וועדת החינוך, התרבות והספורט: דיון בנושא חשד להפרדת תלמידים יוצאי אתיופיה בבית ספר בנתניה

דיון זה כונס בעקבות בקשתו של ח"כ שלמה מולה.
לידי שלמה מולה הגיעה ידיעה שבנתניה ישנה הפרדה בין תושבים אתיופים לאחרים. ח"כ מולה מציג בפני המשתתפים והמשתתפות מקרה ספציפי ובו בית ספר שעושה הפרדה שיטתית וממוסדת בין התלמידים האתיופים לאחרים.
כמו כן, עולה בדיון השאלה האם בתי ספר החרדים בנתניה לא מקבלים באופן קבוע ומוחלט אתיופים.
בדיון נכחו מספר חברי כנסת, נציגים חברתיים, נציגים של העדה האתיופית, נציגי עיריית נתניה ומשרד החינוך.


סדר היום
:
הפרדת תלמידים יוצאי אתיופיה בנתניה

פרוטוקול:

שלמה מולה: אדוני היושב ראש, ברצוני להודות לך על כך שכשפניתי אליך בבקשה לקיים את הדיון, לא היססת אפילו לשנייה וקבעת אותו מיד, מבלי שהספקנו אפילו לבקש את הדיון, אלא באופן ישיר, אני שוב מודה לך על כך.
אנחנו מקיימים כאן דיונים מידי מספר חודשים, אני עוד יותר שמח שהדיון מתקיים בוועדת החינוך ולא בוועדת הקליטה, כי הנושא הוא לא על קליטת תלמידים עולים חדשים, אלא על אנשים שגרים בדיור קבע ועד כמה שידוע לי הם לא מתכוונים לעבור למקום אחר, אלא אם כן, מישהו כאן יגיד לי שהם מתכוונים לעזוב. אנחנו מדברים גם על ילדים ילידי הארץ, לכן הנושאים הם הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו חושבים.
בישראל יש 24 בתי ספר וגני ילדים בחינוך חובה, שיש בהם אחוזים גבוהים של תלמידים יוצאי אתיופיה. היום נעסוק אך ורק בנתניה, שבה יש ארבעה בתי ספר כאלה. בשנה שעברה עסקנו בבית הספר בפתח תקווה, אשר בסופו של דבר הוא נסגר. בית ספר נוסף בבאר-יעקב, היה אמור להיסגר אולם המשפחות התנגדו ולדעתי בית הספר עדיין פעיל. אני בטח לא חסיד גדול של סגירת בתי ספר, אני לא מאמין בזה, סגירת בית ספר היא לא הפתרון האמיתי ליצירת אינטגרציה. הרשויות המקומיות, מערכות הקליטה ובעיקר מחלקות החינוך ברשויות, זה צריך להיות האינטרס העליון עבורן, שלא יהיה בית ספר לאתיופים בלבד.    
בשבועות האחרונים זעקנו, בעיקר בנתניה, אחרי שסיכמנו אדוני היושב ראש, גם אצלך כאן בדיון, אחרי ששר החינוך ומנכ"לית משרד החינוך, הודיעו לנו שהם רוצים באופן שיטתי לפזר או להגיע לסוג של פתרון סביר בכל 24 בתי הספר. התברר לנו, שבבית ספר מסוים, ברחוב מסוים בנתניה, יש בניין חדש מעבר לרחוב. הבניין החדש מוצע במסגרת אזורי הרישום לבית הספר עוזיאל, כאשר מעבר לבית הספר יש את הבניינים הישנים, שברובם לומדים יוצאי אתיופיה. אני לא רוצה להשתמש במילים "גבוהות", בעיניי זו הפרדה מכוונת של מחלקת החינוך.
אני רוצה לומר בצורה הכנה והישרה ביותר, נכון שנתניה קלטה את אוכלוסיית יוצאי אתיופיה באחוזים גבוהים יותר ביחס לעיריות אחרות.

רוברט אילטוב: 10% מכלל העלייה, בשלוש שכונות.

שלמה מולה: נכון. אני יכול לומר, שבתפקידי הקודם הייתה לי הזכות יחד עם חנוך צמיר, להמליץ לסגור את נתניה לרכישת דירות כשאחד השיקולים היה מערכת החינוך. אי אפשר ולא ניתן להסכים, שיהיה בית ספר על טהרת יוצאי אתיופיה, זה לא יכול להיות במדינת ישראל. גם אם יש בעיה של חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), גם אם יש בעיה בתי ספר הממלכתיים כלליים, גם אם יש בעיה של בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים ועם כל מיני וריאציות דומות, גם עם בתי הספר החרדים שלא קולטים את עולי אתיופיה, עדיין זה לא מצדיק שיהיו בתי ספר על טהרת יוצאי אתיופיה.
הפתרון הוא פשוט, ראשית, לפתוח את אזורי הרישום. משרד החינוך לא יכול להטיל את עלות ההסעות אך ורק על הרשות, כי לרשות המקומית גם כך יש לה בעיות. צריך לפתוח את אזורי הרישום וצריך לייצר תכנית מודולארית שלא לשנה אחת שאתה מפזר את כולם ואתה סוגר את ארבעת בתי הספר. צריכה להיות תכנית רב-שנתית שבפרק זמן של שנתיים-שלוש פותרים את הבעיה. אם אנחנו לא מתכוונים לכיוון הזה, האם מישהו חושב שאפשר כאן במדינת ישראל ליצר מערכת חינוך נפרדת לעולי אתיופיה? – רבותי, אנחנו יוצאי אתיופיה לא הגענו לכאן ללמוד בגטאות משלנו. זו פגיעה באינטליגנציה, פגיעה שהיא אפילו לא ראויה.
מבין ארבעת בתי הספר עליהם אנחנו מדברים, יתכן שאחד מהם הוא ברמה גבוהה, השני יכול להיות פחות והשלישי אחרת. אני גם לא נכנס לרמת בתי הספר, אבל בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת, שבתי הספר האלה יהיו מכוונים לתלמידים יוצאי אתיופיה. אני באמת רוצה לשמוע את הרשות. אתמול הייתה לי שיחה ארוכה עם ראש העיר, אני מאוד מעריך ומכבד אותה, לא הסכמתי איתה על הכל, אבל היא דיברה איתי על כך שאזורי הרישום עליהם אני מדבר כשיש הפרדה מכוונת של העירייה, על זה היא אמרה 'זה דבר שכבר ירשתי, כלומר אני לא המצאתי. היו כבר אזורי רישום וכן הלאה'. לא יתכן שמבלוק 32 התלמידים האתיופים ילכו לבית הספר מעבר לכביש ואחרים יוסעו לבית ספר יותר חזק כי הם לא רוצים ללמוד עם תלמידים עולים. זה לא מתקבל על הדעת בשום אופן.
אדוני היושב ראש, אני לא רוצה להרבות במילים, באתי לכאן יותר כדי לשמוע גם את הרשות, גם את נציגי הקהילה שנמצאים כאן וגם את אנשי משרד החינוך. דבר אחד ברור, אני אומר לכם שאני, ככל שניתן לא אסכים ש-24 בתי הספר האלה ימשיכו כאילו 'אנחנו נובחים והשיירה עוברת ושום דבר לא משתנה'. נכון שאנחנו עוסקים כעת בנתניה בארבעת בתי הספר האלה ובהמשך אנחנו נעסוק גם בבתי הספר הנוספים במקומות אחרים. הצהרת מנכ"לית משרד החינוך והחלטת שר החינוך היא, לדלל או להוריד את המספרים בצורה משמעותית מאוד באותם בתי הספר, לייצר במספר שנים אינטגרציה אמיתית.
לכן, נדרשנו היום לקיים הדיון הזה, לא באוגוסט ולא ביולי, אנחנו מקיימים אותו באמצע השנה, כי כעת זו תקופת הרישום. שלא יבואו ויגידו: "לא דיברו איתנו ולא קיימו איתנו דו שיח, כי לא ידענו לבצע את מדיניות השר". במדינת ישראל, מדיניות השר חייבת להיות מבוצעת. מי שלא רוצה לבצע את מדיניות השר, יצטרך להצדיק ולהסביר למה לא מבצעים את מדיניותו של שר כל שהוא. יש לכם בעיה תקציבית? יש לכם בעיה שאין ביכולתם להתמודד כרשות או כמי שעוסק במלאכה? תאמרו לנו, אנחנו לא רוצים לעסוק בפופוליזם. אמרתי ואני אומר זאת שוב, לא מדובר בילדים עולים, רובם הם ילידי הארץ אולי אפילו כולם, יש אומנם חדשים אבל רובם הם ילידי הארץ.
אדוני היושב ראש, אני חושב שצריך לתת יותר משאבים, צריך לאפשר לרשות לנייד את האוכלוסייה וצריך ליצור אינטגרציה אמיתית. אם לא, אנחנו נחטא למטרה שלנו. אני בשולי דברי רוצה לומר, תחושות ההפליה, הגזענות, הניכור שיש בקרב עולי אתיופיה כמו שאנחנו רואים בזמן האחרון, זה לא הולך לדעוך, זה הולך ומתעצם ונהייה גדול יותר. הפתרון לתחושת ההפליה והגזענות היא אך ורק אם מערכת החינוך תהייה חוד החנית המוביל של השינוי, של התפיסה שאומרת אנחנו לא נשתתף בפסטיבל סרגרגציה. אני חושב שזה האינטרס של כולנו, אני לא חושב שיש מישהו בבית זה שיאמר 'שלמה אנחנו לא מסכימים איתך'. אם כולם מסכימים, אני מציע שנתקדם לפתרון. תודה רבה אדוני.

רוברט אילטוב: הבעיה שבבית ספר יש רק עולי אתיופיה, איננה בעיה של עיריית נתניה או רשות כל שהיא, אלא של מדיניותה של המדינה, שלאורך הרבה מאוד זמן עודדה קניית דירות בשכונות "קשות", מבחינה סוציו-אקונומית, מאחר שתקציב דירה של עולי אתיופיה היה בערך 95%, אם איני טועה, מעלות הדירה. לכן הם רכשו באותם אזורים ובאותן שכונות שהן יותר חלשות, כשהמחיר שהמדינה נתנה להם התאים לרכישה. אי לכך, נוצרו מצבים ששכונת מגורים שבה מתגוררים היום בין 7000 ל- 8000 תושבים, כ- 4,000 מהם הם עולי אתיופיה ודווקא בריכוז בו נמצא בית הספר עליו אנחנו מדברים. אחוז העולים האתיופים, הוא יותר גבוה כי הוא מסביב לבית הספר.    
שכונת אזורים, גם גיאוגראפית, בנויה בסמוך לשכונה החדשה. אזור הרישום של השכונה החדשה ממש גובל בניינים החדשים עם הבניינים הישנים. לכן הילדים של השכונה החדשה נרשמים לבתי ספר אחרים. המצב הזה נוצר לא בגלל שהעירייה רוצה אלא בגלל המדיניות הממשלתית ברכישת דירות, גם שלמה מולה אמר את הדברים האלה, צריך לדייק ולחזק את הבעיה הזאת.
קיימת בעיה נוספת, 400 מטר משם ממוקם בית ספר "שז"ר", שהיום זה בית ספר מעורב שלומדים אתיופים ולא אתיופים, והתלמידים לומדים שם בגלל אזור הרישום. יכול להיות שהורים כן רוצים או לא רוצים, אבל עדיין הבעיה קיימת, כי השכונה הזאת מאוכלסת ברובה ע"י עולי אתיופיה. כשליש מאוכלוסיית עולי אתיופיה בנתניה כולה, מתגוררים בשכונה הזאת. עד לא מזמן, אני בעצמי התגוררתי בשכונה הזו במשך 21 שנה.
צריך לומר את הדברים בצורה אמיתית. בתי ספר בהם יש ריכוז עולי אתיופיה גדול, עוד כשאני הייתי ממונה על הקליטה, דאגנו גם מבחינת המדינה – משרד החינוך לתקציבים ייעודיים שהתלמידים האלה נהנים מהם. אף בית ספר אחר לא נהנה מהם, זה גם יותר שעות לימוד וגם שעות תמיכה. כמובן שיש כאן חסרונות שעל פניו נראים שהם לא בסדר, אבל יש גם הרבה מאוד יתרונות. אתמול באופן אישי דיברתי עם כמה הורים שאני באופן אישי מכיר שאומרים "גם אם יציעו לנו עכשיו לנסוע, אנחנו לא כל כך מעוניינים כי כל מה שאנחנו מקבלים פה, גם מהמדינה וגם מהעירייה, עוזר ותומך בילדים". לכן צריך להעמיד את הדברים בפרופורציות. המקום שבו נמצא בית הספר רמב"ם, הוא במרכז שבו חיים הרבה מאוד עולים מאתיופיה ולכן נוצר מצב שיש בית ספר ש- 65% מהתלמידים הם עולי אתיופיה. באופן מעשי, כ- 80% מעולי אתיופיה, מתגוררים באזור הזה באותה שכונה, לכן, בגלל שיש חובה לרשום לפי אזור רישום, נוצר המצב הזה.

היו"ר אלכס מילר: הערה קטנה לחבר הכנסת שלמה מולה, דיברת על פתיחת אזורי רישום, אנחנו מתעסקים כאן המון בכל מיני סוגיות שונות ובכל פעם על עיר אחרת בנוגע לריכוזיות של עולים בבתי ספר, בין אם מדובר על אתיופים או עולים מברית המועצות לשעבר. לאו דווקא פתיחת אזורי רישום תפתור את הבעיה. יכול להיות שפתיחת אזורי רישום דווקא תיצור את הבעיה. יכול להיות וגם שמענו, שההורים יעדיפו בית ספר מסוים ובגלל שיש פתיחת אזורי רישום זה יכול להביא למצב שמשכונה אחרת לגמרי ירצו להגיע לבית ספר מסוים. פתיחת רישום מבוקרת יכולה להיות – – –

שלמה מולה: לא אמרתי בצורה ממוקדת, אלא באופן גורף.

היו"ר אלכס מילר: אדוני, פורסמה היום כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", על החלטת השר בעניין ריכוזיות של ילדים עולים יוצאי אתיופיה, בעניין של תקן. אני כבר אומר לך שאני לא איש של תקן, אני לא אוהב תקנים. למה? – כי ברגע שאתה מציב איזה רף אתה צריך לתת הסבר לאותו ילד שהופך פתאום אחד מעל ואז מתחילים עם קריטריונים, הגרלות וכל מיני המצאות של מצב כזה או אחר. אני רואה בזה בעיה. היום קשה מאוד לקבוע מצב סוציו-אקונומי בין שני אנשים שמצבם הסוציו-אקונומי נמוך. על פי איזה ממד יחליטו?
אם יש אפשרות לתת מענה חינוכי צריך לתת את המענה החינוכי הטוב ביותר. את זה לא ניתן לעשות על ידי החלטות שהן החלטות שרירותיות של 'אם החלטתי היום לפזר אז מפזרים, מחר החלטנו לקבץ אז מקבצים'. צריכה להיות תכנית. אני מכיר את ראש עיריית נתניה, אני בטוח שהיא מקבלת החלטות בצורה שקולה ומקצועית לאחר שהיא בודקת כל דבר ועניין. כמובן שאם לא תהייה, אני יודע שיש, תכנית מסודרת בין רשות העיר לבין משרד החינוך לחינוך הטוב ביותר לילדים בעיר אנחנו נמצא את עצמנו בבעיה הרבה יותר גדולה. כשההחלטות מתקבלות על פי הרוח הנושבת ולא באופן מקצועי, אז כמובן הילדים יפגעו מזה. את זה ממש לא רוצים. אנחנו רוצים לראות תכנית מסודרת של משרד החינוך עם מימון, עם יעדים אליהם רוצים להגיע. היעדים הם יעדים ברורים מאוד. יעדים של ערכים ושילובם של העולים בחברה ושנית הישגים בלימודים. את זה מערכת החינוך צריכה לתת וכמובן גם השלטון המקומי. לכן צריך להיות מאוד מאוד מאוד זהירים בהחלטות ובהצהרות של האנשים שעוסקים בנושא הזה.

(החלפת יו"ר – היו"ר עינת וילף)

היו"ר עינת וילף: אותם בתי ספר של הרבנים, של רשתות החינוך של ש"ס, מקבלים תלמידים שהם יוצאי אתיופיה?

אביטל לאופר (סגן ראש עיריית נתניה): הם לא מקבלים. אני רוצה להבהיר, זה לא של רשתות החינוך של ש"ס. שאלת אותי למי הם שייכים, הייתי אומרת שמבחינת התפיסה האידיאולוגית, הם שייכים יותר לזרם הזה.

היו"ר עינת וילף: אבל כל אחד הוא עצמאי של רב כזה או אחר, הם עצמם סלקטיביים ולא מקבלים ילדים להורים יוצאי אתיופיה?

אביטל לאופר: נכון.

נסים זאב: רק בגלל שהם יוצאי אתיופיה?

אביטל לאופר: לא רק. אני מניחה שגם וגם, בגלל שזה לא מתאים אולי מבחינת התפיסה הדתית. בשורה התחתונה, זה המצב.

נסים זאב: לא. זה שונה.

שלמה מולה: חב"ד לא מקבלים.

אביטל לאופר: זה דווקא לא חב"ד, כי חב"ד מוגדר אצלנו כממלכתי-דתי, נכון שגם חב"ד יש בשכונה הזאת.

שלמה מולה: חב"ד לא מקבלים עולי אתיופיה.

אביטל לאופר: גם חב"ד לא מקבלים, זה נכון. גם שאר בתי הספר המוגדרים כ"מוכר שאינו רשמי", יש מעטים שנכנסים לשם. צריך לקחת בחשבון, שבדרך כלל הילדים שהולכים לבתי הספר, כפי שתיארתי, הם ילדים חרדים, אלו ילדים למשפחות מסורתיות שגרו בשכונה שהיו בעבר בממלכתי-דתי, אבל מאז שנתפתחו אותם בתי ספר, הם בחרו ללכת לבתי הספר החרדים.

היו"ר עינת וילף: תחת איזו אמתלה, אותם בתי ספר מפעילים את אותה הדרה?

אביטל לאופר: אין לי תשובה לשאלה הזאת.

אביטל לאופר: זו המציאות. ברשותך, הייתי רוצה להתקדם. לכן המצב שנוצר שיש אזור רישום, נכון, בכל בית ספר בעיר נתניה יש לנו אזורי רישום ונכון שברגע שנבנו אותם בתים חדשים ששייכים לשכונה החדשה, הם שויכו לבית ספר עוזיאל שהוא בית ספר במרכז העיר. בית ספר שגם הוא התרוקן כי האוכלוסייה במרכז העיר התרוקנה ולכן הייתה החלוקה הזאת. אבל כבר ביולי בשנה שעברה ראינו שיש בעייתיות והתחלנו דיונים עם משרד החינוך על מה עושים. זאת אומרת שעוד לפני המחאה ועוד לפני כן ראינו שיש צורך לעשות. אגב, אצלנו בעיר נתניה עד שראינו שאנחנו לא סוגרים את הכל עם משרד החינוך לא פתחנו בכלל את הרישום לתחילת השנה הקרובה כי רצינו פתרון ורצינו פתרון כולל.
היו לנו הרבה דיונים כולל עם וועדי ההורים של בתי הספר, מלבד בית ספר אחד הם ציינו שהם אינם מעוניינים שיסגרו בתי ספר, הם כן רוצים שינוי, אבל הם לא רוצים את סגירת בית הספר מלבד בית ספר אחד ששם היו הדעות חלוקות ואז אמרנו בסדר אם הדעות חלוקות סימן שפה צריך ללכת יחד עם החינוך ולסגור את בית הספר, את זה אכן עשינו וזה בית ספר סיני.     
לא רצינו ליצור מצב, שבו אנחנו סוגרים את כל בתי הספר בשכונה ובעצם משאירים שלוש שכונות רצף שזה כל אזור – – –

שלמה מולה: לפי הנתונים שלכם, בסיני יש 76% וברמב"ם יש 96%. למה העדפתם את סיני על רמב"ם?

אביטל לאופר: ברמב"ם, ועד ההורים אמר לנו חד וחלק: "אנחנו לא ניתן יד לסגירת בית הספר, אנחנו נלך נגדכם". בסיני, היו שתי קבוצות, האחת אמרה שהם לא רוצים לסגור, השנייה אמרה שהם כן רוצים לסגור.
סיבה נוספת לכך, רמת ההישגים ברמב"ם הייתה גבוהה יותר, יש שם מנהלת שניהלה את בית הספר במהלך הרבה שנים, היא מאוד מקובלת ולעומת זאת בבית ספר סיני הייתה תחלופה של מנהלים ובית הספר היה בקשיים מבחינה פדגוגית. לכן משתי הסיבות הללו המחשבה שאם לסגור בית ספר, נכון שהוא עם אחוז יותר גבוה של עולים, אבל הוא מתפקד ויש שביעות רצון של הקהילה, לעומת בית ספר שהוא אולי עם אחוז יותר נמוך, אבל הוא פחות מתפקד. ההעדפה הייתה לסגור את בית הספר החלש יותר. אמרנו שאנחנו סוגרים בית ספר אחד, אבל אנחנו לא יכולים ליצור מצב שבו בכל אזור דרום העיר נתניה לא יהיה בית ספר ממלכתי-דתי אחד, זה כרבע משטח העיר נתניה, יישארו שם רק בתי ספר חרדים והרי זה לא יעלה על הדעת. לכן אמרנו שצריך להיכנס לאיזה פתרון כולל. האמירה שלנו למשרד החינוך הייתה, כאן יושבים השותפים שלנו, בואו נראה איך אנחנו גורמים לכך כשאנחנו פותחים את אזורי הרישום אנחנו יוצרים מצב שלא רק שתהייה אוכלוסייה שתרצה לצאת מהאזור אלא תהייה אוכלוסייה שתרצה לבוא ללמוד בבתי הספר הללו.     
הלכנו לכמה תהליכים, טובה דולב ראש המינהל, יכולה להציג את זה.

אביטל לאופר: בתיכוניים שלנו בשני הממלכתיים-דתיים יש מעל ל- 30% יוצאי העדה האתיופית. אני חייבת להגיד שההישגים שלהם בבגרות יותר גבוהים מאשר ההישגים של האוכלוסייה הותיקה. אם אתם רוצים זה לדיון אחר ובשמחה.
לכן אמרנו מה עושים עם שני בתי הספר שנשארים שם באזור הדרום. נכנסנו לסוג של הסתכלות מה אפשר לעשות. בית ספר אחד, אותו בית ספר רמב"ם, אולי אתחיל מבית הספר השני. בית ספר רש"י נמצא במקום בו פועל גרעין תורני. לגרעין התורני יש גנים שבגנים הללו לומדת אוכלוסייה מעורבת, אוכלוסייה של הגרעין, אוכלוסייה של הותיקים –העולים של שנות החמישים, ואוכלוסייה של יוצאי העדה אתיופיות. אמרנו שיש כאן גנים עם תמהיל יפה שאנחנו רואים. הגענו למשא מתן עם הגרעין התורני שהוא יכנס לבית ספר רמב"ם ויראה את בית ספר רש"י כבית ספר תורני שבו יהיה תמהיל של אוכלוסייה של ילדי הגרעין התורני, ותיקים של שנות החמישים וילדי יוצאי העדה האתיופית. זה אכן התמהיל שהולך להיות. תהייה שם כיתה א' שתפתח וגם חטיבה צעירה שתפתח עם תמהיל זה. זה מתאים לאוכלוסייה תורנית במרכז העיר או בצפון העיר שמחפשת את החיזוק התורני ותרצה לבוא ממילא לבית ספר רש"י כי היא מחפשת בתי ספר תורניים יותר.     
בבית ספר רמב"ם לא רצינו משהו תורני, כי משהו תורני לא תמיד מתאים לכל האוכלוסייה הממלכתית-דתית, לכן כשבדקנו מה יגרום להערכתנו לאוכלוסייה ממרכז העיר או מצפון העיר לבוא לדרום העיר – לבית ספר בדרום העיר כי אנחנו רוצים בעצם לעשות אינטגרציה הפוכה. לא רק לשנע את הילדים מדרום העיר לצפון העיר, אלא גם לגרום לילדים מצפון העיר לרצות לבוא לדרום העיר. זיהינו שרשת עמית נתפסת בציבור הציוני-דתי כרשת בעלת איכויות מבחינה טכנולוגית, מבחינת המסרים הדתיים שלה, אנחנו יודעים שבראשה עומד הרב יובל שרלו, שהוא מאוד מקובל על הציבור ציוני-דתי. לכן כשזיהינו את הדבר הזה, נכנסנו למשא ומתן עם רשת עמית שאכן נכנסת לבית ספר רמב"ם.
מעבר לכך, יש לנו כאן תכנית מלאה שבה בשיתוף עם משרד החינוך מוכנסים לאזור, אנחנו רוצים ליצור מצב שאנחנו לא מטפלים רק בבית הספר אלא עושים שינוי בכל אזור הדרום. זאת אומרת, להוביל לאיזה שהוא מהלך שהוא מבחינת התפיסה שלי הוא הכי נכון כשאנחנו רוצים לדבר על שכונות שלמות שבהן יש בעיה. לכן אנחנו מכנסים 20 חלוצים חינוכיים – חבר'ה עם עתודה ניהולית שמגיעים עם 10 שעות כל אחד לבתי הספר, לכלל בתי הספר בדרום העיר, כדי להצמיח אותם מבפנים. אנחנו בהסכמת משרד החינוך נכנסים באזור הזה לפרויקט המאה 21 שמדבר על המחשוב בבתי הספר וכל העזרים הטכנולוגיים, הייחודיות. אנחנו לא יכולים להיכנס לפתיחת אזורי רישום כי אנחנו בעד פתיחת אזורי רישום ולמעשה אנחנו משתדלים לאפשר לילדים בחירה ככל האפשר, אבל אי אפשר לעשות את זה אם אתה לא עושה את זה בצורה מסודרת יחד עם משרד החינוך. אנחנו אכן נכנסים – קיבלנו את אישור המנכ"לית להיכנס לפתיחת ייחודיות ולפתיחת אזורי רישום.

היו"ר עינת וילף: למתי אתם מתכננים את פתיחת אזורי הרישום?

אביטל לאופר: זה כבר עכשיו ולכן אנחנו עדיין לא התחלנו. הפתיחה ממש של כל אזורי הרישום ודברים כאלה יהיו במהלך שנה הבאה. באזור הדרום כבר לילדי כיתות א' אנחנו מאפשרים בחירה בכל שאר בתי הספר

אביטל לאופר: בכל מקום שיש בו אזור רישום יש איזו חלוקה גם בשכונה כשיש, למשל בשכונת קריית השרון יש עד מספר מסוים בית ספר אחד וממספר מסוים באותו רחוב בית ספר אחר. זה נוצר כאשר אתה רואה שאין איזון בין שני בתי הספר מבחינת מספר הילדים. אכן ברגע שהתחילו בינוי חדש באותו אזור, הבינוי החדש שויך לבית ספר עוזיאל בגלל הצורך לשמור גם שבבית הספר עוזיאל יהיה מספר תלמידים והוא לא ייסגר. רצינו לשמור על איזה איזון בין בתי הספר. הדבר הזה נוצר לפני הרבה שנים, זה לא משהו שנוצר עכשיו. מכיוון שראינו שדברים משתנים, אנחנו בודקים את הדברים הללו, כפי שאמרתי עכשיו החלטנו שאנחנו משנים את זה, אלא כבר ביולי כשהתחלנו במשא ומתן עם משרד החינוך כבר אז, נכון שמה שמפורסם הוא שייך למה שהיה. אמרנו זה לא ממשיך ולכן זה כבר לא רלוונטי.

שלמה מולה: האם יש בתי ספר ממלכתיים-דתיים בעיר נתניה, חוץ מהזרמים בהם לא נמצאים בהם תלמידים יוצאי אתיופיה?

אביטל לאופר: אין אף בית ספר ממלכתי-דתי בעיר נתניה, שהוא באמת ממלכתי-דתי, שאין בו תלמיד יוצא אתיופיה, כמובן שהתמהיל משתנה.

שלמה מולה: בסדר. בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, כלומר המדינה מממנת, האם אתם הפנתם תלמיד או תלמידה והם אמרו שהם לא מקבלים? יש בתי ספר כאלה?

אביטל לאופר: צריך שקודם כל הילד יגיד שהוא רוצה ללכת לשם.

שלמה מולה: אני מקשה בכוונה, כי זה בדיוק מה שהיה לנו עם פתח תקווה. יש בתי ספר של הציונות הדתית, שהם מאוד "אליטיסטיים", אני מדבר כעת על הממלכתי-דתי שלהם שיש שם חלוקה, כלומר המוכרים שאינם רשמיים ולא מדובר על הזרמים החרדים. השאלה היא, האם יש בתי ספר כאלה שהמדינה מממנת אותם ואליהם שלחתם, כי אתם רוצים אינטגרציה, ואמרו שלא קיבלו אותם. האם יש בתי ספר כאלה וכמה הפנתם ואמרו לכם שהם לא מקבלים?

אביטל לאופר: התשובה היא לא, אני גם אסביר למה. אצלנו אין בתי ספר "המוכר שאינו רשמי" ששייכים לזרם של הציונית דתית, אין אצלנו בתי ספר "אליטיסטיים" כדוגמת פתח תקווה. בתי הספר שיש לנו של "המוכר שאינו רשמי", אלו כל מיני רבנים שאני לא יודעת מה הם מלמדים שם – – –

(החלפת יו"ר – היו"ר אלכס מילר)

אברהם ליפשיץ (ראש מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך): …יש בית ספר אחד שאביטל לא הזכירה, בית ספר שחל. משרד החינוך התחייב לבנות בניין חדש לבית הספר הזה, ליד שני בתי ספר די חדשים באותו אזור שבו הוא ממוקם. בשנת תשע"ד, במערך של שנתיים מהיום, התלמידים יתפזרו בשלושת בתי ספר באותו אזור, באופן שווה של תלמידים עולים יוצאי אתיופיה יחד עם התלמידים הישראלים הוותיקים. זה מהלך של שנה וחצי מהיום. קודם כל נדאג שתהייה אינטגרציה מלאה, נכונה, בריאה לשמחת כולם. אני אומר אינטגרציה ושאף אחד לא יחשוב לרגע, בתפיסתנו, שמישהו עושה טובה למישהו כולם יוצאים נשכרים. אנחנו אומרים, כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים מזה, כולם מקבלים, מי שקיבל את העולים והעולים שקיבלו את הותיקים – כולם יוצאים נשכרים.

אברהם ליפשיץ: בוא נסיים עם התכנית. אני רוצה לומר לך בגדול, אם תרצה אפשר להציג את זה, בסך הכללי במדינת ישראל, כפי שאני יודע, אני לא יודע על איזו בעיה מיוחדת באחת הרשויות. במשך שנה-שנתיים הקרובות מדיניות השר הולכת להתממש. ראיתי בישיבות צוות של הנהלת המשרד שהן הולכות להתממש באופן נכון ומושכל. המנכ"לית מובילה את זה הלכה למעשה, זה נבדק לאורך כל הדרך. לגבי נתניה השאלות והמורכבות היו יותר גדולים וגם שם מצאנו מוצא, בשאר המקומות הדברים הרבה יותר פשוטים לדעתי ולכן הדברים מתממשים.
אני אסיים לגבי נתניה בעוד משפט אחד. אני רוצה לחזק את המהלך ולומר כשאתה מסתכל על ארבעה בתי ספר, בית ספר אחד שעכשיו הזכרתי בית הספר שהחל משנת תשע"ד הוא יהיה מפוזר עם שלושה בתי ספר כך שהפיזור, האינטגרציה תהייה נכונה, בריאה, מושכלת וכל אחד ימצא במקומו. זה דבר אחד שנפתר שכדאי שנזכור אותו, עם מבנה חדש של משרד החינוך. בתי ספר טובים, כל הקהילה מעורה בבתי ספר. שני בתי הספר עם מגמה – אני אגיד את זה במשפט אחד – המגמה הצמחה מלמטה. פתיחת אזורי רישום מבוקרים במובן שמגיעים תלמידים, עכשיו אנחנו עובדים על זה ונעשים ערבי הורים, ערבי תלמידים ורשויות. בתי ספר שפירא הוא בית ספר מצוין, בית ספר על-יסודי, כמו שנאמר למעלה מ- 30% עולים, כמו גם בית ספר ריגלר הוא מגיע להישגים גבוהים מאוד בבגרות בארץ כולל בנתניה. בית ספר שפירא הוא זה שיאמץ, יש בו מגמת חלל, מגמות טכנולוגיות מפותחות, הוא יאמץ את בית ספר רמב"ם יחד עם עמית. אנחנו רואים בזה בשורה שאנחנו מקווים שהציבור ילך עם כיתות א' ב' ובית הספר הזה יצמח כלפי מעלה ומהלך של כמה שנים קדימה תהייה אינטגרציה נכונה ובריאה עם תכנית מסודרת של המשרד.
כמו שאמרתי לשמחתנו הרבה, הדבר הזה נעשה בשיתוף פעולה מלא עם עיריית נתניה, עין בעין עם תקשוב של המאה ה -21 לכל דרום העיר וגם דברים נוספים. השמחה הגדולה שלנו שלאורך כל מהלך הפעולה בכל הישיבות, בכל הדיונים, בכל המורדות והעליות הכל נעשה יחד עם הארגונים, בשיתוף פעולה בהתייעצות, במחשבה משותפת. אני חושב שצריך לברך על זה.

גדי יברקן (יושב ראש מטה המאבק החברתי לשוויון חברתי): ישבתי כאן ושמעתי את מה שנאמר, גם את דבריה של סגנית ראש עיריית נתניה, שאומרת "אנחנו גאים בזה שאנחנו הקולטים הכי גדולים במדינת ישראל של 16 אלף יוצאי אתיופיה". אני רוצה לשאול שאלה אחת מאוד פשוטה, האם את יכולה להגיד לי כמה תימנים יש בנתניה?
כל עיר יודעת מה מספר אתיופים עד הילד האחרון בצבע, בתעודת הזהות. לכן הגישה איתה באים לטפל בנושא של הקהילה, היא קודם כל הצבע. אנחנו יודעים בדיוק בכל עיר כמה אנשים יש. אם בסיפור הזה, כשמנסים לפתור את הבעיה אחת ולתמיד עם חזון לטווח הארוך, מלכתחילה מגדירים את הנושא הזה כבעיה. יהודי אתיופיה הם לא בעיה, הם אזרחים במדינת ישראל וחשוב שהם ייקלטו במדינה לטובת המדינה, לא לטובתנו, אנחנו כבר פה.
ברגע שמגדירים את הקהילה במספרים בודדים, אפשר להגיד על כל דבר, עובדה שאני לא יודע כמה תימנים או אשכנזים יש מדינה, אבל אני יודע כמה אתיופים יש. ברגע שאנחנו צובעים תרתי משמע בצבע, אנחנו לעולם לא נפתור את הבעיה הזאת.

גדי יברקן: אני מציע שאת הסיפור הזה, כמו שמשרד החינוך עשה תכנית, יש לי הערות ותיקונים על התכנית, אבל לפחות משהו נעשה. לא יתכן שעיר מסוימת, לאו דווקא נתניה אלא בכל עיר, יעשו מה שהם רוצים. אם יש כאן בית ספר או מגזר כזה או אחר שלא רוצה לקלוט סקטור מסוים, אז בבקשה לסגור לו את רישיון העבודה. לא יכול להיות מצב, שנגיע בכל שבוע לדיון בוועדת החינוך או בכל וועדה אחרת להתחנן שיקלטו את הילדים שלנו לבית הספר, אין מצב כזה.
יש כאן את הפעילים המקומיים בנתניה, שבוודאי יגידו מה שיש להם. לדעתי זה פוגע באמת בביטחון העצמי של דור העתיד, הילדים, לא יתכן שילד יתקבל רק בגלל שעשו דיון בוועדת החינוך בכנסת כדי שהוא ילמד בבית ספר. מונעים את הזכות הבסיסית ביותר של ילד במדינת ישראל, ללמוד איפה שהוא רוצה. לצורך העניין, קובעים לו מהי היכולת שלו, מה גבול היכולת שלו, שמים לו תקרת זכוכית עוד מהגן. מה אתם מצפים מהאנשים האלה? לאן הם יגיעו אחר כך?

מהרט דניאל (פורום הנהגת הקהילה בנתניה): אני פעיל חברתי בגוף שנקרא: "קואליציה חברתית", ברמה הארצית. ברמה המקומית אני הייתי בפורום שהשתתף וישב עם משרד החינוך ועיריית נתניה. ראשית אני מברך על התהליך שקורה, זה תהליך חיובי מבחינת תפיסתה של העירייה ומבחינת תפיסת משרד החינוך.
אנחנו יושבים ומדברים כאן, כשלמעשה שורש הבעיה הוא קודם כל הפיקוח של משרד החינו, שלא עשה את העבודה שלו במשך שנים. בגלל הפיקוח הזה, כל הורה שהוא בר דעת ורוצה חינוך טוב לילד שלו לקח את הילדים שלו מחוץ לשכונה כי החינוך שם היה ללא פיקוח כמו שצריך. נתחיל בזה כי זה אחת הבעיות.
עיריית נתניה נכנסה למכבש הזה, קיבלה את התושבים בפנים כשאמרו "אנחנו לא רוצים להיות בסיפור הזה, בבתי הספר האלה שיש בהם רק מהקהילה האתיופית, תוציאו אותנו ואנחנו רוצים שתשנו לנו אזורי הרישום", חלק אף זייפו בתעודת הזהות את הכתובות שלהם. אנחנו מכירים המון סיפורים של תושבים, גם תושבי שכונות, ביניהם גם תושבי השכונה שאני גר, אזורים. תושבי השכונות שלנו, עזבו את בתי הספר האלה והלכו למקומות אחרים. למעשה, אזורי הרישום היום מתייחסים לרחובות, לבתים – היום זה בכלל לפי שמות משפחה.
הוא התייחס לאזורי רישום פתוחים. אני אומר הפוך, אני אומר צריך לעשות אזורי רישום סגורים. זאת אומרת שכל השכונה תלמד ברמב"ם ובכל הגנים הממלכתיים-דתיים שנמצאים באזור, שם הם ילמדו כי כך אנחנו יכולים לעשות את האינטגרציה.
עיריית נתניה ומשרד החינוך, איפה שהיה קל נגעו, איפה שהיה קשה לא נגעו. אני מדבר על האתגרים, צריך להתמודד גם עם אתגרים. בנוגע לבית ספר רש"י, פורום ההנהגה היה שם, אבל לא נכנס לדיונים. התקיימו שם דיונים בדלתיים סגורות. אני רוצה לדעת מה נרשם שם ומה סוכם שם. אני לא יודע שום דבר על זה. נמצא איתנו גם כאן הרב שהצטרף אלינו והיה איתנו בוועדה, היו ישיבות שפשוט סגרו אותן בפניו. האם היו שם דברים שאנחנו לא יודעים? צריך לבדוק את הסיפור.

נסים זאב: לעניין בתי הספר החרדים. אדוני היושב ראש, אני לא מאמין שבכלל בתי הספר החרדים דוחים אתיופים, אני מכיר הרבה אתיופים בבתי ספר חרדים. יכול להיות שברמה האידיאולוגית, אולי תפיסתה הדתית של המשפחה, שהיא אולי יותר דתית או פחות דתית, כל אחד משתלב במסגרת – – – –

היו"ר אלכס מילר: רבותי, אנחנו אכן מכירים שהסוגיה של החינוך היא אכן סוגיה לא פשוטה. כל התכניות שהיו בעבר יתכן שהן תכניות עם כוונות טובות, אבל העובדה שהגענו למצב שהן לא הכי מוצלחות. לכן יש בשנה האחרונה פעילות אינטנסיבית מאוד גם במשרד החינוך וגם בוועדת החינוך לבדיקה מחודשת בכל נושא של התכניות וגם בנושא שקשור לתקצוב השעות וכן לתקציבים המיוחדים לחינוך הילדים שעלו או נולדו כאן והם ממוצא אתיופי.
אני מאמין שכאשר התכניות, שחלקן תכניות טובות, אני מאמין שהתכנית שמשרד החינוך שעובד בשיתוף עם עיריית נתניה, היא תכנית שבסופו של דבר תצליח. אנחנו נמשיך לעקוב.
אני מבקש מכל הגורמים הרלוונטיים, יש כאן תחושה מאוד בעייתית שההורים והאנשים שמייצגים את הקהילה לא מקבלים אפשרות להשתלב בקבלת החלטות הקשורות אליהם. אני מבקש, גם ממשרד החינוך וגם מעיריית נתניה ומכל עיר ועיר שמתעסקת בסוגיה זו, תנו לאנשים במה שהם יוכלו להביע את עמדתם.

קריאה: אבל אתה לא נתת לנו.

היו"ר אלכס מילר: יש הבדל בין רצוי למצוי, המצב הוא לא פשוט ואנחנו מכירים את המצב הכללי וגם מצבן הלא פשוט של הרשויות המקומיות. יש רשויות שמתמודדות עם קשיים. כל תכנית ותכנית שבאה לפתור, אנחנו נגבה כל תכנית שתיתן את החינוך הטוב ביותר לכל ילדי ישראל.
יש את הצהרת השר, שר החינוך הצהיר על כך שהוא הולך להקים בתי ספר מעורבים, מדובר כאן על שילוב, על תכנית שלא ניתן לבצע מהיום למחר. אני מבקש שההחלטות שהתקבלו, כמו בעיריית נתניה שהתקבלו יחד עם משרד החינוך, אני פונה גם לכל שאר העיריות, לעשות תכניות עבודה מסודרות בשילוב של הקהילה בכל מה שקשור לילידיהם. לא שבכל פעם נופתע כאן שהדברים נעשים ללא ידיעה ואולי עם רצון טוב כזה או אחר או איזה רצון רע של ראש עיר.

שלמה מולה: אנחנו אומנם שמענו את סגנית ראש העיר וגם את משרד החינוך שיש כוונה. גם נציגי הקהילה לא משתתפים כשמתקיים דיון. אני הייתי מבקש ממך אדוני היושב ראש שישלחו לנו לוועדה את ההחלטות המפורטות שלהם בפרק זמן של שבוע-שבועיים, פרק זמן סביר ובהתאם לכך – – – –

אביטל לאופר: אני יכולה לתת אותן, זה מוכן, יש לנו כבר ולא בתוך שבוע.

שלמה מולה: אני מציע לקיים על כך דיון, לשמוע את ההערות גם של הנציגים.

היו"ר אלכס מילר: אני אקל עליך. אני אבקש מעיריית נתניה להעביר את ההחלטות לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת מולה, דלת וועדת החינוך פתוחה תמיד לבקשותיך. אתה תעבור על ההחלטות ואם תרצה נישב ואם נראה לנכון לקיים דיון נקודתי נקיים אותו, אם נראה לנכון לקיים שוב דיון כללי על הסוגיות הקשורות לתכניות הקשורות לחינוך עולי אתיופיה נעשה את זה. אתה תעבור על זה ותעדכן אותי.
בהצלחה לכולם, תודה רבה, הישיבה נעולה.   

שינוי גודל גופנים