וועדת החינוך, התרבות והספורט: דיון בנוגע להצעה לחייב כל סטודנט ללמוד מספר קורסים של לימודי יהדות

דיון זה עוסק בהתהוותו של רעיון לפיו תהיה חובת למידה של לימודי יהדות כחלק מהלימודים האקדמאים בישראל. 
במהלך הדיון מוצג הרעיון, לפיו כל סטודנט בישראל יחויב ללמוד מספר קורסים של לימודי יהדות כחלק מהתואר שלו, ואין זה משנה באיזה תואר מדובר.
הדיון יורד לעומק הסוגיה ומציע דרכים ליישומה. 

סדר היום
זהות יהודית באקדמיה – במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת

פרוטוקול:

יובל שרלו (מראשי רבני צהר, ראש ישיבת ההסדר פתח-תקווה): נקודת המוצא של דבריי היא שהדיון שלנו עוסק בקיומה של ליבה במוסדות האקדמיים. זה אומר שני דברים. אחד, שמצד אחד זה מוסד אקדמי שיש בו חופש אקדמי, שאלת החופש, החירות של האקדמיה היא נקודת מוצא שצריכה להיות. מצד שני, גם בעולם של חופש ושל חירות ושל רב תרבותיות, במדינת ישראל הולכת ומתגבשת עמדה שצריכה להיות ליבה מסוימת שבעיקר עוסקת בשאלת הזהות. בשל העובדה הזאת, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעודד ואפילו לחייב את המוסדות האקדמיים, אם היא מקדמת ליבה בתחומים אחרים, שיהיה לה ליבה של זהות ובראש ובראשונה, בשל העובדה שהיא מוגדרת בחלק מחוקי היסוד כמדינה יהודית דמוקרטית, אז הליבה שלה צריכה להיות ליבה של יהדות דמוקרטית, אנחנו כרגע, בדיון הזה, נדגיש שאלה של לימודי יהדות ברוח האקדמית.
מוסד מעין זה מתקיים באוניברסיטת בר-אילן. אוניברסיטת בר-אילן היא מזמן כבר לא אוניברסיטה דתית במובן המקובל של המילה, לא ברשות הרבים הציבורית שלה, לא במינויים, אבל יש בה סדרה שלמה של לימודי יסוד שמחויבים בהם כל הסטודנטים ולימודי היסוד האלה בהחלט יוצרים ליבת זהות משותפת ומאוד מאוד משמעותית והמדינה שהלכה בהרבה מאוד מערכות חינוך בתחומים האלה, כלומר בוועדת שנהר שהציעה את ההצעה הזאת ובקידומים נוספים, בעצם הקיום הזה של יום הזהות היהודית, צריכה הכנסת לקבל החלטה שחלק בלתי נפרד מהתואר האקדמי הוא לימודי יסוד בתחום הליבה, זה מקובל מאוד בעולם וזה מאוד מאוד הגיוני.
מה תכלול הליבה הזאת? הליבה הזאת צריכה לכלול מערכות שונות של תחומים. אני כמובן אדבר על ההיבט היהודי. אני חושב שבהחלט ניתן לא להכתיב, אבל להציע במה מסוימת לכל מוסד לפי רוחו ולפי דרכו, להציב את עולם היהדות ואת הזיקה היהודית לחיים שאנחנו חיים בתוכם היום, כחלק בלתי נפרד מהחינוך האקדמי, ואז יש פה שני דברים: האחד הוא שהאקדמיה בכלל תחייב גם את אלה שלא עוסקים במדעי הרוח, לעסוק בהיבטים הרוחניים והערכיים של הדברים, ושתיים, שמשעה שהעולם האקדמי, שהוא המוביל בתחום מערכת החינוך ובתחום מערכת הצבת איזה שהוא מודל של קיום משכיל בעולם יראה וינכיח את העובדה של זהות העם היהודי והזהות היהודית היא חלק ממש בלתי נפרד מהתואר האקדמי, הדבר הזה הוא בהחלט גם גורם שמשפיע על כל רבדי החברה בישראל ועל כל ההיבטים ואשר על כן, ראוי מאוד שהכנסת תאמץ את העמדה הזאת ושוועדת החינוך תעביר את זה או לפסים של דו-שיח, זה תמיד יותר טוב לעשות את זה בדו-שיח עם המוסדות להשכלה גבוהה, ואם לא, לבדוק את האפשרות של חקיקה.

משה ויגדור: …העיקרון שנקבע הוא שכל סטודנט תואר ראשון יידרש ללימודי קורס העשרה מרחיבי דעת בתחומי ידע, לרבות יהדות, בין שש עד 12 נ"זים, זאת אומרת זה 10% מהתואר. אנחנו אומרים ש- 10% מהתואר יהיה בלימודי יסוד. עכשיו, באופן ברור לימודי היסוד יש בהם הרבה מאוד בנושא של ידיעת הארץ, היסטוריה של העם ויהדות ומדובר בתהליך הדרגתי שכולל גיוס מרצים, כי זה לוקח זמן לגייס מרצים, התאמות שיש לעשות בפקולטות למדעי הרוח ודרך פעילותן, רענון תכני הלימוד, כי נתתי למשל את הדוגמה של תלמוד, אז אחת הסיבות שתלמוד גם לא משך תלמידים, כי הוא היה מאוד טקסטואלי. היום הרצון הוא שלימודי התלמוד יהיו מחוברים לראייה כוללת יותר וללימודים אינטגרטיביים ובצורה הזאת ימשכו אנשים ללימודים האלה בצורה טובה יותר, חשוב מאוד למשוך תלמידים נוספים והמאמץ הזה כולל את הרחבת והגדלת מספר התלמידים שלומדים מדעי הרוח ויהדות.
מלבד זה, נחתם לאחרונה גם הסכם עם קרן ידע נדיב לעידוד מדעי הרוח בתוכם לימודי היהדות, תוך הפעלת גם גישות חדשות שיביאו לעניין ולמשיכה. והסכום הזה, ההסכם הזה למשל הציל את כל לימודי המזרח התיכון שהוא לימודים בסיסיים על מה שקשור אחר-כך בלימודי היהדות, לימודי התנ"ך, לימודי התלמוד. זה עוד תחום שכמעט נכחד וההסכם הזה בעצם הציל אותו. עכשיו, האתגר העיקרי שעומד בפנינו היום, זה היכולת למשוך תלמידים מצטיינים למדעי הרוח וליהדות, שהתמחו במגוון מקצועות בתחומי האירוח ולימודי היהדות והיעד של ות"ת ומל"ג – הרחבת המסגרות של לימודי מדעי הרוח, בכללן לימודי יהדות ולימודי ארץ ישראל, כך שכפי שאמרתי, כל תלמיד שיסיים תואר ראשון, ילמד אחד מקורסי היסוד האלה.
עם זאת, ובזה אני מסיים תכף, ועל רקע התייבשות שחלה במדעי הרוח בעשור האחרון ועל רקע של דעיכה של חלק מתחומי הידע כתוצאה מאותם צמצומים תקציביים, לוקח זמן וצריך להבין, לבנות מחדש את מה שחסר. ולוקח זמן לגייס מרצים ולוקח זמן לפתח תוכניות חדשות עם גישות חדשות, שימשכו תלמידים. כי כל הרעיון הוא למשוך תלמידים כי רק כשיהיה לנו מדעי רוח מאוד עשירים ומבוססים, נוכל להציע לכלל התלמידים, גם מי שלומד הנדסה ומי שלומד פיסיקה, חשוב מאוד, אין בכלל ספק, שייקח קורס בלימודי יסוד, כפי שאמרתי – עד 10% מהתואר, שזה מאוד משמעותי.
ות"ת הקימה ועדה לאחרונה בראשות פרופ' מלכה רפפורט חובב, שהיא מקדמת את הנושא, עוקבת אחריו, כדי להבטיח שנצליח להגיע ליעד הזה ומל"ג עוסקת בזה, מתוך הבנת חשיבות העניין, כשוות"ת מספקת את התכנון והתקצוב. ועוד פעם, אחרי עשור שבו התכווצו אותם לימודים, אנחנו נמצאים היום במצב שיש הבנה לצורך לפתח, יש הבנה בראשות מל"ג ובהבנתו של יושב-ראש מל"ג, שר החינוך גדעון סער, שצריך לפתח את זה, צריך לפתח אבל על בסיס יסודות אקדמיים איתנים. אי-אפשר סתם להגיד לאנשים – תבואו ללמוד, כי זה כפי שהיה בעבר, יבואו, יעשו V וילכו הלאה. צריך יסודות אקדמיים, צריך קורסים רחבים, צריך מגוון רחב ואת הדברים האלה עושים, זה נמצא על הפרק. אני לגמרי מקבל את מה שנאמר, שצריך לעשות דיאלוג.

היו"ר אלכס מילר: אבל אין איזה חשיבה של לבוא ונגיד לעשות לפחות שיהיה במסגרת הלימודים האקדמיים המלא של תואר לפחות קורס אחד שיהיה של כולם?

משה ויגדור (מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה): אבל זה מה שאמרתי שעושים. זה בדיוק מה שהחליט המל"ג, שהיעד הוא להגיע למצב שכל תלמיד יהיה לו קורסי העשרה בלימודי יסוד, לימודים מגוונים, אבל צריך לפתח אותם. אי-אפשר לקחת קורס אחד ולהציע לכולם. קודם כל, גם אין מורים לקורס אחד. אתה מוכרח לעשות מגוון. אתה צריך שיהיו מורים רבים בקורסים שונים. בתחומים, אמרתי, רק באוניברסיטה העברית, באבני פינה, יש 108 קורסים שונים, עם מרצים שונים, עם התמחויות שונות. ואנשים בוחרים, תלמידים בוחרים, מה שמעניין אותם. זה נכון. צריך לראות, כפי שהחליטה המל"ג והוות"ת, שהתלמידים יוכלו לקחת ויהיו להם בין שישה ל- 12 נ"זים למהלך התואר, בתחום של לימודי היסוד. אבל עצם הבחירה מה ללמוד, כל אחד ייבחר מתוך מה שמציעים לו, מתוך סל.

היו"ר אלכס מילר: אני רואה כאן בעצם, קודם כל, מצב שאנחנו מוצאים דרך לחזק את כל הנושא של מדעי הרוח שאנחנו יודעים שיש שם בעיה מאוד גדולה.

משה ויגדור: זה לב העניין.

היו"ר אלכס מילר: זה דבר ראשון. ודבר שני, כמו שנאמר, זה חיזוק של היהדות וכל הנושא של לימודי היהדות ולימודי היסוד במערכת ההשכלה הגבוהה. אז אם אנחנו יודעים עכשיו שתוך חמש שנים, כל המוסדות יהיו חייבים לתת לפחות קורס אחד, כמובן לבחירה. דרך אגב, אני לא חושב שדווקא במצב כמו שאתה אומר, שחסר מורים ויהיה Over בחירה לאותם הסטודנטים, לדעתי זה באמת יהיה איזה שהוא משהו כחובה שבסופו של דבר כולם יישרו קו למשהו מסוים, בגלל זה אני חושב שצריך לבנות את זה בצורה כזאת שגם יהיה נוח, בוא נגיד, ללמד את זה, מבחינת הקבוצה של אותם המרצים שיהיו בתוך המערכת הזאת ומצד שני, גם תוכנית הלימודים, שהיא תהיה מספיק, הסילבוס של אותו קורס, שיהיה מספיק בנוי טוב, על-מנת שהמסר גם יעבור בצורה הטובה ביותר. שזה לא יהיה איזה שהוא משהו, אתה יודע, שרק לצאת ידי חובה, הנה בבקשה, עשינו, עשו שם איזה 45 דקות במשך השבוע, 14 שבועות של הסמסטר, רק לצאת ידי חובה, קורס שאין לו מבחן.

משה ויגדור: זה בדיוק מה שלא רוצים, נכון.

ישראל אייכלר: אנחנו רואים בדבריו של היושב-ראש, אלכס מילר, את הכמיהה, אדוני המנכ"ל, את הכמיהה של החברה הישראלית לקבל יותר מושג מה זאת זהות יהודית, כי כמו שהוא ציין, שיש הרבה הרבה אנשים שעוברים כל מיני מסלולים שעוסקים יותר בחיי המעשה, אבל בחיי הרוח, הם לא מעסיקים אותם ואם לא יהיו מבחנים, גם הם לא ידעו על הדברים האלה.
אבל אני רוצה באמת לגעת בנושא של הזהות היהודית. לדעתי, אדוני היושב-ראש, לא לחינם האקדמאים או אנשי האקדמיה בחוץ לארץ, הם הראשונים להכריז החרמות על עצם קיומה של מדינת ישראל, בשיתוף פעולה של אנשי אקדמיה שיצאו מישראל. זה דבר שלא מצאת לא בקרב אנשי תעשייה, לא בקרב אנשי הנדסה, לא בקרב רופאים, שאנשי אקדמיה, דווקא אני חושב שרובם במדעי הרוח, שיצאו בלונדון ובכל מיני מקומות, בקמפיינים להחרמת מוצרים ישראלים או נגד מדינת ישראל, נגד עצם קיומה. למה? הם לא אשמים, כי הם לא קיבלו את המושג זהות יהודית. כאשר הרב קוק זיכרונו לברכה, הוזמן לייסוד של האוניברסיטה העברית בירושלים, הבטיחו לו שהאוניברסיטה תעסוק ברפואה, במדע, בכל מיני דברים שצריכים, אבל לא תעסוק במה שנקרא ביקורת המקרא או בעיני זה פשוט לעקור את האמונה במעמד הר סיני. ועל דעת זאת הלך הרב קוק והיתה לו אכזבה גדולה מאוד, כאשר מייד למחרת, אחד העם הלך ופרסם מודעה – היום הזה נהיית לעם. יש לך אוניברסיטה ואז אתה יכול להיות עם והדבר הראשון שפתחו זה ביקורת המקרא.
העניין של להתייחס למעמד הר סיני וקבלת התורה כאיזה שהוא או סיפור שדומה לסיפורי האגדות, או איזה שהוא מעמד מנהיגותי ולא כדבר אלוקים חיים תורה מסיני, זה עומד בשורש יסוד המשבר שעם ישראל נמצא בו במאה השנים האחרונות, שנקרא זהות יהודית. ברגע שאנחנו מקבלים את הזהות היהודית, הווה אומר שמאמינים במה שקרה השבוע, שאנחנו מציינים השבוע, בחג השבועות, שעם ישראל, המעמד המכונן של עם ישראל שקיבל את הזהות היהודית ששונה מכל העמים, זה מעמד קבלת התורה משמיים ושמצוות התורה וחוקת התורה היא שמחייבת את עם ישראל. כל ההתייחסות לתנ"ך כמו סיפורי הארי פוטר, מנסרים את הענף עליו עם ישראל יושב במשך אלפי שנים. וזה גם מנסר את העניין הלאומי ולכן אני אומר, אותם אקדמאים שיוצאים בלונדון ובאקדמיות בארצות-הברית ועושים תעמולה באוניברסיטאות באמריקה נגד זכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל ואני לא מדבר רק על השטחים שנכבשו ב- 67, אלא על עצם קיומה של המדינה, זה בגלל שהאקדמאים האלה, כשהם היו צעירים, לא למדו על הזהות היהודית מאיפה קיבלנו את הזכות לשבת פה.
אני רוצה להוסיף עוד משהו. היה פרופ' לייבוביץ' שכולכם שמעתם עליו ומכירים אותו. הוא אמר פעם על האנשים שמאמינים במדע, הוא אומר – אמונה במדע זה סתירה פנימית. כי כל הרעיון של מדע זה לחקור ולבדוק ולבחון ולא להאמין. ברגע שאתה אומר אמונה במדע, אתה בעצם סותר את עצמך. כך היה אומר פרופ' לייבוביץ'. אני לא צריך לקבל כל מה שהוא אומר, אבל יש פה רעיון עמוק של הדברים. האם אנחנו מתייחסים לזהות היהודית כמדע, כמשהו מבחן, או שאנחנו מקבלים את הזהות היהודית כאמונה?
אני רוצה לומר ואני מאמין ומקווה שכולכם תסכימו, שהזהות היהודית זאת אמונה. כמובן שצריך ללמוד את האמונה, הרמב"ם אומר שצריך להבין ולהשכיל עד היכן שאנחנו יכולים, גם הגמרא אומרת, מסכת חגיגה, במופלא ממך אל תדרוש, אבל במה שהורשית, אתה צריך לחקור. ולכן יש חשיבות גדולה מאוד שכל נער, לא רק סטודנט, אני רוצה בהזדמנות הזאת לברך את שר החינוך שהחליט החלטה אולי היתה ועדת החינוך שותפה לזה, שמלמדים בבתי-הספר פרקי אבות? הייתם שותפים לזה? אבל זו החלטה שהצליחה בצורה מדהימה בבתי-הספר הממלכתיים. הורים רוצים שהילדים ילמדו פרקי אבות ועשו אפילו חידון וזה מאוד הצליח. אותו הדבר אפשר לעשות באקדמיה. צריך להסביר לסטודנטים את הדבר הפשוט, שזהות יהודית זה חלק בלתי נפרד או בעצם הבסיס, הגרעין העיקרי, של הקיום היהודי והלאומי של מדינת ישראל וארץ ישראל. ברגע שיהיה להם את הדבר הזה, נהיה בטוחים שלא יצאו האקדמאים שבשם החופש האקדמי, הולכים לאוניברסיטאות בחוץ לארץ ואומרים שבעצם אין זכות קיום למדינה יהודית בארץ ישראל. תודה רבה.

זבולון אורלב: …הסוגיה, לא בכדי בחרנו בסוגיה של יהדות באקדמיה, כיוון שמן המפורסמות שהבוגרים של המערכת האקדמית לסוגיה השונים, מהווים בסופו של דבר את האליטות, גם המקצועיות, גם המנהיגותיות. הם האליטות שמנהיגות כל אחת בתחומה, ויש להן משמעות ויש להן השפעה רבה מאוד ומערכת שהיא לא קיבלה מספיק ואני מדבר על הדעת, אני מדבר על ללמוד. יכולים להיות לנו ויכוחים מה לשמור, מה לקיים, מה לעשות, זה עניינו של כל אדם. אבל אני חושב שזה עניינה של המדינה, כמדינה יהודית, עם אופי יהודי, שיש לה אחריות כדי שגם, בעיקר האליטות שלהם, יהיו נטועים עמוק וידברו יהודית. ידעו לקרוא טקסטים יהודיים, יהיו מודעים מה כתוב שם וגם השפה וגם הקריאה והתחושה היא, ואני חושב שזאת גם המציאות, שאנחנו מאוד מפגרים בעניין הזה, מאוד מפגרים בעניין הזה, למעט כמו שציין מנכ"ל מל"ג ות"ת, למעט מוסדות מסוימים, רוב המוסדות האקדמיים, יכול לסיים אדם תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי, מבלי שהוא בכלל היה לו איזה שהוא קשר, איזה שהיא זיקה לתכנים יהודיים ואני חושב שזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. איך אומרים? ממש, דבר שהוא בלתי נסבל ובלתי אפשרי.
אני לא אומר לעשות חובה כמו שחייבים, מי שרוצה תעודת בגרות, חייבים שתי יחידות בתנ"ך, שגם בעיני זה דל ולא רציני, ששכבות גיל מסוימות לא לומדות בכלל תנ"ך וגם על זה פעם נקיים דיון. אבל כדי שקודם כל תהיה אפשרות, תהיה האפשרות. אני יכול לומר, מידיעה אישית של חברים שהם אינם שומרי תורה ומצוות ולמדו בבר-אילן, והם מברכים שהעולם הזה נפתח בפניהם, הם פשוט מברכים. הם מודים. הם אומרים – תשמע, זה בעצם היה הפגישה והחיבור הראשון שלי עם עולם היהדות, באופן יותר רציני ויותר מעמיק. אז קודם כל צריך להציע ושתהיה אפשרות לדבר הזה ובעיני זה לא דבר איזה שהוא מסובך, זה עניין של תודעה ועניין של רצון ואני יודע שיש הרי מאבק כדי לקבל תואר ראשון צריך 120 נקודות ו- 30 נקודות, יש בחירה, יש, 90 זה בדיסציפלינה, אבל 30 נקודות, יש.

זבולון אורלב: אני אומר ככה. תשמע. אז חינוך רוחני, הוא לא פחות מחינוך גופני. אגב, בבגרות אי-אפשר עדיין לקבל, בלי חינוך גופני. אני חושב שבהחלט אפשר לקדם את הדבר הזה והכנסת לא נכנסת לחקיקה של תכנים, בעיקר לא בעולם האקדמי, כי יש את החופש האקדמי. אבל חופש אקדמי, כולנו יודעים, הוא לא עניין של הפקרות שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. יש מדינה, יש חברה, למדינה הזאת נקבע בחוק שיש לה אופי ולכן אני חושב שהדיון הזה על לימודי היהדות הוא דיון חשוב ואני כשלעצמי, אם כתוצאה מהדיון הזה יקוים דיון, יקום צוות במל"ג ויוכל להציג ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה בעוד כמה חודשים איזה שהיא התייחסות, איזה שהוא דיון על הנושא הזה, מה מתכוונים לעשות, איך מתקדמים בנושא הזה, והיה, זה שכרנו של יום הזהות היהודית בכנסת.

יהודה שוורץ (ד"ר, מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך): כן, אני גם מצטרף לברכות על קיום היום בכלל ועל הדיון על הזהות היהודית באקדמיה. דיברו פה על החשיבות של הנושא והגדיל לעשות חבר הכנסת אורלב שדיבר על האליטות שלומדות באקדמיה ואני בהחלט מסכים עם הדבר הזה. אני רוצה להתייחס למכללות שעוסקות בהכשרת מורים, שם בוודאי ובוודאי יש משנה חשיבות לקיום הלימודים הללו של הזהות היהודית ואני שמח לדווח כאן ליושב-ראש הוועדה, ולמתכנסים, שבמכללות להכשרת עובדי הוראה יש כללים ברורים בנושא של חובת לימודי יהדות, דהיינו במגזר הממלכתי יש חובה של שני ש"ש, דהיינו ארבע נ"זים בלימודי יהדות.

יהודית גידלי (מנהלת הוועדה): אתה מוכן לפרט את המילים האלה?

יהודה שוורץ: כן. כל סטודנט ולא משנה מה תחום התמחותו, החל ממי שלומדת להיות מורה בגן, ביסודי, בעל-יסודי, בתחומי המדעים למיניהם, כל אחד חייב ללמוד שעתיים בשבוע במהלך התואר הראשון, ובחינוך הממלכתי דתי, חייבים ללמוד שש שעות. דהיינו, כל סטודנט שמכשיר את עצמו להיות מורה, צריך לגעת נגיעה מסוימת בלימודי היהדות. אבל כאן אני מבקש להתייחס גם לדבריו של מר ויגדור, יש לנו הרגשה שהרבה פעמים מנסים לברוח מן המטרה הזאת של לימודי יהדות ועוטפים לימודים כלליים, מה שקראו פה לימודי יסוד, באיזה שהיא אצטלה של לימודי היהדות ולא זאת כוונת המתקן, הכוונה היא שבאמת ילמדו תנ"ך וילמדו תורה שבעל-פה וילמדו מחשבת ישראל וילמדו היסטוריה יהודית, זאת הכוונה, שתלמיד בכל הקשר שהוא, שהוא מכשיר את עצמו להיות מורה, תהיה לו נגיעה בלימודים הללו.
התגובות שאנחנו מקבלים מן המכללות בדרך-כלל הן תגובות מאוד חיוביות. גם כאן יש סטודנטים רבים שאומרים זאת פעם ראשונה שהם נחשפים לאיזה שהוא לימוד משמעותי בלימודי היהדות. עם זאת, צריך להודות שיש כאלה שגם מתחמקים מן העניין הזה. אבל המשרד, משרד החינוך, האגף להכשרת עובדי הוראה, נחושים בדרישה הזאת ולא יכול אדם לקבל תעודת הוראה, אם בגיליון הציונים שלו לא יהיה כתוב שהוא למד לפחות את המינימום הזה, של לימודי יהדות. זה כמובן בצד אלו שמתמחים במקצועות היהדות. מי שמתמחה באחד מן המקצועות, לומד כמובן הרבה יותר. אבל כאן אנחנו מדברים על המינימום ואני חושב שכל האקדמיה, ראוי לה לאמץ את המינימום הזה, שכל אדם שמקבל תואר, יהיה חייב לפחות בשעתיים בלימודי היהדות, אבל לא לעטוף את זה בלימודי יסוד כלליים, אלא בלימודי יהדות. אם מכלל שש שעות לימודי יסוד לפחות שעתיים צריך להקדיש ללימודי יהדות במובן הישיר והמשמעותי שלהם. תודה.

דרור פיקסלר (רב, ד"ר, מרצה לפיסיקה): היתה שביתה, שביתה של סמסטר שלם. אני מעולם לא למדתי אופטיקה. קיבלנו עובר, סמסטר שלם שביתת סטודנטים, חלק מהתנאים היה שלא צריך להשלים את הלימודים הללו וקמה ועדת מלץ שהיא קבעה שכל מי שלומד למסגרת מסוימת באקדמיה, יש מכסת שעות נתונה שהוא יכול ללמוד ולא מעבר. ומאותו רגע, מי שלומד הנדסה, אצלי, לא יכול ללמוד משהו בתחום מדעי הרוח, אסור לו. ואם הוא לוקח, הוא צריך לשלם על זה עוד כסף. וזה דבר שלא צריך לחכות להוסיף מרצים ולאגד כוחות ולחשוב, פשוט, את הדבר הזה, להתיר את הרצועה. המל"ג יכול לאפשר שכל מי שרוצה לקחת משהו באותן מחלקות נכחדות, ולא משנה אם זה מסיבה של זהות יהודית או שהוא מתעניין דווקא, אני למדתי ערבית. למדתי ערבית יהודית של ימי הביניים, אבל הוא יוכל לקחת את זה. הוא יוכל ללמוד בלי תוספת תשלום, כמו התפישה האמיתית של אקדמיה, שאתה לומד, ברגע שאתה רשום באותו המקום. והדבר הזה הוא, ברצותו מקרב, ברצותו מרחק, אם אתם אומרים שהדבר הזה אפשרי, הוא הרבה יותר קל לתפעול מאשר להקים מערך של שיעורים בתנ"ך, מחשבת ישראל, מאיפה נביא מרצים לספיר וכו'. אם כל סטודנט בספיר ידע שהוא יכול לקחת קורסים באוניברסיטת בן-גוריון במה שחפצה נפשו במחלקות הללו, הדבר הזה פותח את הדרך. זה לא כמו החובה שאתה מציע, היושב ראש, אבל זה נותן משהו שהוא בהחלט לא קיים.

אריה גייגר (רב, מוביל תוכניות ליהדות במוסדות אקדמיים): אני עוסק במחלקה להיסטוריה כללית ותולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ואני באתי מטעם צהר. קודם כל, אני מצטרף לדבריו של ד"ר פיקסלר ואני רוצה להזכיר שאם נותנים לסטודנטים להיכנס לקורסים מעבר, אם זה במדעי הרוח לפחות, אז זה באמת בלי עלות כי הקורסים ריקים – חמישה, שבעה סטודנטים, אז לא צריך להוסיף מרצים, תקנים, פשוט זה ימלא את הכיתה, שהיא ריקה כיום כמעט מתלמידים.
דבר שני, אני רוצה להזכיר שהמצב שלנו לעומת ארצות-הברית הוא ממש אנחנו בגירעון אדיר, כי בארצות-הברית בהרבה מקצועות, התלמידים לומדים בהתחלה בקולג', שנתיים נדמה לי, ואחרי זה, כלומר לימודים כלליים, ממש משקיעים בזה שנים ואחרי זה ניגשים ללימודים המקצועיים שלהם, אז לנו יש את הצבא, אז זה מקשה על העניין, אבל רק על-מנת שנתפוש איפה אנחנו עומדים ביחס לארצות-הברית בעניין הזה, וגם מה שמציעים עכשיו, זה טיפה בים, לעומת מה שמקובל בארצות-הברית.
אני גם רציתי לשתף אתכם במה שאני מתרשם מהסטודנטים בבר-אילן, כי אני מרצה בלימודי יסוד בבר-אילן, אותם לימודים שמדברים עליהם כאן ואני רוצה לומר שאני, האנשים פה הרבה מכם לא יתפלאו, יש צימאון גדול בקרב הסטודנטים לשמוע, גם כאלה שנראים שלא מעניין אותם ורחוקים מזה לגמרי, הם באים והם מרצונם, אם המרצה מעניין והנושא מעניין והם רוצים וחפצים ללמוד ובהתייחס למה שמר ויגדור אמר, עניין גיוס המרצים, יש כמויות אדירות של מרצים שעומדים בתור, שאין להם משרות או תקנים ואין בעיה לגייס מרצים, הם רק מחכים לזה. אז באמת, השעה בשלה לגמרי, זה רק עניין של תקציבים ושל לגשת לעניין ולעשות אותו.
ונקודה אחרונה, משהו שלא הוזכר כאן, זה בנוסף לידע, יש גם את העניין של הפרקטיקה והיום אני חושב שהיעד, אולי אפילו, הוא לא פחות גדול מהעניין של הדעת, זה ליצור קורסים ייעודיים למחלקות שונות, להכניס את הפן היהודי לדיסציפלינות השונות. כלומר, משפט עברי לתלמידי משפטים, זה כבר קיים, אבל קורסים בכלכלה מנקודת מבט יהודית, ברפואה, בפסיכולוגיה ויש היום כבר את החומרים לזה, יש גופים שעוסקים בזה, יש המון מאמרים שנכתבו בעניין הזה וזה יעניין את הסטודנטים, זה יחבר אותם לעניין, הם ירצו לבוא וזה יוסיף להם פן מאוד חשוב אחרי זה, כשהם יצאו לשטח, לחיים, אל הפרקטיקה וזה יחבר את היהדות לא רק למוח האינטלקט, אלא ממש לפרקטיקה המקצועית אני חושב, וזה יעד גדול שבבר-אילן עדיין לא עשו את זה, יש התחלות, אבל גם בר-אילן צריכה עוד להקים את הדבר הזה.

רני יבין (מזכ"לית בית המדרש אלול): שלום, אני המנהלת של בית המדרש אלול. אני קודם כל באמת רוצה להודות לאנשי צהר שהזמינו אותנו, את כל אנשי רשת בתי המדרש וארגוני פנים. אנחנו ארגונים שעוסקים בחינוך יהודי. אנחנו מברכים על יום הזהות היהודית.
הקול שאני רוצה להביא הוא את קולה של הזהות היהודית המגוונת והפלורליסטית ולכן הבסיס שהציג מנכ"ל מל"ג הוא כמובן הבסיס היחיד שלפחות על דעתי מתקבל. זאת אומרת, אפשר כמובן וצריך לעודד ללמוד וזה בדיוק המטרה שבה אנחנו עוסקים, אבל אי-אפשר לכפות וברור לגמרי שכל סוג של כפייה יביא לתוצאה הפוכה.
אני כן רוצה להצביע על תופעה, על תופעה שמחוץ דווקא לאקדמיה. אני בזמנו למדתי תואר ראשון, היה אולם ה- 300, גם בערבית אגב למדתי, אולם 300 היה אצל פרופ' חווה לצרוס כמובן וגם אולם ה- 300 היה להיסטוריה של עם ישראל ושמעתי, בתואר שני כבר כשהייתי, שזה לא, האולם הזה משמש לדברים אחרים לגמרי, כלומר יש בריחה מהתחומים האלה וזה שווה חשיבה מדוע. לעומת זאת, יש פריחה של התחום הזה בכל מה שכלול בחינוך הלא פורמאלי. יש היום מאילת עד קריית שמונה, שורה שלמה של מערכת של בתי-מדרש וארגונים פלורליסטיים שבהם יש לא מעט לומדים, מגילאים שונים, נשים, גברים, יש זרמים שפועלים בתחום הזה, הרפורמים, הקונסרבטיבים, יש רה-קונסטרקשנים, שהם לא בארץ, אבל יש להם נציגות בארץ. זאת אומרת, התחום הזה כן פורח, אבל מחוץ למערכת הפורמאלית, גם בתיכוניים וגם בהשכלה הגבוהה וכדאי לשים לב לזה ואם רוצים להכניס לאקדמיה, אז אולי ללמוד דווקא מדוע זה עובד מחוץ לאקדמיה טוב יותר, אולי בגלל שזה פוגש את האנשים במקומות אישיים, אולי בגלל שזה דווקא מאפשר בניגוד לדבריו של חבר הכנסת אייכלר, זה מאפשר דווקא את המפגש הפתוח, הפלורליסטי, האנושי, אולי לא כל-כך האקדמי תמיד. אז שווה להסתכל על התופעה הזאת, לקחת אותה בחשבון ואם רוצים להכניס לאקדמיה, אז אולי להכניס אותה באמת באופן הכי רחב ופתוח.

היו"ר אלכס מילר: תודה. טוב, רבותיי, קודם כל, אני רוצה באמת להודות על כך שחבר הכנסת אורלב זימן את הדיון, כל מי שהיה שותף רבני צהר וכל השותפים מהאקדמיה בישראל לסוגיה הזו, ולעצם הסיכום הוא – ראשית, אנחנו מקבלים את הודעת מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, משה ויגדור, על כך שבמסגרת תוכנית החומש תהיה תוכנית ליישום של לימודי יסוד במוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו נשמח לקיים כאן ישיבה ברגע שאכן יהיה מנגנון הפעלה הרבה יותר מסודר, גם בהיבט של התקציבים גם בהיבט של שיתופי פעולה שיכולים להיות בין האוניברסיטאות לבין המכללות וכמובן שבסופו של דבר, הרעיון הכללי הוא ברור לכולם, כמה שתהיה אפשרות להעלות יותר את הסוגיות הללו במסגרת לימודים אקדמיים, גם אם זה בהיבט של הבחירה של הסטודנטים, כמובן בכפוף ליכולת של המוסד האקדמי לתת בחירה וגם במסגרת של לימודי חובה כזו או אחרת, אז בסופו של דבר, המטרה תושג. אני מברך את כל מי שהיה שותף לדיון. תודה רבה.

שינוי גודל גופנים