ועדת החוקה, חוק ומשפט: דיון בנושא הצעת החוק לפתיחת אזורי רישום לנישואין

הדיון עוסק בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של הצעת החוק של ח"כ איתן כבל לפתיחת אזורי הרישום לנישואין של יהודים.
הצעת החוק מבקשת שתינתן האפשרות לכל אדם ואדם, איש או אשה שרוצים להינשא, להגיע לכל ישוב וישוב על-פי החלטה אישית שלהם ועל-פי דעתם האישית, איפה נוח להם מסיבות כאלה ואחרות, לבצע את הפעולות הנדרשות.
זאת, בניגוד למצב האפשרי ע"פ חוק כיום.

 

סדר היום: 
הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 3) (אזורי רישום לנישואין של בני זוג יהודים), התשע"ב-2012, של חה"כ איתן כבל (פ/3579) – הכנה לקריאה שניה ושלישית

פרוטוקול:
היו"ר דוד רותם: בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 3) (אזורי רישום לנישואין), של חבר הכנסת איתן כבל. היחיד שנשאר פה הוא חבר הכנסת כבל, כי הצעת החוק היתה של פניה קירשנבאום, עתניאל שנלר ואלקין וכו'.

איתן כבל: אדוני היושב-ראש, אכן הייתי חלק מקבוצה בראשות חברת הכנסת – היום סגנית השר – פניה קירשנבאום, שהניחה את הצעת החוק המונחת כאן לפניכם. ההגדרה המרכזית שלה היא לקבוע – זה לא בדיוק מה שכתוב פה, וגם אפנה לאדוני היושב-ראש, ואבקש שהנוסח כאן יורחב בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, כך שהאפשרות שתינתן לכל אדם ואדם, איש או אשה שרוצים להינשא, להגיע לכל ישוב וישוב על-פי החלטה אישית שלהם ועל-פי דעתם האישית, איפה נוח להם מסיבות כאלה ואחרות, לבצע את הפעולות הנדרשות.
הכנסת הקודמת סיימה את תפקידה, וכיוון שנותרתי היחיד שיכול להגיש בקשה, פניתי לאדוני, וביקשתי שהוועדה תאשר החלת דין רציפות על ההצעה. אכן הוועדה קיבלה. זה עלה לדיון במליאה. המליאה אישרה את הבקשה, ואנחנו כאן חוזרים להתחלת הדיון המחודש לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני חוזר ומבקש שהדיון בחוק יחול על כל המועצות.

היו"ר דוד רותם: זה הכול פשרות פוליטיות. הכול בתמורה לזה שנעביר לכם את חוק הרב עמאר… גם הוא היה קשור לזה. הוא רצה את הרב עמאר. אז היה להם הסכם. חבר הכנסת מקלב.

אורי מקלב: תודה, אדוני. קודם כל צריך להודות לחבר הכנסת כבל, שהוא היחיד שנשאר זכר לחורבן מכל שבעה מציעים, שלא יכולים להציע בימים האלה, וחבר הכנסת, עוד חוק שלם בעניין הזה, חוק שעבדו עליו כמה שנים, חבר הכנסת שנלר, שדיבר על החוק המורחב שלך. היה לו חוק – גם כן לא נמצא. במציאות הזו, שאנחנו נמצאים בה היום, אני מברך את היושב-ראש, שחזרה הוועדה לבעליה. כל כך הרבה רצית שהחוק הזה יידון בוועדת החוק, וזה עבר מוועדה לוועדה, ובסוף הנה אנחנו פה.

היו"ר דוד רותם: זה לא החוק הזה. החוק שעבר מוועדה לוועדה זה חוק הרב עמאר, והוא נגמר.

אורי מקלב: לא נגמר.

אורי מקלב: זה היה אצל דוד אזולאי, ואז אמנון כהן, זה עבר שם כמה גלגולים, והתחיל ועדה ונגמרה, והנה זה הגיע אליך. אבל אין ספק שזה מגיע ללא אימת הדיל. עכשיו הדיל כבר לא נמצא.

היו"ר דוד רותם: אין דיל.

אורי מקלב: נקווה שסופו של חוק זה יהיה גם כן כמו החוק הקודם, שעבר מן העולם.
לעת עתה אני רוצה לומר שקראתי את דברי ההסבר לחוק הזה. אני חושב שבדברי ההסבר אין שום קשר למציאות הקיימת. אולי אשכנע אתכם שאין דבר כזה, ואולי החוק מתייתר.

איתן כבל: חבר הכנסת מקלב, ממה החשש? אם יש איזשהו רב באיזה עיר או ישוב, שאינו ראוי לנהל רישום, בבקשה, יוזמן, ויעבירו אותו מתפקידו.

היו"ר דוד רותם: מקלב לא מסכים שאת אלה תעביר מתפקידם.

אורי מקלב: אני מסכים להקים כמה רבנים, ואתה לא מסכים.
דברי ההסבר, שרבני הערים לא מכירים את האנשים, ולכן אין עניין ברבנים, יש רבני ערים גדולות – אנחנו מדברים דווקא שהערים הקטנות, שכן מכירים, וגם בערים הגדולות הרבנים מכירים, אבל כמו בעבר, היו בני זוג צעירים קובעים על-פי רוב את מקום מגוריהם על-פי מקום מגוריהם של ההורים, אולם כיום בני הזוג מתרחקים לא אחת ממקום מגורי ההורים, אבל בדרך כלל אינם מעדכנים את מקום מגוריהם במרשם האוכלוסין, והדרישה להירשם לנישואין במקום הרשום בתעודת הזהות שלהם, זו בעיה. אתה אומר כך: הוא כבר לא גר במקום ההורים, איפה שרשום בתעודת הזהות, גר במקום אחר, הוא לא מעדכן את מקום המגורים, ועכשיו נעשה חוק לרישום הנישואין. אז נעשה הצעת חוק יותר קלה – שיקל עליו, להירשם במרשם האוכלוסין במקום שהוא גר. מה הבעיה? זו כל הבעיה, וילך לרבנות, היכן שהוא גר. אדם היה גר בבאר-שבע, הוריו – באילת, גרים בבאר שבע, הוא גר היום בתל-אביב. אנשים גם יהיו רשומים במרשם האוכלוסין, במקומות שהם גרים, גם לנו יש עכשיו צומת הזדמנות לעשות את זה, שאנחנו יכולים לעשות את זה, כמו במקומות אחרים – נולד לו ילד, והוא רוצה לעשות את זה בתל-אביב, כי גר בתל-אביב, אז איפה ירשום את הילד בתעודת הזהות? הוא לא ייסע לאילת – הרי הוא לא מגיע לאילת, הוא לא מגיע לבאר-שבע, מקום ההורים, אז מה הבעיה? ייגש עכשיו ויפתח – זה כל כך קל. בסך הכול שינוי כתובת, שיעשה את זה במקום מגורים, ואז הוא יכול גם להירשם. איפה הבעיה? על זה אנחנו צריכים לעשות חוק שישנה את כל סדרי בראשית? יש הבדל מהותי בין רישום אוכלוסין, מקום מגורים, שזה מעשה טכני לגמרי, לבין רישום נישואין, שזה דורש עוד בירורים, בירורי יהדות יש בצל הדבר הזה, יש עוד כמה דברים שיש לברר במסגרת כשרות הנישואין.
דבר שני, גם לא קיים כל קושי אמתי. אם הנושא של פרוצדורה ורישום נישואין – אתה חושב שזו רק הבעיה, אין שום בעיה. נניח שבאמת הוא לא נרשם במשרד הפנים, ההורים שלו גרים בגדרה, והוא לומד באוניברסיטה בבאר-שבע. הם סטודנטים, והם רוצים להירשם. הם צריכים הוכחה קלה – ונמצאים פה אנשי הרבנות הראשית – הוכחה קלה שהוא גר בבאר-שבע. הוא לא צריך אפילו להירשם לנישואין, הוא רק מוכיח ששכר דירה, הוא רשום במגורי הסטודנטים, הוא לומד בבאר-שבע, והוא יכול להירשם. מה הבעיה?

היו"ר דוד רותם: מה מפריע לך בחוק הזה?

אורי מקלב: קודם כל אני מדבר על דברי ההסבר בחוק הזה. הרי מציע החוק, היחיד שנשאר, אומר שרוצה שאשכנע אותו, איפה הבעיה. אנחנו לא רואים את הבעיה באופן אמתי. אין שום בעיה להירשם. גם בהוראות וגם באופן הפרקטי בכל מקום, בכל מועצה דתית, כשיש הוכחה שיש קשר למקום שגרים, נותנים להירשם. אז בעצם יש פה כוונות אחרות.
אנחנו יודעים למה כלה נכנסת לחופה. אנחנו גם יודעים למה בתוך המקומות האלה, למה חלק מהמקומות נהפכו לאזורי רישום ארצי. אנחנו לוקחים 14 מקומות, ואנחנו הופכים אותם לאזורי רישום ארציים, באיזו קלות, בלי שום שבר.

היו"ר דוד רותם: בדקנו מי הרב רושם הנישואין שם, ולפי זה עבדנו.

שולי מועלם-רפאלי: בעניין זה אני מסכימה עם חבר הכנסת מקלב. הייתי רוצה שזה לא יהיו רק 14 המקומות האלה. בואו נעשה פתיחה מוחלטת.

אורי מקלב: את לא מחדשת בזה שום דבר. את הדרישה הזאת אנחנו מכירים. זה אומר ומשקף, מה הסיבה שרוצים. אנחנו יודעים שבנושא רישום נישואין צריך אחריות גדולה מאוד, צריך מומחיות גדולה מאוד. יש ידע.

איתן כבל: חבר הכנסת מקלב, אם תבטיח לך שהילדים שלך יתחתנו עם הבנות שלי. תראה מה קורה פה – אנחנו יושבים פה, מקיימים דיון. חבר הכנסת מקלב, שמייצג קבוצה גדולה בחברה הישראלית, מכתיב לי איך אני אתחתן, איפה אני אתחתן. אין סיכוי בעולם שמי מבניו יתחתן עם בנותיי – אגב, הן מדהימות, יש ארבע, יש מבחר… ולמרות הכול אנחנו יושבים פה, ומקיימים דיון על החברה החילונית, שמי שיקבע לנו איפה רובנו נינשא, ולכן אני אומר – אני מכבד אותך על יושרתך ועל מעשיך כאן. וזה בדיוק המקום שבו אני חלוק בצורה הכי גדולה על התפישה, על הדרך. וזה קשור ישירות גם למאבק על הרבנות הראשית.
חבר הכנסת גפני, אתה מבקש להכתיב לי איך אינשא, אבל אתה אומר, אצלי, אבל לא בבית ספרי. אני אדם שהעניין של נישואין, גירושין, כל התהליך הזה חשוב לי לא פחות. אני בא ממקום שכל שרשרת הדורות וההמשכיות שלה, חשובה לי. השאלה של מיהו יהודי מאוד מרכזית בתפישה שאני מביא. אני מבין למה אני פה ולא במקום אחר. אבל אני לא מוכן לקבל, שיכתיבו לי איך לפעול, כשבשורה התחתונה אתה לא מוכן להיות שותף בענפים שגדלים על העץ בחברה הישראלית.

היו"ר דוד רותם: תודה. בבקשה, חבר הכנסת גפני.

משה גפני: אני מאוד מעריך את חבר הכנסת כבל. הוא מאלה שלא מתכחש לעברו. הוא לא חרדי, אבל האנשים האלה שהיו פעם בציבור החרדי או בישיבה חרדית ועזבו, היו צריכים להסביר בק"נ טעמים, למה הם עזבו. הוא מעולם לא עזב, ואני מציין את זה לשבח.
לכל אחד יש הרב שלו, ההנהגה שלו. זה תמיד היה כך, וגם עכשיו כך. אנחנו קיבלנו על עצמנו את מרות הרבנות. בניגוד למה שחבר הכנסת כבל אמר וסבור, לנו יש ערבות הדדית. אנחנו יודעים שיש מדינה, ויש בה אנשים מסוגים שונים – חילוניים ודתיים, עולים ו-וותיקים, כל הסוגים נמצאים, ולכן אם רוצים לשמר את המסגרת, אנחנו לא יכולים לעשות לעצמנו רבנות לבד, כמו שאנחנו לא רוצים שאחרים יעשו רבנות לבד. הכול כפוף לרבנות. בסופו של דבר גם בתי הדין החרדיים מקבלים את אישור הרבנות. הם לא פועלים בלי זה. אני עובד הרבה מאוד על כל מיני דברים, שאנשים צריכים לקבל את אישור הרבנות, ובינתיים הם לא יכולים לפעול על-פי מה שעשו בבית דין פרטי. זה חד-משמעי. אתה יכול להירשם איפה שאתה רוצה, ובסופו של דבר, אם הרבנות לא מאשרת את רישום הנישואין, אתה לא נחשב נשוי לצורך העניין הזה. יותר נוח לנו לקחת את הרבנות החרדית ושלום על ישראל – הרבנים שאתם אנחנו מתייעצים בכל דבר, אבל יש לנו אחריות כלפי כולם, וצריך שתהיה רבנות אחת, וצריך שיהיו בתי דין. אני מקווה שזה לא יתפוצץ, כי אם זה יתפוצץ, יהיה רע מאוד. המציאות הזאת, שאם יעברו את הקו האדום מבחינת החקיקה בכנסת, לא תהיה רבנות אחת, ואז יהיה נורא ואיום. כל אחד צריך לדאוג מהעניין הזה. צריכים לדאוג לזה גם החילוניים, גם הציוניים-דתיים וגם החרדים. צריך לשמר את המסגרת הזו. פריצת המסגרות עכשיו תגרום לכך שיהיה נזק בלתי-הפיך, ואז לנו יהיו פתרונות. לאנטי-דתיים גם יהיו פתרונות, כי אותם לא מעניין שום דבר, אבל הרוב המוחלט של הציבור בישראל, שהוא ציבור מסורתי, לו לא יהיו פתרונות. אני חושב שכולנו מחויבים לזה, ולכן יש לשמר את הסטטוס קוו. מנסים לשבור אותו.
אנחנו דנים על החוק הזה של פתיחת אזורי רישום?

היו"ר דוד רותם: כן. תסביר לי, מה רע בחוק הזה?

שולי מועלם-רפאלי: אמרת משפט מצוין, שהוא החוק הזה – שאפשר להירשם לנישואין בכל מקום – אמרת, ומקבלים את האישור של הרבנות, אז בואו נחיל את זה על כל החברה הישראלית.

משה גפני: הם קובעים את הנוהל. מאיפה הם יודעים אם הוא יהודי או לא? מאיפה הם יודעים שזה פסולי חיתון או שזה שני אחים? מאיפה יודעים שזה קרובים או כהן וגרושה? צריך לדעת פרטים על הנרשמים.

משה גפני: החוק הזה, לדעתי, הוא חציית קו אדום, כי הוא מערער את כל העניין הזה שעליו מתבססת המדינה בכל הנושאים שהיא עוסקת בהם, גם בנושא הזה, אבל לא רק בנושא הזה. רק את הנושא הזה מוציאים, ולוקחים 15 ישובים, נדמה לי – אבן יהודה ובאר-שבע ושוהם. למה שוהם? למה לא מרחבים?

היו"ר דוד רותם: כי בשוהם יש רב של צוהר. זה נכון. לחוק הזה קראנו חוק רבני צוהר.

איתן כבל: הרב גפני, עשה לך רב. אצל כולנו בסופו של דבר יש שאלות, שאני בוחר לאיזה רב ללכת, וזו זכותי. זה לא הופך אף רב ברדיוס של הישוב שלי, שהוא רב פחות טוב, אפילו בין גדולי תורה. החמישייה הפותחת של הרבנים. אני לא בהכרח צריך ללכת על כל שאלה לרב שטיינמן. זה ברור כשמש. אבל בסוף, פה זה טכני. השאלה היא טכנית. ואני רוצה ללכת למקום שאני יכול – הרי מה הסיפור – אם אני יהודי פה, אני אמור להיות יהודי כאן. אין חצי יהודי. יש אנשים שמחמירים יותר. תלוי לאיזו גישה אתה הולך. אם אני נופל על רשם נישואין, שבא מתזה מסוימת, שהיא מחמירה יותר בעניינים כאלה ואחרים, ובמקרה- – –

משה גפני: ואם אתה נופל על שופט שהוא בא מתזה? אתה הולך לכלא.

משה גפני: אתה לא חושש מהעניין הזה, שיבוא מישהו שיהיה ספק ביהדות שלו, והוא יחפש לו רב מקל באיזשהו מקום?

היו"ר דוד רותם: לא, כי אני סומך על כל אחד מאותם רבנים.

משה גפני: אבל יש רבנים שלא בודקים בדיוק. נאמר שהרב זקן מאוד.

היו"ר דוד רותם: אז צריך לפטר אותו.

משה גפני: יגיד לו מישהו, לא ירא שמיים: לך יש ספק ביהדות. אם תלך לרבנות רגילה בתל-אביב, בבאר-שבע, בחיפה, בירושלים – יעשו לך בעיות. יבדקו אותך יותר. יגידו לו: לך למקום מסוים – שם יש רב מאוד מבוגר. הוא לא בודק. אנחנו יודעים. אפילו יכול להיות שיגבו על זה כסף.

משה גפני: כל החקיקה, כשמגיעה לנושאים האלה, הכול נמוג בעשן. היה פתרון לדברים האלה – מינו רושמי נישואין לאלה שאמרו שלפי ההלכה או לפי השקפת עולמם, הם לא יכולים לרשום לנישואין. איך אתם עושים פה חוק לא שוויוני משום היבט? החוק הזה לא שוויוני. הוא לא קיים בשום משרד ממשלתי. אותו דבר כמו עם הוועדה למינוי דיינים. משרד המשפטים, למה לא עשיתם את זה על הוועדה למינוי שופטים או על הוועדה למינוי קאדים?

היו"ר דוד רותם: למה אתה לא מגיש את הצעות החוק האלה?

משה גפני: לא רוצה להגיש.

היו"ר דוד רותם: אתה כל הזמן מדבר על הנשיא ועל מבקר המדינה – זה מה שמעניין אותך.

אלעזר שטרן: שני דברים: אל"ף, אני בעד החוק. אני רק חושב שיש פה סוג מסוים של התחמקות של המדינה מהטלת האחריות שלה על אנשים שמקבלים משכורת ממנה. אם זה לא היה כך, לא היינו צריכים את החוק הזה. אני רואה בזה, כמובן, חיסרון, ואי-התמודדות אמתית עם הבעיה האמתית.
והדבר השני, אני מצר על כך שלא עשו את זה גם בנושא הגיור. כלומר פעם כשפתחו את אזורי- – –

היו"ר דוד רותם: מה אתה רוצה? אתה תמיד נסוג בך ברגע האחרון.

אלעזר שטרן: לא. גם עכשיו לא נסוגותי.

אורי מקלב: דווקא חשבתי שהוא רוצה עכשיו שגם אפשר יהיה לרשום גויים ברישום נישואין. אם לקבור, אפשר לרשום גם גויים. את זה לא רצית?

היו"ר דוד רותם: אורי, לצערי הרב, מזה הוא נסוג, כי לפי ההלכה, אין שום בעיה. איפה קבור המהר"ל? הנודע ביהודה, איפה הוא קבור? בבית העלמין הכללי בפראג.

אורי מקלב: אתה מדבר על מה שקרה אחר כך? אתה יודע, המקומות היחידים ששומרים על הקברים, וכל בתי הקברות האחרים נחרשו וקמו שם מרכזים מסחריים – אתה יודע את המאבקים שאנחנו עושים באירופה בדברים האלה.

היו"ר דוד רותם: אבל איפה יש בהלכה איסור לקבור- – –

אורי מקלב: אני מדבר עכשיו על רישום נישואין. זה הרי לא נגמר רק בקבורה אחת ליד השני.

היו"ר דוד רותם: בבקשה.

אלעזר שטרן: אני חושב שהסימפטום הזה של התחמקות – הפעם זה על-ידי חוק; יש גם התחמקויות כאלה על-ידי הסדרים עם בית המשפט העליון, איפה שאי-אפשר לאכוף את החלטות המדינה – אני מדבר גם על החלטות של הרב עמאר – גם הרב עמאר נותן יד להסדרים, כשרבנים מתחתיו לא מממשים את המדיניות שלו בהיבט הזה.

היו"ר דוד רותם: למה אתם עדיין מדברים על הרב עמאר? הוא גמר את הכהונה.

אלעזר שטרן: לא, ויש לנו כבוד לרב עמאר, למרות מה שעשו לו פה.

היו"ר דוד רותם: מה עשו לו?

אלעזר שטרן: חברים מסיעת ש"ס ביזו אותו. כל סיעה ביזתה רב אחר. הבית היהודי ביזו את הרב אריאל, סחבו לדילים, ובש"ס סחבו את הרב עמאר לסוג של דיל, כלומר גם סחבו אותו לדיל וגם ביזו אותו והאכילו אותו את הדגים המסריחים, שיסלחו לי על הביטוי, בהיבט הזה. אנחנו מכירים את זה. אם רצית לסחוט את האמירה הזאת, הצלחת בהיבט הזה.
החוק הזה, בעיניי, יש בו חשיבות. יש בו שני פגמים – אחד, למה הוא בא, ושניים, במה הוא חסר. הוא בא על חולשת המדינה, שרושמי הנישואין שלה לא פועלים במדיניות שקבעה הרבנות הראשית לישראל. ועושים פה חוק כזה שפותר את הבעיה, ובסוף שולח את האנשים מאזור לאזור. ומה הוא חסר – שאת אותו דבר בדיוק, אם כבר פותחים את אזורי הרישום לנישואין, היה נכון שיפתחו גם את אזורי הגיור. כך היינו יכולים להקים בית דין בכל מקום. הרי מה זה בא לומר – שיש אנשים שיש להם גישה מקרבת, או בוחרים בתוך השבעים פנים לתורה את הפנים הנכונות, שמתחשבות גם בצורכי עמך בית ישראל – לא רק בסוג פרשנות קיצוני. וחסר לי שאת אותה גישה בדיוק, לצערי, לא שילבו בזה. ואם אתה נותן, לבקשתו של הרב גפני, שבוע או שבועיים, אשמח מאוד אם ננצל את הזמן הזה לחבר לפה גם את נושא הגיור.

שמעון יעקבי (עו"ד, יועמ"ש בתי הדין הרבניים): יש לי ארבע הערות מקצועיות לגבי הצעת החוק הזה. שתי הראשונות – לאחר שיחה ששוחחתי הבוקר עם סגן השר לשירותי דת, ושתי הערות בעקבות חילופי הדברים שנעשו פה היום. הצעת החוק הזו היא למעשה המשך דיון מהכנסת הקודמת. השמעתי הערות בישיבה שהתקיימה פה בראשות חבר הכנסת הרצוג, וסוכם אז שהן יידונו בישיבה שתתקיים. חלק ניכר מההערות אני משמיט, כי הצעת החוק של שנלר ירדה, אבל יש פה שתי הערות שסוכמו אז, ואני חושב שצריכות להיכנס גם לכאן.
הערה אחת היא בקשר לתיקון ההסדר הפלילי על עריכת נישואין פרטיים. מבקר המדינה בדוח הביקורת האחרון שלו, מלפני כחודש-חודשיים, דוח שנתי 63ג', מבקר על כך שעדיין לא נמצא הסדר להטלת עיצומים פליליים על מי שעורך נישואין פרטיים, למרות כל הניסיונות שנערכו, להסדיר את זה בשנים האחרונות. נוסח סעיף בקדנציה הקודמת, בישיבה הקודמת, והוא נכנס לנוסח שנדון, ואני מציע להכניס אותו גם פה.

שמעון יעקבי: להיעדר תיעוד ממוסד של רישום נישואין יש השפעות הן במישור הפרט על זכויותיהם ועל מעמדם האישי של בני הזוג, ולעתים גם על ילדיהם ועל צדדים שלישיים, והן במישור הציבורי – על הקופה הציבורית, על תקינות רישומים ממסדיים שונים ועל האפשרות להתבסס עליהם. בשנים האחרונות מנהל בתי הדין הרבניים– הכוונה היתה לאליהו בן-דהן – שלח מכתבי נזיפה לכ-400 רבנים שחיתנו זוגות באופן פרטי. אני לא מדבר על רישום נישואין שהוסדר על-ידי רבנויות שונות אלא מחוץ לרבנויות. כן התקיימו דיונים בעניין, אולם הנושא טרם הוסדר. ועל כך בסיכום הדוח אומר מבקר המדינה, שהגיעה העת לתקן ולהסדיר את זה, כי הסעיף שמצוי כיום בפקודה הוא כאילו לא קיים. הנוסח שהוצע בקדנציה הקודמת הוא נוסח פשוט מאוד. בסעיף 7 לחוק: במקום הסיפה: החל במילים יואשם בעבירה, יבוא: או נישואין או גירושין שהוא ערך עבור אחר – דינו מאסר שנתיים. ואנחנו יודעים שגם כשקובעים בספר החוקים מאסר שנתיים, עדיין יש שיקול שדעת, אבל בכל אופן, זו צריכה להיות עבירה שאמורה להיות מוסדרת.

היו"ר דוד רותם: אתה רוצה שגפני ומקלב יאשימו אותי שבגללי רבנים נכנסו לכלא.

אורי מקלב: אם אחד האזורים הארציים האלה לא פועל כראוי, אין שום סמכות היום לרבנים הראשיים, לפי החוק הקיים כיום, וישמע את זה חבר הכנסת כבל, כפי שאמרת, שאם יש רב שסרח או רב שלא פועל כראוי, יהיה אפשר להחליף אותו או לשנות או למנוע ממנו את האפשרות לרשום נישואין – אם אנחנו היום מקבלים חוק כזה, שאתה קובע את המקומות האלה כאזורי רישום ארציים, ומחר רב כזה – מתמנה במקומו מישהו לא ראוי, ממשיך להיות רב רושם- – –

הראל גולדברג: לא, הוא צריך לקבל הרשאה מהרבנות הראשית. הוא לא יכול סתם ככה. הרבנות מאפשרת גם כשירות וגם מינוי.

אורי מקלב: אבל אני שואל מה קורה כשהרבנות רוצה להפסיק את הכשירות שלו.

הראל גולדברג (משרד המשפטים): היא יכולה. בניגוד לכשרות, רישום נישואין כרוך במינוי אד הוק ספציפי לרושם הנישואין. כלומר אם בנושא כשרות רב מוסמך לנושא כשרות מעצם תפקידו, לנושא כשרות נישואין הוא מתמנה לכך על-ידי המועצה. המדיניות של המועצה היא למנות רושמי נישואין –בדרך כלל את רבני הערים.

אורי מקלב: יש לי כמה וכמה דברים לענות גם לחבר הכנסת כבל, אבל נמשיך את הדיון בהמשך. אני רק רוצה לומר לו בחצי משפט – אני מקווה שאתה לא באמת חושב שכל הבעיה כאן היא רק טכנית, ורק לבחור את הרב שאתה רוצה. בסופו של דבר רב שיקדש אותך – אתה יכול לבחור אותו. בסופו של דבר תהליך רישום נישואין הוא תהליך פקידותי, רישומי, כמו כל דבר במדינה, הרבה יותר מכל דבר. אותה פעולה, לרשום אותך כזוג נשוי – אני כבר לא מדבר על עצם הבירור – לרשום אותך בתעודת הזהות במילה אחת: נשוי – אתה לא יכול לעשות את זה, רק באזור מגוריך. אתה אומר שאנחנו רק רוצים להקל ולעשות את הדברים האלה טכניים. אם אתה באמת רוצה שהילדות שלך יוכלו להתחתן עם מי שהן רוצות, אבל גם ירצו את הסכמתך, ואני עבדתי במערכת גדולה של 7,000 עובדים, ונתקלתי באותם יהודים מסורתיים, לא דתיים – זה לא חוק דתי או לא דתי – שכשהילדים אומרים: אנחנו רוצים להתחתן עם החבר שלי או עם החברה שלי, שואלים: הוא יהודי? ובחלק הזה, אם תאבד, שהמקומות המוסמכים האלה, ואנחנו בסופו של דבר – גם החרדים, גם אתה, גם הילדים שלי וגם הילדים שלך באותו מקום- – –

היו"ר דוד רותם: אפ הייתם מוכנים לעשות אתי הסכם, שאעביר את החוק הזה, רק שאתן לרב עמאר עוד קדנציה, ואתה הפרת את זה כשהייתי במטוס.

אברהם מיכאלי: אתה לא אומר אמת. ואתה יודע שמה שסוכם בזמנו, נשאר בתוקף. אבל היום יש מכירת חיסול. אתה התחברת היום ללפיד, ולפיד רוצה כל דבר למכור. אתה רוצה להיזכר במה שהיה בתקופות נורמליות, שאפשר היה להגיע להבנות – אתה רוצה לחזור לשם. שום הבטחה לא הופרה.

היו"ר דוד רותם: למה לא העברת את החוק בקריאה ראשונה?

אברהם מיכאלי: תשאל את אלקין.

שינוי גודל גופנים