וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: דיון בנושא ריכוזם של יוצאי אתיופיה בבתי ספר נפרדים

סדר היום:
הסללת תלמידים יוצאי אתיופיה לבתי ספר נפרדים

פרוטוקול:

היו"ר דני דנון: אני מתכבד לפתוח ישיבה של ועדת עלייה, קליטה ותפוצות. חלק מהאנשים כבר יצאו לחופשת הקיץ, אבל אנחנו נערכים לשנת הלימודים הקרובה והנושא שאנחנו מדברים עליו היום בוועדה הוא הסללת תלמידים יוצאי אתיופיה לבתי ספר נפרדים. הנושא הזה הגיע בעקבות ביקור וסיור של הוועדה בעיר פתח תקוה, נמצאת פה גם מנהלת בית הספר 'נר עציון' שאירחה אותנו למופת בסיור ואנחנו שמענו בסיור דברים רבים, גם ממנהלים, גם מאנשי משרד החינוך, גם מהתלמידים עצמם ולא גובשה מסקנה. ההחלטה היתה שאנחנו ניפגש בכנסת ונגבש מסקנות בנושא, כאשר אני רוצה להרחיב את היריעה. למרות שיש פה רבים מפתח תקוה, הדיון הוא לא רק על פתח תקוה, הדיון הוא כללי, הוא מהותי, על ההשתלבות של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך ומה אנחנו עושים לקראת שנת הלימודים הבאה. אנחנו גם ביקשנו מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת לערוך דוח, שמוגש בפני כל החברים פה, שמסכם את כל הממצאים בנושא.
לפני שנפתח את הדיון אני רוצה לבקש מפלורה, שערכה את הדוח, לתת לנו סקירה קצרה של הנתונים המרכזיים בדוח.

פלורה קוך (מרכז המחקר והמידע של הכנסת): סוגיית קיבוצם של תלמידים יוצאי אתיופיה במוסדות לימוד, בכיתות מסוימות, בעצם מכילה בתוכה מספר גורמים וביניהם הפניה של תלמידים לחינוך הממלכתי דתי, בשל חלק מתהליך הגיור, והפניה למסלולי לימוד טכנולוגיים מקצועיים. אני אפרט כמה מהנתונים המרכזיים במסמך שלנו.     
כיום לומדים במערכת החינוך בישראל קרוב ל-43,000 תלמידים יוצאי אתיופיה, כשליש מהם הם ילידי אתיופיה. למרות שאין בידינו נתונים לגבי מוסדות הלימוד ברחבי הארץ ולגבי ריכוז אוכלוסייה זאת בהם, נמסר לנו ממשרד החינוך—

פלורה קוך: כמו כן ישנם 75 גני ילדים, 17 בתי ספר יסודיים, 4 חטיבות ביניים ו-7 חטיבות עליונות בהם שיעור יוצאי אתיופיה הוא יותר מ-50% מכלל התלמידים. סדרי גודל; סוגי המוסדות האלה שבהם מדובר על יותר מ-50% מקרב כלל התלמידים, בשנה שעברה הכילו כ-3,000 תלמידים יוצאי אתיופיה.
מבחינת שיעורם של יוצאי אתיופיה בפילוח לפי סוג הפיקוח הממלכתי דתי והממלכתי. ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך) מצאה בשנת הלימודים הקודמת כי שיעור התלמידים יוצאי אתיופיה בחינוך הממלכתי דתי הוא כ-50% מקרב כלל התלמידים, בעוד ששיעור התלמידים מכלל התלמידים במערכת החינוך הוא כ-17%.
עוד נתון אחד הוא שנראה שבמעבר בין בית הספר היסודי לחטיבה העליונה והתיכונים, ישנו מעבר של יוצאי אתיופיה מהחינוך הממלכתי דתי לחינוך הממלכתי.     
לגבי הישגים של יוצאי אתיופיה בבחינות – אנחנו רואים שמבחינת ההישגים שלהם במיצ"ב, ראמ"ה לא מצאה הבדל משמעותי בין הפיקוח הממלכתי דתי לפיקוח הממלכתי, אבל נתון נוסף הוא שבשני סוגי הפיקוח ההישגים הם נמוכים ביחס להישגי כלל האוכלוסייה.
מבחינת הנתונים לשיעורי הזכאות לבגרות – בדקנו בפילוחים לפי הנתיבים הטכנולוגיים והחקלאיים, ראינו שבנתיבים האלה שיעורי הזכאות לבגרות בקרב האוכלוסייה הזאת נמוכים במיוחד, הם עומדים בין 21% ל-27% וכפועל יוצא מזה גם הקבלה לאוניברסיטאות היא קשה יותר והעמידה בסף הקבלה הוא נמוך.

מאיה שריר (מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך): כמובן שגני הילדים נמצאים בהתאם לשכונות. חשוב להבין כיצד נוצר מצב כזה של גן או בית ספר שהוא עתיר יוצאי אתיופיה. כמובן שהבסיס הוא המגורים בשכונות, ומכיוון שיש ריכוז בשכונות מסוימות, יש נטייה של המשפחות לגור ביחד, בתי הספר כמובן, וגני הילדים, מן הסתם לא מסיעים ילדים בגנים, זה תהליך חברתי. זאת אומרת מערכת החינוך פה משקפת את פני החברה. המצב בשטח של השכונות, מכיוון שאין פיזור של אוכלוסייה, אין משכנתאות, דיברנו על זה כבר אתמול, זה לא מאפשר אינטגרציה והגנים באמת משקפים את המצב בשטח. יש מקומות כמו באר יעקב, חדרה, פתח תקווה, ראשון לציון, שכונות מסוימות שבהם באמת הגנים הם 100%. ברחובות גן אחד גם כן.
אבל צריך לקחת בפרופורציות קצת. כמובן שדבר ראשון חשוב זה פיזור האוכלוסייה ולדעת שהכל נובע ממקום המגורים ומהשכונה. דבר שני, ברגע שחברת הכנסת לימור לבנת, היום שרת התרבות, לשעבר שרת החינוך, כן ניסתה לקבוע מדיניות של פיזור, איזה שהוא מינון מסוים, היה בג"צ. יש לנו את הבג"צ משנת 2002, שאוסר על הפיזור ועל הסעות ועל קביעת מינון. אנחנו רואים כולנו את הנחישות של שר החינוך, חבר הכנסת גדעון סער, שבשנת תש"ע, תחילת שנת הלימודים, כאשר היתה בעיה בפתח תקווה, שלושה בתי ספר שלא הסכימו לקבל, הוא הפסיק את התקצוב, הם עמדו בפני סגירה והם קיבלו את הילדים. אז בהחלט הנטייה של משרד החינוך היא כן לפזר ולגרום לאינטגרציה.
ראוי לזכור עוד דבר, הנטייה של העולים היא ללכת לחינוך הממלכתי דתי. יש מקומות שהחינוך הממלכתי דתי הוא מאוד מועט לעומת הממלכתי ורואים את זה היטב בנתונים. אם מספר הילדים ביסודי בממלכתי ובממלכתי דתי הוא כמעט זהה, זה 18,000 לעומת 22,000, הרי שמבחינת האחוזים בממלכתי דתי זה 8% ובממלכתי זה 2%. זאת אומרת הממלכתי מאפשר הרבה יותר פיזור.

סולי נתן (מנהלת מחוז מרכז, משרד החינוך): ראשית, כפי שאמרה גב' מאיה שריר, המדיניות של שר החינוך ושלנו היא כמובן ליצור אינטגרציה כמה שאפשר. שר החינוך נותן תשומת לב רבה, כפי שאמרתי גם בפעם הקודמת, לנושא הזה, והוא נמצא איתנו בקשר מתמיד ובשיחות תמידיות לגבי התנהלות העניין. אני יכולה לתת לך מספר דוגמאות מה נעשה מאז. היתה לי שיחה עם מחזיק תיק החינוך, למשל, ברחובות, שיש שם בית ספר מצוין, בית ספר 'הדרים', שנמצא בשכונת קרית משה, בית ספר שגם המחוז משקיע משאבים רבים כדי לקדם את התלמידים, אבל גם את כישוריהם, ליד אותה שכונה בונים עכשיו שכונה חדשה, בשיחה שהיתה לי עם זוהר בלום נאמר לי שבהחלט יש חשיבה לגרום לכך שהתושבים שיגיעו לשם יופנו וישובצו בבית ספר 'הדרים'. קבענו שאנחנו מקיימים פגישת עבודה בשנת הלימודים הבאה מפני שעדיין לא אוכלס המקום, כדי לקדם את העניין הזה לשנת הלימודים תשע"ג.
יחד עם זאת, אם אנחנו תמיד חוזרים לפתח תקוה, קיימנו שם ישיבה, אתה ראית את בית הספר, השקעה רבה בתלמידים, בפתח תקוה עצמה אנחנו קבענו דבר כזה; שר החינוך בראש ובראשונה חייב את כל מוסדות החינוך, את המוכר שאינו רשמי, להשתתף במשימה הלאומית של קליטה נאותה של תלמידים שהם יוצאי אתיופיה. כפי שנאמר כבר, ואמרנו את זה גם בעבר, אכן בשנת הלימודים הנוכחית המדיניות של השר והיוזמה של השר הוחלה על בתי הספר כולם. בית ספר 'נר עציון' נמצא בשכונה שהיא מאוכלסת בתלמידים יוצאי אתיופיה, כפי שנאמר כאן, אזור הרישום של התלמידים האלה, בית ספר 'נר עציון', זה חוק מדינת ישראל, הרשות קובעת את אזור הרישום, יש בית ספר שכונתי—

היו"ר דני דנון: אם בית הספר ייסגר בשנה הבאה, מה יקרה לתלמידים?

סולי נתן: אם אנחנו הולכים לעניין של סגירת בית ספר, אנחנו צריכים לשבת עם הרשות המקומית ועם הפיקוח ולתכנן איך אנחנו עומדים במשימה הזאת, אבל אני אומר לך את המהלכים שעשינו וחשוב לדעת אותם. נתנו אפשרות בחירה להורים, ולהתחיל מן הקל אל הכבד: ראשית לא נתנו לתלמידים ממוצא אתיופי שהם מחוץ לאזור הרישום ללמוד בבית ספר 'נר עציון'. בעבר התנקזו לתוך 'נר עציון' תלמידים שהם לא מהשכונה והם היו יוצאי אתיופיה. אז ראשית פיזרנו אותם לבתי הספר האחרים, הממלכתיים או הממלכתיים דתיים, בהתאם לרצונם של ההורים. הפעילות השנייה והדרך השנייה שפעלנו זה לאפשר לכל הורה שמבקש ללמוד בחינוך הממלכתי לבחור את בית הספר שלו, בחירה חופשית של ההורים, הם יבחרו גם את בית הספר הממלכתי. וכך היה, נרשמו הרבה תלמידים לחינוך הממלכתי בשנת הלימודים הנוכחית. לא תלמיד אחד, אני מדברת על קבוצה גדולה של תלמידים. הדבר השלישי, אנחנו מקיימים ועדה, והוועדה הזאת היא ועדה שקיימת בכל יישוב ויישוב אבל גם בפתח תקוה, תלמידים שרוצים ללמוד מחוץ לאזור הרישום, מתקיימת ועדה שדנה בפנייה של כל אחד ואחד. בוועדה הזאת, של תלמידים מהשכונה שרוצים ללמוד מחוץ לשכונה של 'נר עציון', יש גם נציגות של המחוז ושל הפיקוח הממלכתי דתי אבל גם נציגות של הפיקוח הממלכתי. הוועדה דנה לגופו של עניין על כל מקרה ומקרה.

היו"ר דני דנון:

אבל, דר' נתן, לפי הנתונים שאת מציגה בפנינו נשב פה גם עוד שלוש, חמש, עשר שנים ובאותן שכונות עתירות עולים יוצאי אתיופיה עדיין יהיו מוסדות חינוך על טהרת יוצאי אתיופיה.

יצחק דסה (מנכ"ל, טבקה-מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה): אל"ף, תסתכלו על ילדים יוצאי אתיופיה כילדים שווים בין שווים. בי"ת, משרד החינוך, לפחות כך הוא אמר, פותח את אזורי הרישום ברשויות המקומיות לילדים יוצאי אתיופיה והורה יוכל לבחור. מה שקרה זה שבעצם יש לנו הורים שאינם יוצאי אתיופיה שמוציאים באופן מכוון את הילדים שלהם מבתי הספר והמחלקות של הרשויות המקומיות משתפות פעולה עם הורים שיש להם דעות קדומות וגזעניות, כשהרשויות המקומיות יכולות לווסת. הרי התשובה הכי קלה זה לומר 'יש לנו בית ספר עם אחוז גבוה של אתיופים, בוא נסגור אותו'. הראייה צריכה להיות הפוך, אם יש בית ספר כזה, הרשות המקומית ומשרד החינוך יכולים לפעול באופן אקטיבי ולראות איך הוא מווסת את זה בחזרה. ב-'נר עציון', הייתי כן מצפה שבשנה הקרובה יבואו ויגידו 'יש לנו לא רק שני ילדים לא יוצאי אתיופיה, אלא בואו נראה איך אנחנו מצליחים לגייס הורים אחרים מאותה שכונה ללמוד בבית הספר הזה'. אם 'נר עציון' לא הצליח לשווק את עצמו כבית ספר הישגי ולהביא ילדים שאינם יוצאי אתיופיה לאותו בית ספר, זה כישלון. אני כן רוצה לראות במהלך השנים, גם אם אני לא סוגר את אותו בית ספר, שילדים שאינם יוצאי אתיופיה יחזרו לאותו בית ספר או ייקלטו תלמידים חדשים ללמוד באותו בית ספר.
נקודה נוספת, ברשותך, אנחנו רואים, וזה הופך להיות גם דמגוגיה, בילדים יוצאי אתיופיה כנכס, כמקור להשגת משאבים, אם אנחנו באים ואומרים, בואו נפתח בתי ספר שבהם יש ריכוז גבוה, כך נוכל בעצם לסחוט מהמדינה, מהממשלה, ממשרד החינוך, כספים, כך בעצם נשביח את אותו בית ספר. אני חושב שצריך לבוא ולהגיד שבית ספר חייב להיות מבוסס… אם בעבר הייתי בדעה שחשוב, ולא אכפת לי אם בשם האינטגרציה, ולא צריך לפגוע בהורים, כרגע צריך לכפות על הרשויות המקומיות שהם יבואו בתכניות מפורטות איך הם מתכוונים לפעול כך שבבתי ספר יהיה ויסות נכון.

אברהם נגוסה (מנכ"ל, ארגון מכנף דרום לציון): תודה, אדוני היושב ראש. בואו נצא מהמדיניות המוצהרת של משרד החינוך. המדיניות המוצהרת של משרד החינוך אומרת שילוב עולי אתיופיה, גם עולים אחרים, שילוב במערכת החינוך. מה שאנחנו רואים בשטח זה לא שילוב, זו הפרדה, זו התבדלות ברורה והסללה לשולי החברה, לא למרכז החברה. הקהילה כבר נמצאת בשולי החברה הישראלית ומגבירים את המצב הזה יותר בזה שאנחנו מפרידים את גני הילדים ואת בתי הספר. איך אנחנו יכולים לשלב מבחינה חברתית? איך אנחנו יכולים לשלב את הילדים בעתיד בתיכון ובצבא, באוניברסיטאות ובתעסוקה אם אנחנו מתחילים להפריד אותם ולשלוח אותם לשולי החברה ולהפריד אותם מגן הילדים ובבית הספר היסודי?
אני חושב שצריכים לבוא ולהגיד שהמדיניות פה והמעשה בשטח אחר. לכן המדיניות המוצהרת נכשלה. גם התפיסה של קליטת עלייה של מדינת ישראל כקולטת עלייה לאינטגרציה, זה נכשל.

היו"ר דני דנון: מר זפט, שאלה לגבי ההסעות. היום יש הסעות חינם למי שרוצה לצאת וללמוד במקום אחר?

מרדכי זפט (מ"מ ראש העיר ואחראי על החינוך הדתי, עיריית פתח תקוה): בוודאי, כן.

סיגלית יאראק (מנהלת אגף חינוך יהודי, עיריית פתח תקוה): במאות אלפי שקלים לשנה.

אברהם הופנברג (מנהל מינהל החינוך, עיריית פתח תקוה): אגב, משרד החינוך, כשזה מתחת לשני קילומטר או שלושה קילומטר, לא מכיר בהסעה הזאת, אבל אנחנו לא עושים את החשבון הזה.

מרדכי זפט: אתמול מישהו מכוכב יאיר אמר לי שהוא שמע מראש המועצה שם שהוא רוצה לקלוט תלמידים יוצאי אתיופיה מפתח תקוה והוא יסיע אותם הלוך וחזור כל יום. זה נראה לי הזוי, אבל…

סיגלית יאראק: אנחנו מממנים גם את שכר הלימוד עבור הילדים שלומדים בחינוך הפרטי.

היו"ר דני דנון: כמה כאלה יש?

סיגלית יאראק: המון, בסביבות 40 תלמידים שלומדים בחינוך הפרטי. אנחנו מממנים שכר לימוד והסעות ואת כל הצרכים של הילדים שחלקם נחשבים גם למעוטי יכולת, שזה כולל לבוש והנעלה וכל הכרוך בהוצאות הלימוד.

שלמה מולה: אני מציע לא לזרוק הכל רק על המדינה.
אבל אני רוצה לבקש, אדוני היושב ראש, בקשה משר החינוך, דרישה מינימלית שלנו כוועדה, לבקש ממנו להקים ועדה שתמצא פתרון לאותם 17-24 בתי ספר שיש בהם אחוז גבוה מאוד של יוצאי אתיופיה. יש סל פתרונות אפשריים. אני חושב ששר החינוך, עם הצוות המקצועי שלו, יכול לתת פתרונות וכלים בהידברות עם ההורים, עם אנשי המקצוע, עם בני הקהילה, עם הארגונים, אבל בשום פנים ואופן אנחנו לא נוכל להשלים גם ציבורית שיהיו אחוזים גבוהים של תלמידים יוצאי אתיופיה. אני מסכים עם דבר אחד שמישהו אמר כאן, אסור לכרוך את ילידי הארץ, שנולדו בארץ, בגלל שהם יוצאי אתיופיה, לבין העולים. לכן צריך לתת גם לנקודה הזאת ביטוי ואז יכול להיות, בסופו של דבר, גם אם יש יוצאי אתיופיה בעלי צבע חום גבוה, אם רובם הם ילידי הארץ, נמצאים באותה שכונה, צריך לדבר על העצמת בית הספר, מתן יותר כלים לבית ספר כדי שהילדים יהיו הישגיים, לאו דווקא רק עולים. אבל בשום אופן אנחנו לא נוכל לקבל את המצב שיהיו בתי ספר סגרגטיביים.
אני מציע שכולנו, בלי לעשות איזה שהן עסקאות פוליטיות עם ראשי הרשויות המקומיות או עם מחזיק תיק בעל צבע כזה או אחר, או בעל עניין פוליטי כזה או אחר, לא נעשה את הסחר מכר הזה, נלך בגישה טהורה שעושה צדק. אני מדבר על כולם, כל מי שעוסק בעניין הזה.

דוד מהרט (מנכ"ל, מרכז היגוי של עולי אתיופיה): אני חושב שההסתכלות צריכה להיות הסתכלות ברמת מקרו, ברמה הארצית. אני חושב שהמצב בפתח תקוה איננו דומה למצב בבאר יעקב והמצב בבאר יעקב איננו דומה למצב בנתניה. אגב אני רוצה להגיד שברמה הכללית בתי הספר שיש בהם את האחוז הגבוה ביותר של בני הקהילה זו העיר נתניה ולא פתח תקוה. אנחנו יכולים לדבר על פתרון ואנחנו יכולים לדבר על יישוב ויישוב, אבל הפתרונות אינם אחידים. זו הערה אחת.
הערה שנייה, חינוך זה לא רק ציונים, חינוך הוא חינוך להישגים לימודיים, אבל גם יש מרכיבים חברתיים ואם הילדים יוצאי אתיופיה יקבלו אותי בנתוני המיצ"ב או במבחנים ציון גבוה אבל ירגישו רע, ירגישו ממודרים, ירגישו מנוכרים לחברה הישראלית, בעיניי הציונים האלה אינם שווים כי בסופו של דבר יהיו אנשים שאולי מרגישים מצטיינים, אבל מרגישים מתוסכלים מבחינה חברתית.
נקודה שלישית שצריך לשים לב אליה; על משרד החינוך אפשר להגיד הרבה דברים, אבל אני חושב שאפשר גם להגיד משהו על החברה הישראלית, חברים. בסופו של דבר אם יש הורים שכשרואים ילדים יוצאי אתיופיה מוכנים לעשות תרגילים ולעשות כתובת פיקטיבית ולרשום את הילדים שלהם בבית ספר שאין בהם ילדים יוצאי אתיופיה, זו בעיה של החברה הישראלית ולחברה הישראלית יש קושי עם העובדה שאנחנו אנשים בעלי צבע עור שונה. אגב, היא לא מבחינה בין הילדים שלי, שלמה, והילדים שלך, שנולדו פה, לבין מי שהגיע אתמול. מבחינתם כולנו עולים מאתיופיה. זו נקודה נוספת.
נקודה אחרת שאני רוצה להגיד; אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר בדברים שלנו, כי לכל ילד שאנחנו מדברים עליו יש הורים. אני חושב שכל דבר וכל פתרון שנציע, הוא צריך להתחשב בדעתם של ההורים. בסופו של דבר מי שצריך להגיד את המלה האחרונה אלה ההורים. ההצעה שלי, ואני הגשתי מסמך למשרד החינוך, צריכה להיות מורכבת על כמה עקרונות. עיקרון אחד הוא שצריך להציע מגוון של פתרונות להורים וההורים צריכים לבחון בפתרון שנראה להם.
אני פותח סוגריים קטנים ולהגיד שלפני כמה שנים היה בית ספר, שעדיין קיים, רמב"ם בנתניה והיה הרבה רעש. ישבנו עם מנהלת מחוז ממשרד החינוך ועם נציגי ההורים. אמרנו להם שיש שתי אפשרויות, אפשרות אחת היא לחזק את בית הספר, אפשרות שנייה היא לסגור אותו ולפזר. ההורים אמרו לנו 'חברים, אנחנו לא רוצים לרוץ אחרי הפרנג'ים', הפרנג'ים זה הלבנים, 'שלא רוצים אותנו, הם עזבו את השכונה ואנחנו לא רוצים את זה, תחזקו לנו את בית הספר'. בסופו של דבר מה שנקבע זה לחזק את בית הספר.
סל הפתרונות שאני מציע הוא כזה; למשל פתח תקוה, אם יחליטו לסגור את בית הספר 'נר עציון', עיריית פתח תקוה יכולה לפתור את הבעיה הזאת בבתי הספר הקיימים. יש הרבה בתי ספר דתיים בפתח תקוה. רק בית ספר מורשה, שיש שם 1,300 תלמידים, אם תוסיף עוד 100 תלמידים יוצאי אתיופיה לא יחושו אותם. אבל אם תיקח את היישוב באר יעקב, שיש רק בית ספר ממלכתי דתי אחד, וההורים רוצים חינוך דתי, אז הפתרון—

היו"ר דני דנון: אני רוצה להקשות עליכם, אתה צריך לבחור בין לחזק את בית הספר לבין לסגור אותו, מה אתה מעדיף? זה לא רק ליוצאי אתיופיה, אנחנו נדבר תיכף על כך שבפתח תקוה יש בית ספר על טהרת עולים מחבר העמים, של 100%, וכל אחד יגיד 'אני אחזק אצלי בבית' וכל אחד יגור לבד. המלה 'לחזק', אני חייב לומר לך, אני לא אוהב אותה, כי זה נותן הרגשה טובה, אנחנו מחזקים את יוצאי חבר העמים ומחזקים את יוצאי אתיופיה, וכל אחד מחזק את המגזר בנפרד.

דוד מהרט: אני אגיד לך, יש לי פתרון כתוב בעניין הזה, אני רק רציתי להניח איזה שהם עקרונות. אגב, הנושא של עולי חבר העמים, אני חושב שלא הייתי מערבב אותו בדיון הזה, כי היבדלות מבחירה והיבדלות מחוסר בררה זה לא שתי היבדלויות, אלה שני דברים שונים. אולי התוצאה היא אותה תוצאה, אבל הכוונה והרעיון שעומד מאחורי זה הם שני דברים שונים, ואנחנו, היהודים הדתיים, אומרים שלא המעשה חשוב אלא הכוונה שעומדת מאחורי זה. בני הקהילה מתבדלים, כי החברה לא רוצה אותנו. עולי חבר העמים מתבדלים כי הם רוצים להיבדל, כי הם חושבים שהם יותר טובים מהחברה הישראלית.

דוד מהרט: אני בעד אינטגרציה, בעד אינטגרציה שההורים רוצים אותה. לכן אנחנו צריכים להציע פתרונות, כולל בתי ספר דתיים. אני נגד שיכפו. כמו שאני לא רוצה שיכפו עליי לאיזה זרם יילכו הילדים שלי, אני לא רוצה שלא יכפו על אף עולה מאתיופיה לאיזה זרם הילדים שלו יילכו.
הדבר השני, אני לא בעד חיזוק בתי הספר, אני חושב שצריך ללכת על מודל. מה שאמרת, מאיה, בחיפה, אני בעד לשנות את מעמדו של בית הספר. חיזוק בית הספר זה עוד כסף, אני מדבר על שינוי. למשל להפוך בית ספר למדעי, ואז זה מאפשר לך גם שינוי של כוח אדם, הכנסת מעבדות וכולי. ללכת על משהו שבאמת יכול להיות אבן שואבת במקומות שזה לא מתאפשר. אבל מבחינתי הבררה הראשונית והטבעית היא אינטגרציה. זה מה שאנחנו רוצים.

חיים אמסלם: תודה, אדוני היושב ראש. האמת, שמענו כאן דברים מרתקים ויש פנים לכאן ולכאן ובאמת, שיקולים נכבדים. אבל, אדוני היושב ראש, צריך להיאמר בצורה הברורה, גם אם מתוך אותו בית הספר יש, ואני מאמין שיש הישגיות ויש תוצאות מצוינות, הדעת לא סובלת שבמדינת ישראל של שנת 2011 יהיה בית ספר על טהרת העדה האתיופית, גם אם ייצאו משם כולם לקורס טיס, או כולם ראשי ישיבות. זה לא מקובל. זה לא יכול להיות מקובל.
אני יודע שהלבטים הם קשים, ואני מאוד מעריך את עיריית פתח תקוה ואת המאמצים הנעשים, אבל אני רוצה לומר מלה דווקא למשרד החינוך. מכיוון שהדיון כאן הוא על האפליה, או על העשייה בנושא של האפליה, אל תספרו לי את הסיפור של משרד החינוך, כי אני מכיר אותו היטב ואני מכיר את סיפור המכסות היטב ופרשת עמנואל הזכורה לרע עוד טרייה במוחנו, וכאן נדרשת מחשבה מעמיקה ורצינית מצד משרד החינוך, בשיתוף עם ההורים מקרב העדה לעשות לטובתם, לטובת חינוך הילדים. אני לא מקל ראש בשיקולים שנאמרו כאן, ואני לא חושב שהפתרון הוא פתרון הוקוס פוקוס, ואני מקבל בהחלט שעולה חדש שנקלע לארץ זרה, לשפה זרה, יעדיף להיות בחוג שלו, כי זו חממה, אבל יש פה טעות אופטית. בשלב הראשון זה אולי נוח, אבל בהמשך זה חוזר כבומרנג.
לכן אדוני היושב ראש, אני חושב שאם הוועדה בראשותך תיזום שילוב של אנשי מקצוע מכל ההיבטים שיחשבו באמת ברצינות, לפעמים יש עת לקרב ולפעמים יש עת לרחק. אי אפשר לדון בנושא הספציפי הזה באבחת חרב, זה לא שחור ולא לבן. הלוואי ודיונים כאלה יהיו פחות ופחות בוועדה הזו.

גבי נגוסי (עיריית חיפה): הייתי אומר שהאינטגרציה ופתיחת אזורי הרישום זה שלב ראשון שהרשות לוקחת אחריות. וכמו שלקחו בחיפה ואני שמח לשמוע שעשו עוד ערים בשלב ראשון, בשלב שני לא הייתי עושה הפרדה מההישגים הלימודיים. גם אני, כיוצא קהילה, כששולחים אותי לבית ספר שהוא אליטיסטי וחזק, אני צריך את הכלים והכלים יכולים להיות כלים להתמודדות, חברתית, מבחינת הישגים, מבחינה לימודית, לא הייתי עושה הפרדה, כי גם אם אנחנו שולחים, זה החלק הראשון, צריך לדעת שאם אתה שולח ילד, מה אני עושה לתחושה הרגשית והחברתית שלו והייתי נותן תמיכה גם לימודית, גם חברתית וגם רגשית. אז הפתרון שלי שאני מציע הוא קודם כל לפתוח את אזורי הרישום, והחלק השני, שברגע שפותחים את אזורי הרישום, צריך לתת מתן הזדמנות שווה בין אם זה כלים חברתיים, בין אם זה כלים חינוכיים ובין אם זה כלים לימודיים.

גדי יפה (יו"ר ועד הורים עירוני, עיריית פתח תקוה): ולכן אני בא ואומר לכם פה שמצד אחד אנחנו לא ששים על העניין הזה ומצד שני אנחנו צריכים לשים לב טוב טוב לכל מערכת החינוך הממלכתית דתית שנמצאת היום בפתח תקוה, על כל שלוחותיה והפרטיים שלה ובתי הספר שלה. קודם דיברו על בית ספר 'מורשה'. כן, בית ספר 'מורשה' הוא בית ספר גדול, אי אפשר להכניס שם היום אפילו תלמיד אחד. צריכים עכשיו לחכות לבית הספר החדש בשביל שיהיו שם תלמידים, ויש שם קרוונים ויש שם 1001 דברים, אז בואו נכניס לשם עוד תלמידים אתיופים… אז זו לא הנקודה, הנקודה פה צריכה להיות שגם אם מקימים ועדה וגם אם בודקים את הילדים וגם אם מקבלים פה החלטות, לבדוק את כל ההשלכות של מערכת החינוך הממלכתית דתית בפתח תקוה. אין לנו בעיה, אם זה במערכת החינוך הממלכתית, יש לנו 25—

שלמה מולה: מה, אתה רוצה לפתור את בעיית החינוך הממלכתי דתי על גבם של הילדים האתיופים? אתה עושה טעות. הם לא צריכים להיות—

גדי יפה: חבר הכנסת מולה, יש לנו 25 בתי ספר ממלכתיים—

שלמה מולה: אני יכול להגיד לך מבחינתי שבתי הספר הממלכתיים, אם זאת הבעיה של עולי אתיופיה, בית ספר מסוים יצטרך להיסגר, לי אין בעיה עם זה. אני אומר לך. יכול להיות שיש לך בעיה, כי אתה מייצג פה אולי מישהו, אבל אני לא.

גדי יפה: חבר הכנסת מולה, אנחנו מוכנים לקבל ב-25 בתי ספר ממלכתיים שלנו את כל התלמידים האתיופים בחלוקה.

שלמה מולה: זה חלק מהפתרון.

גדי יפה: אני אומר את זה וזה קיים וזה מובטח וזה מוקלט עכשיו. העניין הוא לגבי הנושא של הממלכתיים דתיים.

קריאה: אתה הבטחת, אבל לא הבטחת לקיים. זה הבדל עצום.

דנה מכניאן (מנהלת, טבקה-מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה): חשוב לי בכל זאת לשבור כמה מיתוסים שעולים פה פעם אחר פעם. אף אחד שהוא גזען לא חושב על עצמו שהוא גזען ותמיד לגזענות יש הצדקות שהן כאילו הגיוניות. המיתוס הראשון שנאמר כאן, בין השורות אבל חשוב לי לחדד ולשים את הדברים על השולחן; אין היום אפשרות להורים יוצאי אתיופיה שרוצים ומבקשים לשלוח את הילד שלהם מחוץ לאזורי הרישום, לא מאפשרים להם את זה, וזה בניגוד למדיניות שהיתה אמורה להיות, של משרד החינוך. אם אדוני שואל מה אנחנו יכולים לעשות כבר מחר—

היו"ר דני דנון: אני לא הבנתי, מה זאת אומרת לא מאפשרים להם את זה?

דנה מכניאן: אמרה כאן דר' סולי נתן שהורים שרוצים לשלוח את הילד שלהם לחינוך הממלכתי, יכולים לבקש ולעשות את זה. הורים שרוצים להעביר את הילד שלהם לבית ספר מחוץ לאזור הרישום, תתכנס ועדה. הוועדה הזאת היא ועדה לפי חוק, כמו כל תלמיד בעיר.

דנה מכניאן: ומיתוס שני, ואני מפנה את כולם גם לנייר העמדה שלנו, גם בשכונה שבה יש בית ספר באותה שכונה, באשקלון, עדיין מתקיימת ההפרדה.

לב ברזני (מנהל מחלקת עלייה וקליטה בעיריית אשקלון, עיריית אשקלון): זה לא נכון. אני אגיד לך דבר מאוד פשוט. הנתון פה לא נכון—

דנה מכניאן: ומיתוס נוסף שגם חשוב לי מאוד להפריך כאן וזה מיתוס שמצער אותי לשמוע, זה טיעון חדש שעולה, שאם אנחנו נרכז את יוצאי אתיופיה באותו בית ספר, נוכל בעצם להשקיע בהם יותר. זה לטובתם.

היו"ר דני דנון: נכון, את צודקת במאה אחוז.

נדב טללה (תושב פתח תקוה): אדוני היושב ראש, אמרו הרבה דברים, אבל יש כמה דברים, גם מוסתרים, אני יכול לגלות אותם. אני הייתי מעל עשר שנים בוועד ההורים באותו בית ספר 'נר עציון'. כאשר הכנסתי את הבת שלי הראשונה, 25% האתיופים זה היה בחוק, לא יהיה יותר מ-25%, זה מה שהיה. התהפך העניין שנה ושנה ושנה, העירייה יודעת טוב מאוד, אני עשיתי הרבה מלחמות ובסופו של דבר זה יצר שנאה בתוך בית הספר, אני הוצאתי את הילדים שלי מאותו בית הספר, אבל כואב לי עכשיו, האחים שלי שם, נידחים מהחברה. בית הספר 'נר עציון', הנהלת העירייה עשתה עסקה עם פנימיות אמי"ת מעורב בנות ובנים ואולפנת רעות, רק בנות, ועכשיו יש להם עסקה, בכיתה ו' מכניסים אותם לפנימייה, הילדים נושרים אחרי שנתיים, לא מסיימים י"ב באותה פנימייה גם. הילדים רואים, עוד יותר גרוע ממה שהיו. את זה אני ראיתי בעיניים שלי. גם התווכחתי, אף אחד לא שם לב לזה, אבל מודעים לזה. הילדים מסיימים בכיתה ו', צריכים להיות בעירוני, לא בפנימייה ישר. זה אסון לכל דבר.
כל המומחים וכל המקצועיים וכל ההנהלה נאבקים רק על בית הספר, לא על הילדים. אני רואה שזה רק להציל את בית הספר, לא להציל את הילדים, לתקן את החברה שיגדלו בצורה מסודרת. המלחמה בין העירייה, להשאיר את בית הספר, תעסוקה למורים, מחנכים, כל מיני דברים, הילדים נשכחים. עם ההורים אף אחד לא מדבר, ההורים הולכים לרשימה, לא רוצים 'נר עציון', צוחקים עליהם, 'אתם שונאים אחד את השני?' למה? אז ההורים בוכים, חוזרים. יש חוק מדינה, ילד אסור להשאיר בבית, לוקחים אותו, אין מה לעשות, זה אין בררה.
לסיכום, כל התהליך הזה היום, להגיע למסקנה, ב-1 לספטמבר, כל ההורים מוכנים לסגור את בית הספר, לא מכניסים את הילדים. אני אחד שעומד עם ההורים בשיחה כל יום, המורים יישבו בשקט שם, אין להם ילדים ללמד שם, תנו להם, זה מתוכנן, חד וחלק.

היו"ר דני דנון: ברשותכם אני רוצה לסכם את הדיון ולומר שאי אפשר להתעלם מהתחושה הקשה שיש כיוונים, יש מגמות, אבל בפועל המספרים הם קשים. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה דיון המשך בנושא שילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. המציאות שהוצגה בפני חברי הוועדה הינה מציאות קשה ובלתי מתקבלת. למרות הרצון הטוב, ההשקעות והחיזוקים הרבים, המצב הקיים בו קיימים עשרות מוסדות חינוך בהם קיים ריכוז אבסולוטי של עולים יוצאי אתיופיה אינו מתקבל על הדעת. הוועדה קוראת לשר החינוך להקים ועדה מקצועית שתכלול את נציגי הרשויות המקומיות, נציגי הורים וגופים שונים, למציאת הכלים לפירוק מיידי של ריכוזי העולים יוצאי אתיופיה. הוועדה תתבקש להגיש את מסקנותיה תוך ארבעה חודשים.
הוועדה קוראת למשרד החינוך ולרשויות המקומיות ליישום קפדני יותר של פתיחת אזורי הרישום בשילוב פעילות הסברה בנושא.
אנחנו נקיים ישיבת מעקב בנושא בעוד חמישה חודשים וכולנו תקווה ש—

שלמה מולה: חמישה חודשים זה אחרי פתיחת שנת הלימודים.

קריאה: חשוב שההשפעה תהיה לפני פתיחת שנת הלימודים.

קריאה: אדוני, זה יקבע את המצב לעוד שנה נוספת. עם התשובות זה עוד שנתיים.

היו"ר דני דנון: לצערי אני אומר זאת, אני לא רואה שמשרד החינוך והעיריות השונות יעשו שינוי לשנת הלימודים הקרובה. אני אומר זאת לצערי הרב. אנחנו ננסה להוביל את המהלך לפירוק ולשינוי לשנת הלימודים לאחר מכן.
תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10

שינוי גודל גופנים