאומית. כתוצאה מזה נוצרה רשימה, שהיא לא רשימה קוהרנטית, ובעקבות זה היה גם בג"ץ, וב-2009 הנושא הזה הוסדר.
ב-2009 הנושא הזה למעשה הוסדר בחוק שנקרא: "חוק ההתייעלות הכלכלית", מכיוון שהוא היה חלק מחוק ההסדרים, הוא למעשה חוק אזורי עדיפות לאומית מבחינתנו ברמה הפרקטית. החוק הזה קובע את רשימת הקריטריונים, או יותר נכון את רשימת הנושאים שלממשלה מותר לשקול כשהיא באה להחליט על מתן עדיפות לאומית. יש שם רשימה של שישה קריטריונים, כמובן קריטריונים ביטחוניים, חברתיים, כלכליים, גיאוגרפיים, התיישבותיים, קליטת עלייה, דברים כאלה.
למעשה היא בעצם מסדירה, כמו שאמרתי, נקודת המוצא שוויונית. יחד עם זאת, אנחנו יודעים שההקצאה אינה שוויונית מכיוון שיש לנו סדרי עדיפות. אז בעצם ההחלטה הזאת אומרת שגם את האי-שוויוניות, גם את התעדוף צריך לעשות בכלים שוויוניים כשמסתכלים על נקודת המבט של כל היישובים במדינת ישראל, משווים אותם ומזהים את אותם מקומות שזכאים להיכלל בעדיפות לאומית.
 

 
ח"כ ישראל חסון: אני פשוט רוצה להבין את הדברים שאתה אומר. אתה אומר ככה: נקבעו חמישה-שישה פרמטרים שעל-פיהם מדינת ישראל, ממשלת ישראל סוברנית לקבל החלטה שהיא מעדיפה מקום כזה על פני מקום אחר.
 

 
דן להב: מה שאתה עושה, אתה לוקח את החלטת הממשלה, אתה לוקח את אותם יישובים שבעדיפות לאומית עליהם משרד החינוך רשאי, מבלי לחזור לממשלה, לקחת קריטריונים בתחום המקצועי שלו – למשל, שיעור תעודות הבגרות באנגלית באזורים שונים – ולהקצות תעדוף ליישובים בעדיפות לאומית כשהוא עושה שונות ביניהם. ואז למשל – אני לא יודע את התוצאות ללימודי אנגלית – נניח שבכפר-ורדים שהיא בעדיפות לאומית כי היא נמצאת בצפון, היא נמצאת בעדיפות לאומית אבל לימודי האנגלית שם נגיד טובים ותלמידים מגיעים לבגרות, ולעומת זאת בירוחם יש שיעורי בגרות נמוכים יותר, משרד החינוך יכול להקצות תוך שונות – יכול לא לתת כלום בכפר-ורדים וכן לתת בירוחם או להפך – בהתאם למה שהוא רוצה, בהתאם לשיקולים המקצועיים שלו שמתלבשים על גבי החלטת הממשלה שגם היא בנויה בתקציבים – – –
 
..
 
דן להב: אמרתי. זה שכלול של נתוני הלמ"ס באשר למיקום גאוגרפי, מרחק ממחוז תל-אביב ומרחק ממטרופולינים, זה החישוב שהם עושים בלמ"ס, ונתונים סוציו-אקונומיים לגבי היישוב, שזה המדד החברתי-כלכלי שמפרסם הלמ"ס.
הקריטריון השני הוא קריטריון ביטחוני של יישובים סמוכי גבול, יישובים שנמצאים במרחק של עד שבעה קילומטר מגבולות. בלבנון זה עד תשעה קילומטר באופן היסטורי.
מעליו נוסף קריטריון נוסף ביטחוני, שהוא קריטריון של יישובים מאוימים ביהודה ושומרון שמתבסס על מיפוי שעושה צה"ל. הוא מעביר – – –
מעליו נוסף קריטריון רביעי של יישובים חדשים, שאלו בעצם יישובים שהם עשר שנים ממועד תחילת עבודות הפיתוח או חמש שנים ממועד האכלוס.
והקריטריון האחרון, החמישי, שלא מוסיף יישובים למפה, הוא יישובים צמודי גדר. זו תת-קבוצה באותם יישובים סמוכי גבול שבעצם אלו יישובים שיותר קרובים לגדר, ומצאנו לנכון גם להגדיר אותם כקבוצה נפרדת.
 

 
ח"כ דב חנין: גם פריפריה וגם סוציו-אקונומי נמוך. ולעומת זאת, הממשלה בוחרת לתת הרבה מאוד כסף ליישובים קטנים, מבודדים – לא רק עדיפות לאומית אין להם, אולי הם מחוץ למפה הלאומית של מדינת ישראל – מתוך שיקול פוליטי, אולי קואליציוני, אולי לחצים. בצדק שאל חבר הכנסת ליצמן מה ההבדל בין 2009 ל-2013, והתשובה פשוטה – היא ממשלה אחרת עם סדר עדיפות אחר. והיום יש ממשלה של הבית היהודי ויש עתיד, האחים הקרובים זה לזה, והם דואגים אחד לשני והדאגה הזאת – – –
 

 
ח"כ דב חנין: אדוני היושב-ראש, לכן אני מסכם ואומר: המפה הזו היא מפה חשובה, היא בעצם מספרת לציבור הישראלי מי חשוב לממשלת ישראל ומי לא חשוב לממשלת ישראל. והתשובה היא מאוד פשוטה: לא חשובה לממשלת ישראל הפריפריה, לא חשובה לממשלת ישראל הפריפריה הגאוגרפית, לא חשובה לממשלת ישראל הפריפריה החברתית, לא חשובים לישראל החרדים, לא חשובים לממשלת ישראל האנשים האלה. האנשים האלה כרגע לא נספרים, הם הוצאו החוצה מהמפה, לא בגלל שהם נעשו יותר עשירים, לא בגלל שהם הצליחו לפתור את כל הבעיות החברתיות שלהם, אלא מכיוון שסדר העדיפויות של הממשלה השתנה, או סדר העדיפויות של הממשלה התחדד ובמרכזו היום התנחלויות, כולל התנחלויות מבודדות, זה המרכז, בזה צריך להשקיע, את זה צריך לתגבר, בזה צריך לתמוך, ודברים אחרים נופלים קורבן.
 

 
היו"ר אבישי ברוורמן: חברת הכנסת איילת שקד, אני מאוד מאוד שמח, כי הפרוטוקול, כי הדיונים היורידיים חסרי המשמעות והטכניים הם חלק מבזבוז הזמן ומההצגה שבכנסת. הבעיה, שבישראל לא מגדירים דברים, ואז מה שהולך זה הכיוון, אבל מתחמקים בעניינים יורידיים, והבעיה, זה בעצם יש פה איזו צביעות משפטית – אתה רוצה לספח את יהודה ושומרון, אז תספח אותם, תעשה מדינה דו-לאומית, תגיד לעולם; אתה לא רוצה, אתה רוצה להוציא את החרדים – תוציא אותם; אתה רוצה לשנות את הדברים, אתה לא רוצה את הבדואים – תוציא אותם; אבל תמיד עושים את הדבר הזה במשפטיזציה או בממוצע משוכלל.
 
הבעיה של ישראל – והוא אמר את זה – שאין לה מדיניות כבר שנים. זאת אומרת, המדיניות שלה ברורה, אבל היא המשך של מצב שהולך להביא אותה למשבר כל כך גדול, חלק מהאנשים מעוניינים בזה, כי הם רוצים פה איזה קתרזיס גדול, ומי שחושב, מבין, שאין לזה שום קשר לאיזה משחק של חוק או משפט של 30,000 יועצים משפטיים, זה קשקוש.
 

 
ח"כ יעקב אשר: – – הבית היהודי עכשיו צריך קצת להראות למקומות מסוימים כך או כך, אז בוא ניתן להם קצת – ואגב, אני חושב שצריך לעזור – באו אחרים ואמרו אחרת, בא מישהו אולי, אני אומר מדמיוני, ואמר: בוא ניתן על הדרך איזה פליק גם לחרדים, אתה יודע, בכלל, זה נהיה הרי מודרני בזמן האחרון; קריית-גת, ראש העיר שם לא כל כך מתאים לכולם בהתנהלות.
 

 
רון שכנר (מנכ"ל, מועצת יש"ע): יש תושבים שחיים בירוחם ובדימונה, בקריית-גת וביהודה ושומרון, ומעבר לכל הוויכוחים, הדברים הכן נכונים או לא נכונים, הממשלה כן הובילה נכון או לא הובילה נכון, בסוף יש בני-אדם שצריך גם אתם לנסות לעשות איזשהו צדק. אני רוצה לומר, כיוון שלפחות זה עלה, שבהתנחלויות – אני אומר, אי-אפשר שלא להתייחס לתושבי היישובים ביהודה ושומרון כבני-אדם, כמו כל בן-אדם אחר – אזרחים במדינה כמו כל אזרח אחר – הם תורמים ונותנים ועומדים בחובות כמו כל אחד אחר, לא פחות, אז גם מגיעות להם זכויות לא פחות.
 

 
היו"ר אבישי ברוורמן: כי אם את ההתנחלויות המבודדות ראש הממשלה שאמר שתי מדינות לשני עמים, והוא יודע שהם לא יכולות להיות בתחומי מדינת ישראל, אז אם הוא נותן להן עדיפויות ולביתר-עילית הוא לא נותן או לקריית-גת הוא לא נותן, אז סימן שהוא לא מתכוון למה שהוא עושה, ואנחנו חושבים שזה מסוכן.
 
רון שכנר: אני מסכים אתך. ואני בעד שראש הממשלה יחליט שמדינת ישראל, ממשלת ישראל תחליט לאן היא הולכת.
 
ח"כ ישראל חסון: זה בדיוק הדיון.
 
היו"ר אבישי ברוורמן: על זה הדיון, היתר זה סתם.
 

 
ח"כ ישראל חסון: אתה לא יכול להפתיע אותי, אתה לא יכול. ואני מוכן להתערב אתך, שאם יש דיפרנציאציה על ציר מסוים בין יישוב ליישוב, הנימוק לא ביטחוני.
 

 
היו"ר אבישי ברוורמן: בד בבד, אני קורא לממשלה, ידידי שכנר, יחיאל ידידי הסמנכ"ל, לחזור ולבחון את רתימת היישובים בעלי העדיפות הלאומית מול עתיד מדינת ישראל כמדינה ציונית יהודית ודמוקרטית.
 
 
 
הישיבה ננעלה בשעה 11:33.
 
 

שינוי גודל גופנים