השרה ציפי לבני למפלגות הדתיות: לא מוכנה שהמונופול על המילה "יהודית" יהיה נתון בידיכם

בנאום במסגרת המליאה, הגיבה שרת המשפטים ציפי לבני להצעת אי-האמון מטעם ש"ס. הצעת אי-האמון התייחסה לרפורמות שמתבצעות ע"י הממשלה בתחום של דת ומדינה. השרה הכריזה כי תמשיך לקדם את הרפורמות ולנסות לשבור את המונופול על היהדות.

קראו את דבריה המלאים בידיעה למטה. 

שרת המשפטים ציפי לבני: אני אשיב בשם היהדות, לא בשם המפלגה הקרויה "הבית היהודי". אין מצב שאשיב בשמם. אני מוכרחה לומר, ששמעתי את חילופי הדברים האלה. כאילו היו כאן חילופי דברים בין אלה שדתיים יותר לבין אלה שדתיים אחרת וכאילו זה אמור להיות מעל הראש שלנו. אני מודיעה לכם, הדיון הזה יפסיק להיעשות מעל הראש שלנו. לנו, לי, יש עניין ביהדות, לא פחות מאף אחד מכם והפרשנות של היהדות, לא תהיה – – – 

יצחק כהן (ש"ס): אל תגידי "מכם", תגידי "מהבית היהודי".

היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יצחק כהן, עכשיו נאמת במליאה, מספיק.

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, הזמנו את שרת המשפטים להשיב.

שרת המשפטים ציפי לבני: איציק, האמת היא, שהסכמתי לדבר באי-אמון, לא ידעתי שאתה תציג אותו, זה עושה לי קצת קשה יותר. אני מקווה שאני לא הורסת לך את זה, אבל אני חושבת שבהרבה מאד נושאים, גם בתפיסה של היהדות וגם בתפיסת היהדות את השלום, אנחנו יכולים להסכים, אולי יותר מאחרים בבית הזה פה. אני מקווה שלא הרסתי לך שום דבר שקשור במפלגה שלך.

אבל בדיון הזה אני שומעת את הוויכוח הזה, הרי יש קבוצה במדינת ישראל, שמוציאים שם פשקווילים על אלה שלא מקיימים מספיק את ההלכה על פי דעתם. יש אצלכם גם, בבית היהודי, את הרבנים שלכם, שמוציאים פשקווילים נגד אלה, שעל פי תפיסתם פוגעים בעקרונות לאומיים, לאומניים, שלא קשורים בעיני להלכה. אתם החלטתם לשים את ארץ ישראל מעל היהדות, מעל המדינה היהודית, במשך הרבה מאד שנים וזו התוצאה שאנחנו רואים כאן היום.

אני רוצה לדבר על עצמי. אני לא מוכנה, שהמונופול על המילה "יהודית", או על העקרונות היהודיים או על המסורת היהודית, יהיה נתון בידיכם. מילא הלכה, ראיתי את הצעת אי-האמון המדברת על הממשלה שמפנה עורף להלכה ולמסורת היהודית.

הלכה, אני מודה, לא מתיימרת. יש רבנים שיכולים לפרש את ההלכה. דרך אגב, אני בספק, אחרי שדובר כאן על העובדה, שמדינת ישראל יכולה להיות המרכז הרוחני הגדול בעולם. צריך לזכור גם מה קורה מבחינת היהודים במקומות אחרים בעולם, שמסתכלים על הפרשנות של היהדות כאן, על המונופול, לא ההלכתי, אלא הרבני, המפלגתי, הפוליטי, שקורה כאן במדינת ישראל והם מרגישים מנותקים. הם מרגישים שהם לא יכולים להתחבר. הילדים שלהם והנכדים שלהם כבר מתחילים להתרחק ממדינת ישראל ואת המחיר הזה משלמים כולנו.

אז העניין הוא לא על עולם הישיבות, שאני בעד לשמר אותו במדינת ישראל, שהיא המדינה היהודית והדמוקרטית. בעד לשמר את אותה מסורת, את אותם דברים, ששימרו את העם היהודי בגולה במשך כל כך הרבה שנים. אבל מה הקשר בין שמירה על הישיבות לבין תרומה לחברה? לבין לצאת לעבודה? לבין ללכת לשרת? לבין לתרום לחברה בה אתם חיים?

כל כך הרבה שנים ניסיתי, באמת ניסיתי, מיומי הראשון בכנסת, לקבוע מכסות, לדבר אל אותם אלה שבאמת יכולים לשמור על עולם התורה, באמת, ולא על אלה שמסתובבים ברחובות, לא על אלה שמוצאים מקלט בישיבות. אבל הרצון להכיל את הכול היה בבחינת "תפסתם מרובה-לא תפסתם" והתוצאה הייתה אפקט בומרנג. בו באמת, אנשים שאכפת להם מהיהדות לא פחות מרגישים מנותקים, מרגישים שלוקחים את היהדות שלנו, כפי שאנחנו רואים אותה וחיים אותה, את המסורת שלנו, שאותה אני שומרת, לא כטובה למישהו מכם ולא טובה למישהו בכלל, אלא כחלק מהערכים שלי, כחלק מהמסורת שלי, כחלק מהקשר שלי עם ההיסטוריה שלי, עם העם שלי.

אבל פתאום, יש כאן מונופול. הוויכוח כאן הוא רק בין שתי מפלגות ואנחנו מחוץ לעניין הזה. אני לא אשאיר את העניין הזה מחוץ לעניין. לכן, בין היתר, גם בממשלה הזו, אני מתכוונת להמשיך ולהניח על השולחן חוקים, שעוסקים, על פי הבנתי, במסורת היהודית כפי שאני מבינה אותה.

אז לא, אני לא יכולה לשנות ולא מתיימרת לפרש את ההלכה. אבל לפחות להקל, לעשות אותה יותר ידידותית לסביבה. לאפשר לכל אותם מאות אלפי עולים, שהגיעו הנה על פי חוק השבות, אנחנו קראנו להם לבוא, פתחנו את שעריה של מדינת ישראל, אפשרנו לבני העם היהודי ובני משפחותיהם להגיע הנה ומוציאים להם את הנשמה בתהליך הגיור.

נכון, אני לא יכולה לקבוע איך צריך להיות הליך הגיור. אבל יש דברים שאני באמת לא מבינה. למה לחייב ילד קטן, שעוד לא הגיע לגיל מצוות, לעבור מבית הספר ומהסביבה הטבעית שלו ולהכריח אותו ואת משפחתו ללכת לבית ספר שהוא או ממלכתי-דתי או בית ספר חרדי. אפשר להקל במקומות שרוצים להקל בהם, לצערי לא רוצים.

לכן, אני באה, לא מתוך – דובר כאן על שנאה, כעסים, אני כועסת על דבר אחד, אני כועסת על זה, שהבחירה במדינת ישראל נעשתה בין תל-אביב לבין בני-ברק ובאמצע הזה, שאיחד את המסורת היהודית, את המקומות בהם אני גדלתי, את המסורת אותה אני מבקשת להנחיל לילדים שלי, זה הולך ונעלם. זה הופך להיות בעיה שלי, לא בעיה שלכם, כי בני-ברק תישאר בני-ברק וממילא תשמור על עצמה כמקום סגור.

לכן, בממשלה הזו, אני לפחות, אמשיך לקדם את אותם חוקים, שבעיני יכולים להקל על אזרחי מדינת ישראל, שרוצים להרגיש את החיבור למסורת ומרגישים מנותקים ממנה. אני אפעל להקל על הליכי הגיור ככל יכולתי. אני אפעל להקל בהליכי נישואים, או חיים משותפים, או ברית זוגיות, כל אחד יכול לקרוא לו איך שהוא רוצה.

אני לעולם לא אשכח את אותו חייל ואני חושבת שספרתי כבר את הסיפור הזה על הדוכן. באחד מהביקורים שלי, בקורס נתיב בצבא, אומר לי חייל קרבי עולה מרוסיה, אם אני אמות בקרב, אני רוצה לדעת שאני אקבר ליד החברים שלי ואם אני אצא בחיים מהצבא ואתחתן, אני רוצה לדעת שאני יכול להתחתן במדינת ישראל.

זו החובה שלנו לכולם. לכן אנחנו נמשיך לפעול גם לאפשר נישואים. לכן אנחנו נמשיך ונפעל גם לפתוח אזורי רישום, גם לאפשר לרבני ערים לגייר. כל דבר שיהפוך את הממסד הרבני הנוקשה למשהו שיותר מקבל, יותר פתוח, יותר מאפשר לכל אחד ואחד מאתנו להרגיש יהודי, להיות מחובר למנגינה היהודית בלי שמישהו כופה עליך בדיוק את המילים. להיות חלק ממדינת ישראל, כמדינה יהודית, בלי שמישהו לוקח מונופול על היהדות של מדינת ישראל. להרגיש על מדינת ישראל מדינה יהודית, בלי שמפרשים לי, שהמשמעות של מדינה יהודית זה ארץ ישראל ובלי לעשות איזשהו תהליך, שאולי יביא פה לחיים טובים יותר והדרך היחידה לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית.

כי בסופו של דבר, שני הדברים האלה בעיני קשורים ובזה אני אסיים. לקחתי בממשלה הזו שני תפקידים, שלכאורה יש כאלה שייראו להם שונים לגמרי. האחד היה משרד המשפטים והשני היה המשא ומתן. זה נראה כאילו שני דברים לא קשורים. שני הדברים, או שני התפקידים שלקחתי על עצמי מבחינתי, במובן העמוק ביותר, הם שני הצדדים של אותה משוואה, שמשמרת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

האחד, להגיע להסדר, שזו הדרך היחידה לשמור בשלב הראשון, על אותו מספר, שמאפשר למנוע התנגשות בין הערכים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, באופן שבו אנחנו יכולים לחיות על פי הערכים היהודים שלנו, שאינם כוללים היום את כל מה שאנחנו רואים ביהודה ושומרון בשם רבנים.

החלק השני, במשרד המשפטים, לעגן ולקבע את הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית, באופן שזו מדינת הלאום היהודי. באופן שזה נותן ביטוי להיסטוריה, למורשת, לתרבות, למסורת ולערכים היהודים ולא איזה עניין חד-ערכי שיש לו שליטה ומונופול, או של מפלגה דתית כלשהי, או של רבנות שנבחרת על בסיס אותם הסדרים פנימיים בין המפלגות הדתיות, בינם לבין עצמם. תודה.

שינוי גודל גופנים