הוועדה לזכויות הילד: דיון בנוגע לבעיית נישואי הבוסר בישראל

גיל הנישואין החוקי כיום במדינת ישאל הוא 17.
אולם, קיימת בעיה בקנה מידה לא מבוטל של נישואי בוסר – נישואין בגיל צעיר מהגיל החוקי. ישנם מקרים לא מעט מקרים של נישואין שכאלו.
על אף שקיים חוק כנגד זה, וניתן להעמיד לדין את העוברים עליו, ישנו כשל באכיפה.
מטרת וועדה זו היא לרדת לעומק הבעיה ולהציע פתרונות.   

סדר היום:
נשואי בוסר

פרוטוקול:

היו"ר זבולון אורלב: אנחנו רוצים לפתוח את הישיבה שתעסוק היום בנישואי בוסר, ואני גם רוצה להודות לאיתי פידלמן. אני שמח שהועדה לזכויות הילד מעמיסה על מ.מ.מ.
הסוגיה שלנו היא נישואין בקרב קטינים, שהיא, אני קורא לזה: חלק מהבעיות הנעלמות במדינת ישראל, המוסתרות, שיש קבוצה של סוגיות שמשום מה, החברה מטאטאת את זה מתחת לשטיח. מתעלמת, לא מטפלת, עוצמת את עיניה, ולצערי יש צעירות רבות שמשלמות על כך מחיר, כנראה כבד מאד.
לא בכדי קבע המחוקק את האיסור להתקשר בקשר של נישואין לפני גיל 17, כיוון שיש שורה של נימוקים כבדי משקל שמבהירים, או מסבירים את הסיבה לכך שקודם כל, זה סוגיה של הבשלות הנפשית והמנטלית לשאת בעול רעיה ואם, וכמובן גם הסוגיות הכלכליות. הרי ברור לחלוטין שמי שנשאת היא בדרך כלל גם תיפלט ממעגל הלימודים, ופליטה ממעגל הלימודים פירושו של דבר גם הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הוא סיכוי נמוך, ואם משתלבים בשוק העבודה הסיכוי לשכר ראוי הוא גם כן סיכוי נמוך, הוא בעצם חורצים את גורלה של נערה, ועל פי הרושם שלי, הסוגיה כאן היא יותר חמורה מפני שכנראה הנערה לא מקבלת את ההחלטה בעצמה, ומבחירה חופשית, אלא בדרך כלל בכפייה, או בלחץ חברתי, או לחץ דתי של המשפחה, של התרבות, ושל הקהילה. ולכן המחוקק עומד לימינה, ואנחנו מקיימים את הישיבה כדי, במסגרת תפקידנו, כפיקוח על הרשות המבצעת, לדעת שהרשות המבצעת עושה את הדרוש על מנת שהחוק לא יהיה רק אות מתה.

היו"ר זבולון אורלב: עלו הצעות חוק, אבל הצעות חוק, למשל, ראיתי שהאגודה לזכויות האזרח רוצה להאריך, להעלות את הגיל לגיל 18. היו הצעות חוק כאלה, והיו הצעות אחרות בסוגיה הזאת, אבל הדיון שלנו הוא קודם כל לברר שהרשויות עושות את הדרוש.
אתן לך דוגמא ראשונה: עצם הקושי לאסוף את הנתונים, נכון איתי? עצם הקושי לאסוף את הנתונים הוא כבר מלמד. סוגיה שיש קושי לאסוף נתונים כבר מעידה שיש בעיה. כי כשלא רוצים לדעת לא אוספים נתונים. אין נתונים.

איתי פידלמן (מרכז המחקר והמידע של הכנסת): חשוב רק לציין שיש איחור בדיווחים. נערה לפעמים מתחתנת בגיל 15, ומדווחת על זה רק בגיל 17, ואז זה מגיע מאוחר לרשויות.

היו"ר זבולון אורלב: נכון. או שהיא מדווחת בגיל 18, או אם היא מדווחת בגיל 18 או בגיל 20 והיא לא אומרת בדיוק מתי היא נישאה, זה גם.

איתי פידלמן: היא אומרת מתי היא נישאה.

היו"ר זבולון אורלב: או שהיא לא אומרת.

היו"ר זבולון אורלב: אין לי טענות. אבל אם אני אבקש לדעת מה השכר הממוצע בבתי הדין הדתיים, אני בטוח שאני אקבל את זה מיידית. יש דברים שהם מאד חשובים לדעת, אז יודעים עליהם. יש דברים שלא כל כך חשוב לדעת, אז לא יודעים עליהם, ואין לי טענות לאף אחד. הטענה היא כלפי הרשות המבצעת שהיא בסופו של דבר, צריכה להציב את הראי הזה בפני עצמה. אם לא, אם הנתונים הם לא זמינים, אם החברה מעלימה עין, אם החברה אדישה, ומתעלמת מהבעיה הזאת, אז מתפתח כפי שזה מתפתח. אין הסבר ראוי מה הקפיצות בנתונים בין 2008 ל – 2009, זה הקפיצה, איתי? אם אני זוכר טוב.

איתי פידלמן: 2007 ו – 8, אנחנו לא בטוחים שאכן יש ממצא כל כך משמעותי, בגלל האיחור בדיווחים.

היו"ר זבולון אורלב: בסדר. אז זה חלק הבעיה שהנתונים הם, כן, אבל בכל מקרה כנראה מדובר לפחות בכמה מאות של. כלומר, אני מבין שבין אנשי המקצוע אין מחלוקת שמדובר בכמה מאות של כמה מקרים בשנה, וגם כשאתה בודק עם כמה אנשים מוצו התהליכים, מוצה החוק הפלילי, גם פה מתברר לך שהנתונים מלמדים שכמעט אין אכיפה פלילית בסוגיה הזאת. אז ממה נפשך, אם החוק הזה הוא חוק לא טוב, אז בואו נדבר עליו. אם החוק הזה הוא כן טוב, אז צריכים לקיים אותו, אבל להוריד אותו לשוליים באופן שמתעלמים מגורלן של כמה מאות נשים, שאני מניח שהבנות האלה הם גם לא באות מהמאיונים העליונים, עשירונים העלונים, ככה אני מעריך. אני מבין שהבנות האלה באות מהעשירונים התחתונים, שגם כך גורלן הוא קשה ומר, ולהעמיס על הצעירות האלה גם את הגורל הזה, אני חושב שהמדינה לא יכולה. ולהעמיס עליהם אני חושב שהמדינה לא יכולה להיות אדישה לגורלן של נערות אלה.    
אני, כאיש דתי, מבין היטב מה המשמעות של מסורת דתית, של תרבות דתית, ואין אנחנו פטורים מלהתעלם ממסורות גם, אגב, ביהדות, אבל גם באיסלם, ובתוך האיסלם גם בחברה הבדואית. ממסורות כאלה ואחרות שהיו נהוגות בגלל ההתנהלויות הסוציולוגיות שמאפיינות חברות אלה בעבר, אבל אני חושב שהאינטרס שלנו לשמור על בריאותן, על שלמותן, על זכויותיהן של אותן נערות צעירות. זה האינטרס הגובר יותר. ומתוך שיחה שלי עם אנשי דת גם מוסלמים, מתוך היהדות אני יודע, את העמדה, ובאמת אני מבין שהנתונים ביהדות הם נתונים שהם נמוכים מאד, אבל כל עולם הוא עולם מלא, גם את זה צריך למנוע. אני יודע שאף שיש מסורות, יש התנגדות של אנשי דת מוסלמים גם הם לנישואי הבוסר הללו, ואני מברך על העמדה הזאת, ככל שהם דיברו איתי בגלוי, והצהירו כך על עמדתם, ואמרתי להם, אז אני גם רוצה לדווח על כך לועדה, אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל דיברתי עם אנשי דת נכבדים בסוגיה הזאת, ואשר על כן, זה רק מחמיר את הסוגיה מדוע השירותים החברתיים שלנו, והמשפטיים לא עושים את הדרוש על מנת שלא נעמוד בפני מצב שכמה מאות נערות עוברות מתחת לרדאר החברתי ואנחנו מאפשרים שהם יקלעו למצב שהוא מצב לא רצוי, הוא מצב בעייתי, הוא אולי אפילו במקרים מסויימים אפילו מצב אסוני עבורם שגוזר את כל עתידם לשבט ולא לחסד.
כידוע, המועצה לשלום הילד, שהיא חלק מההוויה של הועדה הזאת, פנתה אלי גם בסוגיה הזאת. היא זו שלפחות עוררה את הנושא לסדר היום, ולכן אני מציע שנאפשר למנכ"ל המועצה, ליצחק קדמן, לפתוח.

יצחק קדמן (ד"ר, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד): תודה אדוני היושב ראש, אני מודה לך גם על זכות הדיבור, אבל גם על זה שקיימת את הישיבה, ואתה לא יודע כמה אתה צודק בזה שאתה אומר שזאת בעיה שנדחקת לשוליים, הרחק מאור הזרקורים, לא מדוברת כלל, ולמיטב ידיעתי, גדולה הרבה יותר מהמספרים שאתה נקטת בהם שמדברים על כמה מאות.
אני, היו לי מספר שיחות עם עובדים סוציאליים מישובים ערביים מצפון הארץ וחלקם אמרו לי שביישוב שלהם 50 אחוז מהבנות מתחת לגיל 18 נישאות בהיותן עוד בבית הספר, ומהר מאד נושרות מהלימודים. התופעה היא הרבה יותר רחבה כי אנחנו לא יודעים את ההיקף האמיתי שלה. הנתונים שמתקבלים ממשרד הפנים הם נתונים בעייתיים ביותר גם אליבא דמשרד הפנים, מפני שהם מסמנים את מי שנרשם, וגם זה באיחור רב מאד, ותיכף אני אגיע לחלקו של משרד הפנים בעניין. רוב נישואי הבוסר לא נרשמים בכלל. ואגב, חשוב מאד שנדאג גם לרווחתם של הילדים במגזר הערבי, והבנות במגזר הערבי, אבל טועה מי שחושב שהבעיה היא בעיה של האוכלוסייה המוסלמית במדינת ישראל.    
יש שלוש קבוצות אוכלוסיה באוכלוסיה היהודית שבהם התופעה קיימת. ואני רק אזכיר אותן בקצרה: קבוצה אחת זה חלק מהעולם החרדי. אני שם דגש על המילה: חלק, כי רוב המגזר החרדי לא מחתן את ילדיו וילדותיו לפני גיל 18. פעם היה לי ויכוח עם חבר הכנסת לשעבר, הרב רביץ, זיכרונו לברכה, כשרצינו להעלות את גיל הנישואין מ – 17 ל – 18, והוא אמר לי שהוא מתנגד לזה בכל תוקף. ושאלתי אותו, היו לו נדמה לי 10 ילדים, או יש לו 10 ילדים, ושאלתי אותו עם הילדים שלו באיזה גיל הם נישאו? אז הוא אומר: אף אחד מהם, לא הבנים ולא הבנות, לפני גיל 18. כך שבפועל רוב העולם החרדי איננו מחתן קטינות. אבל יש קבוצות בתוך העולם החרדי, ראה למשל ברסלב יבנאל, ששמה חיתנו ילדות גם בנות 14 ו – 15. ויש קבוצות נוספות, אני אומר שוב, בתוך העולם החרדי, זה לא משקף את העולם החרדי בכללותו, אבל יש קבוצות כאלה. זה סוג אחד של אוכלוסייה.
הסוג השני של האוכלוסייה זה עולים מהרפובליקות האסייתיות בברית המועצות לשעבר. בקרב עולי גרוזיה התופעה רווחה מאד. היה אפילו רב מסויים בעדה הגרוזינית שבמופגן ובגלוי השיא קטינות ללא כל חשש. לקח לנו הרבה מאד מאמצים עד שהאיש הועמד לדין, כי הוא היה עובר עבירה כל יום. השאת קטינה מתחת לגיל הנישואין זאת עבירה. אבל יש עדיין קבוצות נוספות, כמו יוצאי בוכרה, ויוצאי ארצות אחרות ששם, אגב, וזה אדוני אני רוצה להדגיש, חלק מנישואי הבוסר הם נישואים מאד בעייתיים, כי הם נישואים בכפייה. לא כל כך שואלים ילדה בת 14 אם היא רוצה להתחתן או לא.

חנין זועבי: או שהיא לא מודעת. לא יודעת מה זה.

יצחק קדמן: היא רוצה ללכת עם החברות שלה לכיתה, היא רוצה לשחק. היא לא רוצה. אבל לא שואלים אותה. אומרים לה: ביום כזה וכזה את הולכת וזהו. אחד המקרים היותר מזעזעים שאנחנו נתקלנו בהם בעבר היה דווקא בקרב האוכלוסייה האתיופית, שאני מוכרח לומר לשמחתי, שמאז חל שינוי גדול מאד, וסיפוריה של ילדה שלמדה בפנימייה, באה בשבת הביתה, אמרו לה ההורים: חיתנו. את מחותנת עם הבחור הזה והזה. הוא היה בחור בצבא, הוא הגיע הביתה לשבת, ההורים אמרו לה: לכי לקרוואן שלו, זה היה באתר קרוואנים במרכז הארץ. היא אמרה: אני לא הולכת, אני רוצה לחזור לחברות שלי ללימודים. הבחור החייל לקח את הנשק שלו וירה בה. אני שמח שמאז חל שינוי עצום באוכלוסייה של יוצאי אתיופיה, אבל עדיין יש אוכלוסיות עולים שבהם יש נישואים שהם נישואי בוסר, שחלקם גם נישואים כמובן בלתי חוקיים.
הקבוצה השלישית, אדוני היושב ראש, והיא מאד מדאיגה אותי, זאת אוכלוסייה של יהודית ותיקה בישראל, שבאה משכבות מצוקה סוציואקונומי. יש איזה שהיא תפיסה, כפי שאמרתי, הקבוצה השלישית היא הקבוצה של אוכלוסייה יהודית ותיקה, אבל מאופיינת במצב סוציואקונומי נמוך וגרוע, כאשר שמה יש איזה שהיא אילוזיה, בעיקר של נערות צעירות, ואנחנו שמענו את זה שוב ושוב מנערות כאלה: אני לא יכולה יותר בבית. לפעמים היא גם מוכה בבית, הנערה, לפעמים היא סובלת ממחסור עצום, והנה בא האביר על הסוס הלבן שמבטיח לה אופק ורוד, והנה, החיים שלי ישתנו, אני רק אתחתן. ואז יש נישואין שכמובן מסתיימים במפח נפש אחד גדול, כי העתיד הוורוד לא כל כך ורוד, והנערה נופלת מהפח אל הפחת.
אגב, כדאי להדגיש בעניין הזה במהלך היממה האחרונה רואיינתי במספר מקומות, ואחת השאלות שנשאלתי: תגיד, מה כל כך רע בנישואי בוסר? נישואי בוסר, אני אומר את זה באחריות מלאה, גם על פי כל המחקרים, וגם על פי הניסיון שיש לנו במציאות, נישואי בוסר נועדו לכישלון. הם כישלון מבחינה כלכלית, כי שני ילדים בני 16 ו – 17 לא יכולים לפרנס משפחה. הם כישלון מבחינה חינוכית, כי רוב אלה שנישאות בגילאים האלה עוזבות את מערכת החינוך. בהתחלה היא אומרת: לא, מה פתאום? הם עוזבות את מערכת החינוך. היושב ראש אמר קודם מאד נכון, שנישואי בוסר הופכים מהר מאד גם ללידות בוסר, ולכן נגמר הלימודים. נגמר הלימודים, נגמר סיכוי- – –

היו"ר זבולון אורלב: מה שאמרה מוריה שבגלל לידות הבוסר של נישואי הבוסר. היא אמרה יש קשר.

מוריה כהן (בקשי) (ממונה ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים): לא, אמרתי … אחרי נישואי הבוסר- – –

היו"ר זבולון אורלב: לא, אז הבנתי ממך שאת מתכוונת לומר שבגלל שהיא נכנסה למצב של לידת בוסר, אז זה מביא את נישואי הבוסר.

יצחק קדמן: אני תיכף אתייחס גם לעניין הזה. בכל אופן, מה שקורה הוא שיש נשירה מבית ספר, יש ירידה במצב הכלכלי. רוב נישואי הבוסר נגמרים בגירושין.

היו"ר זבולון אורלב: נדמה לי שביקשתי, אני לא זוכר ממי, ביקשתי לדעת האם באמת יש נתון על הדבר הזה? האם שיעורי הגירושין, יש קשר בין שיעור גירושין לבין נישואין.

יצחק קדמן: בספרות זה קיים. זה 40 אחוז יותר מאשר הממוצע הרגיל. וזה גם טבעי לגמרי, מפני שמתברר שהחלום יש לו גם את שברו.

היו"ר זבולון אורלב: מהנהלת בתי הדין הרבניים יש מישהו?

קריאה: צריך לקחת בחשבון שבחברה יותר מסורתית אז לפעמים עד שמתגרשים זה יותר קשה, ואז זה לא.

קריאה: אנשים נמנעים.

יצחק קדמן: אני יכול לספר לכם סיפורים. אחת הסיבות למה הרבנות הראשית מצאתי בה פרטנר מצויין למאבק בנושא הזה, כי סיפרו לי הרבנים הראשיים, הייתי איתם בפגישה בעניין הזה, גם הרבנים הראשיים הנוכחיים, וגם הקודמים. התופעה של נישואי בוסר ונישואין שחורים גורמת צרות צרורות מבחינה הלכתית. מפני שהנישואין לא נרשמים, ואחר כך, הם סיפרו לי את זה, אחר כך בא המשבר ונפרדים. הם באים לקבל גט. יש בעיה עצומה לתת גט למי שלא רשום בכלל כנשוי, ואז הם נפרדים דרכיהם. מבחינה הלכתית הם נשואים, והנערות נישאות, למרות שהם מוגדרות כאשת איש, פעם שניה, עם כל הצרות שיש בעניין הזה. אז אמרתי, זה מביא לגירושין, מביא הרבה פעמים ללידות בוסר. מביא הרבה פעמים להתעללות גם באשה עצמה, גם בילדים שנולדים מאד מוקדם, ולכן, מכל הבחינות, התופעה הזאת היא תופעה מאד מאד שלילית.     
נכון שתמיד אפשר יהיה למצוא מקרה, ואני כל פעם נתקל בעניין הזה: סבתא שלי נישאה בתימן בגיל 14, ותראה, העמידה משפחה לתפארת. אז אנחנו, בלי לפגוע באף אחד, אנחנו כבר לא בתימן, ואנחנו כבר לא בגיל או במצב שבו הלכו לשאוב מים מהבאר. ילדים היום צריכים להבשיל. משפחה, הקמת משפחה, תיראו, אנחנו אוסרים על ילדים לקבל רישיון לפני גיל 17 על רכב, כי זה לא בשל. אני הגשתי לכנסת הצעה לאפשר לבני 17 להשתתף בבחירות הכלליות. אמרו לי: בגיל הזה הם עוד לא בשלים לעשות הכרעות פוליטיות. אז הם לא בשלים לנהוג, והם לא בשלים לעשות הכרעות פוליטיות, אבל הם בשלים להקים משפחה, ללדת ילדים. משפחה זה לא איזה משחק ילדים. זה לא איזה מן חלום ליל קיץ. ולכן מדינה שהיא חפצה בחיים, ומדינה שהיא מדינה מתקדמת שדואגת, כפי שאמר היושב ראש, לילדיה ולזכויות שלהם, ובעיקר פה אני מדגיש, בעיקר לבנות, התופעה של נישואי קטינים הרבה פחות נפוצה. מדינה כזאת הייתה צריכה לעשות הכל, במספר מישורים, גם במישור החינוך וההסברה, וגם במישור החוקי, כדי למנוע את התופעה של נישואי בוסר.
וכאן, ופה אני מסיים, לצערי הרב, מדינת ישראל, על מוסדותיה השונים, לא עושים כמעט דבר וחצי דבר כדי למנוע את התופעה הזאת.     
קודם כל אני אומַר משהו על משרד הפנים. ב – 6 בדצמבר 2005, זה 6 שנים, כתבתי מכתב למנכ"ל משרד הפנים דאז ואמרתי לו: למה אתם רושמים מי שנישא שלא כדין? כי מה שקורה הוא הנתונים שה – מ.מ.מ. הציג לפנינו באים בחלקם לפחות ממשרד הפנים או מהלמ"ס שמקבל את זה ממשרד הפנים. ושמה נרשמים כאלה שבאים למשרד הפנים, לרוב יום אחרי שהם בני 17, למרות שנישאו קודם, וכן שואלים אותם מתי היה תאריך הנישואים? ואז אומרים? לפני שנה. לפני שנה היית בן 16. פה, במקום לשאול אותם: יש לך היתר? כי אפשר אחרי גיל 16 לקבל היתר מבית משפט, יש מעט מאד מקרים שמקבלים היתר, ובדין כך. אפשר לשאול אותם: איך אתה נישאת? מי השיא אותך בגיל 16? זה לא חוקי. משרד הפנים לא מתערב בעניין.     
אני שאלתי, ויכול להיות שהשתנו הדברים. יכול להיות שהשתנו הדברים. אני שאלתי: מדוע אתם לא מסרבים לרשום מישהו שנישא שלא כדין? ענו לי במשרד הפנים: אין לנו סמכות שלא לרשום אותם. זאת התשובה שקיבלתי. אם זה השתנה אז אני שמח מאד.
יצא איזה נוהל, גם משרד המשפטים היה מעורב בזה, שלפחות חייב את משרד הפנים להודיע לרשויות אכיפת החוק.
עכשיו, אני לא יודע אם זה מתבצע. אני כן יודע שמספר האנשים שמועמדים לדין בעבירה של השאת קטינים הוא שואף לאפס. במשך מ – 2005 עד 2008 לא היה אף תיק. ב – 2009 היה תיק אחד. אולי שני תיקים. גם הם נסגרו מחוסר עניין לציבור. אין אכיפה של החוק, גם כאשר יודעים. אני כתבתי אין ספור מכתבים לתחנות משטרה. כל פעם כשנוגע לנו, לפעמים מתקשרת אלינו סבתא של ילדה ואומרת: אוי ואבוי אם תגידו שאני התקשרתי. אבל עומדים להשיא את הנכדה שלי, בת 16. זה טירוף. תעשו משהו. או במקרים אחרים. למשל, יש לי פה ראיון עם כוכב כדורגל בן 17 מאזור הנגב, נער בדואי, והוא מספר לפי תומו, שהוא התחתן כבר לפני שנה, בגיל 16. הוא והכלה הם בני 16. כתבתי למשטרת העיירות. אמרתי: תיראו, יש פה מישהו שמודה שהתחתן בגיל 16. מה אתם עושים בעניין הזה? וכך גם במקרים אחרים, מפני שיש כל מיני, לפעמים כתבות נוטפות ורוד מתקתק איזה יופי של חתונה עשו לנערה כזו או אחרת, שהיא לא בגיל הנישואין. כל הניסיונות שלי להביא את המשטרה להעמיד לדין נכשלו.

חנין זועבי: מעמידים לדין מי? את הבעל?

יצחק קדמן: לא, לא, לא צריך להעמיד לדין את הבעל. צריך להעמיד לדין א' – את ההורים של הקטינה, על פי החוק ניתן לעשות את זה. ואת עורך הנישואין. הרי מישהו עורך את הנישואין האלה.

חנין זועבי: ולמה לא את הבעל?

יצחק קדמן: אפשר גם את הבעל להעמיד לדין, אם הוא לא קטין בעצמו. לפעמים הוא קטין בעצמו. אבל אין העמדה לדין. נפגשנו, כתבנו מכתב לשר לביטחון פנים. נפגשנו איתו בעניין. נפגשנו עם פרקליט המדינה. אין אכיפה של החוק. אז אני נכון, אדוני היושב ראש, הרבה צריך לבוא פה בהסברה, בחינוך, אבל יש חוק במדינת ישראל. הדבר הכי גרוע שיש חוק. או שיבטלו אותו, דבר שיהיה שגיאה, או שיתייחסו אליו ברצינות, מפני שאחרת המסר שעובר לצעירים האלה שהחוק לא חשוב. וכרגע העבירה הזאת היא עבירה מזולזלת לחלוטין, והיא מאפשרת את המשך התופעה שהיושב ראש כבר אמר שהיא תופעה שלילית ביותר.

רינה נשר (לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים): כל שינוי במרשם אוכלוסין נרשם על סמך תעודה ציבורית. כשנטען נגדנו שאין נתונים, ככל שזה מכוון אלינו, אז עד שלא באים אלי עם תעודה ציבורית אני לא יכולה לרשום שום דבר.

היו"ר זבולון אורלב: סליחה על בורותי, מה זה: תעודה ציבורית?

רינה נשר: או.קיי. לעניין נישואין יכולות להיות שתי תעודות ציבוריות: או תעודת נישואין של הרשות הרושמת בין אם זה של הרבנות, או של בתי הדין השרעיים כשהם עורכים נישואים. זה סוג אחד של תעודה ציבורית. והסוג השני זה פסקי דין. מה שקורה ברוב המקרים שאנשים הולכים בדיעבד.

היו"ר זבולון אורלב: לפי הנתונים זה רק איזה 10 מקרים בשנה.

רינה נשר: או כשנולד ילד. זה הרוב. לא לבית משפט לענייני משפחה לקבל היתר להינשא.

היו"ר זבולון אורלב: אלא?

רינה נשר: אלא בדיעבד, אחרי שיש נישואין פרטיים, אחרי כמה שנים, או כשנולד ילד, או כשהיא כבר מגיעה לגיל 17 או 18, הולכים לבית הדין הדתי ואומרים, מספרים את הסיפור: נישאנו, בין אם זה לפי ההלכה, בין אם זה לפי ההלכה היהודית, בין אם זה לפי ההלכה השרעית, ואנחנו נשואים, ומבקשים פסק דין שיאשר את היותנו נשואים.

היו"ר זבולון אורלב: הבנתי. כלומר, אתם עושים רק על פי תעודה ציבורית?

רינה נשר: בדיוק. עכשיו, השאלה מה פקיד עושה כשמגיעה אליו תעודה ציבורית כזאת?

היו"ר זבולון אורלב: נכון. כי לכאורה, לכאורה, מי שעורך נישואין לפני גיל 17, כמו שאמר ד"ר קדמן, לכאורה ניתן להעמיד אותו, להאשים אותו, ולהעמיד אותו לדין פלילי.

רינה נשר: נכון.

היו"ר זבולון אורלב: מה אתם עושים עם זה?

רינה נשר: אז זהו. הנהלים שלנו דווקא כן מבחינים, והפקיד שואל: האם יש היתר נישואים, או אין היתר נישואים?

היו"ר זבולון אורלב: הוא לא צריך לשאול.

רינה נשר: אם יש היתר נישואים.

היו"ר זבולון אורלב: את אמרת שתעודה ציבורית.

קריאה: לא, זה לא התעודה.

רינה נשר: לא. התעודה זה פסק הדין. היתר נישואין זה השלב שאמור להיות, לא בדיעבד, אלא מי שנישא, או מבקש להינשא כקטין, מבקש מבית המשפט לענייני משפחה היתר להינשא, למרות שהוא קטין, וזה לפי חוק.

היו"ר זבולון אורלב: בית הדין יכול לתת את הגושפנקא, את האישור שהם נשואים מבלי לשאול: מי ערך לכם את הנישואין?

רינה נשר: בדרך כלל מברר את זה, אני לא מתכוונת לענות במקום בית הדין, אבל אני מכירה מהפרקטיקה, מהמסמכים שאנחנו רואים, הוא מברר את העובדות, כי אם לא מוכח לו שהיו נישואין לפי ההלכה.

היו"ר זבולון אורלב: כלומר, בדרך כלל יופיע בפסק הדין מי ערך את הנישואין?

רינה נשר: לא, לא. בפסק הדין שמגיע אלינו מה שמופיע זה עצם העובדה שנערכו נישואין, וועד עריכת הנישואין.

היו"ר זבולון אורלב: טוב.

רינה נשר: ולכו אני יכולה לדעת אם מדובר בקטינה או לא. כל הפרטים האלה.

היו"ר זבולון אורלב: אני חושב שנקודת התורפה זה עורכי הנישואים.

רינה נשר: הם בוודאי מבצעים עבירה.

היו"ר זבולון אורלב: כן, אבל אם רשויות המדינה לא, כל אחת בפינה שלה, בקטע שלה טורחת לחשוף את אותו אחד, ולהעביר את זה לרשות האחרת, האוכפת.

רינה נשר: אבל זה צריך לפנות לבתי הדין. זאת אומרת, אני, התעודה הציבורית שאנשים מגישים אלי זה על עצם עריכת הנישואין. או עצם אישור הנישואים.

יצחק קדמן: כן, אבל למה את לא שולחת אותם, אומרת: זה נעשה פה מעשה בלתי חוקי.

רינה נשר: לא יכולה.

יצחק קדמן: אני לא רוצה לרשום אתכם.

רינה נשר: לא, אני לא יכולה. ואגב, אותה תקלה ציבורית שדיברת עליה, שנמצא שהיא אשת איש שרשומה כרווקה, זה, אם אני עוד אפילו שמביאים לי מסמך הנישואים לא ארשום, התקלה הציבורית תהיה גדולה עוד יותר. אבל זה דבר אחד.    
אבל אני אומרת מעבר לרציונל, אני חושבת שחשוב שככל שכבר נערכו נישואים כאלה, זה יהיה רשום איפה שהוא. אין לי שיקול דעת בהיבט הזה שאם משהו לא נראה לי, אני יכולה לא לרשום.

חנין זועבי: כלומר, הבעיה היא לא באכיפת החוק, הבעיה היא גם בחוק עצמו.

רינה נשר: אני אמשיך מה עושים אצלנו. אז הפקיד מברר אם היה היתר או לא. ברוב המכריע של המקרים לא היה היתר נישואין, ואז ככל שהבקשה לרישום הנישואין מועברת אליו כשהיא עדיין קטינה, המצב האישי שנרשם זה בבירור. זאת אומרת, לא רושמים עדיין את הנישואין, אלא רומשים: בבירור. מכיוון שכל עוד היא עדיין קטינה, או מתחת גיל 17, אני אדייק, יש סמכות לפקיד סעד, או לעובד סוציאלי, לפי חוק גיל הנישואין היום.

היו"ר זבולון אורלב: יפה.

רינה נשר: יש לו סמכות לבקש את ביטול הנישואין. לכן אנחנו עדיין לא רושמים: נשואה, אלא רושמים: בבירור. אבל ככל שהיא מגיעה אלינו כבר בגירה, אז, ואין סמכות כזאת, אז אני רושמת, כי יש לי תעודה ציבורית. תעודה ציבורית שניתנה בסמכות, מכיוון, בהנחה שאני מקבלת את זה מבית דין דתי, הם אלה שמוסמכים לדון בענייני המעמד האישי, וככל שיש לי תעודה כזאת אני רושמת את הנישואין.
אני מעבירה העתק למשטרת ישראל, עם תעודת עובד ציבור, על הפרטים שנמסרו לנו. אני לא רשות חוקרת. אני מעבירה את התעודה הציבורית שהועברה אלינו, עם תעודת עובד ציבור של הפקיד שטיפל בזה, ולפקיד סעד ראשי, מכיוון שככל שעדיין יש לו סמכות לבקש ביטול, אז שהוא יפעל לפי שיקול דעתו. זה מה שאני עושה. אבל את הנישואין אני מחוייבת לרשום, בין אם זה בבירור, ובין אם זה לרשום את הנישואין עצמם.

יצחק קדמן: גם לפי מה שאת אומרת אתם מידי שנה מעבירים מאות דיווחים.

מוריה כהן (בקשי): הנושא הזה של גיל הנישואין הוא נושא שההתמודדות איתו, לטעמנו, צריכה וחייבת להיות משולבת, והיא צריכה להיות באמת גם במישור האכיפתי, וגם במישור החינוכי, וגם באמת בכל המישורים. במישור של רשויות הרווחה. בעבר היו כמה הצעות חוק להעלאת גיל הנישואין לגיל 18. אנחנו היינו מאד אמביוולנטיים כלפי הצעות החוק האלה, כי מצד אחד היינו תמימי דעים עם המועצה לשלום הילד שהנזקים נגרמים לא רק עד גיל 17, אלא גם עד גיל 18, ונערות שעוזבות את בית הספר, בעיקר זה נערות. אחר כך נכנסות למצוקה, ולמעגל העוני, והרבה פעמים העוני הוא גם זה שגורם להשׂאת הנערות האלה. ראינו שבשנים שהקצבאות ירדו, אז גם הרבה פעמים היו יותר נישואין של נערות צעירות. מצד שני – הנושא של מצד אחד האכיפה, ומצד שני – הנישואין הפרטיים מאד מאד הטרידו אותנו, ולא רצינו ליצור מצב שתהיה לנו קבוצת עבריינים גדולה יותר בלי אכיפה, ונישואין פרטיים שלא יירשמו, עם כל הנזקים שיש לזה.
ואז, בעקבות הצעות החוק האלה, אנחנו קיימנו אצלנו במשרד המשפטים כמה ישיבות בניסיון בכל זאת לדחוף ליותר אכיפה. עכשיו, במישור העקרוני צריך לדעת שחוק גיל הנישואין והתפיסה בכלל של הסמכויות בנושאים של מעמד אישי, לא מאפשרים לבוא ולומר שלנישואי קטינות אין תוקף, כיוון שלפי הדינים הדתיים, בין היהודי, ובין המוסלמי, ובין הדרוזי, וכולם, אני לא יודעת על הנוצרי, אבל נדמה לי שעל הנוצרי דווקא לא. אמרו לנו שהנוצרי יש מצבים שבהם אין תוקף, אם זה גיל צעיר יותר, אבל אצל היהודים והמוסלמים זה תקף אם זה נעשה על ידי מי שמוסמך, ומי שמוסמך זה לא בעל התפקיד הרשמי במדינת ישראל דווקא, אלא זה הקאדי, או לפעמים בתוך השבט. והקושי הוא שמבחינת סמכות – הנישואים האלה תופסים. ולומר היום שהם לא תופסים זה גם בעיה, כי זה באמת להיכנס לתסבוכות מאד מורכבות מבחינה הלכתית של כל אחת מהדתות.
ולכן הדרך שלנו להילחם בזה הייתה כשהם כבר באים לבית הדין, או הרבני, או השרעי, ומבקשים להצהיר על הנישואין האלה,ה רבה פעמים אחרי גיל 18, כשנולדים ילדים הם רוצים לרשום ילדים, ויש להם מוטיבציה לבוא לבתי הדין, אז אנחנו ניסינו לקחת את זה כטריגר להעברת תלונה למשטרה. ויצרנו.

היו"ר זבולון אורלב: נגד עורך הנישואים?

מוריה כהן (בקשי): נגד, המשטרה תחליט מי, אבל בראש שלנו כן היה עורך הנישואים.

מוריה כהן (בקשי): בתי הדין השרעיים מפנים למשטרה. בתי הדין הרבניים מפנים למשטרה, ומשרד הפנים מפנה למשטרה. זאת אומרת, זה כן פעולה משולבת.

היו"ר זבולון אורלב: את רוצה להגיד שיש טיפול בוסר של המשטרה.

מוריה כהן (בקשי): אני לא יכולה. ושהם יגידו. רק עוד מילה אחת. בהקשר החינוכי: היו כמה מבצעים לפני כמה שנים באוכלוסיות מוגדרות בחברה היהודית. אני יודעת שדווקא עם החברה באמת הגרוזינית שהזכיר מר קדמן. הייתה עבודה עם הרבנים הראשיים, וזה גרם לצמצום מסויים באוכלוסיות ספציפיות. ואני חושבת שאיזה שהיא עבודה משולבת, באמת, של גם מערכות החינוך וההנהגה של הקהילות האלה יכולה לשנות, וזה לא מספיק נעשה.

טובי בן שלום (רפ"ק, קמ"ד חקירות, המשרד לביטחון פנים): טוב. אז כמו שאמרתי, אחת הבעיות באמת שהעלו פה, זה גם רלוונטי גם לגבינו. אנחנו מקבלים את האינפורמציה בשלב מאוחר, כשם שמשרד הפנים מקבל אותו מאוחר. בשעה שאותה נערה, שהיא כבר אשה, היא עברה את גיל הנישואין, והיא מבקשת לפעמים לרשום את הילד השני שלה. לאו דווקא את הילד הראשון. אז זה יוצר, זה כבר שלב קצת מאוחר.

יצחק קדמן: רושם הנישואין. מה איכפת לך בן כמה הילד? רושם הנישואים רשם תעודה. יש בבית דין רבני.

היו"ר זבולון אורלב: לא, את לא מבינה, סליחה, אני אגיד את זה בעברית פשוטה: את לא מבינה שאם המשטרה במשך שנה שלמה לא מעבירה אף תיק לפרקליטות יש כאן כשל חמור של המשטרה? התעלמות של המשטרה מהעבירה הזאת? זה לא מובן הדבר הזה?

טובי בן שלום: אני לא אומרת.

היו"ר זבולון אורלב: יש סעיף בחוק הפלילי, יש מאות עבריינים, אם לא אלפים, כי מישהו ערך, ויש הורים. מדובר פה בשני הורים, ומדובר פה ב – 3 איש סביב אדם אחד. מדובר באלפי עבריינים, שלגבי אף אחד מהם במשך שנה שלמה לא הוגש תיק לפרקליטות.

טובי בן שלום: אני לא יכולה להשיב לך על זה. אני מבינה.

היו"ר זבולון אורלב: נעשה הצבעה פה עכשיו?

טובי בן שלום: לא. אני לא יכולה להשיב לך על זה מהטעם הפשוט שאני לא יכולה, אני יכולה לדון על מקרה ספציפי, על מקרים ספציפיים. אני מבינה את מה שאתה אומר.

היו"ר זבולון אורלב: תהיי אשת מקצוע, ותגידי לי מבחינה, עזבי עכשיו את המשטרה, תהיי רגע באקדמיה. את לא מבינה שאם יש סעיף בחוק הפלילי שמדווח על אלפי עבריינים, ושלא הוגש תיק אחד בשנה, שיש פה איזה שהוא כשל נוראי?

טובי בן שלום: אני חושבת שיש כשל באמת במה שאתה מתאר בהחלט משקף איזה שהוא כשל. אחד הכשלים הם שהמשטרה באמת צריכה את האפשרות לאכוף כמו שצריך, והקריטריונים שנקבעו לתעדוף הם קריטריונים טובים לעבוד איתם.

היו"ר זבולון אורלב: טובים. הם לא עובדים בשטח. גבירתי, אף אחד מהמועדפים שלכם לא הועבר תיק לפרקליטות במשך שנה שלמה.

טובי בן שלום: זה לא עבירה שיש בה ריבוי של מתלוננים. אני לא רוצה לגלגל את האחריות.

היו"ר זבולון אורלב: גב' בן שלום, לא צריכים מתלוננים. הם באו למשרד הפנים עם תעודה ציבורית.

טובי בן שלום: ואז צריך להעמיד לדין את הסבתא.

היו"ר זבולון אורלב: יודעים מי הזוג. דרכו אפשר לדעת מי ערך. יודעים מי ההורים. מה הבעיה?

טובי בן שלום: צריך להעמיד לדין את הסבתא של הנכדים שאותה אם באה לרשום אחרי 5 שנות נישואין. יש פה רגישות מאד גדולה. הסבא חיתן. יש פה רגישות מאד גדולה שאני כן חושבת שכדאי גם לקחת אותה בחשבון. אני לא נכנסת.

היו"ר זבולון אורלב: תסבירי לי מה הרגישות שסבא עבר עבירה כלפי נכדה בת 14? תסבירי לי מה הרגישות? בואי נפצח את זה. מה הרגישות? אמרת שיש רגישות. תסבירי לי מה הרגישות שסבא שחיתן את הנכדה שלו בת 14 שיועמד לדין והכפר ידע שמי שמחתן בגיל 14 יועמד לדין וישב בבית סוהר? מה הרגישות? תסבירי לי.

טובי בן שלום: אני מסכימה איתך בהחלט.

חזקיהו סאמין (מנהל תחום רבנות ונישואין, משרד הדתות): נגיד שיש איזה אדם שערך להם את הנישואין. עכשיו, מה שאני חושב שמשהו לא תקין פה, כפי שבאים אלי, ואני חייב לרשום את רשם הנישואין, ואם לא רשום רשם נישואין אפילו יגידו לי עד מחר, יש מישהו שרשם אותם, אנחנו לא רוצים להגיד לך, אני לא מעביר את זה הלאה. זאת אומרת, הוא לא נרשם כחוק. לנו, בבתי הדין שמקבלים, נותנים פסק דין על זוג, לנו רשום שמה מי רשם את הנישואין. ברגע שרושמים מי רשם את הנישואין פתרנו את הבעיה. … את הדברים למשטרה, ורשום שמה מי רשם את הנישואין, ואז לא צריכים לעשות חקירות ודרישות, מיד מעמידים אותו לדין. זאת אומרת, וכמו שאצלנו חייבים שיהיה רשום מי רשם את הנישואין, ואחרי זה אנחנו מעבירים את זה למשרד הפנים.

היו"ר זבולון אורלב: יכול להיות שפה באמת צריכים תיקון לחוק שלא תינתן תעודה ציבורית אלא אם כן יודעים מי רושם הנישואין.

יעל רימון (מנהלת היחידה לחינוך מיני וחינוך לחיי משפחה, משרד החינוך): יש לי עוד מה להוסיף. קודם כל, מבחינת הטיפול הישיר במקרים האלה, אנחנו באמת לא מדווחים לגביהם. רוב הנערים והנערות נושרים ממערכות חינוכיות, ובאמת אין לנו מידע לגביהם, אלא אם כן פונים אלינו במקרים פרטיים של נערה שנכנסה להיריון. הכניסה שלנו היא באמת יותר מהפן המניעתי וההסברתי,

היו"ר זבולון אורלב: שחוק חינוך חובה כיתות י"א, י"ב יורחב לכל הארץ, אז כן תצטרכו לדווח על נשירה של תלמידה כזאת, ואז זה יהיה חלק מהאיתות שהמדינה תדע מה קורה. נעלמה תלמידה. והיום הואיל וחוק חינוך חובה לא חל בכיתות י"א, י"ב ב – 75 אחוז מהתלמידים. הוא חל כרגע על 25 אחוז מהתלמידים, אז אם היא נופלת ב – 75 אחוזים אז היא פטורה, ואם היא נעלמה מבית הספר, אין חובת דיווח.

יעל רימון: זהו, אז מה שהתחלתי להגיד, וזה כן לשאלתך קודם, ככה, בנושא של הפן המניעתי הסברתי, אז כן יש תכניות אשר עוסקות בנושא גיל של קיום יחסי מין, ומניעת הריון לא מתכונן, ואמצעי מניעה. בהחלט כן.

אדם אבזך (יועמ"ש, בתי הדין השרעיים): בהתחלה, גם באוכלוסייה המוסלמית, למרות שדיברו בהכללה, הרוב המכריע של הנישואים הם מעל גיל הנישואים. גיל הנשואים למעלה. רק קבוצות מסויימות קטנות, כמו מזרח ירושלים, שיש לה טקס מיוחד. יש שם יותר תופעה נפוצה.
הרי חוק המשפחה העותמני, שלפיו דנים את המוסלמים בארץ קבע באופן מפורש: תנאי לכושר משפטי לצורך נישואין שיהיה הארוס בן 18 למעלה. והמאורסת בת 17 ומעלה. אז ככה שהתרגלו לזה. אבל תמיד יש חריגים לכלל. אם לא היו חריגים, לא היו קובעים אפילו חוקים. כל אחד חי … לנורמות מוסריות, וללא שום הכתבה מינימאלית.     
לגבי הנישואים של מוסלמים – האחראי לעריכה זה הקאדי השרעי של כל אזור, והממונים על ידו, רשמי הנישואין. לא ייתכן אף פעם שיביאו אצלנו בקשה שיחתן מישהו מתחת לגיל 17, אלא אם כן יש לו היתר מבית המשפט לענייני משפחה.
בדין השרעי הוא … קבוע, כי קביעה מינהלית צריכה להיעשות על ידי רשם נישואין, ודברים כאלה, אבל לפי ההלכה המוסלמית, כמו בהלכה היהודית, אין צורך לערוך את הנישואים לפני איזה ערכאה מסוימת, אלא עם שני עדים, כדי לתת תוקף לנישואים. על כן כל המקרים קורים מחוץ לבית הדין, ואף אחד לא יודע. רק מאוחר יותר, בדיעבד, זה קורה הדיווח לבית הדין כשהוא נזקק לאיזה שהוא שירות מסויים, ואז הוא רוצה לאשר את הנישואים שהיו. גם פה יש פה איזה סוגיה קצת סבוכה משפטית, המצב הגיע, כי בדרך כלל מתחת לגיל הזה, הגילאים שאני ציינתי אותם, צריך היתר מהקאדי והאפוטרופוס לנישואים, כדי לתת תוקף, כביכול הם עושים לבד, כביכול אין לו תוקף לנישואים שבניגוד לחוק המשפחה העותומאני. הסוגיה הזאת אני לא יודע אם הועמדה בכלל לפסיקה של בית הדין השרעי לערעורים, או לבג"צ.    
דבר נוסף שרציתי להגיד, ופה אולי שוכחים, גיל הנישואים אינו … נישואי בוסר, אלא קובע סנקציה פלילית. לא ניתן למנוע, לפי המצב המשפטי הקיים החוקי, שלא ניתן לרשום נישואי בוסר. … אותו כן. אבל לשלול את התוקף אתה צריך את המחוקק. המחוקק קבע תיק פלילי. לא ביטול התוקף של הנישואים.
לגבי האכיפה – אני לא יודע. אנחנו העברנו גם לפני כן הרבה תיקים, וזה, יש בעיה באמת גם למשטרה, לגופים.

היו"ר זבולון אורלב: אתם העברתם למשטרה מקרים?

אדם אבזך: בהתחלה היינו מעבירים לפרקליטות. עוד תיקון אחר כך התחלנו להעביר, אולי לאחרונה למשטרה, לא לפרקליטות. בהתחלה היינו מעבירים לפרקליטות.

קריאה: בנוהל מסודר.

היו"ר זבולון אורלב: לפי הנוהל הזה את רואה שיש מחסום בדרך. 

אדם אבזך: זה נוהל חדש.

היו"ר זבולון אורלב: תוצאה היא שאין פתיחת תיקים.

אדם אבזך: ועוד דבר אחד, הערה נוספת, למרות שמדברים על נישואי בוסר, שוכחים שיש גם יחסי בוסר. כשיש השקפות עולם בחברות שונות, למה דווקא באוכלוסייה המוסלמית, וזה, יש, אתם מכירים, כן? הם לא עושים יחסים מחוץ למסגרת נישואים. בחברה מערבית זה רגיל לחיות יחד עם ילדים, אף אחד לא שואל אותך. זה לא מקובל בכלל אצלנו, בחברה המוסלמית, ואז אנחנו רואים במפורש פה, בסטטיסטיקה שעשו, במערביות אחוז קטן, הרי הם חיו גם בגיל, בגיל 7, אני יודע? בגיל 10 מקיימים יחסים.

קריאה: ממש לא.

אדם אבזך: ואז אף אחד לא מדבר על זה. אם תיראו את היחסי בוסר.

היו"ר זבולון אורלב: אני לפחות מבין אותך, ואני אפילו חושב שאתה אומר דברי טעם. אין ספק שאיסור התייחדות, איסור יחסי אישות על אנשים דתיים הוא מבחינת התמריצים להקדים את גיל הנישואים, אני אומר את זה גם בחברה שלנו, שיש תופעה שאצלנו קוראים לזה: שיעור א' בישיבת ההסדר כבר בחור בן 19, ובחורה בת 18 כן מתחתנים, אבל זה מאד לא מקובל בחברה הדתית שאני בא ממנה, ועוד כמה אנשים פה, שזה גולש מתחת לגיל 18.

דבי גילד – חיו (עו"ד, מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל): אני לא רוצה לחזור על כל הסיבות שכבר נאמרו פה למה הנישואין, אנחנו פירטנו בהרחבה במסמך שלנו, למה נישואין בגיל צעיר הם פוגעניים. זה כמובן ממש בכותרת, כמובן שזה גם פגיעה בבריאות נפשית, ופגיעה בבריאות פיזית, בגלל לידות בגיל צעיר, והריונות בגיל צעיר, וכמובן חינוך של נערות, וגם קטינים נושרים מבית ספר, ואחר כך כאילו השלכות של זה על היכולת שלהם לפרנס את עצמם ואת הילדים שלהם, וכל הסיבות האלה.
אני רוצה באמת לעבור יותר לעניין של איזה כלים באמת להתמודד עם זה, וגם להתייחס לדברים שנאמרו פה, ואני חושבת שרואים פה אוזלת יד מאד מאד קשה של המשטרה. אגב, אני יכולה להגיד ככה במאמר מוסגר, שאנחנו רואים תופעות דומות בהקשר גם של פוליגמיה. זה מאד מאד מזכיר לי את הדיונים על פוליגמיה, שגם החוק קובע משהו, ואין טיפול. אני לא חושבת שהטיפול צריך להיות רק באמצעות המשטרה, ואכיפה של המשטרה, זה צריך להיות רק אחד הכלים. בראש ובראשונה צריך להיות חינוך. החינוך יכול להיות בתוך מערכת החינוך עצמה, אבל גם, עבודה עם הקהילות שאצלם זה קורה. חייבים להגיע למקומות האלה, ולנערות האלה, ולאנשים שנפגעים מזה, וכמובן ככלים משלימים יש את האכיפה שהיא חייבת להיות הרבה יותר מתואמת בין המשרדים והכלים.     
אני רק רציתי להתייחס להצעות שעלו פה, כאילו אפשר לא לרשום, או לא לתת תעודות. זה מאד מאד, זה לא פתרון טוב, בגלל שזה מוסיף עוד פגיעה לזכויות של אנשים שגם ככה הם, הזכויות שלהם נפגעות, ולכן צריכים למצוא פתרונות אחרים של אכיפה שלא ייפגעו אותם אנשים שכבר נפגעים מעצם זה שהם מתחתנים, בעיקר נערות צעירות.     
רק הנושא האחרון שאני בעיקר רוצה לדבר עליו, ובכלל, לבקש מהועדה שהיא תיקח את זה. אנחנו כבר כמה וכמה שנים מנסים לקדם את העלאת גיל הנישואין. אני עוד פעם מדגישה, זה לא פתרון בפני עצמו. זה שאתה תכתוב בחוק: גיל 18, אבל בפועל יודעים שאנשים מתחתנים בגיל צעיר יותר, ברור שזה לא פותר את הבעיה. אבל יש בזה הצהרה מאד מאד חשובה של המדינה, ושל החברה, הצהרה שאומרת שלפני הגיל הזה הנישואין הם דבר שלילי, פוגע באנשים. זה מאד חשוב.     
זה גם משווה לחקיקה שהיא רלוונטית אחרת, סדרה ארוכה של חוקים, אבל אני חושבת שבעיקר חשוב לציין פה את החוק של הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. יש פה מצב אבסורדי שלפעילויות משפטיות, נישואין זה בעצם פעולה שהיא פעולה משפטית. לפעולות משפטיות אחרות, למשל נניח בחורה שמתחתנת בגיל 16, 17, אם היא בהריון, והיא צריכה איזה שהן טיפולים רפואיים שמצריכים הסכמה למשל, היא בעצמה לא יכולה לתת את ההסכמה. היא צריכה לקבל הסכמת הוריה לטיפולים שהיא צריכה בהריון, בתור דוגמא לאבסורד שבדבר הזה, או למשל, אם יש לה ילדים, והיא עדיין לא בגיל 18, היא לא יכולה גם להם לאשר על מיני דברים, כי היא בעצמה לא יכולה לחתום. זה מבליט את האבסורד ואת הסתירה לחוקים אחרים במדינה. ולכן נורא, נורא חשוב, גם כהצהרה, וגם בפועל להעלות את גיל הנישואים.
אני רק רוצה לספר במילה מה היה בכנסות קודמות. דווקא ח"כים מסיעות ערביות תמכו בחקיקה הזאת, ואת ההתנגדות קיבלנו דווקא מח"כים מסיעות חרדיות. ואחת הסיבות שהם העלו, והיא עלתה כאן, זה החשש שגם אם יעלה הגיל, אז יהיו יותר ויותר נישואים מחוץ, כאילו, יותר נישואים שבניגוד לחוק, ושזה מצב בעייתי, ויש בעצם אינטרסים של המערכת הדתית, ובכלל, כאילו שהכל יהיה רשום בצורה מסודרת, ושאנשים לא יתחתנו מחוץ למערכת הזאת. זה נכון שצריך להתייחס לזה, ולטפל בזה, אבל אני בכל זאת חושבת שמאד מאד חשוב להעלות את הגיל, ואני קוראת לועדה, אולי שהיא תיזום ותקדם את זה באמצעות הכלים שלה יש. האפשרות שלה יש לקדם את זה כהצעת חוק מטעם הועדה.

חנין זועבי: …החוליה החלשה היא המשטרה. אני חושבת שצריכים, את האשם, למרות שהאכיפה היא לא הכל, צריכים גם שלבים לפני האכיפה, אבל גם האכיפה היא סוג של מודעות. גם האכיפה היא סוג של הרתעה. היא ההרתעה הכי גדולה. הכי גדולה. כלפי המשטרה זה לא רק שלא אוכפים במקרים האלה, גם במקרה של רצח נשים לא אוכפים. אין טיפול נאות בתיקים של רצח נשים, מה שקוראים לו: רצח על רקע כבוד המשפחה. וזה הגורם ההרתעה הכי גדול. אנשים נרתעים כאשר מקרה אחד שבו מענישים, אז את מונעת עשרות מקרים אחרי הענישה. תטפלו בתיק אחד, ואז בסביבה הזאת כל המחשבה על הנישואים בגילאים האלה משתנה. כל ההתייחסות לנישואים בגילאים האלה משתנה. אופי ההתייחסות משתנה. כאשר אין אכיפה, אין רתיעה. ואני חושבת שזו הנקודה החלשה, ואני צריכה, אני חושבת שהאצבע המאשימה צריכים להפנות אותה למשטרה. למשטרה. יש פה 1,280 ב – 2008 דיווחים על לידות של קטינות מיגל 14 עד 18. 1,200. 

היו"ר זבולון אורלב: אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר שהועדה קובעת כי נישואי בוסר, לפני גיל 17, הם תופעה חברתית קשה וחמורה בגין השלכותיה על … הכלכלית והחברתית של צעירים אלה.
2 – לומר שהועדה התרשמה כי אף שבישראל מתקיימים לפחות מאות נישואי בוסר, שחלקם גם לפני גיל 14, בפועל לא הוגש ולו גם לא תיק אחד בגין העבירה הפלילית הכרוכה בנישואי בוסר בשנת 2009, ומשמעותה שהאכיפה שואפת לאפס.
אשר על כן, הועדה החליטה לפנות למבקר המדינה, על מנת לכלול את סוגיה זו בתכנית הביקורת של מבקר המדינה לשנת 2012, זאת מתוך אחריות שהועדה חשה כלפי אותן נערות צעירות, שנישואי הבוסר הם גזירת גורל קשה לעתידן.
הועדה פונה למשרדי הממשלה ומבקשת, משרדי הממשלה אני רוצה לומר גם איזה, כי שכחתם גם את בריאות. גם בריאות בתוך העניין. כי לבריאות יש מידע על היולדות, כך שצריך לכלול … בראשותו של משרד המשפטים. משפטים, פנים, רווחה, חינוך, בריאות, משטרה, דתות, וגם הנהלת בתי הדין הרבניים, והנהלת בתי הדין השרעיים, הדרוזים והנוצרים.

קריאה: אין הנהלת בתי דין נוצריים.

היו"ר זבולון אורלב: מישהו שם. על מנת לגבש נהלים שיבטיחו אכיפת החוק.
דבר רביעי – הועדה סבורה כי עיקר האכיפה צריכה להיות מופנית כלפי עורכי הנישואים, עורכי נישואי הבוסר, וההורים. הועדה קובעת כי ככל שמערכת האכיפה תפעל באופן ראוי כלפי עורכי הנישואים, כך תיווצר הרתעה אפקטיבית למנוע, או לצמצם את נישואי הבוסר.
5 – הועדה סבורה כי יש צורך להסדיר גם את התשתית החינוכית, וכן גם של שירותי הרווחה, כדי לחנך את בני הנוער, ולטפל בהם, השירותים החברתיים, מתוך מטרה לצמצם את נישואי הבוסר. שירותים אלה יכולים, ראוי שיתמקדו בעיקר באות מקומות בהם כבר היום ידוע כי התופעה נפוצה יותר.
יש למישהו הערה? התנגדות? ביקורת? חוץ מהסוגיה של מבקר המדינה, שהיא לא באחריותכם, היא באחריותנו. יש למישהו הערה? אין.
תודה רבה. הישיבה נעולה. 

שינוי גודל גופנים