החברה הערבית סוערת סביב תמיכתה של חברת הטחינה אלארז בקו סיוע ללהט"בים ערבים, יו"ר הרשימה המשותפת בפוסט בערבית: כמה זה צבוע להחרים את טחינה אלארז ולחזק מנגד חברות ישראליות שתומכות בצבא ובהתנחלויות?
לפני שבועיים הכריזה חברת "טחינה אלארז" בהובלתה של גוליה זהר על כוונתה להשקיע חלק מרווחי החברה בהקמת קו חם ללהט"בים בערבית, בשיתוף האגודה למען הלהט"ב בישראל. מטרת המיזם לסייע ללהט"בים ערבים בהתמודדות עם שאלות הנוגעות לזהותם המינית והמגדרית, ולהעניק להם כלים שיסייעו להם לבטא את עצמם מול החברה הערבית שעוד לא תמיד יודעת כיצד להכיל אותם ולספק להם את כל צרכיהם. נדמה כי ההוכחה לצורך בקו הסיוע נרשמת בעקבות ההתקוממות של חלק לא מבוטל בחברה הערבית כנגד טחינה אלארז וקריאה להחרים אותה. ההתקפות כנגד החברה והעומדת בראשה מגיעות בעיקר מצידם של גורמים קנאים ודתיים שמאשימים את זהר ב"קלקול החברה והמורשת הערבית." לצד התגובות השליליות, רבים בחברה הערבית, להט"בים ובני בריתם יוצאים להגנתה של זהר ושל הקהילה הלהט"בית המותקפת בצורה חסרת תקדים, וקוראים לעוקבים ולחברים לקנות את מוצריה של החברה כאות הערכה על השיח שהיא מעוררת בארץ והעמידה האיתנה שלה עם קהילת הלהט"ב הערבית.
סערת הטחינה לא פוסחת מעל ראשיהם של נבחרי הציבור הערבי מהרשימה המשותפת. כך הבוקר, מגיב יו"ר הרשימה המשותפת חה"כ איימן עודה בפוסט בשפה הערבית בלבד, בו הוא מבקר את החרם, אבל מסיבות אחרות הקשורות בעיניו למאבקים פניו ערביים:
"כמה זה צבוע להחרים את טחינה אלארז ולחזק מנגד חברות ישראליות שתומכות בצבא ובהתנחלויות? כמה נאיבים צריכים להיות כדי לא לראות את מעורבותם של המתחרים של אלארז בקמפיין הזה?". בהמשך טוען עודה כי התעסקות בנושא מוסיפה קונפליקטים מיותרים, בעוד בפני החברה הערבית מונפת החרב של העסקה האמריקאית לפיה ימסר המשולש, ומעל הכל חרב מחלק הקורונה והקשיים הכלכליים בקרב הציבור הערבי. ח"כ עודה סיכם את דבריו ואמר: "יש לנו בעיות רציניות, חייבים להיות מאוחדים כדי שנוכל להתמודד איתן".
הפוסט המלאה בשפה הערבית:
كم من النفاق بمقاطعة طحينة الأرز مقابل إبقاء كل الشركات الاسرائيلية من المعتزين بدعم الاستيطان والجيش؟!كم من العبث…
פורסם על ידי Ayman Odeh – أيمن عودة ב- יום רביעי, 8 ביולי 2020
דבריו של ח"כ עודה מקוממים רבים מקרב הקהילה הלהט"בית הערבית שתוהים מדוע ח"כ עודה לא מדבר בגלוי נגד גילויי ההומופוביה שהיא שנמצאת מאחורי המתקפה על טחינה אלארז, אלא בוחר להתחמק מהנושא. עוד נזכיר כי שאר חברי הרשימה לא הגיבו לחרם על חברת אלארז ולא העניקו גיבוי מול גילויי הלהט"בופוביה.
גם חברי כנסת יהודים הגיבו לסערה, בניהם ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) שצייץ בטוויטר:
כשהם בוחרים בחרמות – אנחנו מפיצים את האור. חנויות רבות מחרימות כרגע את טחינה אל ארז רק משום שגילו את האומץ לתרום להקמת קו סיוע ללהט"ב בשפה הערבית. בואו נראה להם שאת האלימות הכלכלית הלהט"בופובית הזו ננצח, ועל הדרך נהנה מטחינה מעולה!
מקורבים לגוליה זהר, מנכ"לית טחינה אלארז אומרים שהיא לא ציפתה לכזאת חריפה כל כך מקרב הסקטור הערבי, אולם לצד זה היא דווקא כן זוכה לתמיכה אדירה מקרב קבוצות בחברה הערבית. יש לציין שזהר סופגת איומים עליה ועל משפחתה, אבל מגלה אליהם אדישות רבה. "נחכה לתחילת השבוע כדי לראות האם המחאה פגעה בנו כלכלית" הם מסכמים. בחברה עוד אומרים שהם לא חוששים מהמחאה ומכנים אותה כ"לא משמעותית" כיון שבדיוק כפי שיש חנויות בחברה הערבית שהחליטו להסיר את מוצריהם מהמדפים, יש כאלה כאות סולידריות דווקא הכניסו את המוצר לחנויות. "מדובר בפעולה מאורגנת של המתחרים שלנו." הם מסכמים.
עוד יש לציין כי סערת הטחינה היה חלק מהלך רוח שפוקד את השיח בחברה הערבית לאחרונה. לפני כחודש טבע למוות הרקדן איימן ספייה, שהיה חבר הקהילה הלהט"בית, ואישיות מוכרת ומוערכת הן בארץ והן בחו"ל. מותו לאחר שסייע לחברתו לצאת מהמים וטבע בעצמו, עורר שיח רב אודות יחסו של הממסד הדתי בחברה הערבית, הן המוסלמית והן הנוצרית, ללהט"בים. השיח התעורר כאשר צצו דיווחים על כך שמשפחתו החליטה לקיים טקס לוויה חילוני לחלוטין בשל סירובם של אנשי דת מוסלמיים להתפלל עליו וכף היה. הלוויתו של איימן הייתה ברובה חילונית, מעורבת ועם נוכחות להט"בית ערבית משמעותית, דבר שקומם את אנשי הדת והמשיך את השיח המרתק בנושא.
ח"כ אעידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) צייצה:
"שוחחתי עכשיו עם ג'וליה זהר בעלת טחינת אל-ארז, ואמרתי לה שהמהלך האמיץ של החברה הוא אמירה ברורה לציבור שלנו: זכויות להט"ב הן זכויות אדם. החרם על טחינת אל-ארז הוא ניסיון לסתימת פיות והפחדה של ג'וליה והמפעל. אני קוראת לכולם ולכולן לקנות את טחינת אל-ארז ולהתנגד לחרם".
ח"כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת):
"עודה טעה ופגע באוכלוסייה גדולה בחברה. החברה הערבית היא חברה מסורתית. ממליץ לו להתנצל".
תחקיר וכתיבה: מוחמד זועבי