אתמול נכנס לתפקידו השר לשירותי דת, הרב יעקב אביטן (ש"ס). בנאומו, לצד מנכ"ל המשרד והשר היוצא, יצחק ועקנין, פרס השר החדש את משנתו בנושא הנגשת שירותי הדת לציבור הישראלי הרחב. הבאנו פה מעיקרי דבריו:
אני רוצה להודות לכבוד שר הפנים, הרב אריה דרעי שקודם על מבחינתי הוא רב. קודם רב, אחרי זה שר. אני מודה לו על האמון הרב. ואני יכול להגיד בשיחות שהיו לנו שהוא רואה את המשרד הזה – שהוא רוצה דבר אחד שיקרה: הוא רוצה שהיהדות תהיה היהלום שבכתר. מה שחשוב הוא – יש כאלה שרואים את היהדות, את התורה, ומתייגים אותה למקומות לא נכונים. וחשוב לנו שהיהדות היפה, תורת ישראל שהיא תורת חיים, שהיא תהיה כזהות יהודית בכל בית. קודם כל וידעת היום – ואח"כ והשבותך אל לבבך.
ואיך אמר רבי אריה – בשביל לחבר ולחבק את העם הזה כולם רוצים לבנות גשרים. אז כל אחד שרוצה לבנות גשר אז לך תחכה לו שיבנה גשר. אומר רבי אריה: מעכשיו אנחנו משנים את השיטה. שאף אחד לא יבנה גשרים – בוא נהיה אנחנו גשר. אנחנו הגשר שעליו ידרכו ויבואו כולם לראות מה זה מקווה, שאף אחד לא יפחד להכנס למשרדי המועצה הדתית. שלשום זוג לא יהיה חשש להכנס ולהרשם לנישואין. שלשום זוג ולשום אדם לא יהיה פחד אחרי זה לבוא בשערי בית הדין. הוא ידע, כמו שהוא נכנס הוא יוצא. שהוא ידע שיקבלו אותו במאור פנים, בסבר פנים. והתפקיד שלנו זה להיות הגשר, לא להתחיל לחכות לבנות את הגשרים. אין לנו זמן לבנות גשרים.
צריך בזמן הזה שאנחנו ראינו איך שתייגו קבוצות ותייגו מחנות, מהר מהר לתפור, לחבר, לארוג, לשזור, לקשור. זה הזמן שלנו. במקום להתעסק בשסעים ובקרעים ולתת לשועלים קטנים לחבל ולעשות בקיעים וסדקים בחומה היפה הזאת. ולכן אני שמח בהנחיה שלו לבוא ולהתחיל שאנחנו נהיה הגשר.
הוא אמר לי עוד דבר אחד: אני רוצה שיתקדש שם שמים ברבים. והתגדלתי והתקדשתי בתוך בני ישראל. וזו התפילה שלנו. אני את המשרד הזה מכיר עוד כשישב בבניינים אחרים. אני 30 שנה בעולם הרבנות, קיבלתי כושר לרבנות בגיל 20 ואני מקבל מהמשרד הזה שכר 30 שנה. אבא שלי היה אחד האנשים החלוצים במשרד הזה ובדאגה שלו למקוואות לעירובין. היו לו ימים יפים במשרד הזה. אז אני גדלתי בבית כזה בעולם של רבנות. בבית שראו בו איך מנהיגים קהילה.
בתקופת הקורונה אחד המשרדים שקידש שם שמים – זה המשרד הזה. בתקופה הזו גלינו מבתי הכנסת והתפללנו בחוץ. ואני מגלה לכם שאני מאוד חששתי אם נשים ילכו לטבול במקווה. והמקוואות בזמן תקופת הקורונה – אישה אחר אישה עבר חיטוי, במסירות נפש. שלא יהיה חשש. בליל הסדר היה סגר ואסור היה לצאת מהבית, אתם פניתם למפקד המשטרה וביקשתם שאם אישה תצטרך לטבול יפתחו לה את הדרכים, וקיבלתם את זה. למה? כי ההנגשה הזאת היא יפה מאוד ועל זה אני מדבר. אני אומר שאני בא למקום הזה בשליחות של מרנן ורבנן ועם יד מאוד מכוונת של הרב אריה. נבוא לפה לקדש שם שמים.
אני עוד לא מכיר את כל השלוחות אז אני לא רוצה להגיד מה נעשה לא רוצה לדבר גבוהה גבוהה אבל אין ספק שהעניים שלנו נשואות קדימה ואני רוצה שבעזרת ה' מהמקום הזה ומהבית הזה שהוא מגדול למועצות דתיות, לבתי דין, למקוואות, לעירובים, לעדות, לדתות, לעם ולמדינה – דבר אחד אחד אני רוצה שיקרה: וראה בטוב ירושלים. בואו נראה את היופי שביהדות שלנו ששמרה ושימרה אותנו. אותה תורה שליכדה אותנו והביאה אותנו מהגלות ומהגולה עם ספר התורה היפה שמחבר אותנו. זה לראות את הטוב והיפה שאצל האחר.
המשרד הזה יוציא אהבה לעם ישראל. יהיה גשר לעם ישראל. המשרד הזה באמת יזכה לקדש שם שמים – לא משנה אם יהודי מהשומר הצעיר. מהקיבוץ, מהכפר, מהעיר ומהעיירה. כן כיפה, לא כיפה, שקופה, לא משנה מה – אחים אנחנו. בואו ונבין שבסוף מה שמשמר אותנו זה התורה, זה הזהות שלנו. לא נקעקע אותה, נחבק אותה, נתחבר אליה, נתחבר לשורשים, למורשת, למסורת. לא מדבר על עשיה – מדבר על הזהות. אם את זה נעשה בע"ה נראה בזה את סוד ההצלחה שנגיע לכל יהודי ויהודי. ונתחבק בין הדתות ובין העמים. ונזכור שרבי עקיבא לא אמר רק ואהבת לרעך כמוך, אלא גם חביב אדם שנברא בצלם. כל אדם הוא חביב.
לצפייה בנאומו המלא, לחצו כאן
