חברי כנסת סיעות חקיקה והצבעות
תאריך: 6.11.18

הצעת חוק הגיור הממלכתי, התשע"ט–2018 של ח"כ יהודה גליק (הליכוד)

כזכור, לפני כשנה מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את שר המשפטים ושר האוצר לשעבר, עו"ד משה נסים, לגבש המלצות בסוגית הגיור בישראל. למעשה, הצעת חוק זו של ח"כ יהודה גליק מסכמת את עיקרי ההמלצות אשר נמצאות בדו"ח שהוגש לממשלה.


בדברי ההסבר להצעת החוק, כתב ח"כ יהודה גליק: " לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כיום כ-400,000 אזרחים חסרי דת ואחרים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה היהודית. חלקם עלו לארץ בגלי העלייה הגדולים של העשורים האחרונים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, מכוח חוק השבות, או נכנסו לארץ לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952. למרות חשיבותו הרבה של נושא הגיור, תחום זה לא זכה עד היום להסדרה כוללת ומקיפה באמצעות חוק".


מספר פנימי: 2071990
הכנסת העשרים
 
יוזם:           חבר הכנסת            יהודה גליק
              
______________________________________________                                                                  פ/5797/20
הצעת חוק הגיור הממלכתי, התשע"ט–2018

הגדרות

1.

בחוק זה –

 

 

"בית דין לגיור" – בית דין ממלכתי שהוקם לפי חוק זה;

 

 

"דיין גיור" – מי שמונה לדיין גיור בבית הדין לגיור לפי חוק זה;

 

 

"השר" – ראש הממשלה;

 

 

"הוועדה" –  הוועדה למינוי דייני גיור שהוקמה לפי סעיף 8;

 

 

"נתין זר" – מי שאינו אזרח ישראלי או אינו בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952‏[1], או מי שלא נמצא זכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י–1950‏[2];

 

 

"פקודת ההמרה" – פקודת העדה הדתית (המרה)[3];

 

 

"קהילה יהודית מוכרת" – קהילה מבוססת ופעילה בעלת זהות יהודית משותפת וידועה, שלה מסגרות קבועות של ניהול קהילתי, ואשר משתייכת לאחד הזרמים המוכרים באוכלוסייה היהודית העולמית.

גיור ממלכתי

2.

הגיור בישראל יהיה ממלכתי.

הקמת הרשות

3.

(א)      מוקמת בזה הרשות לגיור ממלכתי (להלן – הרשות).

 

 

(ב)      הרשות תהיה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה.

תפקידי הרשות

4.

תפקידי הרשות הם:

 

 

(1)      הסדרת הגיור בישראל;

 

 

(2)      הפעלת בתי הדין לגיור;

 

 

(3)      הסדרת מערך הלימוד וההכנה לגיור;

 

 

(4)      פיקוח מנהלי על תהליך הגיור בצבא הגנה לישראל;

 

 

(5)      הסדרת שירותי מילה וטבילה;

 

 

(6)      מתן תעודות לפי סעיף 2(1)  ו-(2) לפקודת ההמרה;

 

 

(7)      רישום לנישואין של מתגיירים המבקשים להירשם ברשות הגיור;

 

 

(8)      הפעלת אמצעי הסברה כדי לקדם ולעודד את הגיור בישראל.

ראש הרשות

5.

(א)      ראש הרשות יתמנה בידי השר בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ויושב ראש הסוכנות היהודית.

 

 

(ב)      ראש הרשות יהיה תלמיד חכם מובהק הבקי בדיני הגיור.

 

 

(ג)       הודעה על מינוי ראש הרשות תפורסם ברשומות.

 

 

(ד)      ראש הרשות יתמנה לתקופה של 6 שנים.

 

 

(ה)      ראש הרשות יהיה אחראי על הרשות ועל ביצוע תפקידיה כאמור בחוק זה, וכן יקבע את סדרי ונהלי בתי הדין לגיור.

מחוזות

6.

(א)      לרשות יהיו בתי דין לגיור בחמישה מחוזות:

 

 

 

(1)      מחוז ירושלים;

 

 

 

(2)      מחוז המרכז;

 

 

 

(3)      מחוז חיפה והצפון;

 

 

 

(4)      מחוז דרום;

 

 

 

(5)      מחוז אשדוד.

 

 

(ב)      השר רשאי בצו לשנות את המחוזות להוסיף עליהם או לגרוע.

בתי הדין לגיור

7.

(א)      בכל מחוז יהיה בית דין לגיור אחד לכל הפחות.

 

 

(ב)      בית דין לגיור מוסמך לדון בבקשות לגיור של אזרחי ישראל או של נתינים זרים שאושרו לפי סעיף 22.

 

 

(ג)       נוסף על בתי הדין המחוזיים לגיור, יוקמו:

 

 

 

(1)      בית הדין הגדול לערעורי גיור בירושלים שידון בערעורים לפי סעיף 18;

 

 

 

(2)      בית דין לגיור קטינים;

 

 

 

(3)      בתי דין צבאיים לגיור.

הוועדה למינוי דייני גיור

8.

(א)      בוועדה למינוי דייני גיור יהיו 11 חברים, ואלה הם:

 

 

 

(1)      השר או נציגו;

 

 

 

(2)      שר המשפטים או נציגו;

 

 

 

(3)      נשיא בית הדין הרבני הגדול או נציגו;

 

 

 

(4)      נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל או נציגו;

 

 

 

(5)      יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת;

 

 

 

(6)      יושב ראש הסוכנות היהודית לארץ ישראל;

 

 

 

(7)      נציב שירות המדינה או נציגו;

 

 

 

(8)      ראש רשות הגיור;

 

 

 

(9)      יושב ראש נתיב – המרכז הלאומי לזהות וגיור;

 

 

 

(10)    שני נציגי ציבור שימנה השר בהסכמת יושב ראש הסוכנות היהודית לארץ ישראל.

 

 

(ב)      הרכב הוועדה יפורסם ברשומות.

 

 

(ג)       השר או נציגו ישמש יושב ראש הוועדה.

 

 

(ד)      הוועדה תוכל לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה ובהם השר או נציגו.

 

 

(ה)      חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה.

 

 

(ו)       נציגי הציבור שימונו לפי פסקה (10) בסעיף קטן (א) יתנו ביטוי  למגוון הזרמים ביהדות.

הצעת מועמדים לדייני גיור

9.

(א)      השר יודיע, בהודעה ברשומות, שיש למנות דיינים ויכנס את הוועדה אם התקיים אחד מאלה:

 

 

 

(1)      השר ראה שיש צורך למנות דייני גיור לפי פניית ראש הרשות;

 

 

 

(2)      השר ראה שיש למנות דיין גיור במקום דיין גיור שהתפנה מקומו או בנוסף על דייני הגיור המכהנים.

 

 

(ב)      אלה רשאים להציע מועמדים:

 

 

 

(1)      השר או נציגו;

 

 

 

(2)      הרבנים הראשיים לישראל או נציגיהם לפי סעיף 8(א) (3) או (4);

 

 

 

(3)      שלושה חברי הוועדה כאחד.

מינוי דייני בית הדין לגיור

10.

(א)      דיין גיור יתמנה בידי הוועדה.

 

 

(ב)      הודעה על מינוי דיין גיור תפורסם ברשומות.

 

 

(ג)       הוועדה תמנה שלושה דיינים לבית הדין הגדול לערעורי גיור.

 

 

(ד)      הוועדה תמנה מבין דייני הגיור דיינים לבית הדין לגיור קטינים.

 

 

(ה)      דייני הגיור יתמנו למשרה מלאה או חלקית.

כשירות דיין גיור

11.

(א)      כשיר להתמנות לדיין גיור מי שגילו מעל 35 ומתקיימים בו אחד מאלה:

 

 

 

(1)      אדם הכשיר להתמנות לדיין לפי חוק הדיינים, התשט"ו–1955‏[4];

 

 

 

(2)      מי שכיהן בעבר כדיין גיור במערך הגיור הממלכתי מכוח החלטות הממשלה;

 

 

 

(3)      רב שהוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל שעבר בחינה ברבנות הראשית בנושאי גיור ומילה;

 

 

 

(4)      רב עיר שעבר בחינה ברבנות הראשית לישראל בנושאי גיור ומילה או שהוא מכהן בתפקידו לפחות 10 שנים; לעניין זה, "רב עיר" – כהגדרתו בסעיף 15(א)(2) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971‏[5];

 

 

 

(5)      תלמיד חכם מובהק הבקי בדיני הגיור.

 

 

(ב)      לא ימונה ולא יכהן כדיין גיור מי שהורשע בעבירה פלילית או עבירה משמעתית, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כדיין גיור.

כהונה מתוקף תפקיד

12.

(א)      על אף האמור בסעיף 10, רב עיר שמתקיימים בו התנאים שבסעיף 11(א)(4) יהיה דיין גיור מתוקף תפקידו.

 

 

(ב)      רב עיר המבקש לכהן כדיין גיור יפנה לראש הרשות; ראה ראש הרשות שמתקיימים ברב העיר התנאים שבסעיף 11(א)(4) יפרסם הודעה על כהונת רב העיר ברשומות.

 

 

(ג)       רב עיר כאמור בסעיף קטן (ב) יפעל כדיין גיור ברשות במסגרת תפקידיו כרב העיר ולא יקבל שכר נוסף או כל תשלום אחר עבור תפקידו כדיין גיור.

סיום כהונת דיין גיור

13.

(א)      כהונתו של דיין גיור תסתיים בהתקיים אחד מאלה:

 

 

 

(1)      בהגיעו לגיל 70;

 

 

 

(2)      בהתפטרותו;

 

 

 

(3)      בהיבחרו או במינויו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלהיות מועמדים לכנסת;

 

 

 

(4)      לפי החלטת הוועדה;

 

 

 

(5)      על פי החלטת בית דין משמעתי לפי סעיף 23.

 

 

(ב)      על אף האמור בסעיף קטן (א)(1), דיין גיור בבית הדין הגדול לערעורי גיור רשאי להתמנות ולכהן אף מעבר לגיל הפרישה.

קביעת מותבים

14.

(א)      ראש הרשות יקבע את הרכבי בית הדין לגיור בכל מחוז לפי כללים אלו:

 

 

 

(1)      בית דין לגיור ידון בהרכב של שלושה;

 

 

 

(2)      בכל הרכב של רבני עיר ימנה ראש הרשות דיין גיור אחד שאינו רב עיר;

 

 

 

(3)      ראש הרשות יקבע את אבות בתי הדין לגיור, ואולם אם נמצא בהרכב רב עיר הוא יהיה ראש ההרכב; כיהנו בהרכב שני רבני עיר, יקבע ראש הרשות את אב בית הדין מביניהם.

 

 

(ב)      דיין גיור לא ישב בהרכב אם הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בשל עניין אישי או בשל סיבה אחרת.

גיור לפי דין תורה

15.

הגיורים שייערכו בבתי הדין לגיור יהיו לפי דין תורה.

הליך הגיור

16.

(א)      אדם המבקש לעבור הליך של גיור (להלן – המתגייר) יגיש בקשה לרשות להתגייר.

 

 

(ב)      מתגייר רשאי לבחור להתגייר בכל מחוז, ללא קשר למקום מגוריו.

 

 

(ג)       הליך הגיור ייעשה בבית הדין לגיור לאחר סיום לימודים באחד המכונים ללימודי יהדות; השר רשאי לקבוע תנאים לעניין מכוני לימוד יהדות, משך הלימודים ואופיים וכן נסיבות מיוחדות בהן המתגייר יהיה פטור מלימודים כאמור או מחלקם.

 

 

(ד)      בתוך 30 ימים מסיום הליך הגיור, יימסר תיק בית הדין לראש רשות הגיור אשר יבדוק אם הושלמו ההליכים שנקבעו בהתאם להחלטת בית הדין; מצא ראש הרשות כי הושלמו כל ההליכים האמורים על פי דין תינתן למתגייר תעודת אישור לפי סעיף 2(1) לפקודת ההמרה שתיחתם על ידי ראש הרשות; לענין סעיף 2(1) לפקודת ההמרה יראו בראש הרשות כראש העדה הדתית שאליה נספח. 

 

 

(ה)      בתוך 15 ימים לאחר מתן תעודת אישור לפי סעיף קטן 2(1) לפקודת ההמרה, ייתן הממונה על המחוז למתגייר תעודה לפי הוראות סעיף 2(2) לפקודה.

 

 

(ו)       תעודה שניתנה כאמור לפי הוראות סעיף 2(2) לפקודת ההמרה תחייב את כל רשויות המדינה.

החלטת בית הדין

17.

(א)      החלטת בית הדין תהיה ברוב דעות.

 

 

(ב)      החלטת בית הדין תהיה מנומקת, תינתן בכתב ותיחתם בידי חברי בית הדין.

 

 

(ג)       החלטת בית דין לגיור שלא הוגש עליה ערעור לפי סעיף 18 תהיה סופית ואין לבטלה.

ערעור

18.

(א)      מתגייר שבית הדין החליט שלא לגיירו רשאי להגיש ערעור על החלטת בית דין לגיור בתוך 30 ימים מיום שהומצאה למתגייר.

 

 

(ב)      הערעור יוגש לבית הדין הגדול לערעורי גיור.

 

 

(ג)       החלטת בית הדין הגדול לערעורי גיור תהיה סופית ואין לבטלה.

 

 

(ד)      השר רשאי לקבוע הוראות לעניין ערעור על החלטת בית דין לגיור וסדרי הדין בערעור.

בית דין צבאי לגיור

19.

(א)      הרב הצבאי הראשי רשאי לפנות לראש הרשות בבקשה לקבוע הרכב של בית דין צבאי לגיור; ההרכב יאושר על ידי ראש הרשות.

 

 

(ב)      בכל הרכב של בית דין צבאי לגיור ישבו דיין גיור אחד שיבחר ראש הרשות או הרב הצבאי הראשי, והוא יהיה ראש ההרכב, ושני רבנים צבאיים בשירות קבע או בשירות מילואים (להלן – רבנים צבאיים) שיבחר הרב הצבאי הראשי, ובלבד שהם דייני גיור או כשירים לכהן ככאלה.

גיור קטינים

20.

בכפוף לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962[6], קטין רשאי לבחור להתגייר בפני בית הדין לגיור קטינים או בבית דין לגיור בכל אחד מהמחוזות כאמור בסעיף 16(ב).

רישום נישואין של מתגיירים

21.

(א)      על אף האמור בסעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980[7], הרשות רשאית למנות רושמי נישואין של מתגיירים.

 

 

(ב)      מתגייר רשאי להירשם לנישואין אצל רושם נישואין שימונה ברשות או אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980[8], בלא קשר למקום מגוריו או למקום עריכת הנישואין.

גיור של נתינים זרים

22.

(א)         בקשה לפתיחת הליכי גיור לנתין זר תוגש לרשות.

 

 

(ב)          בקשה כאמור בסעיף קטן (א) תידון בפני ועדה ברשות שהרכבה יהיה:

 

 

 

(1)          דיין גיור מקרב דייני הגיור שימנה ראש הרשות;

 

 

 

(2)          נציג שימנה שר הפנים מקרב עובדי משרדו.

 

 

(ג)           אישרה הוועדה כאמור בסעיף קטן (ב) פתיחת הליכי גיור לנתין זר, רשאי הנתין הזר להתחיל בהליכי הגיור ברשות.

 

 

(ד)          שר הפנים בהתייעצות עם השר רשאי לקבוע הוראות נוספות שיבטיחו מניעת ניצול לרעה של הגיור לשם רכישת זכויות כלכליות או סיבה אחרת שאינה הצטרפות לעם היהודי.

דין משמעתי

23.

על דייני גיור שלא מונו לפי סעיף 10 ושאינם רבנים צבאיים, יחול חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–1963‏[9],  בשינויים המחויבים, בפועלם כדייני גיור, כאילו היו עובדי המדינה.

נציב תלונות על דייני גיור

24.

(א)         השר ימנה עובד משרדו הכשיר להיות שופט בית משפט מחוזי לנציב תלונות על דייני גיור (להלן – הנציב).

 

 

(ב)          הנציב יבחן תלונות של מתגיירים שנפגעו בשל התנהגות דיין גיור במסגרת מילוי תפקידו כדיין לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו.

 

 

(ג)           הנציב רשאי לברר את התלונה בכל דרך שימצא לנכון והוא אינו כפוף לסדרי דין או לדיני הראיות.

 

 

(ד)          לצורך הבירור, רשאי הנציב לקבל מכל אדם או גוף, בתוך תקופה שיקבע ובאופן שיקבע, בכפוף לסעיף קטן (ג), כל ידיעה או מסמך העשויים, לדעת הנציב, לסייע בבירור התלונה; מי שנדרש למסור ידיעה או מסמך כאמור, ימלא אחר הדרישה; הוראות סעיף 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט–1969[10] יחולו, בשינויים המחויבים, על סירוב למלא אחר הדרישה, למעט ההוראות בפסקאות (א)(1) ו-(א)(3).

 

 

(ה)         לצורך הבירור רשאי הנציב לשמוע את המתלונן, את דיין הגיור הנילון, וכל אדם אחר אם ראה תועלת בדבר.

 

 

(ו)           הנציב יבחן את התלונות ויעביר את מסקנותיו בפני הוועדה.

 

 

(ז)           השר רשאי לקבוע תקנות בעניין דרכי פנייה לנציב ודרכי פעולתו.

עובדי הרשות

25.

(א)         עובדי הרשות יהיו עובדי מדינה ויחולו עליהם הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959[11].

 

 

(ב)          בין עובדי הרשות יהיו ראש הרשות, סגן ראש הרשות, מנהל הרשות, היועץ המשפטי של הרשות וממונה על מכוני ההכנה לגיור.

רשם גיור ומנהל רשות

26.

בכל מחוז ימונה רשם בית דין לגיור ומנהל רשות; תפקידי רשם הרשות ייקבעו בידי ראש הרשות ומנהל הרשות.

תקציב הרשות

27.

תקציב הרשות ייקבע בחוק התקציב השנתי בתחום פעולה נפרד במסגרת תקציב משרד ראש הממשלה.

שכר דייני הגיור

28.

שכרו של דיין גיור והתשלומים האחרים שישולמו לו בתקופת כהונתו, ייקבעו על ידי החלטת הכנסת, והיא רשאית להסמיך לכך את ועדת הכספים; החלטות לפי סעיף זה יפורסמו ברשומות.

אגרות

29.

השר בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע אגרות עבור בקשה לגיור ועבור לימודים במכון הכנה לגיור.

הכרה בגיור שנערך בישראל

30.

(א)         גיור שנערך בישראל יהיה מוכר לעניין הוראות כל דין רק אם נערך על ידי בית דין לגיור ברשות הגיור, ולא תינתן כל נפקות חוקית לגיור שנערך בישראל שלא על ידי בית דין לגיור ברשות הגיור.

 

 

(ב)          על אף הוראות סעיף קטן (א), אין בהוראות הסעיף הקטן האמור כדי למנוע את שינוי הרישום בפרטי הדת והלאום של תושב לפי סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[12], על סמך תעודה ציבורית שאינה תעודת אישור לפי סעיף 2(2) לפקודת ההמרה.

הכרה בגיור שנערך בחוץ לארץ

31.

(א)         גיור שנערך על ידי קהילה יהודית מוכרת בחוץ לארץ יהיה מוכר לצורך חוק השבות, התש"י–1950.

 

 

(ב)          שר הפנים בהתייעצות עם השר רשאי לקבוע בתקנות כללים ותנאים שיבטיחו מניעת ניצול לרעה של הגיור לשם רכישת זכויות כלכליות או סיבה אחרת שאינה הצטרפות לעם היהודי.

ביצוע ותקנות

32.

(א)         השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי לקבוע תקנות לביצועו.

 

 

(ב)          ראש הרשות יקבע את סדרי הדיון של בתי הדין לגיור, והוא רשאי לקבוע כללי אתיקה לדייני גיור בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל.

 

 

(ג)           השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי להחליט על תשלום החזרי הוצאות לחברי בית דין לגיור שאינם עובדי המדינה, בשיעור שיקבע.

תיקון חוק יסודות התקציב

33.

בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985[13]  –

 

 

(1)      בסעיף 9, ברישה, במקום "או עם ממונה אחר על סעיף תקציב, לפי הענין" יבוא "ועם מנהל הרשות כהגדרתו בחוק הגיור, התשע"ח–2018 (להלן – מנהל הרשות)";

 

 

(2)      בסעיף 11(א), במקום "השר הנוגע בדבר או ממונה אחר על סעיף תקציב" יבוא "מנהל הרשות";

 

 

(3)      בסעיף 12(ד), במקום "השר הנוגע בדבר או ממונה אחר על סעיף תקציב" יבוא "מנהל הרשות".

תחילה ותחולה

34.

תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יחול על הליכי גיור שיחלו ביום התחילה ואילך.

הוראות מעבר

35.

(א)         כל זכות וכל חובה או התחייבות של מערך הגיור שפעל ערב תחילתו של חוק זה מכוח החלטות הממשלה מספר 3613 מיום י"א בניסן התשנ"ח (7 באפריל 1998) ומספר 3155 (ע/2) מיום ח׳ באדר א׳ התשס״ח (14 בפברואר 2008), יהיו של רשות הגיור שהוקמה כדין לפי הוראות חוק זה.

 

 

(ב)          כל תביעה שהוגשה בשם מערך הגיור כאמור בסעיף קטן (א) או נגדו, שהייתה תלויה ועומדת ערב יום הרישום, וכל עילה לתביעה כאמור שהייתה קיימת באותו מועד, יוסיפו לעמוד בתוקפן ויראו אותן כאילו הן של רשות הגיור או נגדה, לפי העניין.

 

 

(ג)           עד למינוי דייני גיור לפי סעיף 10 ימשיכו לכהן דייני הגיור שכיהנו לפני תחילתו של חוק זה מכוח החלטות הממשלה האמורות בסעיף קטן (א).

 

 

(ד)          הליך גיור בבית הדין של מערך הגיור כאמור בסעיף קטן (א) שהדיון בו החל טרם תחילתו של חוק זה וטרם נסתיים יוסיף בית הדין של מערך הגיור לדון בו עד לסיומו על אף כניסתו לתוקף של חוק זה.

 

 

(ה)         לאחר כניסתו של חוק זה לתוקף ועד למינויים של דיינים לפי סעיף 10 יוקמו בתי דין לגיור שהרכבם יהיה שני רבני ערים ודיין גיור אחד שכיהן לפני תחילתו של חוק זה שימנה ראש הרשות.

 
דברי הסבר
 
גיור הוא הליך של המרת דתו של בן דת אחרת ליהדות. חוק השבות, התש"י–1950, קובע כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כיום כ-400,000 אזרחים  חסרי דת ואחרים שאינם נחשבים יהודים על פי ההלכה היהודית. חלקם עלו לארץ בגלי העלייה הגדולים של העשורים האחרונים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, מכוח חוק השבות, או נכנסו לארץ לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952.
למרות חשיבותו הרבה של נושא הגיור, תחום זה לא זכה עד היום להסדרה כוללת ומקיפה באמצעות חוק. אמנם הממשלה קיבלה כמה החלטות משמעותיות בעניין, בעיקר החלטות ממשלה מס' 3155 (ע/2) מיום 14.2.2008 ומס' 3613 מיום 4.7.1998 שהסדירו את פעילותם של מערך הגיור הממלכתי ובתי הדין המיוחדים לגיור, אולם חוק בעניין הגיור לא נחקק עד היום. על היעדרו של חוק בתחום הגיור התריע בית המשפט העליון בכמה מפסקי דינו (ראו לעניין זה: בג"ץ 1031/93 פסרו (גולשטיין) נ' שר הפנים, מ"ט (4) 661; בג"ץ 5070/95 נעמת נ' שר הפנים, נ"ו (2) 721; בג"ץ 7625/06 מרטינה רגצ'ובה נ. שר הפנים (ניתן ביום 31.3.2016)).
ביום ב' בחשוון התשע"ח, 22.10.2017, מינה ראש הממשלה את שר המשפטים ושר האוצר לשעבר, עו"ד משה נסים, לגבש המלצות בסוגית הגיור בישראל. הצעת חוק זו מסכמת למעשה את עיקרי ההמלצות שבדוח שהוגש לממשלה.
סעיף 1 כולל את ההגדרות הנדרשות לצורך החוק המוצע – חלקן מהותיות וחלקן בעלות אופי "טכני". בין השאר, מוצע לקבוע כי "השר" לעניין חוק זה יהיה ראש הממשלה. כמו כן מוצע להגדיר את המונח "קהילה יהודית מוכרת" בהתאם לפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט ברק בבג"ץ 2597/99 טושביים נ שר הפנים, נ"ט (6) 721. הגדרה זו היא לעניין הכרה בגיורים שנערכו בחוץ לארץ.
בסעיף 2 מוצע לקבוע כי הגיור בישראל יהיה ממלכתי. סעיף זה, שאינו סעיף ביצועי, נועד לקבוע את העיקרון לפיו הגיור בישראל צריך להיות גיור ממלכתי ולא פרטי.
בסעיף 3 מוצע לקבוע כי תוקם רשות לגיור ממלכתי שתהיה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה.
בסעיף 4 מוצע לקבוע את תפקידי הרשות בכללם: הסדרת הגיור בישראל, הפעלת בתי הדין לגיור, הסדרת מערך הלימוד וההכנה לגיור, פיקוח מנהלי על תהליך הגיור בצבא הגנה לישראל, הסדרת שירותי מילה וטבילה, מתן תעודות לפי סעיף 2(1) ו-(2) לפקודת ההמרה, רישום לנישואין של מתגיירים המבקשים להירשם ברשות הגיור והפעלת אמצעי הסברה כדי לקדם ולעודד את הגיור בישראל. המטרה האחרונה שצוינה, נועדה להבהיר שתפקידה של הרשות אינו תפקיד פסיבי המצומצם אך ורק ליתן מענה לדרישות מצד המבקשים להתגייר, אלא תפקיד אקטיבי ליזום ולעודד אזרחים חסרי דת לבוא ולהתגייר.
בסעיף 5 מוצע לקבוע את ראש הרשות, את תפקידיו ודרכי מינויו. 
בסעיף 6 מוצע לקבוע שלרשות הגיור יהיו 5 מחוזות של בתי דין לגיור בחמישה אזורים. יצוין כי כיום יש רק 4 מחוזות במערך הגיור. מוצע להוסיף מחוז חמישי באזור אשדוד כיוון שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא כי במחוז זה מתגוררים עולים רבים מקרב עולי ברית המועצות, ויש יסוד להניח כי קיימת דרישה לבית דין לגיור נגיש במחוז זה.
בסעיף 7 מוצע להגדיר את בתי הדין לגיור ואת תפקידיהם ולקבוע את המבנה של בתי הדין לגיור באופן דומה למבנה של מערכת היררכית של בתי דין של מחוז ובית דין גדול לערעורי גיור בירושלים. בנוסף מוצע לקבוע כי יוקם בית דין ייעודי לגיור קטינים כדי לתת מענה למבקשים להתגייר שהם קטינים, נוכח הידע המיוחד הנדרש לעניין גיור אוכלוסייה זו. כמו-כן מוצע לעגן בחוק את בתי הדין הצבאיים לגיור הקיימים כיום.
בסעיף 8 מוצע לקבוע כי תוקם ועדה למינוי דייני גיור של 11 חברים שהרכבה מפורט בסעיף זה. ראש הממשלה או נציגו יעמדו בראש הוועדה וחבריה יהיו נושאי תפקידים ייעודיים (אקס-אופיציו). עוד מוצע כי יהיו בוועדה שני נציגי ציבור שימנה השר בהסכמת יושב ראש הסוכנות היהודית לארץ ישראל המינוי צריך לתת ביטוי למגוון הזרמים ביהדות, כלומר לזרמים שלא ניתן להם ייצוג במסגרת הרכב הוועדה.
בסעיף 9 מוצע לקבוע את אופן הצעת מועמדים לדייני גיור.
בסעיף 10 מוצע לקבוע את אופן מינוי דייני גיור על ידי הוועדה ולקבוע כי ועדת המינויים תמנה גם את הדיינים לבית הדין הגדול לערעורי גיור ולבית הדין לגיור קטינים.
בסעיף 11 מוצע לקבוע את תנאי הכשירות להתמנות כדיין גיור כמפורט בסעיף זה.
בסעיף 12 מוצע לקבוע כי רב עיר שמתקיימים בו התנאים האמורים בסעיף 11(א)(4) יהיה דיין גיור מתוקף תפקידו. המשמעות היא שרב עיר כאמור לא יזדקק למינוי על ידי ועדת המינויים, אלא הוא יוכל לשבת כדיין גיור בבית דין לגיור של הרשות מתוקף תפקידו.
בסעיף 13 מוצע לקבוע את התנאים שבהתקיים אחד מהם תסתיים כהונתו של דיין גיור. כהונת דיין גיור תסתיים בהגיעו לגיל 70, בדומה לדייני בית הדין הרבני. לעומת זאת לגבי דייני בית הדין הגדול לערעורי גיור לא תהיה מגבלת גיל כאמור.
בסעיף 14 מוצע לקבוע את הרכבי מותבי בית הדין לגיור כמפורט בסעיף זה. כך, מוצע שבכל הרכב יהיה לפחות דיין גיור אחד שאינו רב עיר. עוד מוצע לקבוע את אופן בחירת אב בית הדין בהרכב. כן מוצע לקבוע כי דיין גיור לא ישב בהרכב אם הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בשל עניין אישי או בשל סיבה אחרת. במקרה כזה יש צורך בקביעת הרכב אחר שידון בעניינו של המתגייר.
בסעיף 15 מוצע לקבוע כי הגיורים שייערכו במסגרת הרשות יהיו לפי דין תורה.
בסעיף 16 קובע הוראות לעניין הליך הגיור עצמו. מוצע לקבוע כי כל אדם המבקש להתגייר יוכל לבחור להתגייר בכל אחד ממחוזות הגיור ללא קשר למקום מגוריו (מה שמכונה "פתיחת אזורי גיור").
כמו כן, מוצע לקבוע כי הליך הגיור ייעשה לאחר סיום לימודים באחד המכונים ללימודי יהדות. יחד עם זאת, השר יוסמך לקבוע בתקנות נסיבות מיוחדות בהן המתגייר יהיה פטור מלימודים כאמור או מחלקם, למשל אם הוא כבר למד במסגרות אחרות וגילה בקיאות בענייני יהדות והלכה.
עוד מוצע לקבוע כי לאחר השלמת הליכי הגיור יחתום ראש הרשות על תעודת האישור לפי סעיף 2(1) לפקודת העדה הדתית (המרה) וכן שיראו בראש הרשות כראש העדה הדתית לעניין סעיף 2(1) לפקודה. לאחר מכן ייתן הממונה על המחוז למתגייר תעודה לפי הוראות סעיף 2(2) לפקודה. המשמעות היא שלא יידרש עוד אישור נוסף ותעודה זו תיחשב תעודת הגיור לכל דבר ועניין.
בסעיפים 17 ו-18 מוצע לקבוע הוראות לעניין החלטת בית הדין לגיור והאפשרות של המתגייר עצמו להגיש ערעור על החלטת בית הדין לגיור שלא לגיירו לבית הדין הגדול לערעורי גיור. עוד מוצע לקבוע כי החלטת בית דין לגיור שלא הוגש עליה ערעור וכן החלטת בית הדין הגדול לערעורי גיור תהיה סופית ולא תבוטל. החשיבות של הוראה זו היא שגוף אחר לא יהיה רשאי לקבוע שהגיור בטל או שאין לו תוקף. עניין זה הוא משמעותי גם נוכח מקרים שאירעו בעבר של ביטולי גיור וגם כדי להדגיש בפני המתגיירים שגיור שנערך ברשות לא ניתן לערער עליו ומשעה שניתנה התעודה הגיור הוא סופי והמתגייר הופך להיות חלק מהעם היהודי לכל דבר ועניין. 
בסעיף 19 מוצע לקבוע הוראות לעניין הגיור בצה"ל ובתי הדין הצבאיים לגיור. הוראות אלה מעגנות למעשה את מעמדם של בתי הדין הצבאיים לגיור הפועלים כיום.
בסעיף 20 מוצע לקבוע כי קטין יהיה רשאי לבחור להתגייר בבית דין לגיור קטינים או בכל אחד מבתי הדין הרגילים במחוזות. הבחירה תיעשה בכפוף לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962.
בסעיף 21 מוצע לקבוע הוראות לעניין רישום נישואין של מתגיירים, כדי להקל על הליך רישום הנישואין של המתגיירים ובדומה למצב הקיים כיום.
בסעיף 22 מוצע לקבוע הוראות לעניין גיור של נתינים זרים. הוראות אלה נועדו לאזן בין הצורך של המדינה להבטיח שהליכי הגיור לא ינוצלו לרעה לשם קניית מעמד בישראל או טובות כלכליות, ובין הצורך לתת מענה לאלה הרוצים בכנות להצטרף לעם היהודי. הוראות אלה נועדו לייצר פישוט בקבלת החלטות בעניין נתינים זרים. התנאי לגיור של נתין זר יהיה קבלת אישור מוועדה של שני חברים המונה דיין גיור מכהן ונציג של שר הפנים מקרב עובדי משרדו. יתר ההוראות שנועדו כאמור למנוע ניצול לרעה של הליכי הגיור ייקבעו בתקנות שיתקין שר הפנים בהתייעצות עם השר.
בסעיף 23 מוצע לקבוע שעל דייני גיור שלא מונו על ידי ועדת המינויים ושאינם רבנים צבאיים, כלומר רבני עיר הממונים מתוקף תפקידם ואינם עובדי מדינה, יחול חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–1963‏, בשינויים המחויבים, בפועלם כדייני גיור, כאילו היו עובדי המדינה. יודגש כי הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה יוחל עליהם רק כשהם פועלים כדייני גיור ברשות ולא כאשר הם פועלים כרבני עיר.
בסעיף 24, מלבד הליכי המשמעת, מוצע לקבוע נציב תלונות על דייני גיור שיבחן תלונות בעניין התנהלותם של דייני גיור ויעביר את המלצותיו בפני ועדת המינויים. הוראות סעיף זה דומות בחלקן לנציב תלונות הציבור על שופטים.
בסעיפים 25 ו-26 מוצע לקבוע הוראות לעניין עובדי הרשות שיהיו עובדי מדינה. כך, מוצע לקבוע תפקידים מהותיים שיהיו ברשות. כמו כן, מוצע לקבוע כי בכל מחוז ימונה רשם בית דין לגיור שתפקידיו ייקבעו בידי ראש הרשות ומנהל הרשות.
סעיפים 27-29 ו-35 קובעים הוראות בענייני תקצוב ושכר. מוצע לקבוע הוראות לעניין תקציב הרשות בדומה לחוקים אחרים שקובעים פעילות של יחידות סמך ממשלתיות. עוד מוצע לקבוע כי שכר דייני הגיור ייקבע על ידי החלטת הכנסת, והיא רשאית להסמיך לכך את ועדת הכספים. החלטות לפי סעיף זה יפורסמו ברשומות. הוראה זו דומה לקבוע לעניין דייני בית דין דתי. כמו כן, מוצע לקבוע הסמכה לעניין קביעת אגרות.
בסעיף 30 מוצע לקבוע הוראות לעניין הכרה בגיורים שנערכו בישראל. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, ממשלת ישראל רשאית להקים מערך גיור מכוח סמכותה השיורית, אולם היא לא רשאית לקבוע שרק גיורים של מערך הגיור הממלכתי יוכרו על ידי רשויות המדינה. לשם כך נדרשת חקיקה. לפיכך, מוצע לקבוע הוראה זו בחקיקה ראשית בהתאם להמלצות שבדוח. עם זאת, מוצע שלא לשנות את הקביעה שנקבעה בבג"ץ נעמת נ' שר הפנים, נ"ו (2) 721, לעניין שינוי הרישום בפרטי הדת והלאום של תושב לפי סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–­1965, על סמך תעודה ציבורית שאינה תעודת אישור לפי סעיף 2(2) לפקודת ההמרה. בהתאם לפסיקה זו, ניתן לבקש מפקיד המרשם לשנות את הרישום בהתאם לפסק דין הצהרתי של בית משפט לעניין הגיור.
בסעיף 31 מוצע לקבוע הוראות לעניין הכרה בגיורים שנערכו בחוץ לארץ. סעיף זה מעגן למעשה את הקביעה של השופט ברק בבג"ץ 2597/99 טושביים נ שר הפנים, נ"ט (6) 721. קביעה זו היא שגיור שנערך על ידי קהילה יהודית מוכרת בחוץ לארץ יהיה מוכר לצורך חוק השבות. בהתאם לפסיקה זו אף הוכרה זכותה של המדינה לקבוע כללים ותנאים שיבטיחו מניעת ניצול לרעה של הגיור לשם רכישת זכויות כלכליות או סיבה אחרת שאינה הצטרפות לעם היהודי. בהתאם לאמור אכן נקבעו כללים על ידי משרד הפנים. לפיכך, מוצע להסמיך את שר הפנים בהתייעצות עם השר לקבוע תקנות כאמור.
 בסעיף 32 מוצע לקבוע כי ראש הממשלה יהיה ממונה על ביצוע חוק זה ועל תקנותיו. עוד מוצע לקבוע כי ראש הרשות יקבע את סדרי הדיון של בתי הדין לגיור, והוא רשאי לקבוע כללי אתיקה לדייני גיור בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל. כמו כן, מוצע לקבוע הסמכה לעניין קביעת תקנות בעניין החזרי הוצאות לדיינים שאינם עובדי מדינה כדוגמת הוצאות נסיעה.
בסעיף 33 מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו, והוא יחול על הליכי גיור שיחלו ביום התחילה ואילך.
בסעיף 34 מוצע לקבוע הוראות מעבר לעניין הקמת הרשות. כדי לייצר המשכיות בפעילות הגיור, מוצע לקבוע כי הזכויות והחובות של מערך הגיור הממלכתי שהוקם ופעל מכוח החלטות הממשלה המפורטות בסעיף יהיו של הרשות. הוראות דומות חלות גם לגבי תביעות והליכים משפטיים.
כדי לא ליצור חלל בפעילות הגיור, מוצע לקבוע כי דייני הגיור במערך הגיור הממלכתי יוסיפו לכהן עד למינוי דייני גיור חדשים על ידי ועדת המינויים. ברור כי ועדת המינויים רשאית למנות את דייני הגיור המכהנים במערך הגיור, או את חלקם, להמשך כהונה, שכן אחד מתנאי הכשירות הוא מי שכיהן בעבר כדיין גיור במערך הגיור.
הליכי גיור שהחלו במערך הגיור יסתיימו במסגרת מערך הגיור. עם זאת, ברור שאין מניעה מאדם שכבר החל בהליכי גיור במערך הגיור הממלכתי לפתוח הליכי גיור חדשים ברשות, ויש להניח כי יובאו בחשבון הליכי הגיור שכבר התבצעו במערך הגיור.
 
 

תחומי עניין קשורים

ייתכן וגם זה יעניין אותך

    תנאי שימוש
    עקבו אחרינו בפייסבוק עקבו אחרינו בטוויטר הירשמו לניוזלטר צרו קשר