הצעה להסמיך את ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת בגוף הבוחר של הרבנות עברה ברוב של 42 לעומת 29. באופוזיציה טענו לתרגיל

במליאה דנו בהצעה בדבר 'הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באסיפה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית'. לפיה תוסמך ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת באסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים ואת חברי מועצת הרבנות הראשית. בהתאם לסעיפים 7 ו-8 לחוק הרבנות הראשית לישראל, באסיפה הבוחרת מכהנים 150 חברים, ביניהם חברים חמישה חברי כנסת, שנכון להיום תבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך. בעבר, הונהג הסכם בין הקואליציה לאופוזיציה בדר חלוקה בין החברים שיהיו נציגים בגוף הבוחר.

 
במליאת הכנסת דנו היום, 04/07/18 בהצעה של הקואליציה להסמיך את ועדת הכנסת לבחור את חמשת נציגי הכנסת לגוף הבוחר של הרבנות הראשית. בעבר נהגו בכנסת לייצא הסכמה של חלוקה בין הקואליציה לאופוזיצה, אולם בקואליציה החליטו לשנות את הסדר הקיים בעקבות הבחירות לוועדה למנוי דיינים בהן האופוזיציה הגישה שני מועמדים כחברי וועדה, ובעקבות בחירתו של ח"כ יצחק הרצוג ליו"ר הסוכנות על חשבון נציג הקואליציה.

בתום הדיון התקיימה הצבעה וההחלטה להסמיך את וועדת הכנסת עברה ברוב של 42 תומכים מול 29 מתנגדים.

היו"ר בצלאל סמוטריץ:
 
אבקש להביא לאישור הכנסת הצעה שלפיה תוסמך ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת באסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים ואת חברי מועצת הרבנות הראשית. בהתאם לסעיפים 7 ו-8 לחוק הרבנות הראשית לישראל, באסיפה הבוחרת מכהנים 150 חברים, ביניהם חברים חמישה חברי כנסת, שנכון להיום תבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך. בפעם שעברה שבה נבחרו נציגי הכנסת לאסיפה הבוחרת, בשנת 2013, הסמיכה הכנסת את ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת לאסיפה הבוחרת והיא בחרה אותם בהצבעה גלויה. בהתאם לכך אני מבקש להעלות להצבעה את ההצעה כי גם הפעם הבחירה תיעשה בוועדת הכנסת בהצבעה גלויה. מובן כי הבחירה תיעשה מבין כל חברי הכנסת שיבקשו להתמודד, ובלבד שאינם שרים או סגני שרים, ולא רק מקרב חברי ועדת הכנסת. 
 
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
 
האם מי שלא מכיר ברבנות הראשית בכלל ובסמכותה, או שהוא אומר שהוא לא צריך בכלל רבנות ראשית, או שהוא תוקף 24 שעות ביממה ומנהל מסע הסתה של שנים רבות נגד הלגיטימיות של הסמכות של הרבנות הראשית, האם הוא רוצה בכלל להיות שותף בוועדה הזאת שבוחרת את הנציגים של מועצת הרבנות הראשית? למה אין לכנסת נציגים במועצה שבוחרת את כל השלטונות הסטטוטוריים של מדינת ישראל? יש הרבה חברות ממשלתיות, יש הרבה רשויות, רשות שמתחת למשרדי הממשלה, למה אני לא יכול – אני אקח עכשיו את הדוגמה הכי אובייקטיבית: הרשות לרישום אוכלוסין, למה אין שם נציגות של הכנסת? אם הרבנות הראשית מוכרת על ידי המדינה כרשות שמבצעת את החוקים המוגבלים מאוד לנושאי נישואין וגירושין, ענייני כשרות ודברים כאלה, למה צריכים נציגים של כל מיני גורמים שאינם מאמינים ואף נלחמים נגד הכנסת? למה אני לא יכול להיות חבר ברשות האוכלוסין או רשות הרישוי או כל מיני רשויות, שלא לדבר על אוניברסיטאות וכל מיני דברים כאלה? השאלה היא מתי תיפסק ההסתה נגד עצם קיומם של חוקים דתיים שהם לא לגיטימיים? יש פה הנחת יסוד שהדמוקרטיה סותרת את העובדה שיש סמכות לרבנות הראשית. אף אחד לא אומר שהדמוקרטיה סותרת את העובדה שיש רשות רישוי לרישיון נהיגה. אף אחד לא חושב שיש כפייה ברשות המסים, כשיש הרבה אזרחים שלא רוצים לשלם מס הכנסה או שמתנגדים לחוקי מס הכנסה או מסים אחרים. יודעים שיש רשויות שהמדינה קבעה והן נבחרו על ידי הממשלה, שנבחרה על ידי הכנסת, שנבחרה על ידי העם, וזה החוק. רק כשזה מגיע לנושא הרבנות הראשית וסמכויותיה יש מרידה. יש מרד בנישואין על פי ההלכה, יש מרד בגירושין, יש כל הזמן מרד כשבכל רשות אחרת – בואו נעשה לכם תרגיל מחשבתי: אם אני מקים עכשיו תנועה למרד בחוקי המסים, נמאס לשלם מס, באותו יום, כל מי שלא משלם מס הולך לבית הסוהר, ומי שמארגן את המרד הזה גם הוא הולך לחקירות. ופה, כשמדובר בחוקי הדת והרבנות הראשית, כל הזמן יש מרד גלוי. אם הרבנות הראשית אינה לגיטימית אף אחד מרשויות השלטונות שלכם אינה לגיטימית. ואם יש לכם זכות למרוד ברבנות הראשית, יש זכות לכל אזרח למרוד בכל רשויות השלטון שלכם.
 
תמר זנדברג (מרצ):
 
י
ש פה נושא שבא למליאת הכנסת, שכל נבחרי הציבור לוקחים בו חלק ובוחרים אותו במועצת הרבנות הראשית, שהוא כידוע לך, חברי וידידי מרכז האופוזיציה, נושא פוליטי כבד וקשה, עם הרבה מאוד דילים וקומבינות של החרדים, ושל החרדים בלבד, שלא מיוצגות בו נשים, שלא מיוצגים בו רפורמיים, שלא מיוצגים בו קונסרבטיביים, שלא מיוצגים בו חילונים, ועכשיו, ביום רביעי, עכשיו אני מגלה בהסכמת האופוזיציה, רוצים להעביר את זה ממליאת הכנסת לוועדת הכנסת. על מה ולמה? אני רק רוצה להגיד לנושא עצמו, שתחום המינויים בתחום הדת בישראל הוא גם ככה תחום שסובל ממונופול אורתודוכסי חריף, פוגעני ושרק הולך ונהיה יותר ויותר דורסני. מה שעושים כאן, פשוט להעביר את זה ממקום שהוא שקוף לעיני הציבור, כאן, מול הפרוטוקול, מול המצלמות, במקום שאפשר להביא לדיון ציבורי הרבה יותר שקוף, בוועדת הכנסת בקומבינה של יושב ראש ועדת הכנסת עם החרדים, להרחיק את הנושא הזה עוד יותר הרחק מעין הציבור, עוד יותר למחוזות הקומבינה והמינויים הלא ראויים. ועם כל זה, עוד בהסכמת האופוזיציה, זה חמור במיוחד ואני מציעה לדחות את הנושא הזה ולהשאיר אותו בסמכותה של מליאת הכנסת. תודה.
 
 
רויטל סויד (המחנה הציוני):
 
מכיוון שבסוף בבית הזה נשמר איזשהו איזון בין קואליציה לאופוזיציה. וכאשר אתם, שיש לכם באמת את הרוב הקואליציוני ואת היכולת להעביר חקיקה וגם הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת לא מתבצעת כמו שצריך, וועדת שרים לענייני חקיקה היא זאת שבאמת מחוקקת והיא זאת שמונעת חוקים של האופוזיציה לעלות, אבל בסופו של דבר יש מספר באמת מועט של ועדות או של אפשרויות שבהן אמור להיות קול האופוזיציה: בוועדה למינוי שופטים, בוועדה למינוי דיינים, וגם במקרה הזה. אז נכון, נכון, זה לא מעוגן בחקיקה. ונכון, אתם יכולים לדרוס ולרמוס ולקחת כל מה שאתם רוצים ולגרום לכך שלא תהיה לאופוזיציה את האצבע. בוועדה למינוי שופטים יש שני חברי קואליציה. בוועדה למינוי דיינים, באמת בגלל שהצלחתי להתגבר בהצבעה חשאית על חשבון הדיל שעשיתם בקואליציה, אז יש שם נציגת אופוזיציה. מה אתם רוצים עכשיו? אתם רוצים עכשיו, שגם פה, בהצבעה הזאת, הכול יהיה בוועדת הכנסת כדי שהרוב הקואליציוני יכריע? לקחת את זה מהצבעה במליאה מאחורי פרגוד, שיש גם אפשרות לנציגי האופוזיציה להיות שותפים בגוף הבוחר. באמת השר לוין, כמה אתם רוצים לרמוס ולנגוס ולקחת מהכוח של האופוזיציה שגם ככה אין לה?
 
שר התיירות יריב לוין:
 
הגעתי להסכם עם מה שהיה בקדנציה הקודמת אז, יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג. הגעתי אתו להסכם וההסכם אמר, שאנחנו בוועדות נחלק אותן בין הקואליציה לאופוזיציה, בין היתר גם את הוועדה שהזכרת קודם, הוועדה לבחירת שופטים. אני הקפדתי על קיום ההסכם עד כדי כך שבאתי ואמרתי לחברי בקואליציה, אנחנו נציג רק מועמד אחד – אומנם יש שני מקומות – כי זה הסיכום שלי עם האופוזיציה, אחד לנו, אחד להם. את יודעת מה עשתה האופוזיציה בראשותו של חבר הכנסת הרצוג? היא הגישה ברגע האחרון שני מועמדים. כאשר זה קרה אני ניגשתי לחבר הכנסת הרצוג ואמרתי לו, תשמע, יש מינימום של אינטגריטי ומינימום של כבוד ומחויבות להסכם וסיכום מפורש ולנוהג ולכל מה שאפשר להגיד, אתה צריך לדאוג, שאחד משני המועמדים שלכם ירד. מכיוון שאחד מהם זה אתה באופן אישי, אתה גם לא יכול להגיד שאין לך יכולת להוריד לפחות את אחד המועמדים. זה כמובן לא קרה. הייתה כאן הצבעה וחברי האופוזיציה הפרו שוב ברגל גסה את ההסכמות, ניצלו איזה שהיא סיטואציה שהייתה בקואליציה ובחרו שני חברי אופוזיציה כנציגי הכנסת לוועדה. מרגע שאתם במו ידיכם רמסתם את ההסכמה שהייתה ואת הנוהג שהיה אני חושב שזאת צביעות ממדרגה ראשונה לבוא עכשיו ולהגיד לנו שאנחנו צריכים להמשיך לקיים את הנוהג הזה. 

רק בימים אלה קורה אותו הדבר במוסדות הלאומיים [הסוכנות היהודית[, שלא נתבלבל. גם שם הייתה הבנה בין כולם, חלוקה של התפקידים. גם זה פתאום לא קיים. עכשיו אני אגיד עוד דבר אחד וגם זה צריך לומר לפרוטוקול. רבותי, בקדנציה הקודמת, הבחירות לנציגי הכנסת, לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, היו בוועדת הכנסת. זה לא שאנחנו עושים משהו חריג. מה שאנחנו עושים היום, זה פשוט משמרים את הנוהג שהיה קודם. אני רק אומר בגילוי קודם, לו דעתי תישמע, אנחנו לא מחויבים היום לשום נוהג ולשום כלל כמו שאת הערת, מהסיבה הפשוטה, שאתם ברגל גסה הפרתם אותו.
 
רויטל סויד (המחנה הציוני):
  
אתה משליך את זה גם על הגוף הבוחר לרבנות. אתה בעצם לוקח כל יכולת של האופוזיציה להביע איזה שהיא עמדה באחד מהתפקידים המשמעותיים במדינת ישראל: ועדה למינוי דיינים, ועדה למינוי שופטים או עכשיו ברבנות הראשית. ואל תדבר אתי פה עכשיו על מה שקרה עם המוסדות הציוניים כי אתה יודע מצוין שראש הממשלה הוא זה שבכוונה לא התעסק עם זה, לא העלה מועמד, לא הציג מועמד, לא עסק בזה כי זה התאים לו שזה לא יהיה השר שטייניץ, אלא התאים לו שזה יהיה הרצוג, כדי שיתקן לו את העוולות שאתם עשיתם עם היהדות בארצות הברית. ולכן אני מסכמת בדבר אחד, יש גבול לכמה אתם בעריצות הרוב יכולים לרמוס את האופוזיציה. אתם עושים את זה גם בוועדת שרים לענייני חקיקה, גם עכשיו ובכול. תודה.
 
מיכל רוזין (מרצ):
 
מן הידועות היא שלא ניתן להעביר פה שום דבר במליאה, רק בהחלטת אופוזיציה. אז האופוזיציה הגדולה והמדהימה עשתה תרגיל מדהים והביאה לבחירת שני נציגים באופוזיציה. הרי מי שעשה את התרגיל זה חברי הקואליציה שהצביעו לנציג מהאופוזיציה. הרי אנחנו, כאופוזיציה, עם כל הכוח הרב שיש לנו, לא יכולים רק בקולות שלנו לבחור שניים. ולכן קודם כל, מי שעשה את התרגיל, אם לא לקרוא לזה במילה אחרת, היו חברי קואליציה. זו נקודה ראשונה. בין אופוזיציה לקואליציה היו הסכמות, היו נוהגים, היו נהלים שהולכים ונעלמים וחבל שכך, חבל שכך, כי עדיין יש דברים בין בני אדם, גם אם אינם מסכימים, שכדאי לשמור עליהם; והעובדה שאנחנו לא מסוגלים לשמור על הדברים האלה, מחייבים אותנו בסוף לקבל את ההחלטות האלה בצורה של לכופף ידיים. עכשיו לוקחים החלטה, שהיא החלטה מאוד חשובה, ומעבירים אותה מהמליאה – לא כי לא סומכים על האופוזיציה, לא סומכים על הקואליציה שתצביע כראוי, ולכן מעבירים את זה לוועדת הכנסת, כי שם אנחנו כמובן יכולים לשלוט יותר באנשים, כדי שנצליח להשתלט ולהחליט מי הם חמשת הנציגים שלנו במועצת הרבנות הראשית..
 
 
אלעזר שטרן (יש עתיד):
 
תגידו, אתם השתגעתם? זה מה שמעניין אתכם ברבנות הראשית? שני נציגים מתוך 150? זה מה שאתם עושים, על עוד שני נציגים מהכנסת או לא מהכנסת, איזה רבנים ראשיים בחרתם? מה, הם קידמו את דמותה היהודית של מדינת ישראל? קירבו אנשים ליהדות? קידמו את הכשרות? צמצמו את השחיתות בכשרות? בזה אתם מתעסקים? רצינו בפעם הקודמת לצרף נשים לגוף הבוחר. הרי בינינו, לא שומעים, הן הסובלות הכי גדולות מהרבנות הזאת, הן וצה"ל. זאת רבנות ראשית, שאוסרת על נשים לשרת בצה"ל. אותה בחרתם. עכשיו, יכול להיות שאם היה בגוף הבוחר קצת פחות גברים וקצת יותר נשים. זאת רבנות ראשית, שאנחנו הכנסת הזאת מאפשרת לה להפלות נשים. כמעט ואין נשים בגוף הבוחר, ואתם הולכים לכבשת הרש? לשניים, שלושה חברי כנסת שיהיו שם? אני רוצה שבגוף הבוחר של הרבנות יהיו כמו שסיכמתי עם הרב בן-דהן בפעם הקודמת, 35 נשים, יישאר רוב אורתודוקסי לרבנים אורתודוקסיים – לא רוב, 50% פלוס 10, אבל תנו גם מקום לנשים לבחור.
 
שיושב ראש הקואליציה יקבע את חמשת חברי הכנסת, בתנאי אחד, שתדאג שיהיו שם 30, 40 נשים בסך הכול. אחרי זה אתה הולך אתי, אתה עושה צחוק, מטריד את הכנסת מי בוחר שני נציגים או שלושה או חמישה? תדאג שיהיו נשים בגוף הבוחר הזה –  מצביעות הליכוד, ארגוני הנשים של הבית החרד"לי, של מה שאתה רוצה – אבל בזה תטפל; לא תלך אתנו כל פעם לעוד נגיסה, איך הקואליציה מוודאת שיש רבנים,שמתנגדים לשירות נשים בצה"ל. זאת הרבנות הראשית של היום

שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
 
אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת שלושת השבועות, בין המצרים, בין י"ז תמוז, שהוא צום, צמנו, לבין תשעה באב, שהלוואי ולא נצום כי תבוא הגאולה כבר. אבל ככל הנראה עוד נצום. ואז גם פה, גם הרבנות הראשית – יש חברי כנסת שמטרתם זה להשמיץ, להחרים. רוצים לדבר על נשים בגוף הבוחר אבל חייבים להשמיץ אחרים וכן הלאה. אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: מדינת ישראל, כמו שיש כנסת אחת ויש בג"ץ אחד ויש ממשלה אחת – יש רבנות ראשית אחת. לא יהיו פה שתי רבנויות – לא רפורמים, לא קונסרבטיביים, לא אחרים. רק הרבנות הראשית תקבע מה יהיה בכותל המערבי, כי זה החוק, זו המציאות, וראוי לתת לרבנות את כל הגיבוי. מי שהקים את הרבנות הראשית, לפני שנים רבות, היה הרב קוק זכר צדיק לברכה. הרבנות היא זאת שצריכה להגיד מה זה פיקוח נפש לצורך היתרי עבודה, היא זו שצריכה לטפל בנישואין, בגירושין, בכשרויות, בכל הדברים הללו האחריות היא של הרבנות הראשית. מי שרוצה לדבר על תוספת נשים – זה דבר שראוי לדיון. אמרתי את זה ואני חוזר ואומר: למה בדרך צריך להרוס דברים טובים כדי להגיד את מה שיש לך לומר? תופעה בלשון המעטה מוזרה, בטח לא מתאימה ליהדות, בטח לא מתאימה בשלושת השבועות, ובטח לא נכונה לרבנות הראשית. אני מסיים את דברי בדברי חיזוק לשני הרבנים הראשיים, הרב יוסף והרב לאו, ולמועצת הרבנות הראשית. ברכת כהן, חזקו ואימצו והמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה.
 
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
 
 אתם התבלבלתם, אורי אריאל. אני לא מתווכחת אם יש אלוהים או אין אלוהים, אין לי סוגיה כזאת בחיים שלי. אבל מי שמאמין או מאמינה שיש אלוהים ומאצילה את הדבר הזה ומתבלבלת וחושבת שהרבנות הראשית היא אלוהים – יש לה בעיה קשה מאוד מאודרבנות ראשית זה קונספט לא יהודי בעליל. זה דבר שהושת על היהודיות והיהודים בישראל על ידי השלטון העותומאני, ואחר כך ירש אותו המנדט הבריטי, שגם הוא הגיע לכאן שלטון זר, וראה שיש פה כל מיני עדות, אז אמר, מאה אחוז, מסים ותחבורה וחוקים אזרחיים זה עלי, אבל אתם, את העניינים הפנימיים שלכם תסדרו ביניכם, אז אני מצמיד לכם – אני ממנה מוסלמי ראשי ונוצרי ראשי ויהודי ראשי, ואתם תנהלו את העניינים שלכם בעצמכם.
 
בא העם היהודי להקים את הריבונות המחודשת שלו בארצו, ומה עשה? שם על עצמו, ככובש זר על עצמו, את המוסד הזה של רבנות ראשית ורב ראשי. ואוזלת ידה וויתור של המדינה על סמכותה לטיפול בענייני המעמד האישי. זה אחד מסממני הגלות הקשים ביותר של ישראל בתוך מדינת ישראל היום. במקום להיפטר מהדבר הזה, לאפשר פלורליזם – כן, את המילה המגונה הזאת פלורליזם – שכל אחד ואחת תהיה דתייה לפי דרכה, יהודייה כמובן, מוסלמית, נוצרית – כי אנחנו השתנו על המוסלמים את אותו דבר, הרי גם אצלם אנחנו לא נותנים להם אפשרות להתחתן נישואים אזרחיים, גם אותן אנחנו מכריחות ומכריחים להיות כפופים לקאדים שאנחנו ממנות או ממנים להם. מינוי של רב על ידי שלטון זה קונספט זר, מעולם לא היה יהודי, רבנים תמיד צמחו פה מתוך הקהילות שלהם, מהן הם קיבלו את המנדט ואת הזכות והסמכות לפסוק בעניינן ולנהל להן את החיים. מעולם לא מונו על ידי שלטון, אלא אם הוא היה שלטון זר.
 
והדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הדברים שאמר פה השר יריב לוין. מה אמר פה השר יריב לוין? הוא אמר, הפסדנו, אז אנחנו עכשיו לא מתחשבים בכם יותר. זה מה שקורה כאן עכשיו, וזאת בושה מהממת.
 
עליזה לביא (יש עתיד):

חבל שהדיון הזה הוא לא לכבודה של הרבנות. הוא לא מביא אהבת חינם, הוא מביא רק שנאת חינם.
איך יכול להיות שלא בבית הזה, שמבקש מהציבור שינהג בהבנה, רגוע נעימות, ובטח ובטח על מחלוקות – אנחנו כאן לא יודעים להחליט בינינו מי יהיו חמשת הנציגים לבחירה של אסיפה של הרבנות הראשית. תראו איך אנחנו בעצמנו מדרדרים את השיח. מה ביקשנו? אני רוצה להיות חברה בין החמישה – למי אני פונה? איך זה קורה? הרי זה לא יקרה. כי תשב ועדת הכנסת וגם תבחר את האנשים שלה מהקואליציה. למה? אם באמת חפצה נפשך לחזק את מעמדה של הרבנות הראשית, שגם כך נחלשה מאוד בקרב הציבור – תראו כמה חבר'ה צעירים לא רוצים בכלל להגיע לבירוקרטיה הדתית, לא רוצים להתחתן בנישואים דתיים, ולא כי הם לא אוהבים את היהדות, לא כי הם לא גאים להיות יהודים, אלא כי הבירוקרטיה היהודית המאיסה את עצמה עליהם. זאת שצמחה פה, במדינת ישראל. זאת שצמחה פה, שלא הכרנו אותה לאורך הדורות וההיסטוריה היהודית. אז מה אנחנו מבקשים ומבקשות? שיהיה פה בבית הזה הליך דמוקרטי של בחירה של חמשת הנציגים שיבחרו את האסיפה הבוחרת.  בפעם הקודמת עשינו פה מעשה משותף, קואליציה ואופוזיציה, וניסינו לראות איך אנחנו מתקנים, ומתוך החמישה בחרנו שלוש נשים. וניסינו, וביום ראשון עולה הצעת החוק שלי, שמבקשת בחוק לשנות את ההרכב של הגוף הבוחר ובאמת לראות איך תהיינה יותר נשים. ולמה אין נשים? כי רוב בעלי התפקידים זה מתפקידי הרבנות, וראשי ערים – אנחנו יודעים שזה לא המצב במדינת ישראל. ואם באמת בשלושת השבועות, בין י"ז תמוז, אדוני השר אריאל, לתשעה באב – אתה הראשון שצריך לבוא ולראות איך אתה מחזיר את האמון ברבנות הראשית, ולא לבוא ולהטיח בנו, באופוזיציה. לא. אתם יודעים מה, הציניות בבית הזה עוברת גבולות, אבל מול בורא עולם – מה תגידו לבורא עולם? הכוח במשמרת שלכם. אתה רוצה לתקן, נכון? אז תמשיך להוריד את הראש ולא להקשיב למה שאני אומרת, ובסופו של דבר – בסופו של דבר אני מבקשת ממכם, מבקשת ממכם, לחשוב איך עושים את זה נכון יותר וטוב יותר. כי הרבנים הראשיים והאסיפה הבוחרת של הרבנות הראשית – בסופו של יום, גם אם יש פה אנשים שבאמת חושבים שצריך לעשות את זה אחרת, בסופו של יום זאת הרבנות הראשית שלנו. ואנחנו צריכים לראות איך את מועצת הרבנות הראשית אנחנו נבחר שישרתו את הציבור בישראל כולו ויגלו רגישות  לחברה הישראלית.
 
יואל חסון (המחנה הציוני):
 
אדוני השר, אני רוצה לומר לך, יש רבנות אחת – אתה צודק – אבל אין זרם אחד. אתם צריכים להבין את זה ולקבל את זה שזה לא יכול להמשיך להיות עסק פרטי שלכם. אין רק מה שאתה [אורי אריאל] מכיר ואין רק מה שחבר הכנסת אזולאי מכיר, ואם אנשים לא מתנהגים כמוכם זה לא אומר שאתם לא בסדר.  אתה יודע, השר אריאל, שאם היתה פה הצבעה חשאית בקרב חברי הכנסת, חשאית, בלי ענייני קואליציה-אופוזיציה, היה רוב פה לרבנות אחרת, לנישואים חד-מיניים, לנישואים אזרחיים, כמו שהציבור הישראלי ברוב הסקרים הוא ציבור ליברלי והוא לא חושב כמו שאתה חושב. אבל אני לא רוצה לבזבז על זה את הזמן.
 
לפני שלושה שבועות ישבנו בוועדת ההסכמות עם יושב-ראש הכנסת. סוכם עם יושב-ראש הכנסת שהבחירה של נציגי הכנסת לרבנות תהיה במליאה. במליאה זו הצבעה חשאית והכול יכול לקרות. שבוע לאחר מכן הגיע יושב-ראש הקואליציה, ואז שבוע אחרי זה בוועדת ההסכמות ישבת והודעת [דוד אמסלם[, הודעת לי שזה הולך להיות בוועדת הכנסת, והודעת לי שאתם תחליטו מי יהיה ואתם תקבעו, ואני אמרתי לך: אולי נדבר על זה? אולי ננהל משא ומתן כמו שבדרך כלל עושים בסוגיות כאלה? והודעת לי, ואפילו דפקת על השולחן. אמרת: אני אחליט, אנחנו נחליט, אני לא חייב להתייעץ איתך, אני לא חייב להתייעץ עם האופוזיציה. אז התגובה שלי היתה לעניין הזה שאתה באותו שבוע, וגם אחר כך, קיבלת, מה שנקרא, יחס זהה מצד האופוזיציה.
 
חבר הכנסת אמסלם יו"ר הקואליציה, אני יכול להגיד לך משהו. כמי שמכיר את ענייני העם היהודי מקרוב והיה נשיא הקונגרס הציוני ומכיר איך מתנהלת שם הפוליטיקה הפנימית, אני אומר לך מידיעה, ואני ידעתי שלושה שבועות לפני שכל עם ישראל ידע שהרצוג הולך להיות יושב-ראש הסוכנות, ואני אומר לך, אני אומר לך, שהאמריקאים, אלה שמקבלים את ההחלטה, התחננו בפני ראש הממשלה: תן לנו מועמד, תן לנו נציג, וראש הממשלה לא נתן להם, לא ייצג אף אחד,  לא באמת רצה. ואני אציע לך תסריט נוסף. יכול להיות בכלל שראש הממשלה מאוד רצה  שהרצוג יהיה יו"ר הסוכנות כדי שיעזור לו בבעיות המאוד מורכבות שיש לנו עם העם היהודי, שזו בעיה בפני עצמה.
 
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
 
יש דבר שנקרא מנהג המקום. מנהג המקום זה דבר חשוב. מנהג המקום – מתי הוא הופר לראשונה, גברתי? מתי, חברי הכנסת? מנהג המקום הופר לראשונה  בוועדה למינוי שופטים.  מאוד פשוט – באה הקואליציה וכפתה על הקואליציה ועל האופוזיציה דאז שנקראה אופוזיציה, ישראל ביתנו. אמרה: לנו יש דיל.  היא לא אמרה – – – יש דיל. באה הקואליציה ואמרה: חבר כנסת אילטוב הוא נציג האופוזיציה.  עכשיו, אין לי שום דבר אישי, חס וחלילה, נגד חבר הכנסת אילטוב. אבל כל כך היה ברור שלא מדובר באופוזיציה אמיתית, וזה נקרא מנהג המקום. מנהג המקום אמר: יש נציג לקואליציה, נציג לאופוזיציה. לימים כמובן באנו והנחנו הצעת חוק. חברת הכנסת ציפי לבני הניחה הצעת חוק שקובעת באופן אבסולוטי שבחוק יהיה קבוע שיש נציג לקואליציה ונציג לאופוזיציה. למנהג המקום יש חשיבות, אדוני יושב-ראש הקואליציה. אותו כנ"ל בנושא נציגי הכנסת למועצת הרבנות הראשית. כן, אתה יודע מה, אדוני? אני מקבלת את הכלל שהרבנות הראשית היא רבנות אחת. כפי שאמר השר אריאל, נצטרך לראות איך אנחנו מטפלים בנושא הזרמים.
 
השבוע סוף סוף אתם התחלתם להתייחס קצת יותר ברצינות  לנושא רחבת רובינזון אחרי ששרות זרקו את תפוח האדמה הלוהט הזה מהן.  לפחות השר שטייניץ היה מפסיק הגון על מנת לקחת את זה על עצמו, ואולי לפתור את זה. אבל בסופו של דבר מנהג המקום אומר שיהיו גם נציגי אופוזיציה וגם נציגי קואליציה. אבל אתם לא, אתם רוצים עריצות הרוב. מה זה קשור להרצוג? לא קשור להרצוג. אבל אם  כבר יש סיבה למסיבה, בואו נעשה אותה כולנו ביחד ונחגוג. מה הבעיה? בואו נגיד שהכול בגלל שהרצוג העמיד את עצמו כמועמד לסוכנות, לא משנה כל שיחות השכנוע. והאמת היא, חבר הכנסת חסון, אני ממש משוכנעת שבסתר ליבו, ככה עמוק עמוק פנימה, מה שרוה"מ בחיים לא יאמר, זה שהוא באמת, כמו שאמרת, רצה שרוה"מ, שהרצוג יהיה – יצא לי כמעט נתניהו מאוחדת – הוא רצה שהרצוג יהיה יושב-ראש הסוכנות היהודית, נקודה. הוא יודע שהוא זקוק לו שם הרבה יותר מאשר כל אחד אחר. הוא יודע שכל מועמד אחר שהוא בכלל שקל אותו או חשב עליו לא יודע להתנהל מול האמריקאים, מול יהדות אמריקה, כמו שהרצוג יודע להתנהל, אז הוא רצה אותו. מה זה קשור למועצת הרבנות הראשית, גברתי? לא קשור. 
 
נחמן שי (המחנה הציוני):
 
יש פה שתי סוגיות: אחת חצי פוליטית –  איך תיערך הבחירה. אני מבין שהקואליציה רוצה להעביר את הנציגים שלה ורוצה להתעלם מהאופוזיציה – קרבות שגרתיים. לפעמים הרוב מנצח. אפשר לנסות להתגבר על הרוב בהצבעה חשאית – זה מה שאנחנו רוצים. לא יודע מה יקרה פה בסוף. אבל אני אומר, זו שאלה אחת, נראה איך תסתיים.

השאלה האחרת היא יותר הגוף הזה ששמו הרבנות הראשית. ההתייחסות שלו לכלל היהודים בעולם, את זה אנחנו חווים כל הזמן. חווים את זה בהתמודדות הבלתי פוסקת של הזרמים היהודים, של יהדות שהיא שונה – צריך להודות, שונה מהיהדות שאנחנו מכירים בארץ, ומחפשת את מקומה גם בארץ, ובכלל, על מפת היהדות. עם הזמן, המאבק הזה נעשה מצד אחד קשה יותר, ומצד אחר בלתי אפשרי, כי הכוח הפוליטי שיש ליהדות האורתודוקסית בישראל דוחה את הזרמים הללו מתוך המחנה היהודי, בוודאי ובוודאי כשמדובר בישראל. אי הנכונות ללכת לקראתם בעניין שהוא לא מהותי בעיניי, הוא לא מהותי, כמו איזושהי רחבה ליד הכותל, או כמו לקבל אותם – פעם בבית הנשיא לא רצו לקבל אותם. או כמו מחברות אחרות שצריך לעשות, צריך לעשות למענם, משדרת להם דבר אחד – אתם לא רצויים פה. מדינת ישראל אסור לה. מדינת העם היהודי, מדינה יהודית, דמוקרטית, אסור לה לדחות את היהודים הללו, וזה מה שקורה בפועל. הרבנות מובילה את המערכה הזאת, הרבנות מובילה את זה. והיא זו שגם משכנעת, היא לא צריכה לשכנע תמיד, אלא מנחה חברי כנסת לנהוג בהתאם, וגם מנצלת את הכלים הפוליטיים שקיימים במדינת ישראל, או משלימים אותם בדרך כזו או אחרת. אסור לנו לקבל את המצב הזה, חברים וחברות. כל מי שפתוח פה. כל מי שחושב באופן הגיוני. כל מי שמסתכל קדימה, לא רק רואה את העבר, אלא גם את העתיד. חייב לחפש דרכים כדי לחבק את הזרמים הללו, ואת היהודים הללו.  אם אנחנו רוצים, ואני מאמין שאנחנו רוצים כולנו שיהיה עתיד לעם היהודי. תודה.
 
יוסי יונה (המחנה הציוני):
 
יושב-ראש הקואליציה דוד אמסלם. אני פונה אליך, ואני רוצה לשאול אותך שאלה. תשמע, אנחנו עוסקים בוועדת ההסמכה. אנחנו מדברים פה על ועדה להסמכת הרבנים. מה, הרי אתה מעלה על נס ואני נוטה להאמין לך שאתה רוצה לזהות את המרכיבים של החברה הישראלית שעושים אותנו ציבור משותף, אתה יודע – אחווה, ערבות הדדית, מסורת משותפת. ואז אתה בא בהחלטה, ואני באמת, פונה אליך ואומר לך, איך אתה מקבל החלטה כזאת שאתה רוצה להדיר חצי מהמציעים, חצי מהבית הזה, והחצי הזה הוא מייצג חצי מהעם בסופו של דבר. ואתה יכול לקבל החלטה כזאת שאתה אומר, בעוד שאתה כל הזמן רוצה לדבר על הערכים המשותפים, על המסורת המשותפת, על המשותף לנו ולכם. והנה, אתה רוצה לקבל החלטה שהיא מדירה את החצי הזה מקבלת החלטה לגבי הדמויות הרוחניות, הדתיות, שחלק גדול מאתנו עדיין – מה אני אגיד לך, מעריכים אותם.
 
האם אתה לא חושב שבהחלטה כזאת שלך, הרי כשאתה עושה משהו שיש בו משום לקלקל, משהו שחותר נגד האחדות של החברה הישראלית? באמת, אני פונה אליך, אתה יודע, בשיחה כנה, לא קנטרנית, לא מתנגחת, אלא לשכל הישר שלך. כולנו יודעים שיש לך שכר ישר, באמת, ואז לדעתי, השכל הישר שלך, אמור להוביל אותך לאחר שאנחנו מתדיינים בדיאלוג פתוח ורציני, ושוב, לא מתנגח, ולא קנטרני. לדעתי, אם תשקול היטב את עמדתך, ואתה אכן מחויב לאחדות, ולכך שהכנסת הזו בסופו של דבר בסוגיות מסוימות, כן יכולה לייצג כלל העם – אנא שקול בדעתך את העמדה שהצעת כאן בתחילת הדברים.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
 
אני בדילמה. האמת היא בא לי לנקום בכם. איך בא לי לנקום בכם? להתערב בכל מינוי של רב בכל יישוב, ולהחליט אם זה אשכנזי, או ספרדי – למה? כי אתם מתערבים במינוי קאדים שרעיים. בוועדה למינוי קאדים שרעיים, יש יותר יהודים נציגי הממשלה, או האופוזיציה, וזה צורם, צורם מאוד. אתם לא צריכים להתערב במינוי קאדים שרעיים, כי אנחנו בדרך כלל מסירים את ידינו. (אומר דברים בערבית) יא אבו חודייפא, מלהתערב בעניינים של יהדות או גיוס.
 
אני רוצה לדבר על נושא אחר שקשור במוסלמים. על מסג'ד א-זיינאדי פי טאבריה. האדה אל מסג'ד, בית המסגד הזה שהוא מוזנח המסגד, מוזנח. חבר הכנסת, סגן השר, כהן, המסגד הזה בטבריה – מוזנח, סגור, אשפה בחוץ. הייתה רעידת אדמה בצפון, מקורה בכינרת  4.2, גרמה לסדקים במסגד הזה יותר מאשר בעבר. ולכן, יש סכנה מוחשית לקיומו של המסגד הזה. שמעתי שהממשלה והרשויות רוצות להפוך את המסגד הזה למקום תיירותי – למה מקום תיירותי? למה? חברת הכנסת גרמן, למה למקום תיירותי? זה מסגד, לפחות תנו לשפץ אותו. תנו למוסלמים שרוצים – אם אתם לא רוצים, יש מוסלמים שרוצים לתרום.  ולכן, זה הזמן לאפשר את השיפוץ, כי אחרת הוא יקרוס. אם הבניין הזה יקרוס, זה יגדיל את הכעס, את השנאה, על דבר שנראה נורמטיבי, טריוויאלי, לאפשר את השיפוץ וחיזוק הבניין הזה, ופתיחתו – הוא סגור. עיריית טבריה נושאת באחריות, אבל גם ממשלת ישראל נושאת באחריות. תודה רבה.
 
 

הצבעה מס' 11
 
בעד ההחלטה – 42
נגד – 29
נמנעים – אין
ההצעה בדבר הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באסיפה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית, נתקבלה.
 
42 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. ועדת הכנסת מוסמכת לבחור את נציגי הכנסת באסיפה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית.
 

שינוי גודל גופנים