הוועדה לקידום מעמד האישה: דיון בנושא רישום נישואין, תוך התייחסות לקריטריונים של הסמכת רב, ומיזם החתונות של רבני צוהר

דיון זה עוסק בשני סעיפים עיקריים תחת אותו נושא:
הראשון הוא בעיית רישום הנישואין עם התייחסות להצעות חוק בנושא, העלאת הבעיות הקיימות והצעת פתרונות.
השני הוא הקריטריונים או החוסר בקריטריונים שמגדירים לאיזה רב מותר לחתן בישראל, כאשר נגזרת מסעיף זה גם ההתייחסות הספציפית למיזם החתונות של ארגון רבני צוהר.
דיון זה, התקיים בעקבות סערה גדולה שהתרחשה עקב תלונות מצד ארגון רבני צוהר לכך שלא מאפשרים להם לפעול ולחתן.  אולם, המשתתפים והמשתתפות בדיון מנסים לרדת לעומק הבעיה ולא להתייחס רק למקרה הספציפי של רבני צוהר. 

סדר היום:
סגירת מיזם החתונות של רבני צוהר 


פרוטוקול
:

היו"ר ציפי חוטובלי: שלום לכולם. אני שמחה לפתוח דיון של הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא רישום נישואין במדינת ישראל. חברותי חברות הכנסת, אני מאוד שמחה על הנוכחות הערה גם של חברי הכנסת. כמו שאתם רואים, כל צבעי הקשת הפוליטית נמצאים כאן. יש כאן באמת נושא שמבחינה ציבורית הוא בעל ערך עליון. 
הרב סתיו, לפני שאפנה את רשות הדיבור אליך אני רוצה לומר לכם משפט פשוט. היתה כאן סערה גדולה, וכמעט הייתי אומרת סערה בכוס תה. למה סערה בכוס תה או בכוס מים כפי שמקובל לומר? כי בעצם אין אף רב במדינת ישראל שמישהו יגיד לו שמותר לו לחתן או אסור לו לחתן. לא שמעתי על זוג שביטל חתונה כי פתאום אסרו על הרב לערוך חתונה, חופה וקידושין. כל זוג יכול לבחור את הרב שהוא רוצה להינשא אצלו. השאלה הגדולה היא שאלת רישום הנישואין. כלומר, מה יהיה התוקף המשפטי הפרוצדוראלי של אותו הליך דתי של חיתון? זאת נקודה אחת שחשוב לי להבהיר בראשית הדיון.
אני מאוד הופתעתי, ויתקנו אותי אם אני טועה, שמדינת ישראל לא הסדירה בחקיקה שלה את השאלה מיהו רב? מי רשאי לערוך חופה וקידושין שהנישואין שלו הם קדושים וטובים? עם כל הכבוד לשר הדתות ולהסדרים בקומבינות הפוליטיות שנוצרות כאן, אני לא חושבת ששר דתות כזה או אחר צריך להכתיב מכסות לחיתון לארגון כזה או אחר. יש כאן מבחני רבנות פורמאליים שכל מדינת ישראל יודעת שהם מבחנים רשמיים של המדינה. אני מניחה שיש אנשים שיכולים להיות גם בורים ועמי ארצות בתחומים של הלכה פרקטית, אבל הם ידעו לדקלם את דיני ההלכה. אני מבינה שגם צריך איזשהו הכשר וגיבוי של איזושהי סמכות רוחנית, ונניח שנקבל גם אישור מאיזשהו רב עיר. אבל, בזה תם הטקס. למה אנחנו צריכים להיכנס לכל הסאגה הזאת? פתיחת אזורי רישום הוא דבר חשוב, ותיכף נדבר גם על נושא זה.

חיים אמסלם: אני לא חושב שההגדרה בה התחלת היא מדויקת, אני לא בקי בזה. אני לא חושב שכל מי שיש לו רב מוסמך לפי החוק יכול לחתן.

היו"ר ציפי חוטובלי: כרגע לא, הוא צריך אישור. אני רוצה לומר שעשיתי סקר פנימי בקרב הרבנים שאני מכירה, ואני מכירה די הרבה מכל מיני מקומות – כולם ציונים דתיים – ושאלתי אותם: מה הפרוצדורה שאתם צריכים לעשות? חלקם לא חברים בצוהר, חלקם כן חברים בצוהר. הסביר לי אחד הרבנים שהוא בכלל רב במדרשה שמה שהוא עושה כשהוא צריך לחתן זוג זה שהוא שולח פקס למשרד מצגר, ותוך פחות מ-24 שעות הוא מקבל פקס עם אישור, מבלי שתוהים על קנקנו ובלי שום דבר.
זה ממש עניין פקידותי פרוצדוראלי טהור. ולכן, חשוב לי מאוד שתבהירו קודם כל המצב העובדתי.
שנית, אנחנו ועדה עם רצון מאוד פרקטי לשנות ולתקן את המצב, בהנחה שהוא שגוי. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את כללי המשחק כך שכל זוג יוכל לבחור את הרב האורתודוקסי שאצלו הוא רוצה להתחתן, ויבוא שלום עם ישראל?

חיים אמסלם: ברשותך, עוד דבר לגבי הפרוצדורה. אני, למשל, שימשתי שנים רב מושב. אני בעל כושר הכי גבוה, כושר לרב עיר. אני עורך לא מעט חופות. כשאני צריך לחתן אז הפרוצדורה המקובלת, וכך אני עושה כל הזמן, היא שהולכים למועצה הדתית ופותחים תיק. אומרים לה: אנחנו רוצים שהרב אמסלם יהיה המקדש. לא כל המועצות הדתיות מכירות אותי. אני שולח לאותה מועצה דתית צילום של תעודת הכושר שלי. מעולם לא נתקלתי בבעיה או במקרה בו מועצה דתית אמרה לי לא. כך זה מקובל. אני חושב שהפרוצדורה היא כללית.

מרינה סולודקין: אז זו היתה חבלה פוליטית.

היו"ר ציפי חוטובלי: רגע, בוא נשמע את הרב סתיו. היתה כאן מהומה רבה השבוע ובוא נשמע על מה המהומה. הרב סתיו, אתה תהיה דובר רבני צוהר לצורך העניין. 

דוד סתיו (רב, ארגון רבני צוהר): לצורך העניין. עד לפני שבע שנים רשמי נישואין היו ממנים לעריכת החופה את מי שהם חפצים. כן מוסמך לרבנות, לא מוסמך לרבנות, כן רב בישיבה, לא רב בישיבה, זה בכלל לא היה משנה.

היו"ר ציפי חוטובלי: מי זה הפקיד הזה שנקרא "רשם נישואין"? אצל מי הוא עובד?

דוד סתיו: בדרך כלל הפקיד הזה הוא עובד המועצה הדתית, והוא בעל כושר לרבנות. אבל, הוא צריך להיות מעבר לבעל כושר לרבנות. הוא צריך להיות בעל כושר של מבין בענייני גיטין וקידושין, בעיקר בענייני קידושין, בענייני בירור יהדות. הוא צריך להיות אדם בעל כושר רבני גבוה יותר, והוא רשם נישואין. אין לי את המספר המדויק של רשמי הנישואין בישראל. זה משהו בסביבות המאה, אולי טיפה יותר, אולי טיפה פחות. רשם הנישואין היה ממנה איזה רב שהוא רוצה. בדרך כלל חברים בלשכת הרבנות, ואם זה בציבור דתי אז ראשי ישיבות, רבני קהילות, וכל מיני.
לפני שבע שנים החליטה מועצת הרבנות הראשית שהיא שמה סוף למצב הזה, והיא קובעת קריטריונים מי ראוי לערוף חופה במדינת ישראל.

היו"ר ציפי חוטובלי: מי חבר במועצת הרבנות הראשית?

דוד סתיו: הרבנים הראשיים ועוד עשרה חברי מועצה. אתם יכולים לראות את הקריטריונים בדף שאחלק בעצמכם.

היו"ר ציפי חוטובלי: מה הסטאטוס של מה שאתה מחלק לנו? תקנה, המלצה?

דוד סתיו: לא, אלה החלטות מועצת הרבנות הראשית. כמו שאתם יכולים לראות בדף: "קריטריונים לרב מורשה לעריכת חופה וקידושין". אם תסתכלו בקריטריונים תראו שהאפליה שבהם זועקת לשמיים, ואני אפנה אתכם לסעיפים. אני אלך איתכם בהדרגה לסעיף ו', ז' ח'. סעיף ו' כותב: "אדמו"ר מוכר לחסידיו". כלומר, יש בארץ מאות אדמו"רים חסידיים. אף אחד לא בדק מה הידע שלהם, מה היכולת שלהם.

חיים אמסלם: אני הייתי במקומות שונים בהם אדמו"רים עורכים חופה, וראיתי כי הכתובה פסולה. אם לא הייתי שם להציל את המצב, היתה כתובה פסולה – לא פעם ולא פעמיים.

דוד סתיו: לא פעם ולא פעמיים. אין קריטריונים. אני ממשיך הלאה. סעיף ז': "ראש ישיבה גבוהה" – שזה מילה אחרת ב-99% לישיבות חרדיות – "לתלמידו בהווה ובעבר, ובלבד שהוסמך."

היו"ר ציפי חוטובלי: רגע, "מרכז" לא נכללת כאן.

דוד סתיו: גם "מרכז". מייד תראי את האבחנה ותביני את ההבדל. לגבי "ובלבד שהוסמך" – הוסמך למה ועל-ידי מי? לא נאמר. בסעיף ח' כשמדובר על ראש ישיבת הסדר: "ובלבד שהוסמך לרבנות". כלומר, האבחנה היא מאוד ברורה. ראשי הישיבות החרדיות – אף אחד מהם כמעט לא הולך לעשות מבחנים ברבנות הראשית, אז אי-אפשר לדרוש מהם שיעשו מבחנים ברבנות הראשית. ממי אפשר לדרוש את זה? מראשי ישיבות הסדר. "ראש מכינה קדם צבאית" לתלמידיו בהווה ובעבר, ובלבד שהוסמך לרבנות" – שוב, רבנות.
שימו לב, אם ראש ישיבה הוא מוסמך לערוך חופה לתלמידים שלו – רק לתלמידיו. לשכן הלא דתי שלו שלא זכה ללמוד בישיבה אצלו, הוא לא מוסמך.

היו"ר ציפי חוטובלי: נניח ומישהו פנה לראש מכינה קדם צבאית מפורסמת, נניח לרב רפי פרץ שהוא במקרה גם רבצ"ר. האם מישהו באמת יבדוק האם הוא למד אצלו בעצמונה?

דוד סתיו: על הפרקטיקה נדבר עוד רגע, אני מדבר על הקריטריונים. הפרקטיקה הרבה יותר מזעזעת, עוד לא הגעתי לפרקטיקה. אני מדבר עכשיו על הקריטריונים. תסתכלי ותראי על פניו כיצד הקריטריונים האלה הם מפלים בהגדרה.
אני רוצה לחזור עכשיו להתחלה. תסתכלו על הסעיף הראשון.

היו"ר ציפי חוטובלי: אבל, גם לאדמו"ר מוכר מותר לחתן את חסידיו.

דוד סתיו: רק חסידיו. ומה הרציונאל? האדמו"ר מבעלז לא הולך לחתן זוגות חילוניים. ראש ישיבת פוניביז' לא הולך לחתן זוגות חילוניים. מי הולך לחתן זוגות חילוניים? ראש מכינה, ראש ישיבת הסדר, ר"מ בישיבת הסדר. אבל, אנחנו לא רוצים לאפשר לו לחתן זוגות חילוניים אז איך נעשה את זה? נאמר: ראש ישיבה לתלמידיו. הרי ממה נפשך? אם הוא מוכשר אז שיחתן את כולם. אם הוא לא מוכשר, למה רק לתלמידיו? התכנון והמגמתיות מאוד ברורים.
נעזוב את ראשי הישיבות ואת האדמו"רים, בואו נתייחס לסעיף ראשון.

מרינה סולודקין: למה חיכיתם שבע שנים?

דוד סתיו: לא חיכינו שבע שנים.

היו"ר ציפי חוטובלי: רגע, רגע. בוא נשמע עד הסוף את המצב, ואחר כך נשאל שאלות.

דוד סתיו: "רב עיר ושכונה, מועצה מקומית, יישוב, מושב, מועצה אזורית, קיבוץ ורב מחוץ-לארץ המאושר על-ידי הרבנות הראשית, או דיין המכהן בפועל בתפקידו".
אני רוצה שתבינו עכשיו את הסיטואציה. יש בישראל מאות רבני קהילות ציוניות דתיות שהם מוסמכים לרבנות, עברו את כל המבחנים, והם לא מקבלים משכורת מהמדינה, לא כרב שכונה, לא כרב עיר. העוון היחיד שלהם הוא שהם מתפרנסים מיגיע כפם כפסיכולוגים, כעורכי-דין. אולי כרבנים בקהילות. אבל, הם לא מקבלים – – –

היו"ר ציפי חוטובלי: אולי כשר המדע, למשל, שהיה פרופסור בטכניון.

דוד סתיו: שר המדע הוא אחת הדוגמאות לזה, ועוד רבים אחרים. הם לא יכולים לערוך חופה במדינת ישראל.

היו"ר ציפי חוטובלי: מהו הסעיף שעל בסיסו אתה נסמך על זה שהוא צריך לקבל משכורת? תפנה אותי לסעיף.

דוד סתיו: כתוב כאן בסעיף א': "רב עיר, שכונה, מועצה מקומית, יישוב, מושב, מועצה אזורית". חזרתי לסעיף הראשון.
מה קורה כאן בפועל? בפועל, קורה כאן מצב שמאות רבני קהילות, מאות ראשי ישיבות תיכוניות, ראשי אולפנות, ראשי מדרשות, ר"מים בישיבות הסדר, ר"מים בישיבות תיכוניות, כל אלה מופקעים מהיכולת לערוך חופה במדינת ישראל.

היו"ר ציפי חוטובלי: הערה לפרוטוקול. כמי שהיתה ב-200 – 300 חופות בחיים – וכן ירבו – אני רוצה להגיד לך שלא היתה חופה שלא הייתי שראש אולפנה חיתן או רב אחר. בוא נדבר בכל זאת על הפרקטיקה, כי נראה לי שמשהו קצת לא נאכף.

דוד סתיו: מה הם אומרים? הם אומרים: תבואו אליי, תקבלו אישור. כלומר, אני צריך להיות בן עני המחזר על הפתחים, ובכל חופה לחכות אישור של הרב הראשי. לפעמים המועצה המקומית תכבד, לפעמים המועצה המקומית לא תכבד.

היו"ר ציפי חוטובלי: למה זה קשור למועצה המקומית? אותו רב הוא איש רמת הגולן.

דוד סתיו: נניח ואני בא להתחתן עכשיו בתל-אביב. רשם הנישואין בתל-אביב לא יאשר ראש אולפנה, ועשרות ראשי אולפנה לא מאושרים. מה יעשה ראש האולפנה כשהבת מתחננת שהוא יערוך את החופה? הוא יכתוב מכתב לרב מצגר או לרב עמאר, והוא ייתן לו אישור מבלי שהוא בדק – כן יודע, לא יודע – כדי לחייב את הרב לעשות את הדבר הזה.

היו"ר ציפי חוטובלי: זה עקום.

דוד סתיו: לראש אולפנה שיש לו מאות בנות דתיות אין בעיה. אבל, זוג חילוני לא יחכה עד שראש האולפנה יעשה. אני יכול לתת לכם מאה סיפורים. אבל, אספר לכם סיפור משבוע שעבר על זוג דתי שראש מכינה רצה לחתן אותו. הוא שלח אישור שהוא רוצה לחתן. רבנות רעננה לא אישרה אותו. בא הזוג אליי ואמר: אנחנו דתיים, ואנחנו רוצים שראש המכינה יחתן. אבל, לא מאשרים אותו. כששאלנו למה לא מאשרים, אמרו: זה לא בקריטריונים.

היו"ר ציפי חוטובלי: מי אמר לך "זה לא בקריטריונים"?

דוד סתיו: הרבנות. אני אתן לכם דוגמה מהרב ליכטנשטיין שהוא אחד מרבני הציונות הדתיות. שני ר"מים בישיבתו של הרב ליכטנשטיין שבהר-עציון ביקשו לערוך חופה לתלמידיהם. אבל, הם קיבלו תשובה שלילית. הוא שלח מכתב נזעם אל הרב הראשי לישראל, ושאל אותו: איך יכול להיות ששני ר"מים שלי שהם תלמידי חכמים – – –

היו"ר ציפי חוטובלי: מה התשובה שהוא קיבל?

דוד סתיו: התשובה שלו הייתה: הם לא בקריטריונים כי הם לא ראשי ישיבת הסדר, הם רק ר"מים.

היו"ר ציפי חוטובלי: אם הרצפה עקומה אז צריך ליישר את הרצפה.

היו"ר ציפי חוטובלי: נכון. אם אני מבינה נכון, מועצת הרבנות הראשית היא עצמאית.

דוד סתיו: היא עצמאית. לא ברור אם התקנות שהיא קבעה הן חוקיות או לא חוקיות. אבל, אף פעם לא נבחנה במבחן משפטי השאלה האם יש לה סמכות בכלל לתקן תקנות.

היו"ר ציפי חוטובלי: אתה יודע כמה אני אוהדת אתכם, באמת. הדיון הזה, כל כולו, בא לפתור את הבעיה הזאת. דווקא אתם נשאתם את דגל הממלכתיות. העובדה שנאלצתם להתנהג בצורה הכי אנטי ממלכתית, ולנסות לייצר כאן רבנות בתוך רבנות, זה חבל.

פניה קירשנבאום: כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת ואורחים, אורחים, אני לא יכולה להגיד שרבני צוהר לא עשו שום דבר, כי בכל זאת היה ניסיון לקדם גם חקיקה בתחום. זה שזה נפל פה בכנסת ונמשך ונמרח ושונה ועוות, ובסופו של דבר כשזה כבר מתקרב לסוף זה איבד את כל הצורה שהתכוון אליה המחוקק, זה משהו אחר. אי-אפשר להגיד שלא נעשה. כן היה ניסיון. לכן, לשם כך בא החוק שלי. החוק אומר שאנחנו רוצים לפתוח את אזורי הרישום, ושהם לא צריכים להיות כבולים לא לרבנות שוהם ולא לגוש-עציון. כל מי שמוצא שפה משותפת עם רב מסוים והוא רואה בו מדריך רוחני שלו, יכול להירשם אצל אותו רב. הרב הזה יחתן אותו וילווה אותו לאורך כל חייו הבוגרים, מנישואין, בריתות, בר-מצוות וכן הלאה. אני חושבת שזה מה שצריך להיות. כך הייתי רוצה לראות את תפקידם של הרבנים. כלומר, מעבר לעניין הנישואין או הגירושין.
אני לא צריכה לפאר כאן את פועלם של רבני צוהר בתחומים שונים שאנחנו מכירים ומוקירים. למשל, פרויקט "שורשים" שלהם. הרב סתיו הזכיר את נושא הנישואין של חילונים, ואני רוצה להעלות את נושא נישואין של גרים. ישנה בעיה חמורה ביותר של נישואין כאלה.

היו"ר ציפי חוטובלי: למה?

פניה קירשנבאום: כי יש הרבה רבנים ברבנות הראשית שלא מוכנים לחתן גרים.

חיים אמסלם: כשהם מגיעים להירשם לנישואין בודקים להם את תעודת הגיור, ואז מחליטים שלא מקבלים אותם. כל הסאגה מתחילה להיפתח.

דוד סתיו: …קודם כל, אני רוצה להסביר את דבריה של פאינה. אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה. יש בישראל אלפי גרים שגוירו על-ידי הרבנות הראשית – אני לא מדבר על גיורים אחרים – אבל, עשרות רבנויות לא מכירות בהם.

היו"ר ציפי חוטובלי: איך זה יכול להיות? שאלת תם, שאלה רטורית.

דוד סתיו: זו שאלה מצוינת. גם על זה אפשר לקיים דיון.

חיים אמסלם: העניין נדון בכמה ועדות.

היו"ר ציפי חוטובלי: זו היתה תמיהה לפרוטוקול.

דוד סתיו: אנחנו באנו ואמרנו: אנחנו נרשום לנישואין את אותם גרים שהרבנות לא מכירה בהם. רבנות אשדוד לא מכירה בגרי הרבנות הראשית. למה שנצטרך לטרטר אותם לנהריה או לגוש עציון או לקריית שמונה, הם יוכלו לבוא לצוהר.
פתיחת אזורי הרישום מבטיחה שכל אדם ידע. אם הוא יודע שבאשדוד עושים לו בעיות אז הוא יבוא לחיפה, לשוהם או למקום אחר. מה עשה עתניאל שנלר? לכאורה, הצעת החוק של עתניאל היא חיובית מאוד. אבל, איפה הבעיה? הבעיה בהצעה של חבר הכנסת שנלר היא שאם אדם התחיל להירשם בתל אביב, ופתאום הוא התחיל לראות שבתל-אביב עושים לו בעיות עם הרב, או שלא מאשרים לו מדריכת כלה, כמו שקורה עכשיו, הוא לא יוכל להפסיק את הרישום בתל-אביב ולעבור לחיפה.

דוד סתיו: זו אותה סוגיה. בין היתר, מיזם הנישואין הלא ממלכתי קם כי רבנויות גדולות, כמו רבנות תל-אביב, פסלו קטגורית מדריכות כלה של צוהר. הן אמרו: אנחנו רוצים רק מדריכות חרדיות. מדריכות כלה של צוהר לא יכולות להיות מדריכות אצלו. הן עברו מבחנים.

היו"ר ציפי חוטובלי: איך זה נפתר היום?

דוד סתיו: עדיין לא נפתר. אם אתה נרשם בצוהר זה נפתר.

היו"ר ציפי חוטובלי: האם אתם מבינים איזה חושך זה לעולם? שבע שנים אתם חיים בחושך הזה, ואין קול צעקה גדולה?

דוד סתיו: את צודקת שאנחנו שתקנו, היינו נחמדים מידיי.
המיזם הזה של רישום הנישואין שאני מסכים עם היושבת-ראש שהוא לא ממלכתי, ניסה לתת מענה אלטרנטיבי כמו שהבד"צים עושים. משרד הדתות פנה אלינו לפני כמה חודשים והפסיק לשלוח לנו תעודות. אמרנו לו: אתה רוצה לעשות סדר? בבקשה. אבל, אם סדר – סדר לכולם. תסגור את הבד"צים, תסגור את כל הרישומים, ואז ניאבק רק במועצת הרבנות, ולא ניאבק במשרד הדתות. אבל, ברגע שהוא החליט לסגור רק אותנו, אמרנו שזאת אפליה, ואז יצאנו למערכה ציבורית.
היה סיכום עם שר הדתות. בגדול הוא אומר שהוא ייתן לנו לפעול בעזרת השם עד שנגיע לסידור קבוע בהסכמה עם משרד הדתות ועם מועצת הרבנות הראשית, או עד לחקיקה שתיושם. אחת משתי האופציות האלה: או נוהל מוסדר בהסכמה, או חקיקה, ועד אז שר הדתות יאפשר למיזם לפעול כרגיל.

דוד סתיו: לחבר הכנסת שנלר יש שתי התניות מרכזיות. התניה אחת – זוג שפתח תיק במקום אחד לא יוכל לעבור למקום אחר. גר מרוסיה שפתח תיק באשדוד ואמרו לו: אנחנו לא מכירים בגיורי הרבנות, לא יוכל עכשיו להעביר את התיק לשוהם, כי הוא נפל בפח. התחלת באשדוד, נפלת – נפלת.

מרינה סולודקין: אז רק קפריסין היא פתרון.

דוד סתיו: לאותו אחד רק קפריסין. התניה שנייה – שהחוק הזה יוחל רק עם קבלת מערכת מחשוב במשרד הדתות שתפתח את כל הארץ למחשוב כך שכל רבנות תוכל לעקוב אחרי חברתה.

היו"ר ציפי חוטובלי: עוד עשרים שנה אפשר לדבר על זה?

דוד סתיו: צריך לדבר עם השר שטייניץ עכשיו ולראות מתי הוא ייתן כסף למחשבים. זה יכול לקחת שנה, וזה יכול לקחת גם עשר שנים.

היו"ר ציפי חוטובלי: הבנתי שכן יש הגבלה של שנתיים לתהליך בהצעת החוק של חבר הכנסת שנלר.

אורי אורבך: זה חוק עם מנגנון השמדה עצמי.

אריאל גנזל (רב, ארגון רבני צוהר): במצב שבו לא יהיה אזורי רישום, כולם יצטרכו להיות טובים מפני שאחרת יגיעו למקומות הטובים. שם יאפשרו את אותם עורכי חופות שמתאימים לבני הזוג, ואת אותן מדריכות כלה שמתאימות.

היו"ר ציפי חוטובלי: אם הבנתי נכון, מי שלא מתעסק באופן סדיר בחופה וקידושין יכול לטעות בהרבה מאוד עניינים טכניים, אפילו בכתיבת כתובה וכו'. האם כרגע יש איזושהי דרישה, לדעתכם, שחשוב להכניס בחוק במסגרת ההסמכה כך שהסמכה הכללית לרב שכונה היא לא מספיקה, אלא יש גם צורך בהשתלמות מיוחדת בנושא חופה וקידושין?

דוד סתיו: קודם כל, התשובה היא בוודאי כאן. אנחנו דרשנו את זה. כל רב בצוהר שערך חופה עבר מבחן שלנו בהלכות חופה וקידושין, מה שלא היה קיים בדרישות הרבנות הראשית. כלומר, בעיקרון יכול היה להיות רב מושב, רב שכונה, שלא נבחן על הלכות חופה וקידושין, והוא ערך מאות ואלפי חופות. אבל, רב שלנו שלא מכהן כרב מושב, אבל הוא ראש ישיבה והוא עבר את כל המבחנים, לא יכול לערוך.

מרינה סולודקין: הנושא מאוד חשוב לי, כי השאלה מי יחתן יהודים חילוניים היא מאוד חשובה. את אמרת שהיית ב-250 חתונות, ואני הייתי בפחות חתונות של אנשים חילוניים. יש הרבה אנשים חילונים שמכבדים את המסורת היהודית ואת הדת היהודית, ויש להם כל הזמן שאלה את מי הם יכולים להזמין לחתן, ואת מי לא? הם גם רוצים לראות מישהו שלא פוגע בהם ובתחושות שלהם. אני מבינה שארגון צוהר תשובה, ואלו הם האנשים שאנחנו רוצים לראות. בחלק מהחתונות של אנשים חילונים ששירתו בצבא ראיתי רבנים צבאיים. אני מבינה עכשיו שאין לכם ולרבנים הצבאיים זכות לחתן.
אנחנו מאוד בעד ליברליזציה של הנושא. אנחנו רוצים רבנים אמיתיים. כולם יכולים לפנות לרב רפורמי או קונסרבטיבי, אבל הם אחר כך לא מקבלים את הרישום של הנישואין. לכן, אני חושבת שהכנסת צריכה מאוד לעזור לארגון הזה. אבל, אני חושבת שאתם לא בדרך הנכונה. אולי אנחנו חייבים שיהיה רב ראשי לאומי דתי שיאפשר לנו. אני יכולה לפנות לציבור שלי.

חיים אמסלם: אחר כך תעשי גם רב ראשי לרוסים.

מרינה סולודקין: לא.

חיים אמסלם: לאתיופים יש.

היו"ר ציפי חוטובלי: חברת הכנסת סולודקין, האם תצטרפי להצעת החוק שלנו?

מרינה סולודקין: בטח.

חיים אמסלם: תודה, גברתי היושבת-ראש. למען הגילוי הנאות, אני לא חבר בארגון רבני צוהר, אני לא שייך לרבני צוהר. אני לא מאותו הכפר, אני מהכפר האחר. בגיל מאוד מאוד צעיר, בגיל 21, הייתי רב מושב במושב שרשרת שבמועצה האזורית עזתה. במועצה האזורית היו לנו רבנים גם מהעולם שלי, מהעולם החרדי, וגם מהציונות הדתית. חיינו בשקט ובשלווה, ומעולם לא היו ספקות. ידעו מיהו רב, ידעו מיהו תלמיד חכם, ומי לא.
אני רואה את הקריטריונים האלה, ולא צריך להתעמק בהבנה רבה כדי להבין שיש פה ניסיון לבלום קבוצה של תלמידי חכמים. אני לא רוצה לחזור על מה שאמרת לגבי סעיף ו': אדמו"ר המוכר לחסידיו. אני חוזר ואומר שוב לפרוטוקול, לא פעם נוכחתי בחתונות בהן עורכי החתונות היו אנשים מוכרים לתלמידיהם, קרי, ראשי ישיבות, לא רק אדמו"רים – לצערנו, היום המושג "אדמו"ר" הפך מאוד מאוד זול ונזיל – שלא היו בקיאים בתחום הזה. לא סתם חז"ל אמרו שכל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לא עסק עימהן – זה לא התחום שלך. ברפואה כל אחד יודע את תחומו, וכך צריך להיות גם בעניין הקידושין. צריך לדעת למלא כתובה כמו שצריך. לדוגמה, אתה ממלא בכתב יד בכתובה מספר פרטים, וטעית ביום או במקום. אתה צריך לתקן. צריך לדעת איך לתקן, יש צורך בידיעה מיוחדת. לא כל אחד יודע זאת. אבל, אני לא מדבר על זה. אני מדבר על בניית קריטריונים שאמורים לחסום קבוצה של רבנים שלא מוצאת חן בעיני אלה שעשו את הקריטריונים, ועל כך אני מצר. ולמה אני מצר? כי המתח הזה לא היה קיים אצלנו. הוא לא היה קיים כשהתחלתי בתפקידי כרב לפני שלושים שנה. זה היה שייך למחנה הזה וזה היה שייך למחנה הזה. אחד כיבד את זה, וזה כיבד את זה, וזה היה בסדר. אני מצר במיוחד על כך שבמשמרת של הרבנות הראשית הזאת, ובמשרד הדתות הנוכחי, הדברים מתחדדים עוד יותר, במקום שזה יהיה הפוך– להביא את הרוח.
אני חייב לומר שאני בא מהמגזר הספרדי המזרחי. אצלנו אתה יכול לראות משפחה שבה בן אחד שייך לציונות הדתית, ובן אחר שייך לעולם החרדי, וכולם חיים בשלום ובשלווה ובכבוד. לאן אנחנו מדרדרים? אם שמתם לב, בחודש האחרון כמעט כל יום אנחנו שומעים על עוד איזשהו תהליך ועוד איזושהי הקצנה. לאן אנחנו הולכים עם זה?
אני חושב שהדבר הראשון שצריך להיעשות, ובמיידית, מעבר לפתיחת אזור רישום אחד – ואני חושב שזו הצעת חוק נכונה, בעיקר כדי לפתור את אחת הבעיות של הגיור שהיא כואבת פי וכמה – הוא לבוא לרבנות הראשית ולומר לה חד-משמעית: או להפסיק את החבלה ואת האפליה הזאת, או שיצטרכו לעשות פה חשיבה. כמי שלא שייך לרבני צוהר אני אומר שאני אעמוד במאבק הזה כתף אל כתף עם חבריי הרבנים. אני חושב שהם צודקים, וזה צדק. צריך להרבות קידוש השם, ולא להרבות חילול השם. אם המיזם הזה גורם לכך שאנשים מתחתנים כדת משה וישראל במקום להתחתן בקפריסין, אז זו מצווה שאין גדולה ממנה. תודה רבה.

אורי אורבך: לגבי הטרוניה למשרד הדתות – אפשר לפתור את זה טכנית אם היה להם את הרצון הטוב, או אם יהיה להם הרצון הטוב. אנחנו נראה את זה בשבועות הקרוב. יכול להיות שמשרד הדתות עשו פה טקטיקה, ואנחנו צריכים ממש לעמוד על המשמר. הם ראו שיש מהומה ושהעולם כולו נגדם, ואז הם אמרו: למה אתם צועקים עלינו? לא התכוונו, אי-הבנה. אנחנו מציעים פשרה. הרוחות יירגעו, כולם ילכו. אתם רואים כבר שלא כל חברי הכנסת באים לפה להתעניין כי זה כבר לא בכותרות. ואז בשקט בשקט, כדרכן של מפלגות חרדיות – סליחה על ההכללה, אבל היא נכונה ולכן אני משתמש בה – במחשכים, בתקנון, נדחה בשבועיים, בחודשיים, בהתניה הזאת, בסעיף הזה, וימסמסו את העניין הזה.

אורי אורבך: צריך להבהיר את זה כאן במפורש למשרד הדתות ולרבנות הראשית שהם שתי זרועות נפרדות של משרדים שאין שום קשר אפילו פוליטי – אני אפילו לא חושד – שאנחנו, חברי הכנסת, נעמוד על המשמר בשבועות הקרובים כדי שהחוק הזה של פתיחת הרישום שהוא פותר חלק מהבעיה, אבל, באופן משמעותי, יעבור כדי שרבנים כמו רבני צוהר ורבנים אחרים, הרבנות נותנת להם את האישור, יוכלו לחתן, ושגם הרבנות תיתן את האישור.

היו"ר ציפי חוטובלי: אני גם מוכנה שיקראו לזה " חוק צוהר". אין לי בעיה לתת לזה כבר כותרת. אבל, באמת במהות זה חוק שייתן חופש חיתון במדינת ישראל. זה אומנם לא כמו שחבר הכנסת אילן גילאון רוצה. אני בטוחה שאתה היית רוצה נישואין אזרחיים. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

אילן גילאון: …הסיבה שאני נמצא פה היא, קודם כל, בגלל הרבה מאוד אמפטיה שיש לי לרבני צוהר. אבל, אני כן אומר מה עמדתי פה. אני חושב שהמקרה שלכם הוא חלק מתוך שרשרת מזון ארוכה שבתוכה יש מי שחושב שהדת השתלטה על הפוליטיקה. אני אומר לכם שמקדמת דנא הפוליטיקה השתלטה על הדת, ולא הדת על הפוליטיקה. לכן, יותר ויותר אנשים מדירים את רגליהם.
אני אוהב את רבני צוהר בעיקר בגלל הפאן הבית הללי שלהם, הפאן היותר מקרב אל הדת, וזה לעומת הרבנות הראשית שהופכת ליותר ויותר חרדית. אני חושב שעוד מעט ימציאו זרם חדש ביהדות שיהיה הזרם הקתולי. אנשים פסקו כבר מלהיות אורתודוקסים, ויש גם קיצונים מהדבר הזה. אבל, זו בעיה של שרשרת מזון שלמה. ככל שתהיה הגדרה עצמית יותר רחבה, גברתי, אני אתמוך בזה יותר. כלומר, רבני צוהר עדיפים לי על פני הרבנות הראשית, בוודאי זו של היום. נישואין אזרחיים בוודאי עדיפים לי. אני בהחלט חושב ששבעים פנים לתורה, וכבן חורין מול המורשת שלי אני מבקש להתייחס למורשת שלי בדרך שאני מוצא אותה לנכון.
רבני צוהר הם פאן יותר סמפתי בשרשרת המזון. הם הופכים לקורבנות של אותה שיטה שהרבה מאוד שנים אנחנו נותנים לה את הבסיס. לכן, ביום מן הימים עלולים רבני צוהר למצוא את עצמם כאויב האומה וכשמאלנים של השיטה בדיוק כמו שמצאנו קודם לכן.
לכן, הפתרון האמיתי הוא פלורליזם מלא ושלם. בתור אדם אמוני ולא חילוני – אני לא יכול להגדיר את עצמי כחילוני – אני אומר שהפרדת הדת מהמדינה היא הפתרון הנכון ביותר. אין דרך אחרת. אני יודע שיש לי פה מחלוקת.

חיים אמסלם: תגיד הפרדת הדת מהפוליטיקה. המדינה היא מדינה יהודית.

אילן גילאון: הפרדת הדת מהפוליטיקה. כל אדם ימצא את מה שהוא רוצה למצוא. אני לא מתווכח עם אף אחד, אני יוצא מתוך כבוד לכולם פה, לתלמידי חכמים ולתלמידים אחרים. אבל, זאת הדרך. רבני צוהר הם היום משהו שהוא בולם זעזועים של השיטה שהיא עלולה להיות הרבה הרבה יותר רעה וקיצונית ומרחיקה ומפלגת.
אני בא ממפ"ם, ובמפ"ם תמיד היו אומרים: מגן דוד אדום. מה יש לכם להגיד על זה? והייתי אומר: שיהיה קצת יותר אדום, וזאת הכוונה גם פה. זאת אומרת, ככל שתפתחו יותר, כך ייטב לאמונה, למורשת היהודית.

זאב בילסקי: … יש גדולה במעשיהם של רבני צוהר. אני אצטרף לחוק. אני הצטרפתי, ואעשה את זה עד הסוף. אבל, יכול להיות שכדאי דווקא בלי החוק, ושזה כל הזמן יהיה באוויר. המטרה שלנו היא שבכל מקום יהיה כך, כמו שאת אומרת. אגב, אני לא חושב שיש כאן בעיה עם רבנים שלא מכירים בדיוק את החוק ולא יודעים איך לעשות, ולא מכירים את ההלכה. יום הנישואין הוא היום המאושר בחייהם של אנשים. לפחות, בשלב הראשון. אחר כך הם מתגרשים. לפחות ברעננה זה די נפוץ. מכל מקום, זה היום המאושר ואתה מצפה כל-כך שהגישה תהיה אחרת, וזה מה שהביאו רבני צוהר לכל-כך הרבה אנשים שבאים אליהם.
לכן, אני חושב שדווקא מציון תצא תורה. אני מעריך שרבנים במקומות מסוימים ילחשו לגבאי: תבדוק מה הולך שם. הלוא הם לא המציאו פה שום דבר. פשוט הדרך שלהם היא דרך שמחבבת את מוסד הנישואין ואת היהדות על אנשים. אני חושב שהם עשו פה מעשה חשוב מאוד לא רק מבחינתם, אלא מבחינתה של כל המערכת. אחרי מה שקרה בימים האחרונים אני בטוח שבהרבה מקומות בארץ אנשים נלחצים ושואלים: מה הם עושים שם בדיוק? למה 2,000 אנשים נרשמים בעיר אחת ולא רק 700? ואז ילמדו ויראו שדרך ארץ קדמה לתורה, ושצריך באמת לחבב את הדת היהודית הנפלאה על אנשים, ולא לערב אותם בפוליטיקה כמו שנעשה היום. זה הרושם שאנשים לוקחים איתם, ולכן הם נרתעים לפני שהם נכנסים. יש פה חשיבות רבה מאוד למאבק הזה.
לסיום, ידידיי, רבני צוהר, ישר כוח על מה שאתם עושים, ולמה שהבאתם אותנו. ולך, על המהירות שאת פועלת ועל האנרג'ייזר שבתוכך. אני חייב להגיד שאני מתראיין הרבה מאוד ברדיו "קול ברמה", אני חושב שזה רדיו מצוין. נתנו שעה לנשים, ובטח שייתנו את השעה הזאת השבוע לך.

אביעד בקשי (מנהל מכון ברלינר, הקריה האקדמית אונו): ניקח לדוגמה את השבוע האחרון. רבני צוהר, לצורך העניין, הגיעו סוף סוף למסקנה שאפשר לצאת למאבק. אבל, לוקחים עכשיו כמה צעדים אחורה כדי להציל את אותם מאות ואלפי אנשים שמחכים לפתחם בחודשים הקרובים. הם לא יכולים לחכות להסדרה חקיקתית שתיקח שנה ויותר. ממילא כאשר מגיע אליהם שר דתות ואומר להם: תקשיבו, אם אתם מורידים עכשיו ווליום, אני מוכן לשחרר לכם חבל, אז יכול להיות שהאחריות שלהם כלפי האנשים עם השמות שנמצאים כרגע אצלם בתור, היא להוריד ווליום.
המסקנה שלי היא שרבני צוהר לא יכולים להיות אלו שיובילו את המאבק הזה. חברי הכנסת הנכבדים שנמצאים פה צריכים לעשות פה את המאבק ללא קשר לשאלה באיזה עמדה רבני צוהר נוקטים ברגע נתון כי הסיטואציה שבה נמצאים רבני צוהר, שבה הם חייבים להסתדר איכשהו עם משרד הדתות ועם מועצת הרבנות הראשית בזמן נתון כדי ל- – –

היו"ר ציפי חוטובלי: איך מנתקים את התלות הזאת?

אביעד בקשי: לכן, אני חושב שגברתי היושבת-ראש ונכבדי חברי וחברות הכנסת צריכים להוביל את המהלך הזה. יש כבר הצעת חוק. בעיניי, הצעת החוק של פאינה קירשנבאום נותנת מענה מספק. פשוט צריך לרוץ איתה, בלי קשר לשאלה לאיזה פשרות יגיע שר הדתות עם רבני צוהר עם מנופי הלחץ שיש לו עליהם.

היו"ר ציפי חוטובלי: ד"ר בקשי, הצעת החוק של אזורי הרישום היא לא מספקת. יש צורך בחקיקה מובהקת שתבטל את הדף המגוחך הזה ושתאמר באופן ברור מי רשאי לחתן במדינת ישראל. עם כל הכבוד, לפתיחת אזורי הרישום, אתם תולים את יהבכם יותר מידיי בעניין פרוצדוראלי טכני שיש לו השלכות מהותיות. אבל, זו המהות.

היו"ר ציפי חוטובלי: הרבנות הראשית הוזמנה, וסירבה להגיע. לא שלחה נציג.

היו"ר ציפי חוטובלי: האם שר הדתות יתמוך בחקיקה שמסדירה מי רשאי לחתן במדינת ישראל?

דניאל בר (דובר, משרד הדתות): כן. שמי דניאל בר, דובר המשרד לשירותי דת. המנכ"ל אביגדור אוחנה במספר ראיונות טלוויזיוניים וגם ברדיו, הצהיר שהוא יתמוך בהצעת חוק שתפתח את אזורי הרישום.

היו"ר ציפי חוטובלי: לא, אני דיברתי על הסדרה של מי רשאי לחתן.

אורי אורבך: ישנו עניין המחשוב שצריך להיפתר.

היו"ר ציפי חוטובלי: כמה זמן אתם מעריכים שייקח להסדיר את עניין המחשוב? אני רוצה להבין איפה הדברים עומדים.

חיים אמסלם: זה תלוי במשרד האוצר.

דניאל בר: דובר על אוגוסט 2012. אבל, זה לא – – –

היו"ר ציפי חוטובלי: אוגוסט 2012. האם יש כבר תקציב שהוקצה לזה, תקציב צבוע לזה?

דניאל בר: כן.

היו"ר ציפי חוטובלי: האם יש כבר סניפים שהתחילו לעבור תהליך?

דניאל בר: לא. אנחנו עכשיו בשלב של אפיון המערכת, שלבים ראשוניים מאוד.

היו"ר ציפי חוטובלי: במילים אחרות, זה עוד רחוק מלהתבצע.

דניאל בר: נכון. אבל, כל עוד לא נעשתה חקיקה, הרב סתיו הוא רב יישוב, רב של רבנות שוהם – – –

זאב בילסקי: אבל, יש כוונה.

דניאל בר: כן, יש כוונה. מצרפים כוונה למעשה.

אריאל גנזל: מה שאמרת זה שהמשרד רוצה לקדם את נושא פתיחת אזורי הרישום.

דניאל בר: הוא תומך.

אריאל גנזל: הוא תומך. מה לגבי השאלה מי רשאי לחתן?

דניאל בר: זו שאלה נפרדת, לחקיקה.

חזקיהו סאמין (מנהל אגף, משרד הדתות): סליחה, זה הרבנות הראשית.

דניאל בר: הרבנות הראשית היא תחת ת.פ משרד ראש הממשלה, ולא המשרד לשירותי דת.

היו"ר ציפי חוטובלי: אנחנו נבקש את אישורו של ראש הממשלה לעניין זה. אני בטוחה שהוא ישמח לאשר.

אורי אורבך: ברור. הוא התקשר קודם לשאול למה זה לא מתקדם מהר. אנחנו נתקע. בשבועות הקרובים תפנו לעצמכם זמנים ביומנים. הרבנות תגיד שזה משרד הדתות, ומשרד הדתות יגיד שזה הרבנות.

הדר ליפשיץ (תנועת נאמני תורה ועבודה): …כמו כן, מי יהיו מדריכות כלות? מי יהיו רשמי נישואין? מי יהיו הרבנים? בעיית הגיור שהזכירו פה. מה שחסר זה תיקון שורש כולל בבעיות האלה. צריך לראות בטיפול שורש את כל הדברים האלה באופן כולל, ולחשוב איך בונים את המבנה הבסיסי של הממסד הדתי, הממסד הרבני בישראל. 
השורשים של המערכת של הרבנות הראשית והמקומית והמועצות הדתיות הם בתקופה העותומאנית, וזה נבנה בתקופת המנדט. למעשה, מבנה המנדט נשאר עד היום. זה עבד טוב כשהיתה מפלגה דתית אחת ששלטה – המפד"ל. אני לא יודע אם היא קיימת היום או לא. אבל, המפד"ל היא זו ששלטה במערכת. עד שנות ה-80 זה עבד טוב, יש מפלגה דתית אחת שאחראית על הכול. בשנות ה-80 כשקמה ש"ס ויש מאבק בין מפלגות, ובג"ץ הפך לשחקן יותר דומיננטי בזירה הציבורית, המערכת הזאת חורקת מהמון מובנים. שוב, הדבר שחסר הוא בדיקה שורשית.
למיטב ידיעתי, שתי בדיקות שורשיות נעשו. האחת – ועדת צדוק בשנת 93' הגישה המלצות שלא התקבלו. ב-2004 היתה לי הזכות לעמוד בראש ועדה ציבורית שבדקה את ועדת צדוק, ואת הרלוונטיות שלה כעבור עשור. איתי בוועדה היו הרב פרופ' שפרבר שהוא חתן פרס ישראל לתלמוד ורב קהילה בעצמו, הרב יהודה גלעד שהוא רב קיבוץ וראש ישיבה, בעבר היה חבר כנסת, השופט המחוזי ד"ר אליהו בן-זמרה, ופרופ' אביגדור שנאן, ניצב משנה בדימוס במשטרה יהודית חזני. אנחנו בדקנו. חלק מהדברים היו אקטואליים, חלק מהדברים לא היו אקטואליים.
אני רוצה להציע לשר הדתות שהוא ייזום. צדק חבר הכנסת בילסקי, הוא טיפל נכון. הוא כיבה את השריפה. הוא פעל נכון כשהוא כיבה את השריפה ולא התחפר. אבל, זה היה כיבוי שריפה.

הדר ליפשיץ: אני רוצה להסתייג מזה. אני חושב שהנושא הוא מורכב. הרצון הוא משותף, גם של רבני צוהר בוודאי, וגם של שר הדתות, של כל הגורמים.

היו"ר ציפי חוטובלי: אתה קצת תמים אם אתה חושב ששר הדתות ורבני צוהר נמצאים באותו צד. הם נמצאים משני צידי המתרס. יש כאן אינטרסים פוליטיים מתחרים.

היו"ר ציפי חוטובלי: …אני רוצה לסכם את הדיון. מבחינתי, הדיון הזה היה מאוד חשוב, קודם כל, כדי להבין את הבעיה. אני חושבת שהרבה פעמים כשיש סערה ציבורית לא תמיד מבינים מי נגד מי, ומה הבעיה. אני חושבת שהדיון הזה הבהיר בצורה מאוד ברורה איפה נמצאות הבעיות.
בעיה מספר אחת, בעיית אזורי הרישום. אני חושבת שאת הבעיה הזאת צלחנו דרך החקיקה של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. אני מכירה את המפלגה שלה, ומהר מאוד נדע איפה הם עומדים, האם זה יהיה תוך שבועיים, והאם הם ילכו למהלך של חקיקה פרטית. אני לא הייתי דואגת, החוק הזה יעבור.
החוק השני הוא חוק שכיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה אני אניח על שולחן הכנסת בקרוב. יש לי כבר מתווה לחקיקה בעקבות שיחה עם הרב גנזל. אני רוצה לומר את עיקרי הדברים כאן לפרוטוקול. אנחנו כמובן נשב כדי לדון. אם יש לכם הערות אז כמובן שאפשר לעשות את זה גם בפגישה.
למעשה, החוק יהפוך את דף הקריטריונים שחילקתם כרגע לבלתי רלוונטי. הוא יבטל אותו. החוק יקבע כי מי שהוסמך לרבנות על-ידי הרבנות הראשית, והוא מוסמך לכהן לפחות כרב שכונה, בנוסף קיבל הרשאה לעריכת חופה וקידושין מאחד מרבני הערים, עבר הכשרה ספציפית לעריכת חופה וקידושין מבחינה הלכתית, יהיה רשאי לחתן ולרשום לנישואין.

אורי אורבך: בנוסף, זה לא או או.

היו"ר ציפי חוטובלי: זה גם, גם וגם. אני פותחת את זה. אני חושבת שכל אחד מהקריטריונים האלה הוא חשוב.

דוד סתיו: זה מצריך דיון.

אורי אורבך: לא, את מוציאה פה כמה אלפי אחרים.

היו"ר ציפי חוטובלי: הרב סתיו, זה הצעת החוק שלכם. בנוסף, החוק יסדיר את חופש הבחירה של נשים לבחור מדריכות כלות על-פי קריטריונים שייקבעו. זה המתווה לחקיקה ואנחנו כמובן נצטרך לעבוד עליו באופן יותר פרטני. אבל, אני חושבת שזה הדבר היחיד את השאלה מי רשאי לחתן במדינת ישראל. להלן, "חוק צוהר". אני שמחה לומר שמן הסתם יהיו הרבה שותפים להצעת החוק הזאת. אני מאוד מקווה שלא נצטרך יותר לתפור את זה בטלאים, אלא באמת בדבר חקיקה מוסדר במדינת ישראל.

שינוי גודל גופנים