הוועדה לפניות הציבור: דיון בנוגע לתלונות חוזרות ונשנות לגבי מיעוט של נשים בתפקיד הסניטריות בבתי חולים

בעקבות מספר רב של פניות ותלונות לגבי מיעוט הנשים בתפקיד הסניטריות בבתי החולים, נערך הדיון הזה.
בדיון נבדק החשש לאפליה וזה נשלל.
במהלך הדיון הגיעו להסכמה שהגורם הוא חוסר רצון בקרב נשים לעסוק בעבודה זו בעקבות אופיה הפיזי והדורשני.
לדיון הוזמנו נציגים של משרד הבריאות, נציגים של בתי חולים ועוד.

סדר היום:    
פניות ציבור בנושא היתר לנשים לעבוד כסניטריות בבתי חולים.

פרוטוקול:

היו"ר אורי מקלב: ברוכים הבאים. אני פותח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור. על-סדר היום: פניות ציבור בנושא היתר לנשים לעבוד כסניטריות בבתי החולים.   
אנחנו פחות הסתכלנו על הנושא של אפליה בין המינים אלא יותר בחלק הערכי וזאת בעקבות פניות שהגיעו לחברת הכנסת סולודקין שגם תרחיב. הגיעו תלונה על-כך שבבתי חולים משמשים רק סניטרים וכאשר צריך לבצע פעולות סניטריות שיש בהן היבט אינטימי כמו העברת חולה לניתוח, העברת חולה ממיטה למיטה ועוד פעולות, הדבר נעשה על-ידי סניטרים גברים בלבד ואין אפשרות שכל מין יטפל בבני מינו. מדובר ברחצה, הלבשה, גילוח וכדומה.   
אני לא ארחיב, אבל יש כאלה שאומרים שעבודת הפרך שהעבידו אותנו המצרים, בעיקר מה שזוכרים מכל הגלות שהיתה לנו במצרים, זה לא שפרעה רחץ את הצרעת שלו בדמם של  ילדים יהודיים, אבל זוכרים את עבודת הפרך שעבדו בני ישראל במצרים. מה זה עבודת הפרך? זה לא שלקחו אבנים של חצי טון על הגב שלהם אלא שנתנו לנשים לעבוד עבודת גברים ונתנו לגברים לעבוד עבודת נשים. זאת היתה עבודת הפרך. הכוונה היא שנתנו דברים שלא מתאימים. העבידו אותך בפרך ונתנו לך לעשות דברים שהם נגד האופי שלך, נגד המהות שלך, נגד היכולות שלו. הגעתי לתובנה הזאת מהפנייה שהגיעה אלינו.   
נבקש מחברת הכנסת סולודקין להציג את כל הנושא לפרטיו ולאחר מכן נשמע מכם.

מרינה סולודקין: …קודם כל אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, חברי הרב אורי מקלב ולמנהלת הוועדה. אני ראיתי איך הם התייחסו לפניות ציבור שהגיעו אלי. היו לי כמה מכתבים שבהם נשים טוענות שיש אי סדרים בבתי חולים, אין מספיק נשים סניטריות. בגלל זה צנעת הפרט וכמה פעולות שחולים זקוקים, מבוצעים על-ידי גברים. קראתי מכתב של גברת מרמת-גן.

מרינה סולודקין:היא כתבה אלי 3 מכתבים בנושא הזה. גם אני קראתי את הממצאים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת וגם את התשובות של בתי החולים. הבנתי שככלל במדינת ישראל יש שוויון בעבודה סניטרית, אבל כמו שאני מבינה, בגלל שפונות אלי בטלפון גם נשים שאומרות שאין כבוד לצנעת הפרט, הבנתי שלא בכל בתי החולים יש צנעת הפרט ואולי בכמה בתי חולים יש העדפה לגברים.

היו"ר אורי מקלב: יותר מכך, בכל המקומות אין דבר ברור שהעבודות האלה יעשה על ידי בן מינם. לא בכל בתי החולים יש נהלים ברורים בנושא הזה. זה נמצא בממצאים.

מיקי דור (ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות) : אם תגידי לי על בית חולים ששם זה לא נשמר, מחר בבוקר אני שם.

מרינה סולודקין: הופתעתי מאוד מהתגובה המהירה והעניינית של משרד הבריאות. ראיתי שאפילו יש תיקון לחוק. אני 15 שנה כאן ואני לא יודעת שלא בכל המשרדים מגיבים במהירות.   
חבל שלא יכולנו להזמין את אלה שפנו אלינו אבל מה שחשוב זה התוצאה. אם תהיה תשומת לב שבמדינה שבה יש נשים אלופות, אז יכולות להיות גם סניטריות. יכולות להיות טייסות ורופאות וכל מיני דברים ויש שוויון בין המינים.   
דבר שני, צריך לכבד את הרצון של החולה. אם הוא רוצה טיפול על-ידי אישה, אני חושבת שיש לו זכות לזה. תודה רבה.

היו"ר אורי מקלב: אני אקריא לכם מהממצאים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת: "בבתי חולים של שירותי בריאות כללית לא קיימת בבתי החולים הנחייה בנוגע להתאמת המטפל למין המטופל. במידה והמטופל מביע רצון בכך, מונחה הצוות להיענות לבקשה".   
אנחנו תכף נגיע לשאלה מה זה רצון ובקשה. אנחנו חושבים שכחלק מזכויותיו של החולה, עם אשפוזו, ניתן לו גם את הזכות לבחור בידי מי להיות מטופל.   

לילי פרלמן (ראש אגף סיעוד חטיבת בתי חולים, שירותי בריאות כללית): הרוב המכריע של העובדים הן נשים.

היו"ר אורי מקלב: אבל אם מישהו מבקש?

לילי פרלמן: הבעיה הפוכה, לא בטוח שבכל משמרת יהיה לנו גבר, זה לא ריאלי.

קריאה: קיים השוויון אבל אין נשים שהולכות להיות סניטריות.   

מרינה סולודקין: כל הישיבה היתה מתייתרת לו שר הבריאות היה עונה לאישה.  הכול התחיל מזה שלא קיבלו תשובה מהמשרד.

מיקי דור: כוח העזר הלא מיומן, מה שנקרא סניטר, לחלוטין לא אמור לגעת בחולה. לא לרחוץ אותו, לא להלביש אותו ולא לנגב אותו, שום פעילות בנגיעה ישירה בחולה. זה אסור, הם לא שייכים לנושא.

היו"ר אורי מקלב: מי מעביר ממיטה למיטה כשאת החולה מכסה רק חלוק?

מיקי דור: כוח עזר מיומן שהן אחיות.

לילי פרלמן: סניטרים כן מעבירים אבל הם מעבירים מחדר ניתוח לחדר ניתוח, מהמחלקה לרנטגן.

מיקי דור: לגבי מגע עם אישה ולהיפך. אנחנו ראינו כל השנים בחוק זכויות החולה את הבסיס לדבר הזה. אדם מקבל אך ורק את הטיפול שהוא מסכים לקבל מאנשים שהוא מסכים לקבל מהם. אנחנו חושבים שחוק זכויות החולה מכסה את זה מכל זווית אפשרית. אין לנו חוק מיוחד שאסור לגנוב מחולים או אסור לעשות בהם מעשים מגונים כי זה מובן מאליו, זה בחקיקה הכללית.   
אם יש פה לקונה שכבודו סבור שצריך להביא תקנה מיוחדת, אין שום התנגדות של המשרד.

רותי רוטשטיין: קיימת הנחייה לפעול על-פי חוק זכויות החולה על פי רצונו ובקשתו של החולה. כל עובד שנכנס למערכת מחויב – – –

שלומית אבינח (מנהלת הוועדה): לא כל חולה יודע להתעקש.

היו"ר אורי מקלב: בסדר, אבל צריך לפרסם את זה.   
אני רוצה לעשות סדר בדברים. יותר ויותר יודעים שהיום זכותו של כל חולה שמישהו יתלווה אליו לכל בדיקה. היום יש שלטים ואנשים יודעים

היו"ר אורי מקלב: …אנחנו נקריא מה שכתבה גברת רזדי, מרחוב חיבת ציון ברמת-גן. זה מכתב שבו היא פנתה לשר הבריאות ופנתה גם אלינו במכתב יותר מפורט:   
"הנני פונה אליך לבקשה לטיפולך המיידי בטיפול בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות למען השוויון, חופש העיסוק וצנעת הפרט לנשים בבתי חולים וכדומה. לצערי נתקלתי רבות בבתי חולים שרק גברים מועסקים כסניטרים, גם לנשים שמגלחים אותן, רוחצים אותן וכדומה וזאת למרות סירובן, דבר הפוגע קשות בצנעת הפרט.   
מספר נשים שביקשו לעבוד בנ"ל נתקלות בסירוב מוחלט מהנהלת בית החולים מאחר ויש חוזר מנכ"ל שרק גברים יעבדו" – ענו להם שרק גברים יעבדו.

היו"ר אורי מקלב: אין חוזר מנכ"ל אבל הם טוענים שבתי החולים לא מוכנים לקבל – אני בטוח שנשים לא רוצות לעבוד בעבודה הזאת, אבל אני מניח גם שאם אישה תבוא למכרז לעבודה של סניטרים, בית המשפט יעדיף מישהו שיכול ולא שאחרי חודשיים יתבע אותו – – –

היו"ר אורי מקלב: תרשו לי רק להקריא לכם את המכתב. המכתב נכתב ב-15.10.2009. היא כותבת: "מכתבי עדיין לא נענה ולא טופל ב-15.3.2010". אני מקריא את המכתב. בסך הכול אנחנו מקריאים מכתב של אזרח. בשביל זה אנחנו נמצאים פה.   
לפעמים פונה אחד מתוך 7 מיליון, אבל בנושא הזה פנה לא אחד. מהפרט אנחנו מנסים ללמוד על הדברים. ברוך השם, היו לנו הפתעות שמפניה קטנה נעשו דברי גדולים וזה הפך לפיתרון כללי.   
היא ממשיכה וכותבת: "זוהי פגיעה בשוויון ובחופש העיסוק, בצנעת הפרט בנשים. למרות שכרוך בזה פעמים קצת עבודה פיסית, ישנן נשים שמוכנות לעבוד בזה, כמו שישנן נשים נהגות אוטובוסים, חיילות בחיל הים, למרות שהעבודות הן פיסיות. אי-לכך, אבקש ממעלתו שיפעל מיידית למען השינוי וצנעת הפרט".   

היו"ר אורי מקלב: היא מדברת על שני הנושאים. היא מדברת על שוויון בתעסוקה וגם על צנעת הפרט. המשפט הראשון שלי היה שנראה שהפנייה עוסקת בנושא השוויון אך אנחנו לא מתכוונים לשים דגש על הנושא הזה. בדיון הזה אנחנו עוסקים בצנעת הפרט. גם עבודת מרכז המחקר והמידע של הכנסת עסקה בעניין הזה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם תהיה יותר פתיחות ויותר רצון – אם באמת קיימת בעיה של צנעת הפרט, אם תהיה יותר נכונות ויותר מודעות ויותר פניות בנושא הזה, הנושא הזה יוכל להיפתר. מי שכן ירצה לבקש ויבקש במפגיע כך וכך, הוא יוכל לקבל זאת.   
כדי שנהיה יעילים ותמציתיים צריך להגדיר על מה אנחנו מדברים. על מי אנחנו מדברים ששם אנחנו רואים שיש בעיה? אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שסניטר הוא רק המוביל את  האלונקה ממקום למקום, גם שם אני עדיין חושב שיש דברים. בכל אופן, הוא כן נוגע בחולה.   
אם כאשר אנחנו מדברים על עובד מיומן או לא מיומן אנחנו מדברים על עובד שנוגע או לא נוגע בחולה, גם לאותו סניטר יש מגע עם החולה.

רחל אדטו: זאת מהות התפקיד שלו. אם היית קורא לסניטרים שליחים זה היה מקל על העניין. כוח עזר זה בדרך כלל כוח עזר רפואי וסניטרים זה הקבלה לשליחים. בוודאי שהשליחים נוגעים בחולים כי אם מעבירים חולה מהמיטה בחדר ניתוח או מהמיטה ברנטגן, יש פה שתי העברות פיזיות, שבין היתר השליח הוא זה שעושים אותם.   

היו"ר אורי מקלב: אנחנו תמיד מתעניינים בניסיון שלך מהעבר שלך כמנהלת בתי החולים או כסגנית בית החולים. הנה המרכז הרפואי שערי צדק הוא היחיד שמגדיר שיש כוח עזר סיעודי" "בין היתר מסייעים ברחצה ובפעולות אינטימיות אחרות. רוב כוחות העזר בבית החולים הן נשים. בית החולים פועל לכך שהטיפול יינתן על ידי בן מינו של המטופל."   
פה יש הגדרה: אלה שליחים. "עוסקים בהעברת מטופלים על גבי מיטות בתוך בית החולים והם אינם נוגעים במטופל כלל. לתפקיד נדרש כוח פיזי רב. משקל המיטה יכול להגיע ל-250 קילוגרם ויותר. אין מניעה עקרונית לשיבוץ נשים בתפקיד אבל בפועל אין ביקוש מצד נשים לעיסוק בעבודה זאת. "   
יש להם גם עוד דבר שנקרא "כוח עזר בחדרי ניתוח". הם עסוקים בעבודה פיסית קשה. בית החולים שערי צדק מחלק את זה לשלושה תפקידים.

רותי רוטשטיין: לכל אחד יש שם אחר אבל זה אותו דבר.

היו"ר אורי מקלב: יש מקומות קוראים לזה אלונקאים ויש כאלה שקוראים לזה "בחורים בחדר ניתוח". שם מדובר בשינוע והשכבה לפני ואחרי ניתוח.   
אם כך, אנחנו רואים שככל שמדובר באלונקאים, סניטרים, שליחים שעוסקים רק בהעברת החולים, הגם שזה כרוך גם במגע עם החולה, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה רק בהעברה. צריך אולי לעורר את ההנחיה. אני מניח שאחרי הניתוח יש אחות אבל אם תהיה גם לפני הניתוח מה טוב.   
השאלה היא לגבי כוח העזר הלא מיומן. האם אותו אלונקאי צריך להעביר חולה לחדר הניתוח והחולה עדיין לא מוכן וצריך להעביר אותו לחלוק של הניתוח.  האם אותו סניטר או אותו שליח עושה את זה? אם הוא לא עושה את זה, אז אנחנו באמת צריכים להתרכז – – –

מיקי דור:גם לא פעולות גילוח. בשום פנים ואופן אסור להם לגעת ולעשות את זה. חל איסור מוחלט.

רחל אדטו: הם מתרכזים בתלונות של נשים שגברים נוגעים בהם. למה לא תסתכל על המחלקה האורולוגית ותגיד איפה הגברים? זאת אותה בעיה. התלונות באו מנשים אבל הבעיה גם קיימת – – –

רותי רוטשטיין: כל הגברים המאושפזים, בעיקר בערב ובלילה וכל הצוות הן נשים.

רחל אדטו: קיימת מצוקה של כוח אדם וזה בדיוק מתחבר. בגלל מצוקה של כוח אדם בית חולים, ביכולות שלו, לא תמיד מסוגל לתת מענה אופטימאלי. לא תמיד אתה יכול למצוא רק גברים במחלקות אורולוגיות ורק נשים במחלקות הנשים. מלכתחילה בית החולים משתדלים כי זה פותר הרבה אי נעימויות שגם הנהלות בתי החולים רוצים להימנע מהן.   
אתה יכול לכפות שבגינקולוגיה יהיו רק כוחות עזר של נשים ובאורולוגיה רק כוחות עזר גברים? קשה מאוד לעשות את זה. יש לך מצוקה של כוח אדם. אני בטוחה שכל הנהלות הסיעוד בכל בתי החולים משתדלות לפתור את זה כך.   

עדינה מרקס עדינה מרקס: במשך השנים יש לנו פעם בשנה פנייה, בדרך כלל בכתב רש"י – אנחנו כבר מכירים את הפונה – למה פוגעים בצנעת הפרט של הנשים? למה גבר לוקח אישה לחדר ניתוח, הוא יכול להציץ לה וכדומה. אנחנו עונים תמיד אותו דבר, שאין שום חוק שאוסר על נשים לעבוד ככוח עזר או כאלונקאיות ובכל מקצוע שהוא. נשים לא מעוניינות במקצוע הזה. המשכורת נמוכה, העבודה קשה. זאת גם עבודה במשמרות ולא כולן מעוניינות.   
אחרי שחקרתי את העניין הסתבר שהבעיה היא לא-כל כך בבתי החולים אלא במוסדות סיעודיים. במוסדות סיעודיים זאת בעיה חריפה מאוד וצריך להתעמת איתה. במוסדות סיעודיים מעסיקים עובדים ומפטרים עובדים לפי מספר החולים שנמצאים, לפי מצבת החולים באותו זמן. בדרך כלל הם גברים ואין כוח עזר נשים. הם עובדים במשכורות הכי נמוכות שיש. הם ניתנים לפיטורין ולהחזרה לעבודה לפי  מצבת החולים. הם לא מתייחסים כל-כך יפה, בלשון עדינה, לחולות. יש דברים מאוד מזעזעים במוסדות סיעודיים. אבל אין אפליה בקבלת עובדות לעבודה. מי שמוכנה לעבוד, אין היום אפליה, לא במוסדות סיעודיים – – –

היו"ר אורי מקלב: אנחנו לא מדברים על אפליה, אנחנו מדברים איך מתמודדים עם מצב של חסר. ברור לנו שאין אפליה, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין אפליה.

עדינה מרקס (יו"ר האגודה לזכויות החולה): במשך השנים יש לנו פעם בשנה פנייה, בדרך כלל בכתב רש"י – אנחנו כבר מכירים את הפונה – למה פוגעים בצנעת הפרט של הנשים? למה גבר לוקח אישה לחדר ניתוח, הוא יכול להציץ לה וכדומה. אנחנו עונים תמיד אותו דבר, שאין שום חוק שאוסר על נשים לעבוד ככוח עזר או כאלונקאיות ובכל מקצוע שהוא. נשים לא מעוניינות במקצוע הזה. המשכורת נמוכה, העבודה קשה. זאת גם עבודה במשמרות ולא כולן מעוניינות.   
אחרי שחקרתי את העניין הסתבר שהבעיה היא לא-כל כך בבתי החולים אלא במוסדות סיעודיים. במוסדות סיעודיים זאת בעיה חריפה מאוד וצריך להתעמת איתה. במוסדות סיעודיים מעסיקים עובדים ומפטרים עובדים לפי מספר החולים שנמצאים, לפי מצבת החולים באותו זמן. בדרך כלל הם גברים ואין כוח עזר נשים. הם עובדים במשכורות הכי נמוכות שיש. הם ניתנים לפיטורין ולהחזרה לעבודה לפי  מצבת החולים. הם לא מתייחסים כל-כך יפה, בלשון עדינה, לחולות. יש דברים מאוד מזעזעים במוסדות סיעודיים. אבל אין אפליה בקבלת עובדות לעבודה. מי שמוכנה לעבוד, אין היום אפליה, לא במוסדות סיעודיים – – –

היו"ר אורי מקלב: אנחנו לא מדברים על אפליה, אנחנו מדברים איך מתמודדים עם מצב של חסר. ברור לנו שאין אפליה, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין אפליה.

עדינה מרקס: צריך לעודד אותן לבוא.   

היו"ר אורי מקלב: אנחנו רוצים לדעת אם יש בעיה ואם כן, איך מתמודדים איתה. גם אם אין אפליה, איך מעודדים נשים לעבוד?

עדינה מרקס: אם נשים לא רוצות זה דבר אחד ואם אוסרים על נשים זאת בעיה שנייה.

רחל אדטו: אנחנו יודעים שלא אוסרים.

עדינה מרקס: אף אחד לא אוסר על הנשים לעבוד רק שתנאי העבודה הם כאלה שנשים לא רוצות לעבוד.

אהרון אסקל (מנהל אדמיניסטרטיבי, מחלקת יחסי ציבור, בית חולים לניאדו): אני רוצה להוסיף שבתי החולים שדיברתי איתם אמרו שהם מעולם לא נתקלו בנשים שביקשו לעבוד בתפקיד של סניטריות.

עדינה מרקס: בדרך כלל גברים כותבים את המכתבים האלה. אם היתה איזו אישה שכותבת למה לא מקבלים אותה לעבודה, תאמין לי שהיינו על ההרים והגבעות ולא היינו מוותרים.

אהרון אסקל: כשראיתי שהנושא הוא היתר לנשים לעבוד כסניטריות, זאת למעשה פעם ראשונה ששמעתי על הבעיה. אני רואה שכל הנוכחים באותה בעיה, כי אף פעם לא שמענו על בעיה של היתר לנשים. ראשית, נשים לא פונות. שנית, יש בחדר ניתוח משהו שקוראים לו "סניטרית" אבל יש ערבוב. יש כוחות עזר שהם מבצעים את הפעולות ויש את אלה שעושים את השינוע. הכי טוב אם לכל מין היה אחד שיטפל במינו.

היו"ר אורי מקלב: בבית חולים "לניאדו" יש מחלקת נשים מאוד גדולה ושם מעבירים נשים לניתוח.

אהרון אסקל: לדוגמה, להעביר יולדות, המיילדות או האחיות עצמן עושות את הפעולה כיוון שההורדה לחדרי הלידה וכדומה, זה הכול באותו מתחם.

רותי רוטשטיין: זה נכון בכל בתי החולים.

אהרון אסקל: אז כנראה שיש את הרגישות – – –

רותי רוטשטיין: היולדות זה באגף נפרד.   

היו"ר אורי מקלב: השאלה, האם זה נכון שהאחיות עצמן לוקחות את היולדות?   

רותי רוטשטיין: המיילדת יורדת לחדר הניתוח עם היולדת.   

אהרון אסקל: אותו דבר גם מחדר הלידה לאחר הלידה, חזרה למחלקת יולדות. את זה עושות בעיקר האחיות.   

היו"ר אורי מקלב: הן גם מובילות את המיטה?   

אהרון אסקל: כן.   

היו"ר אורי מקלב: ודברים אחרים?   

אהרון אסקל: בדברים אחרים יש שינוע רק של גברים. אין אישה שמחפשת סוג עבודה כזה, זאת עבודה פיסית קשה.   

היו"ר אורי מקלב: מה עם מה נקרא כוח עזר מיומן בהכנה לניתוח?   

אהרון אסקל: כמעט כולם זה נשים.   

היו"ר אורי מקלב: איך אתם מתמודדים במחלקות של הגברים?   

אהרון אסקל: יש אצלנו רגישות מסוימת – – –   

היו"ר אורי מקלב: מה אתם עושים במחלקה אורולוגית, למשל? האחיות מטפלות בגברים ומכינות אותם לניתוח?   

אהרון אסקל: אני מאמין שכן. אני לא בטוח אבל לא שמעתי – – –   

היו"ר אורי מקלב: זאת אומרת, שאתם לא מתמודדים בצורה מיוחדת עם העניין.   

אהרון אסקל: יש איזו רגישות מסוימת. לפי הפציינט ולפי ההכרה של הדרישות שלו – גם רופא מסוגל לעשות פעולה שאולי היא לא לפי הרמה שלו. אם הוא מבין שלפציינט זה די חשוב ואין גבר שיעשה את זה, אז הם גם – – –   

היו"ר אורי מקלב: יש להם נכונות ומודעות, אז ה הפרדות – – –   

אהרון אסקל: גם אם אחות תראה שהשליח לא מסתדר, היא תעזור בקטע של הטיפול בחולה כדי להקל.   

היו"ר אורי מקלב: או שהרופא יעשה פעולות מסוימות – – –   

מיקי דור: כשיש צמצום בגברים כמעט תמיד הרופאים עושים כי לא מתאים לאחיות.   

רותי רוטשטיין: למרות שלפי ההכשרה שלהן הן יכולות לעשות את זה.   

מיקי דור: התכוונתי לקטטר. בגינקולוגיה קורה שאישה מבקשת רופאה אישה ולא גבר. יש מחסור ברופאות נשים.   

היו"ר אורי מקלב: אני חוזר על מה שאמרתי. ככל מה שקשור לכוח אדם מיומן – – –   

אהרון אסקל: עובדה שנשים יולדות אצל רופאים גברים. מבחינת נוחיות או בושה, לא שמעתי על אישה שתסרב. למעשה היא מרגישה שהוא איש מקצועי. גם לגבי אחיות, לאנשים יש אותה גישה. כיוון שמדובר פה במישהי היא מוסמכת ומקצועית אפשר לקבל אותה.   
אין ספק שיותר נוח שכל מין יטפל במינו.

לילי פרלמן: אני נציגת שירותי בריאות כללית. הדגש שלנו הוא קודם כל יישום חוק החולה ועל הכשרה ומודעות של הצוות. כל אדם שמתקבל לעבודה, בין אם הוא סניטר, בין אם כוח עזר, בין אם הוא אחות ובין הוא פקידה. כשהם נכנסים לעבודה הם מקבלים הרצאות, חומר כתוב, נכנסים ללומדה לחוק זכויות החולה. אין אדם שנכנס לעבוד במחלקה ולא מקבל איזו הכשרה וחותם שהוא הבין ומקבל את עקרונות החוק.   
הדבר השני זה בקרה ופיקוח. האנשים לא עובדים לעצמם ויש בקרה ויש פיקוח. אני חושבת שכל המוסדות עושים את הבקרה והפיקוח, זה נמצא על סדר היום. גם משרד הבריאות עושה בקרות על כל המערכת. הנושא הזה נמצא כל הזמן על סדר-היום. צריך לזכור שבבתי חולים וגם במוסדות סיעודיים מצבים לא פשוטים. יש חולים מאוד כבדים, יש חולים ששוקלים מעל 200 קילוגרם ומוכרחים עזרה של גבר אחרת נישאר בלי אחריות.   
אנחנו עושים מבדקים על הרבה מאוד נושאים וגם על הנושא של צנעת הפרט. אנחנו גם עושים סקרי שביעות רצון. אגב, זה נושא שזוכה לציון גבוהה.   
אני רוצה להגיד שאין לנו מה להתבייש. בתי החולים של שירותי בריאות כללית עברו תו תקן אמריקאי, קרידטציה של JCI וקיבלנו הרבה מאוד מחמאות על הנושא הזה של צנעת הפרט וזכויות החולה. הנושא הזה נמצא על האג'נדה ומטופל.

רותי הורניק (הרשות לקידום מעמד האישה): אני מהרשות לקידום מעמד האישה. תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין וליושב ראש הרב מקלב. גם ברשות לקידום מעמד האישה נתקבלו פניות בנושא הזה. גם אנחנו חשבנו שיותר מדובר על צנעת הפרט מאשר על חופש העיסוק. בעקבות הפנייה שלנו אל משרד הבריאות יצא החוזר. אבל יש בו פספוס כי הוא באמת מדבר על פגיעה בחופש העיסוק במקום לדבר על הקפדה על צנעת הפרט.   
אנחנו ברשות לקידום מעמד האישה נמשיך לנסות למצוא את הדרכים לפנות אל כל בתי החולים.

…   

היו"ר אורי מקלב: אני רוצה לסכם את הדיון. יש סוג של דיונים שמראש אנחנו יודעים שזה יותר עניין של בירור מאשר תובנות ומסקנות. רצינו להציף את הנושא. אין ספק שחלק מהטיפול בנושא זה הצפת הנושא. ברגע שיש את המודעות, הדברים מתפרסמים, אתם מעוררים אותם. ישנו גם שיתוף פעולה עם משרד הבריאות שלא רואים את הדברים כביקורת אלא משתפים פעולה בהעלאת נושאים שמוצפים על-ידי אזרחים.   
אני מבין שבבתי החולים יש כוח אדם לא מיומן. אנחנו מבינים גם שהאלונקאים והשליחים לא עושים עבודות קשורות לגוף החולה או בחולה עצמו מעבר להובלה והעברה ממיטה למיטה. שאר הפעולות נעשות על-ידי כוח העזר המיומן.   
באשר לכוח העזר המיומן צריך להשתדל ולהעדיף שכל מין יטפל במינו, בוודאי כאשר יש בקשה מפורשת של החולה.   
מעבר לכך, וכאן אני רואה את תפקידו של משרד הבריאות, להביא את זה לידיעת החולים שיש להם את הזכות לבקש זאת. חולה שמתקבל היום מקבל דף עם זכויות החולה. האם גם בנושא הזה אפשר להוסיף עוד איזו שורה, שלא רק בביקור רופא אתה רשאי שמישהו יצטרף אליך, אלא זכותך, בדברים אינטימיים, שהצוות יעשה ככל יכולתו.

מרינה סולודקין: אדוני היושב ראש, אני מבקשת דיון המשך בעוד 6 חודשים בנושא כבוד האדם וצנעת הפרט בבתי החולים הסיעודיים.

היו"ר אורי מקלב: ד"ר דור אמר שהוא יישב על הדברים כדי שנהיה מוכנים לוועדה נוספת ואפילו להביא את המסקנות שלנו בנושא הזה. הנושא יהיה רק בתי החולים הסיעודיים ששם קיימת הבעיה.   
גם נפנה למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות ונבוא מוכנים יותר לדיון הזה.   
הרבה פעמים פונים אלינו בבקשה שרוצים מקום מסוים או רופא מסוים. הטענה שלנו והתשובה שלנו לכל הפונים היא שבמערכת הציבורית חולה לא יכול לבקש רופא מסוים ורופא לא יכול להחליט שהוא מטפל רק בחולה מסוים. במערכת הציבורית כולם שווים, כל המטפלים וכל המטופלים. אם אתה רוצה רופא פרטי או טיפול פרטי, בבקשה, זה הסכם חוזי ולכן אתה הולך לבית חולים פרטי או למערכת הפרטית איך שהוא מוגדרת. אז אתה יכול לבקש רופא מסוים.   
אותו דבר אנחנו אומרים גם לבתי החולים הסיעודיים. אם ידך משגת, אתה יכול לבקש.

היו"ר אורי מקלב: הבקשה שלנו היא להשתדל שכל בתי החולים יהיו שווים, שלא יהיו לנו כאלה בקשות. אנחנו מבינים שאדם רוצה לתת כמה שיותר ליקיר שלו, אבל המטרה שלנו היא שכל בתי החולים יהיו שווים, דהיינו, אל שמשתרכים מאחור לנסות לקדם מהם ולנסות לדרוש מהם להשתפר.   

עדינה מרקס:אתה לא יכול לבקש שאתה רוצה רק בהדסה ירושלים אם אתה שייך לאזור ואם אין הסכם נותן שירותים לפי סעיף 23 לחוק ביטוח לאומי.   

היו"ר אורי מקלב: דיברנו על בתי מוסדות סיעודיים.   
ד"ר דור, אני מניח שאליך מגיעות הרבה יותר פניות מאשר אלי.

ד"ר דור: אם תעבירי לי את הפנייה הפרטנית הזאת, אני לרשותך.  

מרינה סולודקין: אני בטוחה שאני יכולה לעבוד מולך אבל אני רוצה לשמוע את העניין הכללי. גם איך שמדברים בטלפון, זה גם לא נוח.   

היו"ר אורי מקלב: תודה רבה, הישיבה נעולה.

שינוי גודל גופנים