"נחזיר את תיק הדתות לידי הציונות הדתית. המסורת שלנו והמורשת שלנו צריכים להפוך לדבק של אחדות, לא לזירת קרב. צריך להשיב את היהדות המקרבת: בכשרות, בנישואין, בגיור—בהכל. צריך רב ראשי ציוני לישראל. צריך שמי שעוסק בכל נושא הדת בישראל יבין שזו משימה מקודשת של חיבור העם, ולא מוקד שליטה פוליטי לאינטרסים צרים".
"היה איזה רגע היום, במהלך הדיונים שהיו לנו היום בימין החדש, לפני שהודענו שנדרוש את תיק הדתות לאחר הבחירות, שחשבתי על אורי אורבך. כמה הוא חסר לי. איזו זכות הייתה להכיר אותו. אורבך סיפר לי פעם על קמפיין שגנז לבית היהודי- ״דתיים נורמאליים״. אורי היה סמל ליהדות לא מתנצלת אבל גם מקרבת לבבות באמת (זוכרים שהמילה האחרונה הייתה תוכנית של ימני ושמאלני? תראו מה קרה לעירית לינור ולאברי גלעד, ״השמאלנים״ ששידרו איתו, ותבינו מה היה כוחו של האיש). אני מעריכה מאוד את הציבור החרדי אבל למדינת ישראל מגיע רב ראשי ציוני דתי, שידע לחבר ולפוגג את המתח שיש אצלנו- כאשר מצד אחד צועקים הדתה ומצד שני לא מוצאים דרכים לקרב ציבור להליכי גיור. יש דרך אמצע וזו דרכו של אורי אורבך, דרכה של היהדות המקרבת. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות".
מהדורות החדשות אמש דיווחו על כוונתו של השר בנט לדרוש לאחר הבחירות את תיק הדתות בכדי לפעול למען יהדות מקרבת. לפני שאשלח צרור ברכות ל"ימין החדש" על כך שהחליט לאמץ את מצע "כחול לבן" בכל הנוגע לדת ומדינה בואו נבדוק יחד לעומק את הבטחות הבחירות של שר הביטחון. בשיא כוחם, כשבאמתחתם 12 מנדטים, כיהן בנט כשר הדתות כאשר חברו למפלגה, הרב אלי בן דהן, היה סגן שר הדתות. כל זאת ועוד: מדובר בממשלה שבה לא היו מפלגות חרדיות כך ששום דבר לא מנע מבנט ושקד לבצע את שלל השינויים שהוא מבטיח כעת לקיים. באותה קדנציה קידמתי את מתווה הגיור (שמוצע כעת על ידי "הימין החדש") אבל מי שבמו ידיו עצר אז את החוק היה נפתלי בנט. עוד באותה קדנציה: (תזכורת: קדנציה קלאסית לרפורמות בנושאי דת ומדינה) התמודד הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, על תפקיד הרב הראשי לישראל. מי בוחר את הרב הראשי? גוף בוחר שמורכב בעיקר מרבני ערים וראשי רשויות. באותו גוף (של 150 אישים) היו חברות נשים בודדות וכדי לאזן את הגוף הגשתי הצעת חוק להוספת 50 נשים לקבוצה הנבחרת. הצעה שככל הנראה הייתה גורמת לכך שהרב הראשי לישראל כיום היה עונה לשם הרב דוד סתיו. ומי עצרה את המהלך? ח"כ איילת שקד הטילה וטו על הצעת החוק שלי. נכון שזה נשמע לא יאומן? ממשיכים: בשנת 2015 "התעקשו" בנט ושקד על תיק הדתות ו"זעמו" על כך שניתן לש"ס. השר בנט צייץ במהלך המו"מ הקואליציוני כהאי לישנא: "נטילת תיק הדתות באופן חד צדדי ומסירתו לידי ש"ס הוא סוף המשא ומתן עם הבית היהודי". מה קרה זמן קצר לאחר מכן? בנט ויתר על תיק הדתות לטובת ש"ס. ובאותה קדנציה, תוך מספר חודשים, בוטלו כל ההישגים שלנו (מהקדנציה ללא מפלגות חרדיות) בתחומי הכשרות, הנישואין ושירותי הדת. הם קברו את מתווה הגיור תמורת כספים קואליציוניים ומחקו כל התקדמות שהייתה בכנסת ה-19. הבטחתם של ראשי הימין החדש ליהדות מקרבת באמת מחממת את הלב, אך מה עשה בנט כשר התפוצות במשך 4 שנים? הקרע עם יהדות התפוצות הגיע לשיא והתרחב כאשר כל מי שאינו נמצא בהגדרה המצומצמת של המפלגות החרדיות "מאבד" את יהדותו. המשבר שנפער עם הקפאת מתווה הכותל עוד נותן את אותותיו ביחס של יהדות התפוצות לישראל. כפי שפעלנו בעבר (ולא רק הבטחנו במערכת הבחירות), אנחנו נפעל לממש את ההבטחות שלנו ליהדות מקרבת ולא מרחיקה. נממש את מה שאנחנו מבטיחים ועושים מהיום הראשון שלי בכנסת אי שם ב-2013 בתחומי הגיור, הכשרות ושירותי הדת. הדבר הנכון לעשות הוא לאחד את משרד הדתות ומשרד התפוצות למשרד אחד לאחדות העם היהודי בארץ ובתפוצות. זו המשמעות של יהדות מקרבת ולא משניאה ומפצלת כפי שבאה לידי ביטוי בפעולותיה של הממשלה האחרונה. בעיקר, לא רק נדבר, נעשה".
יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן התייחס אף הוא בכנס עיתון 'מעריב' ואמר:
"קודם כל, אני מברך את הימין החדש שמאמץ את המצע של ישראל ביתנו. הגיע הזמן. אבל המקור תמיד עדיף על החיקוי. אני רק יכול להיזכר שנפתלי בנט היה שר הדתות, ודווקא בתקופתו מי שהתמנה לרב הראשי היה נציג ש"ס, יצחק יוסף (הראשל״צ הגר״י יוסף א.ק.), ולא דוד סתיו".
