האזינו לדבריו של ח"כ דב ליפמן ממפלגת "יש עתיד"בראיון שהעניק לרדיו "קול ברמה", לאחר הראיון ח"כ ליפמן שיתף במחשבותיו

"לפני כמה ימים הופעתי ברדיו "קול ברמה", בתכנית מאד פופולארית בקהילה החרדית.
באמצע הראיון נכנס נציג של "דגל התורה" לאולפן והתחיל בינינו עימות. כאב לי לשמוע איך תיאר את צערו על כך שהוא הולך לעבוד כל יום וגם על כך שהבנים שלו עובדים.
כאב לי, כי בבת אחת התחוור לי איך מנהיגי הציבור החרדי במדינת ישראל פשוט מעוותים את המסורת שלנו. באותו משפט על "צערו", הוא חשף את לב הבעיה.
לאורך כל הדורות רבנים, תלמידי חכמים ובני תורה שילבו לימוד תורה עם עבודה לפרנסה. בתורה עצמה כתוב "ששת ימים תעבוד" ואחד המפרשים מסביר שזאת אחת מתרי"ג המצוות – לצאת לעבוד ולפרנס את המשפחה. המשנה, במסכת אבות, מלמדת ש"כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", בעוד שהגמרא, במסכת קידושין, מלמדת ש"חייב האב ללמד את בנו אומנות".
אז איך הגענו למצב שבן-אדם אומר "לצערי, אני עובד"? הרי זה מה שמצופה מכל יהודי דתי! חייבים להרגיש גאווה על שגם לומדים תורה וגם מפרנסים את המשפחה בכבוד.
וברגע שנאמר "לצערי, הבן שלי עובד", הילד מרגיש כאילו הוא סוג ב'. וזה הדבר הכי בעייתי בסיפור. חז"ל מלמדים אותנו ש-1,000 תלמידים נכנסים לישיבה ללמוד ורק אחד יוצא כגדול בתורה. מה קורה ל-999 האחרים? הם לא הולכים לעבוד, מכיוון שאינם רוצים להרגיש שהם סוג ב'. וחבל שאלו שיש להם את האומץ לצאת ולעבוד, מרגישים כך ולא כנסיכים!
יותר מזה, כיון שבן תורה שהולך לעבוד הוא "לצערי", לא מכינים את אותם 999 תלמידים לחיי עבודה, באמצעות לימודים כלליים. לכן, אפילו אלו שיש להם האומץ לעבוד, לא מוכשרים למקצועות שדורשים השכלה נרחבת ומעמיקה.
את כל זה באנו לשנות. בחור חרדי לא צריך להרגיש סוג ב'. מגיע לו ללמוד לימודי ליבה ולהרגיש שהוא חרדי ובן תורה גם כשהוא הולך לעבוד.
אגב, הוא חרדי יותר טוב מאלו שיושבים ללמוד ומקבלים פרנסה מהממשלה. הרי הרמב"ם מלמד אותנו שכל מי שמחליט ללמוד תורה ולכפות על אחרים לפרנס אותו, מחלל את השם "ואין לו חלק בעולם הבא". זאת אומרת, הבחור שמחליט ללמוד ודורש מהממשלה תקציב לפרנס את משפחתו, עושה משהו מאד שלילי. לעומתו, החרדי שהולך לעבוד שומר את רוח התורה לפי הרמב"ם. בנוסף לזה, ב"שולחן ערוך", המקור לכל הלכה, כתוב במפורש שכל בוקר מתפללים, לומדים תורה ואחר כך יוצאים לעבודה. כל מי שלא עושה זאת, עובר על "שולחן ערוך". כל מי שעובד – מקיים את "שולחן ערוך" והוא החרד לדבר השם האמיתי."

להאזנה לראיון המלא לחץ/י כאן

לדבריו של דב ליפמן מתוך הבלוג שלו באתר "יש עתיד" לחץ/י כאן

שינוי גודל גופנים